עכברוש

עכברוש
חיות שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on עכברוש

עכברוש

עכברוש

פורסם לראשונה ב- 5.11.21

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
גַ’רְדוֹן جَرْدون וברבים גַ’רַאדִין جرادين – עכברוש, חולדה
לשמיעה:

בספרותית, ושימו לב למשקל הלשוני: גִ’רְדַ’וְן جِرْذَوْن
בערבית עיראקית: גְ’רֵידִי جريدي
יהושע שלח לי את הסיפור המעניין הבא:
أبو إسحق ركب الباص في طريقه من الخليل إلى رام الله لزيارة أحد الأقارب،
كان جالس جنبه فلّاح من ضواحي الخليل في طريقه لرام الله،
لاحظ أبو إسحق أنّ بين قدمي الفلّاح كيسًا، وخلال الطّريق كان الفلّاح يقلب الكيس، ويخلط محتوياته كلّ ربع ساعة، ثمّ يعيد تثبيته بين قدميه،
واستمرّ على هذا الحال طيلة الطّريق.
استغرب أبو إسحق من تصرّف الفلّاح،
فسأله: ما قصّة هذا الكيس!
قال الفلاح: أنا أقوم باصطياد الجرذان والفئران وأبيعها وأورّدها إلى المركز القوميّ للبحوث في رام الله ليستخدموها في التّجارب المخبريّة.
قاله أبو إسحق: ولماذا تقلب هذا الكيس وتهزّه؟!
قال الفلّاح: هذا الكيس فيه جرذان وفئران،
ولو تركت الكيس من دون تقليب وهزّ لأكثر من ربع ساعة ستشعر الجرذان والفئران بالرّاحة والاستقرار،
وسيتوقّفون عن التّوتّر الغريزيّ، ولن يطول الوقت حتّى يبدأ كلّ واحد منهم بقضم الشّوال ومن ثمّ ثقبه، لذلك أهزّه كلّ ربع ساعة كي أثير خوفهم وتوتّرهم،
فتنشغل بالعراك مع بعضها منساقة بغرائزها وتنسى أمر الكيس!! ريثما أصِل إلى مركز البحوث.
عقّدت الدّهشة لسان أبو إسحق من طريقة تفكير الفلّاح ومن (نظريّة كيس الفئران)،
وسرح بأفكاره في سياسة الغرب الأمريكيّ والأوروبيّ وصهاينة العالم وفلسفتهم تجاه بلادنا منذ التآمر على الإمبراطوريّة العثمانيّة وكيف أنّهم كلّما بدأت شعوبنا تشعر بالاستقرار (يهزّون الكيس) مطلقين الدّسائس والفتن ولا سيّما الدّينيّة، لتستمرّ سيطرتهم تحت شعارات محاربة الإرهاب وفرض الاستقرار، وبشكل طبيعيّ تنساق شعوبنا خلف المتلاعبين بغرائزها، وينسى الجميع ضرورة “قضم الكيس وثقبه”…
אבו אסחק נסע באוטובוס בדרכו מחברון לראמאללה כדי לבקר את אחד מקרוביו,
ישב לידו איכר מכפרי חברון שהיה בדרכו לראמאללה.
אבו אסחק שם לב שבין רגלי האיכר היה שק, כאשר במהלך הנסיעה האיכר הפך את השק, ערבב את תכולתו כל רבע שעה ואז שב וייצב אותו בין רגליו.
הוא עשה כך לאורך כל הנסיעה.
אבו אסחק הופתע ממעשי האיכר,
ושאל אותו: “מה הסיפור של השק הזה?”
ענה לו האיכר: “אני צד עכברושים ועכברים ומוכר אותם למרכז הלאומי למחקרים בראמאללה, כדי שישתמשו בהם במחקרים במעבדה”.
אמר לו אבו אסחק: “ומדוע אתה הופך את השק ומטלטל אותו?”
ענה האיכר: “בתוך השק יש עכברושים ועכברים,
אילו הייתי משאיר את השק מבלי הפיכה וטלטלה ליותר מרבע שעה, העכברושים והעכברים היו חשים ביטחון ויציבות,
והם היו מפסיקים להילחץ באופן אינסטינקטיבי, ולא היה עובר זמן רב עד שכל אחד מהם היה מתחיל לכרסם את השק ולחורר אותו. לכן אני מטלטל אותו כל רבע שעה כדי לעורר את הפחד והמתיחות שלהם,
הם עסוקים במריבות בינם לבין עצמם, מתמכרים לאינסטינקטים שלהם ושוכחים את השק עד שאני מגיע למרכז המחקרים!!”
התדהמה קשרה את לשונו של אבו אסחק בשל דרך מחשבתו של האיכר ו”תיאורית שק העכברים”,
הוא שקע במחשבותיו על אודות המדיניות של המערב האמריקאי והאירופאי, ושל הציונים בעולם והפילוסופיה שלהם ביחס לארצנו מאז הקנוניה נגד האימפריה העותומאנית, ועל איך בכל פעם שהעמים שלנו מתחילים לחוש יציבות, הם (המערב והציונים. שָלֵו) “מטלטלים את השק” ומשחררים לחופשי את המזימות ואת מלחמות האזרחים, במיוחד הדתיות, כדי שהם ימשיכו לשלוט (בערבים) באמצעות סיסמאות “המלחמה בטרור” ו”הקניית היציבות”, ובאופן טבעי העמים שלנו נגררים מאחורי מי שמשחק באינסטינקטים שלהם, וכולם שוכחים את הצורך “לכרסם את השק ולחוררו”…
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=
השורש הערבי הספרותי ג’.ר.ד’, שבמדוברת הפך ל- ג’.ר.ד, עוסק בעיקר בעכברושים.
* הפועל הספרותי גַ’רַּדַ’ جَرَّذَ בבניין השני – גזם את- (שימו לב לקרבה לשורש העברי ג.ר.ד)
