עוף החול

עוף החול
חיות פעלים שמות עצם (מוחשיים) תרבותLeave a Comment on עוף החול

עוף החול

עוף החול

פורסם ב- 21.9.22

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
אַלְעַנְקַאא’ العَنْقَاء – עוף החול, פניקס; דבר שאינו קיים
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ- k גרונית, לעיתים נהגית בנחציות (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
כהרגלו, יהושע שלח לי דרשה נוספת של יקיר הדף, שיח’ כמאל אלח’טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית בישראל, הפלג הצפוני.
غزة جابرة الخواطر في الماضي وفي الحاضر || خطبة الجمعة للشيخ كمال خطيب 12/8 /2022
עזה מאחה את שברי (האומה) בעבר ובהווה || דרשת יום השישי של שיח’ כמאל ח’טיב, 12.8.22
אלח’טיב לוקח אותנו שוב, כהרגלו, לשיעור בהיסטוריה של ארץ ישראל:
הקטע של היום מתחיל בדקה 39:17.
קודם לכן, בדקות לפני, אלח’טיב סיפר שהטטרים (שהם צאצאי שבטים ממוצא מונגולי שפלשו במאה ה-13 לאירופה מאסיה המזרחית והמרכזית ומסיביר) החריבו בשנת 1258 את בגדאד, בירת הח’ליפות העבאסית, והרגו שליש מתושביה, שמנו אז 6 מיליון איש. המוסלמים באותם ימים האמינו שאי אפשר להביס את הטטרים. (אגב, מאז בגדאד מעולם לא שבה להיות מרכז עולמי כמו שהייתה עד החורבן שהסבו לה המונגולים-הטטרים. שלו).
כל נסיכות מוסלמית פשוט המתינה לתבוסתה ושלחה לטטרים מסרים בסגנון: “אנו אתכם, נעשה כל מה שתגידו”.
וצל אלתתאר, טליעת ג’ישהם, וצלת עלא משארף ע’זה. בשהר 7.1260, בעד סנתין מן בע’דאד. וצלת ג’חאפל אלתתאר, מקדמת טלאאע אלג’יש, וצלת עלא משארף ע’זה! ע’זה!
ואד’א באמיר ע’זה, אלאמיר ביברס, וחאמיתה אלמצריה, ואבטאל ע’זה, אראדוא אן יכסרוא אלקאעדה: “שו יעני אלתתאר לא יקהרון יעני? יעני נט’לנא נסתנא באלד’בח? מא אחנא עארפין שו בדה יציר!”
ואד’א בהם יח’רג’ון למלאקאת טלאאע אלג’יש אלתתרי פינתצרון עליהם!
אהל ע’זה בשהר 7.1260 ינתצרוא עלא טלאאע אלג’יש אלתתרי. והזמ טלאאע, לא, ליס אלג’יש אלראיסי, טלאאעה, כאנת אלג’יוש תבעת’ אלהא קואת אסתטלאע ולא לא? מקדמאת, תתפחצ. והזמת טלאאע אלג’יש אלתתרי, הזמהא אהל ע’זה.
אנתשר בין אלנאס חדית’, בדאוא אלנאס יתנאקלוא אלכלאם באנ אלתתאר אללי בתקולוא מא אנהזמוש, אנהזמוא פי ע’זה!
וצלת אלאח’באר אלא אמאראת דמשק וחלב וע’ירהא, פבדאת תדב בינאתהם איש? רוח מענויה, אנה: לא ואללה, ימכן אללי בנסמעה ע’לט האד, האיהם אנהזמוא פי ע’זה אלתתאר!
ותג’מעת ג’יוש אלמסלמין בעדהא בשהרין, פי 9.1260, פי עין ג’אלות, לתכון מקברת אלע’זאה אלתתאר.
בע’זה ג’בר אללה ח’אטר אלאמה יומהא! ח’אטר אלאם אלמכסור, ג’נאחהא אלמהיצ’, מענותיאתהא אלהאבטה, תסתנא דורהא באלד’בח, ואד’א בע’זה יומהא תג’בר ח’אטר אלאמה. רפעת מענויאת אלאמה כלהא וחולת אלהזימה אלא נצר. יומהא. ואליום.
