ערמומי

ערמומי
שמות עצם (מוחשיים) שמות תוארLeave a Comment on ערמומי

ערמומי

ערמומי

פורסם לראשונה ב- 27.10.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת ידידתי Idit Bar, בעלת הדף אסלאם וערבית עם עידית, שכתבה לנו:
“האם כבר פרסמת פעם פוסט על המילה פהלוה فهلوة או שח’ציה פהלויה شخصيّة فهلويّة؟ קראתי על כך בערבית וזה נראה שלילי – אישיות ליצנית, שטחית, לא מקצועית…
מצד שני אמר לי חבר בעבודה שזה דווקא נאמר בחיוב על מישהו שיודע להסתדר טוב בחיים.
אז מה נכון בשימוש היומיומי? ותודה מראש!”
אז מילת היום היא –
פַהְלַוִיּ فَهْلَوِيّ – ערמומי, פיקח, מי שיודע להסתדר, גאון, חכם מאוד, ממולח, מצליח, נבון; בעל תחבולות, נוכל
לשמיעה:

טוב, שאלה מסוג זה היא בדיוק מה שגורם לי להנאה עילאית בכתיבת הפוסטים פה. מיד תבינו למה.
פהלוי? לא צריך להיות גאון לשוני כדי להבין שזו אינה מילה ערבית; אין לה נטייה, השורש אינו ברור, ודאי שאינו שֵמי.
והיא נשמעת פרסית. אה, חובה לציין שעידית עצמה היא ממוצא פרסי. מקרי בהחלט.
הכרתי, במעורפל ביותר, את השושלת הפהלווית. אז נכנסתי לויקיפדיה, ועברתי ישר לערך בערבית, שנקרא: אלדולה אלבהלויה الدولة البهلوية
בהלוי? עם בית??? אז למה פהלוי “שלנו”, פה בפוסט, הוא עם f؟ הרי שתי המילים בערבית, ומקורן, אולי, זהה.
אז עברתי לערך בפרסית, שהיא זו שקובעת במקרה זה. אדגיש, שאינני יודע פרסית. שם הערך: دودمان پهلوی
אבל את האות הפרסית הזו, پ, אני מכיר; היא נשמעת כמו p. אז מה קורה פה?
החילופים הפונטיים p-b-f מוכרים בבלשנות. כולם עיצורים שפתיים (בומ”פ).
בקיצור, מבוי סתום.
מה עושים במקרה כזה? פונים לד”ר Thamar Eilam Gindin. והיא לקחה את משימת הבדיקה וההסבר בשתי ידיים. מה זה שתי ידיים… בשיא המסירות והמקצועיות.
וזה מה שכתבה; שבו לכם נינוחים, עם איזה נשנוש ושתייה ליד, כי זה מרתק, לא פחות ממרתק:
פוסט אורח של ד”ר תמר עילם גינדין (בעלת העמוד ד”ר תמר עילם גינדין).
עידית שאלה את Shalev Giltamar Cohen , האדם שלו אתם צריכים להודות על העמוד הזה, לגבי המילה הערבית הבאה:
פַהְלַוִיּ فَهْلَوِيّ – ערמומי, פיקח, מי שיודע להסתדר, גאון, חכם מאוד, ממולח, מצליח, נבון; בעל תחבולות, נוכל
שלו, בלי לדעת מילה בפרסית, הבין שיש קשר לאיראן. הוא שמע על הפהלווים, ובנוסף לכך, השורש אינו ערבי ואינו קיים בשום נטייה בערבית.
אז התגייסתי להסביר את האטימולוגיה שלו!
ולשם כך אני לוקחת אתכם עכשיו יותר מאלפיים שנה אחורה. פרתיה הייתה אחת המדינות באימפריה הפרסית הגדולה. כשאחשוורוש ואביו דריווש מונים את המדינות שנמצאות בשליטתם – איראניות ולא איראניות – הם מציינים גם את פרתיה, שהיא אחת המדינות האיראניות. מצ”ב בתגובה הראשונה מפה של האימפריה האח’מנית מתוך ספרי המצוין The Book of Esther Unmasked – מגילת אסתר מאחורי המסכה
.
הפרתים, בפרסית parthawa, היו ידועים כלוחמים ללא חת. הם שלטו באיראן כמעט בכל התקופה שבין שתי האימפריות הפרסיות הגדולות – האח’מנית (של כורש, דריווש ואחשוורוש) והסאסאנית – זאת שרק אלה מכם שלמדו תלמוד או לימודים איראנים מכירים. לפניהם, למשך תקופה של פחות ממאה שנה, שלטו היוונים באיראן.
עם השנים, הפך השם האתני parthawa לשם נרדף לגיבור.
בין פרסית עתיקה, המתועדת עד המאה ה-4 לפנה”ס, לבין פרסית אמצעית – המתועדת החל מהמאה ה-3 לספירה, חלו כמה שינויים משמעותיים מאוד בשפה, שאפשר לזקוף אותם לזכותה – או לחובתה – של עצלות הדובר: סיומות נשלו, יחסות אבדו, וכך גם המין הדקדוקי (עד היום אין בפרסית הבדל בין זכר ונקבה בשפה, ולכן איראן מקום מומלץ מאוד לכל מי שמתרעם על השובניזם של השפה). היו שינויים פונטיים נוספים. רק במילה parthawa אפשר לראות שלושה שינויים:
