עכביש

עכביש
חיות שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on עכביש

עכביש

עכביש

פורסם לראשונה ב- 1.12.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא @בוריס גורליק, שכתב לנו:
“באחת הפעילויות של מדברים ערבית עם שפה 1 של Elah Kadoory Velstra יש אזכור של ״אות נ׳ החלשה״ שנשתמרה בערבית ונעלמה במילים רבות בעברית. יש לתופעה הזאת שם? איפה אפשר לקרוא על זה יותר?”
אז מילת היום היא –
עַנְכַּבּוּת عَنْكَبُوت וברבים עַנַאכֶּבּ عناكب או עַנְכַּבּוּתַאת عنكبوتات – עכביש
בערבית המילה היא זכר וגם נקבה
לשמיעה:

נתחיל רגע עם מילת היום, ואז נתקדם לשאלתו של בוריס.
המילה ענכבות, בעלת השורש המרובע ע.נ.כ.ב (עכביש בעברית, עַכּוּבִיתָא בארמית) היא מילה מרתקת, מכיוון שכמעט על כל אחת משש אותיותיה יש לבלשנות המַשְווה (בין השפות) מה להגיד:
* העיצור עין בהתחלה זהה בשלוש השפות
* בערבית יש נון שוואית. נון כזו, שתכף נרחיב עליה, נוטה ליפול בעברית (וגם בארמית כפי שרואים בדוגמה זו, אך מכיוון שאין לי עם מי לדבר ארמית ביומיום אינני רוצה לחרוץ בשפה אותה למדתי במהלך סמסטר אחד לפני 25 שנים…) ובאות/עיצור אחריה יבוא דגש חזק משלים בתהליך שנקרא הידמות עיצורים מְלֵאָה
* העיצור כף קיים בשלוש השפות
* העיצור בית קיים בשלוש השפות
* בערבית ההארכה היא של הצליל u, בשפות האחרות i
* בערבית ובארמית העיצור האחרון הוא תו (האלף בסוף הארמית היא סימן היידוע, אפשר להתעלם ממנו בדיוננו הזה), בעברית הוא שין. חילופי ת-ת’-ש מוכרים בתוך השפות השמיות מקדמת דנא:
שלג – תְּלַג – תַ’לְג’ ثَلْج
שניים – תְּרֵי/תרתי – תְנֵין/את’נין تنين/اثنين
שועל – תַּעַל – תַ’עְלַבּ ثعلب
וכו’…
בקיצור, מילה אחת עם סבך מרתק של קורים לשוניים…
בעתיד נדבר באותו הקשר על חֻ’נְפַסַאא’ خنفساء – חיפּושית
אגב לא צריך להיות בעל חושים לשוניים של גשש-בלש כדי להבין, ולו רק מדוגמאות אלו, שהארמית קרובה יותר לערבית מאשר לעברית, או לפחות נמצאת “במרחק זהה בין שתיהן”.
רבים מכם עשויים לתמוה איך זה יכול להיות. אז הנה הסבר קצר:
ארמית מוכרת היטב, יחסית, לדוברי עברית בשל נוכחותה הכבירה בתלמוד, שכתוב ארמית (פרט לקטעים בו הלקוחים מהמקרא ומהמִשְנָה).
כל עולם המינוח המשפטי בעברית גדוש מונחים תלמודיים בארמית. אז יש לנו “הרגשה”, שארמית היא משלנו…
ולא רק התלמוד; ספר דניאל בתנ”ך כתוב חלקו בארמית עתיקה, ובהגדה של פסח, מתקופת המשנה, יש נוכחות ארמית עזה, למשל בשיר “חד גדיא”, שכולו ארמית.