ואליום, ואלערב פי ואקע מן אלד’ל ואלהואן, ואלמסלמון פי ואקע מן אלשתאת, יתחכם פיהם אמראא’ וראסאא’ ומלוכ וזעמאא’, לא ירקבוא פיכם אלן ולא ד’מה.
קטאר אלתטביע מאשי, בס באלאח’באר ט’ל נסתנא מין אלדולה אללי ג’אי, ולא לא? באקי אן ננתט’ר מין אלדולה אללי בדהא תטבע ותקים עלאקאת מע אסראאיל, ויציר מנאוראת עסכריה משתרכה בין ג’יוש קאלוא יומן אנהא אקימת לתסתרד אלקדס ואלמסג’ד אלאקצא ואד’א בהא תג’רי מנאוראת מע אלג’יש אלאסראאילי.
ד’ל והואן, ושעור באלח’יבה! חאח’אמאת וספראא’ אסראאיליין יתג’ולון פי בלאד אלערב ואלמסלמין באחסן תרחאב, ואחנא ואלאמה כלהא מת’ל אללי כאבב עלא וג’הה מי מן אלהואן ואלד’ל.
ואד’א בע’זה תעיד אלדורה ואלמהמה אלתי יבדו אנ אללה לם ישרף בהא אחדן אלא ע’זה ואהלהא.
ואד’א בע’זה, לא אקול אנ ע’זה סתחרז אנתצאר עסכרי. לא. יכפי אנ ע’זה בת’ת פי אלאמה אלמענויאת, והי תקול:
אלג’וע ולא אלרכוע
אלחצאר ולא אלעאר
ע’זה, אראדוא טחנהא פי 2006, 2008 ו 2012 ו 2014 ו 2019, ואלעאם 2021, וקבל איאם, 2022, ואד’א בע’זה, כמא יקאל, מת’ל ענקאא’ אלרמאד, תח’רג’ מן בין אלרמאד, תרסל ללאמה מענויאת באנ אלאמה בח’יר. “לא, יא מסלמינ, לא תט’נוא אנ הד’א אלג’יש לא יקהר!”
קד לא תסתטיע ע’זה אן תנתצר עליה ולכנהא תסתטיע אן תסג’ל עליה נקאט, ונקאט כת’ירה, באד’ן אללה.
הי ע’זה פי אלמאצ’י, והי ע’זה אליום, ג’ברת ח’אטר אלאמה! אסאל אללה כמא ע’זה ג’ברת ח’אטר אלאמה יומהא ואליום אן יג’בר אללה ח’אטר שהדאאהא.
וַלַא תַחְסַבַנַּ אלַּדִ’ינַ קֻתִלוּא פִי סַבִּיל אללָּה אַמְוַאתַן בַּלְ אַחְיַאאֻ’ן עִנְדַ רַבִּהִםְ יֻרְזַקוּן.
[…]
יא איהא אלנאס, איהא אלמסלמון, פי כל אלדניא! אן שאא’ אללה לן יט’ל ח’אטרנא מכסורן. סיג’בר אללה ח’אטרנא אן שאא’ אללה, כמא ועד אללה, כמא ועד רסולה. לא בל! ואללה אנ ח’אטר ע’ירנא סיכסר אן שאא’ אללה! לנעיש בשעור אלאמל ואלת’קה ואליקין, אנ הד’ה אמה תצ’עף, תצ’עף! לכנהא סתעוד ותקוא; תכבו, לכנהא סתנהצ’; תמרצ’, לכנהא אבדן, לן תמות אן שאא’ אללה, מא דאם פי אלאמה עט’אם, ח’ירין, צאדקין. הד’ה אלאמה הי אמת חביבנא מחמד, צלא אללה עליה וסלם, אלד’י ועדה רבה באנ יתמ נורה ולו כרה אלכאפרון.
وصل التّتار، طليعة جيشهم، وصلت على مشارف غزّة. بشهر ٧.١٢٦٠، بعد سنتين من بغداد. وصلت جحافل التّتار، مقدّمة طلائع الجيش، وصلت على مشارف غزّة! غزّة!