* הפועל הספרותי אַגְ’רַדַ’ أجرذ בבניין הרביעי – הכריח את-; גירש את-
* גַ’רְדוּנִי جردوني – שצבעו אפור עכבר
* גֻ’רַד’جُرَذ, בספרותית – עכברוש
=-=-=-=
נסיים עם קצת עברית, עם כתבה מעניינת שהתפרסמה ב”הארץ”:
דרכו של ה”עכברוש” מהביבים אל המילון
בתחילה כינו אותו “עכבר גדול”. מאז זכה לשם של נביאה, קיבל את שמו מביאליק, ושוב ירד מגדולתו לטובת כינוי לאדם רמאי
17.5.14
מפתיע שבעברית בת זמננו יש שתי מילים לתאר בהן את השנוא מבין המכרסמים – חולדה ועכברוש – שכן לפני פחות ממאה שנים לעברית לא הייתה ולו מילה אחת. אבותינו לא הבחינו בין החולדה וקרובה העכבר, ושתיהן כונו בשמו של זה האחרון. אפילו כשרצה מנדלי מוכר ספרים להבחין בין אלו לאלו ב״ספר תולדות הטבע״ (1862) הוא תירגם את ה Ratte הגרמני פשוט כ״עכבר גדול״.
בספר ויקרא מצא אהרוני חיה נוספת המוזכרת רק פעם אחת במקורות, בסמיכות לעכבר – החולד. “וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ” (י”א, כ”ט). התרגומים המוקדמים זיהו את החולד עם היונקים הטורפים הקטנים: הדלק, הסמור, החמוס, הנמיה ואולי גם החתול, מסורת מקובלת למדי שמתיישבת עם קדימות החולד ברשימה. אך אהרוני לא הסכים עם זיהוי זה וראה בו טעות. הוא זיהה את החולד עם המכרסם הסומא (זה המתכנה לעתים בטעות “חפרפרת”) שנקרא בלעז spalax, שכן זהו פירוש המילה המקבילה בערבית חֹלְד. זיהוי זה התקבל על תלמידיו ואחר כך על ידי האקדמיה ללשון העברית וכך משמשת המילה חולד עד ימינו.
חולד היא אמנם מילה יחידאית, אך בתנ״ך ניתן למצוא גם חולדה כשמה של נביאה. בדרך כלל שמות של חיות המופיעות במקרא בזכר ובנקבה מורים על אותה חיה (למשל: איל ואיילה, פר ופרה וכו׳), אבל אהרוני החליט שחולדה המקראית נקראת כך על שם חולדת החוף, וקבע שמעתה והלאה יהיה זה שמה. קשה לדמיין שהורים יקראו לביתם על שם מכרסם שכזה, ואכן נראה שהורי חולדה התכוונו לנמיה או לחיה דומה, אך עם זאת אין זה בלתי־אפשרי שאהרוני צדק, שכן חולדה עצמה הכירה אדם שנקרא על שם עכבר – ״וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה״ (מלכים ב׳ כ״ב, י״ד).
אף על פי שלזיהוי בין החולדה לעכברוש אין כל בסיס, כמו במקרה של החולד, התקבל הכינוי של אהרוני על תלמידיו ואחר כך על ידי האקדמיה וזהו שמו הרשמי של המין עד ימינו. הציבור החל להשתמש במילה חולדה רק בשנות ה–60, הרבה אחרי שאהרוני הציע אותה לציבור ב–1923. עד אז הועדפה המילה המשונה עכברוש, שהתחילה לרווח בקרב הציבור העברי בשנות ה–30 כשמגיפה של חולדות פשטה בערי החוף.
ומנין הגיעה המילה עכברוש? הגרמנים התחילו לקרוא לנוכלים מקצועיים MausKopf, כלומר ראש עכבר, לפחות למן המאה ה–17. ביטוי זה הושאל על ידי היידיש בצורה “עכברוש”, ואף הופיע פה ושם בכתבים עבריים החל מהמאה ה–18. ״והמחמסנים והחוטפים ועכבורי ראש בל ימצא״, כתב הרב אברהם בן אליעזר הכהן ב״אורי וישעי״ מ–1714.
השימוש במילה זו במשמעות רמאי המשיך להופיע בעברית וביידיש אל תוך המאה ה–20. מקרה בולט במיוחד הוא בספרו בעל ההשפעה של חיים נחמן ביאליק ״מאחורי הגדר״, שבו כתב: ״מ׳חדר׳ אחד ברח, מן השני שוב ברח – מה לעשות ל׳עכברוש׳ שכמותו?״
קוראי ביאליק שלא היו בקיאים ביידיש ולא הבינו את כוונת המשורר, תיארו לעצמם מטאפורה לעכבר המתרוצץ מחדר לחדר. כך החלה המילה עכברוש לשמש במשמעות חולדה, וכך היא משמשת אותנו עד ימינו.
=-=-=
את הבחורצ’יק מהתמונה ואת החברים שלו אפשר לראות פה:
https://www.youtube.com/watch?v=UlhdVVpxDUQ
זה היה הפוסט ה- 1,520 שלנו.
שיהיה יום מצוין ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.

🤞 הרשמו לקבלת מילה יומית למייל

.אנחנו לא שולחים ספאם. קראו את מדיניות הפרטיות שלנו

הרשמו לקבלת מילה יומית למייל

.אנחנו לא שולחים ספאם. קראו את מדיניות הפרטיות שלנו

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
guest

0 Comments
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
View all comments
Back To Top
0
Would love your thoughts, please comment.x