אבל הסיבה לכך היא היסטורית, הן בשל העובדה שיהודים רבים עברו/גורשו לאחר חורבן הבית השני מארץ ישראל לבבל (עיראק של היום, היא ארם נהריים. הו! הנה! איזו שפה דיברו בארם? ארמית! בינגו) מחד גיסא, והן בשל העובדה שלפני כ- 2000 שנה ארמית הייתה השפה השלטת בכל המזרח התיכון, כמו שהיום אנגלית בעולם כולו (המונח הבלשני הוא לינגווה פרנקה, למתעניינים) מאידך גיסא.
אגב, שמתם לב לארמית ש”דחפתי” פה?
=-=
* בֵּיתֶ אלְעַנְכַּבּוּת بيت العنكبوت – קורי עכביש (מיל’: בית העכביש)
* אַוְהַן מִן בֵּיתֶ אלְעַנְכַּבּוּת أوهن من بيت العنكبوت – דבר רעוע וחלש (מיל’: חלש יותר מקורי עכביש, וראו מיד בהמשך)
* אַלשַּבַּכַּה אלְְעַנְכַּבּוּתִיַּה אלְעַאלַמִיַּה الشّبكة العنكبوتيّة العالميّة (World Wide Web) – “רשת כלל עולמית”, “המארג הכלל עולמי”, כלומר מרחב דפי האינטרנט העולמי, WWW
* עַנְכַּבּ عنكب ובנקבה עַנְכַּבַּה عنكبة – עכביש (צורה קצרה יותר ממילת היום)
مَثَلُ الَّذِينَ اتَّخَذُوا مِن دُونِ اللَّهِ أَوْلِيَاء كَمَثَلِ الْعَنكَبُوتِ اتَّخَذَتْ بَيْتًا وَإِنَّ أَوْهَنَ الْبُيُوتِ لَبَيْتُ الْعَنكَبُوتِ لَوْ كَانُوا يَعْلَمُونَ
מַתַ’לֻ אלַּדִינַ אתַּחַ’ד’וּא מִן דוּנִ אללָּה אַוְלִיַאא’ כַּמַתַ’לִ אלְעַנְכּבּוּתִ אתַּחַ’דַ’ת בַּיְתַן וַאִנַּ אַוְהַנַ אלְבֻּיוּתִ לַבַּיְתֻ אלְעַנכבות לַוְ כַּאנוּא יַעְלַמוּן
“אלה אשר לקחו להם מגינים זולת אלוהים נמשלו לעכביש הטווה את ביתו. בית העכביש הוא הבית הרעוע ביותר, לו רק היו יודעים”
(התרגום לקוח מתרגום רובין של הקוראן)
זהו פסוק 41 מסורת “העכביש” בקוראן, בו עושים שימוש לא פעם אויבי ישראל כדי להמשילה לקורי עכביש רעועים.
אגב, עם מלוא הכבוד לקוראן כספר קדוש, ויש כבוד, קורי עכביש הם מהחומרים החזקים והעמידים ביותר בטבע, אבל זהו פרט מידע מודרני לגמרי.
=-=-=-=
נחזור לבוריס ולשאלתו.
הפוסט של “שפה 1” מזכיר את המילים הבאות ומשווה ביניהן:
חַ’נְזִיר خنزير – חֲזיר
חִנְטַה حنطة – חיטּה
עִנְזַה عنزة – עז (עזּים)
אִנְגַ’אס إنجاس – אגּס
אַנְף أنف – אף (אפּים)
קֻנְפֻד’ قُنفد – קיפּוד
מִנְשַאר منشار – מסּור
מִנְקַאר منقار – מקּור (של עופות)
סֻנְבֻּלַה سنبلة – שיבּולת
ואני מוסיף:
בִּנְת – בַּת, בִּנְתִי – בִּתִּי
בַּנַאת – בָּנוֹת
בכל המקרים האלה, וברבים אחרים, רואים נון שוואית בערבית (עם הניקוד הערבי סֻכּוּן) אך במקבילה העברית הנון אינה קיימת, ויש במקומה דגש חזק משלים. יוצאת הדופן היא המילה חזיר, בה אין דגש ועל החית הראשונה יש חטף פתח, ממש לא סימן הניקוד לו היינו מצפים (לפחות המדקדקים…) במקרה מעין זה. ההסבר המקובל הוא שפעם, מזמן, אמרו בעברית חַזִּיר, עם דגש כצפוי, אך נראה שהדגש החליט לשמור כשרות ונשר…
נון שוואית נוטה ליפול בעברית במקומות רבים, אך הנה מקומות בהן התופעה לא קרתה:
בשמות הפעולה של בניין הפעיל:
הנעלה, הנגשה, הנחלה, הנצחה, הנמכה, הנשמה, הנפקה, הנגנה (וכמובן מנגינה)
אבל: הכּרה, הגּשה, הפּלה, הכּשה, הסּעה (בשורשים: נ.כ.ר, נ.ג.ש, נ.פ.ל, נ.כ.ש, נ.ס.ע)
כל שמות הפועל של גזרת פ”נ בבניין קל בעברית: לנסוע (ולא ליסוע!!!), לנטוע, לנשוך, לנטור, לנקום, לנקוף, לנצור, לנכוחַ, לנשום, לנבור, לנזול, לנבוח, לנשור, לנדור, לנהור, לנחור, לנגוע וכו’, אבל: ליפול (ולא לנפול)
שימו לב:
לנגוע ולנטוע: בלשון המקרא, לגעת ולטעת: בלשון חכמים (המִשְנה)
והנה עוד כמה דוגמאות יפות:
* למה מַסּוק עם דגש? כי הוא נוסק מעלה
* למה הַסָּקָה עם דגש? כי גם בה החום נוסק מעלה
* למה מַגֶּבֶת עם דגש? כי היא מנגבת
* למה מַפּוּחַ עלים נקרא כך? כי הוא גורם סביב העלים לנפיחה (ולא, לא מה שאתם חושבים… ומפוחית, כמובן, מאותו שורש)
* למה קרה או שיטפונות מַזִּיקים לחקלאות? כי הם גורמים לה נזק
* למה יש עצים מַשִּירי-עלים? – כי העלים נושרים מהם
* למה כש- מַכּירים (ולא מְכּירים!) מישהו זר השורש הוא נ.כ.ר? כי בתהליך ההכרה הוא מפסיק להיות נוכרי, זר. אנו “מבטלים” את זרותו והופכים אותו למונְכּר, סליחה, למוכר
* למה יהודים אומרים החל משמיני עצרת ועד היום הראשון של פסח: “מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם”? שמתם לב לניקוד של “משיב”? אין מדובר ב- מֵשיב לשאלות. זאת כי האל הוא זה שגורם לרוח לנשוב, הוא מַשִּיב אותה, מַסִּיע, מֵניע, וגורם לגשם לרדת
ונסיים עם כמה דוגמאות נוספות:
“הגּשה של תה”, למשל, על דרך הגזרה הדקדוקית, אך:
“הנגשה של חומר לתלמיד”, בדיוק באותו מעמד דקדוקי, אך עם יצירת בידול סמנטי להקלת ההבנה (מלשון להפוך משהו לנגיש)
“הבַּטה על תמונה”, “להעיף מַבָּט”, כולן משורש נ.ב.ט, אך:
“הנבטה של זרעים”, שיהפכו לנבטים, מאותה סיבה…
מילה שלי לסיום: כשלמדתי, בעונג רב יש לציין, דקדוק עברי לבגרות, בכיתות ט’-י’, בשנים 85′-86′, הצטרכנו, כתלמידים, ללמוד את כל החומר, כולו:
פונטיקה, תורת הצורות (מורפולוגיה), תחביר, מערכת הפועל, שורשים, שחבור… הכל. לא היו מיקודים ולא היה בטיח.
האם כולם נהנו כמוני? ברור שלא. אבל לגמרי ברור לי שהישראלי הממוצע אינו מֵבין, או מַכִּיר, דבר או חצי דבר ממה שהסברתי פה בשמחה.
הדברים שלי אינם נכתבים מתוך התנשאות, חלילה, אלא מתוך ביקורת בסגנון “הולך ופוחת הדור”, משפט שנאמר במקור לפני כמאות שנים, אך ההיסטוריה מוכיחה לנו שבסופו של דבר הוא אינו נכון. אני מלמד שנים רבות אנשים שצעירים ממני, כיום בממוצע ב- 25 שנה, ויש בהם אוצרות של ידע, אחר, ומטמון של כישורים שלא היו לבני דורי. אז נתנחם בזאת…
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top