وإذا بأمير غزّة، الأمير بيبرس، وحاميته المصريّة، وأبطال غزّة، أرادوا أن يكسروا القاعدة: “شو يعني التّتار لا يُقهرون يعني؟ يعني نظلّنا نستنّى بالذّبح؟ ما احنا عارفين شو بدّه يصير!”
وإذا بهم يخرجون لملاقاة طلائع الجيش التّتري فينتصرون عليهم!
أهل غزّة بشهر ٧.١٢٦٠ ينتصروا على طلائع الجيش التّتري. وهُزِم طلائع، لا، ليس الجيش الرّئيسي، طلائعه، كانت الجيوش تبعث الها قوّات استطلاع ولّا لا؟ مقدّمات، تتفحّص. وهُزمت طلائع الجيش التّتري، هَزمها أهل غزّة.
انتشر بين النّاس حديث، بدأوا النّاس يتناقلوا الكلام بأنّ “التّتار اللّي بتقولوا ما انهزموش، انهزموا في غزّة!”
وصلت الأخبار إلى إمارات دمشق وحلب وغيرها، فبدأت تدبّ بيناتهم ايش؟ روح معنويّة، إنّه: “لا والله، يمكن اللّي بنسمعه غلط هاد، هايهم انهزموا في غزّة التّتار!”
وتجمّعت جيوش المسلمين بعدها بشهرين، في ٩.١٢٦٠، في عين جالوت، لتكون مقبرة الغزاةِ التّتار.
بغزّة جبر الله خاطر الأمّة يومها! خاطر الأمّ المكسور، جناحها المهيض، معنويّاتها الهابطة، تستنّى دورها بالذّبح، وإذا بغزّة يومها تجبر خاطر الأمّة. رفعت معنويّات الأمّة كلها وحوّلت الهزيمة إلى نصر. يومها. واليوم.
واليوم، والعرب في واقع من الذّلّ والهوان، والمسلمون في واقع من الشّتات، يتحكّم فيهم أمراء ورؤساء وملوك وزعماء، لَا يَرْقُبُواْ فِيكُمْ إِلًّا وَلَا ذِمَّةً.
قطار التّطبيع ماشي، بس بالأخبار ظلّ نستنّى مين الدّولة اللي جاي، ولّا لا؟ باقي أن ننتظر مين الدّولة اللّي بدّها تطبّع وتقيم علاقات مع إسرائيل، ويصير مناورات عسكريّة مشتركة بين جيوش قالوا يومًا إنّها أقيمت لتستردّ القدس والمسجد الأقصى وإذا بها تجري مناورات مع الجيش الإسرائيلي.
ذلّ وهوان، وشعور بالخيبة! حاخامات وسفراء إسرائيليين يتجوّلون في بلاد العرب والمسلمين بأحسن ترحاب، واحنا والأمّة كلّها مثل اللّي كابب على وجهه ميّ من الهوان والذّلّ.
وإذا بغزّة تعيد الدّورة والمهمّة التي يبدو أن الله لم يشرّف بها أحدًا إلّا غزّة وأهلها.
وإذا بغزّة، لا أقول أنّ غزّة ستحرز انتصار عسكري. لا. يكفي أن غزّة بثّت في الأمّة المعنويّات، وهي تقول:
الجوع ولا الرّكوع!
الحصار ولا العار!
غزّة، أرادوا طحنها في ٢٠٠٦، ٢٠٠٨ و ٢٠١٢ و ٢٠١٤ و ٢٠١٩، والعام ٢٠٢١، وقبل أيّام، ٢٠٢٢، وإذا بغزّة، كما يقال، مثل عنقاء الرّماد، تخرج من بين الرّماد، ترسل للأمّة معنوياّت بان الأمّة بخير: “لا، يا مسلمين، لا تظنّوا أنّ هذا الجيش لا يُقهر!”
قد لا تستطيع غزّة أن تنتصر عليه، ولكنّها تستطيع أن تسجّل عليه نقاط، ونقاط كثيرة، بإذن الله.
هي غزّة في الماضي، وهي غزّة اليوم، جبرت خاطر الأمّة! أسأل الله كما غزّة جبرت خاطر الأمّة يومها واليوم أن يجبر الله خاطر شهدائها.
وَلاَ تَحْسَبَنَّ الَّذِينَ قُتِلُواْ فِي سَبِيلِ اللّهِ أَمْوَاتًا بَلْ أَحْيَاءٌ عِندَ رَبِّهِمْ يُرْزَقُونَ.
[…]
يا أيّها النّاس، أيّها المسلمون، في كلّ الدّنيا! إن شاء الله لن يظلّ خاطرنا مكسورًا. سيجبر الله خاطرنا إن شاء الله، كما وعد الله، كما وعد رسوله. لا بل! والله إنّ خاطر غيرنا سيُكسر إن شاء الله! لنعيش بشعور الأمل والثّقة واليقين، إنّ هذه أمّة تضعف، تضعف! لكنّها ستعود وتقوى؛ تكبو، لكنّها ستنهض؛ تمرض، لكنّها أبدًا، لن تموت إن شاء الله، ما دام في الأمّة عظام، خيرين، صادقين. هذه الأمّة هي أمّة حبيبنا محمّد، صلّى الله عليه وسلّم، الذي وعده ربّه بأن يُتِمَّ نُورَهُ وَلَوْ كَرِهَ الْكَافِرُونَ.
הטטרים הגיעו, כוח החלוץ של הצבא שלהם, הגיע למבואות עזה. בחודש יולי 1260, שנתיים לאחר בגדאד. הגייסות של הטטרים, כוח החלוץ של הצבא, הגיעו למבואות עזה! של עזה!
האמיר של עזה, האמיר ביברס*, חיל המצב המצרי שלו וגיבורי עזה רצו לשבור את הכלל (לפיו הטטרים הם בלתי מנוצחים, ואמרו): “מה זאת אומרת הטטרים בלתי מנוצחים? מה זה, נישאר ונחכה להיטבח? הרי אנו יודעים מה הולך להיות!”
והם יצאו להתעמת מול כוח החלוץ של הצבא הטטרי, וניצחו אותו!
תושבי עזה בחודש יולי 1260 ניצחו את כוח החלוץ של הצבא הטטרי. הכוח הובס, לא, לא (כל) הצבא הראשי/העיקרי, רק כוח החלוץ שלו, שהרי צבאות היו שולחים כוחות איסוף מודיעין, לא כן? כוח קדמי, לשם בחינת המצב.
כוח החלוץ של הצבא הטטרי הובס, תושבי עזה הביסו אותו.
בין האנשים נפוצו דיבורים, האנשים התחילו לדבר ביניהם על כך ש”הטטרים, שאומרים עליהם שהם בלתי מנוצחים, הובסו בעזה!”
החדשות הגיעו לאמירויות של דמשק, חלב וכו’, והחל מתפשט ביניהם מורל (גבוה, כלומר מצב הרוח והמורל שלהם השתפרו), ש”לא, אולי מה שאנו שומעים (לגבי עליונות הטטרים) הוא טעות, שכן הטטרים הובסו בעזה!”
צבאות המוסלמים התכנסו לאחר חודשיים, בספטמבר 1260, בעין ג’אלות**, שהפך להיות בית הקברות של הפולשים הטטרים.
בעזה אלוהים איחה את שברי האומה באותם הימים! את ליבה המרוסק של האם, את כנפה השבורה, את המורל הירוד שלה, כשחיכתה לתורה להיטבח, והנה, עזה באותם הימים איחתה את שברי האומה. היא הרימה את המורל של האומה כולה והפכה את התבוסה לניצחון. באותם ימים. וכיום.
וכיום, כשהערבים במציאות של הכנעה והשפלה, והמוסלמים מפוזרים בכל מקום, כששולטים עליהם אמירים, נשיאים, מלכים ומנהיגים, “לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם ולא בערובות שנתנו לכם”***.
רכבת הנורמליזציה (עם ישראל) נוסעת, בחדשות כל שנותר לנו הוא לדעת מי המדינה הבאה, לא? נותר לנו רק להמתין לדעת מי המדינה שרוצה לעשות נורמליזציה וליצור קשרים עם ישראל, ויש תמרונים צבאיים משותפים בין צבאות שאמרו בזמנו שהם הוקמו (רק) כדי להחזיר/לשחרר את ירושלים ואת הר הבית, והנה הם מקיימים תמרונים עם הצבא הישראלי.
הכנעה והשפלה, והרגשת אכזבה! רבנים ושגרירים ישראלים מסתובבים בארצות ערב ובמדינות מוסלמיות כשהם נהנים מקבלת הפנים הטובה ביותר, כשאנו והאומה כולה מתנהלים כמו מי ששופך על פניו מים מרוב השפלה והכנעה.
והנה עזה מחזירה את הסבב והמשימה, שנראה שאלוהים לא כיבד בהם איש פרט לעזה ולתושביה.
והנה עזה, ואינני אומר שעזה תשיג ניצחון צבאי. לא. די לנו בכך שעזה מעלה את המורל של האומה, ואומרת:
רעב, ולא הרכנת ראש (בכניעה)!
מצור, ולא בושה!
עזה, שרצו לכתוש אותה ב- 2008 (מבצע “עופרת יצוקה”. שָלֵו), 2012 (“עמוד ענן”), 2014 (“צוק איתן”), 2019 (“גן סגור”), בשנה שעברה 2021 (“שומר החומות”) ולפני ימים, 2022 (“עלות השחר”), הנה עזה, כמו שאומרים, היא כמו עוף החול, עולה מתוך האפר, שולחת לאומה מסר מעודד שמצב האומה טוב: “לא, מוסלמים, אל תחשבו שזהו צבא בלתי מנוצח!”
עזה כנראה אינה מסוגלת לנצח אותו (את צה”ל), אך היא יכולה להשיג מולו נקודות, ונקודות רבות, בעזרת האל.
זו עזה בעבר, וזו עזה היום, שאיחתה את שברי האומה! אני מתפלל לאלוהים שכפי שעזה איחתה את שברי האומה בעבר והיום, שהוא יאחה את שברי חלליה.
“אל תחשוב כי הנהרגים לשם אלוהים מתים המה. לא, כי חיים הם, ואצל אלוהים פרנסתם”****
[…]
אנשים, מוסלמים, בכל העולם! בעזרת האל, ליבנו לעולם לא יישאר שבור. האל יאחה את שברינו בעזרת האל, כפי שהוא הבטיח, כפי שהבטיח לשליחו. יתר על כן! בחיי, ליבו של האחר יישבר בעזרת האל! כדי שאנו נחיה בתחושת תקווה, אמון וביטחון, שכן זו אומה שנחלשת, כן היא נחלשת! אך היא חוזרת ומתחזקת; היא מועדת, אך היא קמה לתחייה; היא חולה, אך היא לעולם לא תמות, בעזרת האל, כל עוד יש באומה אנשים עצומים, טובים, ישרי דרך. זו אומתו של יקירנו מוחמד, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, שאלוהיו הבטיח לו “להפיץ את מלוא אורו, אף אם יתעבו זאת הכופרים”*****.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
* “אל־מלכ א־זאהר רוכן א־דין ביברס אל־בונדוקדארי (בערבית: الملك الظاهر ركن الدين بيبرس البندقداري, תעתיק מדויק: אלמלכ אלט’אהר רכן אלדין ביברס אלבנדקדארי; סביבות שנת 1228–1 ביולי 1277), הידוע בשם בַּיְבַּרְס (מכונה “המלך המנצח”), היה סולטאן ממלוכי של מצרים וסוריה משנת 1260 ועד מותו. נודע כמצביא וכשליט מוכשר במיוחד. […]” (ויקיפדיה)
** “קרב עין ג’אלוּת היה קרב מכריע בתולדות ארץ ישראל, שנערך ביום שישי 3 בספטמבר 1260 בשטח ארץ ישראל, סמוך למעין חרוד, בעמק יזרעאל המזרחי, בין הצבא הממלוכי לבין כוח צבאי מונגולי. הקרב הסתיים בניצחון ממלוכי מוחץ, שעצר זמנית את המשך ההתפשטות מערבה של המדינה האילח’אנית לחוף המזרחי של הים התיכון. […]” (שם)
*** (كَيْفَ وَإِن يَظْهَرُواْ عَلَيْكُمْ) لَا يَرْقُبُواْ فِيكُمْ إِلًّا وَلَا ذِمَّةً ۚ (يُرْضُونَكُم بِأَفْوَٰهِهِمْ وَتَأْبَىٰ قُلُوبُهُمْ وَأَكْثَرُهُمْ فَٰسِقُونَ) (הכיצד? הן אם יגברו עליכם), לא יתחשבו בקרבת הדם אשר ביניהם ולא בערובות שנתנו לכם. (הם ירצו אתכם בהבל פיהם, ואולם ליבותיהם ימאנו. רובם מופקרים)
סורה 9, ההצהרה (אלתובה), פסוק 8. תרגום רובין.
**** הקוראן, סורה 3 פסוק 169, תרגום אורי רובין. זהו פסוק קוראני מוכר, המדבר בשבח השהידים ומעודד ביצוע פעולות התאבדות (לשיטתנו) או פעולות למענו ובדרכו של אללה (לשיטת המאמינים והדוגלים בדרך זו)
**** (يُرِيدُونَ أَن يُطْفِئُوا نُورَ اللَّهِ بِأَفْوَاهِهِمْ وَيَأْبَى اللَّهُ إِلَّا) أَن يُتِمَّ نُورَهُ وَلَوْ كَرِهَ الْكَافِرُونَ (הם רוצים לכבות את אור אלוהים בהבל פיהם, ואולם אלוהים לא יאבה בלתי אם) להפיץ את מלוא אורו, אף אם יתעבו זאת הכופרים.
סורה 9, ההצהרה (אלתובה), פסוק 32. תרגום רובין.
=-=-=-=
השורש הערבי ע.נ.ק קשור בעיקר לצוואר ולחיבוקים. בכך הוא מתכתב עם המשמעות העברית של התכשיט ענק, אך אינו מתקשר לענקים.
* הפועל עַנַקַ عَنَقَ בבניין הראשון – התיז את ראשו של- מהצוואר
* הפועל עַנִקַ عَنِقَ גם בבניין הראשון, אך במשקל אחר – היה לו צוואר ארוך או עבה
* הפועל עַנַּק عَنّق בבניין השני – אחז בצווארו של-
* הפועל עַאנַקַ عانق בבניין השלישי – חיבק
* מֻעַאנַקַה معانقة או עִנַאק عناق, בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – חיבוק, התחבקות
* הפועל אַעְנַקַ أعنق בבניין הרביעי – ענד ענק לצווארו של-; היה בעל צוואר ארוך
* הפועל תַעַאנַקוּא تعَانقوا בבניין השישי – חיבקו זה את זה
* תַעַאנֻק تعَانُق, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – התחבקות
* הפועל אִעְתַנַקַ اعتنق בבניין השמיני – קיבל על עצמו את-, דבק ב-; תפס את- בצווארו; התחבק
* אִעְתַנַקַ אלדִּינֶ אלְיַהוּדִיּ اعتنق الدّين اليهودي – התגייר (מיל’: קיבל על עצמו את הדת היהודית)
* עֻנְק או עֻנֻק عُنق, וברבים אַעְנַאק أعناق – צוואר; התחלה; קבוצה
* עֻנְקֶ אלרַּחִם عنق الرّحم – צוואר הרחם
* עֻנְקֶ אלזֻּגַ’אגַ’ה عنق الزّجاجة – צוואר בקבוק; מכשול, מחוסר, משבר, מצוקה
* קַפַא אלְעֻנק قفا العنق – עורף (מיל’: אחורי הצוואר)
* רַבְּטַת עֻנֻק ربطة عنق – עניבה (מיל’: קשר צוואר)
* הַדַ’א פִי עֻנֻקִי هذا في عنقي – זה באחריותי (מיל’: זה על צווארי)
* אַעְנַק أعنق, במשקל בעלי המום – בעל צוואר ארוך
* עַנַאקֶ אלְאַרְצ’ عناق الأرض – קרקל (החתול)
* הֻוַ וַאלְעַנְקַאא’ סַוַאא هو والعنقاء سواءٌ – לא ייתכן, לא בא בחשבון (מיל’: הוא ועוף החול אחד הם)
אומר ויקימילון:
עֲנָק
תכשיט שעונדים על הצוואר, כגון שרשרת.
אורכו של ענק פנינים נמדד בהתאם לחלק בגוף שאליו הוא מגיע ולא על־פי מידותיו המדויקות.
”וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיהָ / וְעַל כֵּן חֶסֶד מְשַׁכְתִּיהָ / וְעַל גַּרְגַּרוֹתַי עֲנָק עֲנַדְתִּיהָ“ (מחברת שבע עשרה, מאת עמנואל הרומי, בפרויקט בן יהודה)
”זכה – עושין לו ענק, לא זכה – עושין לו קמיע“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף עה, עמוד א)
”לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַד מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ“ (שיר השירים ד, פסוק ח)
גיזרון
למילה מקבילות במספר שפות שמיות: ʿnq באוגריתית (כנראה “שרשרת”), עונקה בארמית גלילית (“שרשרת”), ܠܩܐ (עקא) בארמית סורית (“שרשרת”), ואולי גם unqu באכדית (“טבעת”, אם כי ייתכן שהמשמעות המקורית הייתה “שרשרת”). ישנה אפשרות כי עֲנָק ומקבילותיה נגזרו מהמילה הפרוטו־שמית המשוערת ʿinq*‏/‏ʿunq* (“צוואר”), אולם הראיות לקיומה של מילה זו מעטות מכדי שניתן יהיה להגיע למסקנה מבוססת.
=-=-=
אז מדוע העוף נקרא בערבית ענקאא’?
סברה אחת אומרת שהסיבה לכך היא שאת צווארו עיטר מעגל נוצות בצבע לבן.
גרסה אחרת אומרת שפשוט היה לו צוואר ארוך.
שמו המלא הוא אַלְעַנְקַאאֻ אלְמֻעְ’רִבּ العَنْقاءُ المُغْرِبُ, כלומר זה שפונה שמערבה, שכן הוא (א) היה מופיע בעת שקיעת השמש; (ב) היה תמיד פונה מערבה לאחר שצד את טרפו.
=-=-=
הקורא קובי כהן הזכיר לי ששכחתי להתייחס לדבר הבא
من رابع المستحيلات דבר בלתי אפשרי. מילולית הרביעי מבין הבלתי אפשריים, כאשר השלושה שמקדימים אותו הם الغول والعنقاء والخل الوفي
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים:
הקורא Avraham Hasson, כתב לנו בתגובות על הפוסט ע’ול (מפלצת):
“לגבי ע’ול, ישנו פתגם ערבי עתיק: שלושה דברים לא נמצאים: אַלְע’וּל וַאלְעַנְקַאא’ וַאלְחִ’לֶּ אלְוַפִיּ. בתרגום: שלושה דברים לא נמצאים בעולם: המפלצת והמפלצת המעופפת והחבר הנאמן”.
לגבי מה שכתב אברהם, מצאתי את הקטע הבא באתר סעודי בשם “מכה” (התרגום שלי):
“באגדות של הערבים מצוין כי שלושה דברים אינם אפשריים: הע’ול, העַנְקַאא’ והחבר הנאמן.
הע’ול הוא יצור אגדי המוזכר בסיפורים עממיים ובפולקלור. הוא מתואר כמכוער, פראי ועצום, ולרוב הוא משמש להפחדת ילדים בסיפורים.
הענקאא’ היא עוף מיתולוגי מפחיד בשל צווארו הארוך, גודלו וכוחו האדיר (מזוהה לא פעם עם עוף החול, פניקס. שָלֵו).
החבר הנאמן מוזכר מכיוון שבלתי אפשרי למצוא חבר נאמן, שיש לו רגשות אישיים כלפי חברו ושהוא נמצא לידו בעת צרה”.
זה היה הפוסט ה- 1,837 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
Back To Top
0
Would love your thoughts, please comment.x