1. שיכול אותיות – rth שהופך ל-thr
2. העיצור th שהופך לנישוף בלבד – h. זה קרה גם במילה חְ’שַׁיַתְ’יַה xšayathya שאתם מכירים כ-שאה (גם שם היו עוד כמה שינויים)
3. ר’ שהופכת ל-ל’: בשפות רבות אותיות למנ”ר מתחלפות, ובפרסית ספציפית ברוב המקרים, ל’ פרוטו-הודו אירופית הפכה ל-ר. למשל سرود sorud –
מאותו שורש הודו אירופי כמו slovo “מילה” ברוסית, ו-šloka “בית שיר” בסנסקריט (השורש ההודו אירופי קשור לשמיעה ולצליל)
בקיצור, parthawa הפך ל-pahlawa. ועד היום בפרסית, פַּהְלַוָאן pahlavān זה גיבור.
הלהג הנחקר ביותר ובעל התיעוד הנרחב ביותר של השפה הפרסית האמצעית הוא להג המכונה פהלווי (מאותו מקור), וכאשר קיבל רצ’א ח’אן (Reza Khan) את המלוכה מהמג’לס בשנת 1925, הוא גם שינה את שם משפחתו – ואת שם השושלת לפהלווי Pahlavi. לערבים, כידוע, אין פּ, ולכן הם שאלו את המילה כ-פַֿהְלַווִי فهلوي.
אז זו הדרך הפונטית שעברה המילה מפרסית אמצעית ועד לערבית. אבל איך לעזאזל הגיעה המשמעות הזאת?
מכיוון שאיני ערביסטית, גייסתי למשימה חברים, עמיתים ותלמידים. תודה ל
Dan Shapira
Mohamed Talaat
Ohad Merlin
On Dagan
מ’ שביקשה שלא אתייג אותה, והחבר של מוחמד מהאקדמיה ללשון ערבית בקהיר.
קודם כול, עולה שהמילה לא משמשת בכל הדיאלקטים. מדובר במילת סלנג מצרית נפוצה למדיי. נגיב מחפוט’ השתמש בה לא מעט בסיפוריו, מוחמד מספר שהיא נפוצה גם בסרטים מצריים משנות ה-40 וה-50, וסבא שלו גם היה משתמש בה בדיבור. מבחינה אקדמית היא זכתה לעדנה בשנות ה-60 המאוחרות כאשר מצרים הייתה במשבר, ונסים רג’ואן המנוח כתב בספרו Arabs in the Mirror: Images and Self-Images from Pre-Islamic to Modern Times על סוציולוגים ואנתרופולוגים שהשתמשו בה כדי לתאר את אחד הטיפוסים האופייניים לחברה המצרית.
על פי הסוציולוג(?) צאדק ג’לאל אלעמר, הנטייה של הטיפוס הפהלווי להתנער מאחריות ולהאשים אחרים היא אחד הגורמים למפלה הצורבת של מצרים במלחמת ששת הימים. האנתרופולוג החברתי חמדי עמאר הגדיר את “האישיות הפהלווית” כאישיות מצ’ואיסטית שעושה יותר “שופוני” מאשר מעשים. זו אישיות שמסתגלת מהר ולומדת מהר איך נכון להגיב בסיטואציות שונות, וזו מילה שמשמשת לטוב ולרע – מצד אחד גמיש ומסתגל, ומצד שני מזויף ולא באמת מועיל. עוד תכונה של האישיות הפהלווית היא אגו מנופח וכאמור “שופוני”, שלא משקף שום ביטחון עצמי אמיתי.
כמו האסלאם, שמקל מאוד על הרוצים להתאסלם, גם השפה הערבית ידועה בהכנסת האורחים שלה, והיא חיש קל מעבירה מילים שאולות היתוך מורפולוגי, יוצרת להם ריבוי שבור, גוזרת מהם שורשים ומילים חדשות (למשל הנדסה שבאה מפרסית הַנְדָאזַג “מידה”, וחזרה לפרסית כ”הנדסה” + “מהנדס”). במילונים הערביים שבדק לי מוחמד, הוא מצא שהמילה فهلوي פהלוי נגזרת מהפועל הערבי פהלל فهلل, ויש גם שם עצם فهلوة פהלוה – שמתארת את התכונה – תחמנות, ערמומיות, אומץ לב.
מוחמד מציין ששם התואר פהלוי משמש גם לחיוב וגם לשלילה, ושבתקופת הנשיא אנוַר סאדאת השתמשו במילה זו לציין אדם או פקיד שעושה תחבולות בעבודה ומצליח בסוף. אדם שאחרים מקנאים בו ורוצים להגיע לרמת הערמומיות שלו. במאמר שמצא על שם התואר, מוגדר הטיפוס הפהלוי כ”איש שמצליח בעבודתו בגלל שהוא נשען על כשרונותיו כדי להקל על עצמו את העבודה, בלי להשקיע מאמץ רב בעבודה. הוא אדם מצליח למרות שהוא לא מקפיד לעשות את העבודה כמו שצריך, מנסה להתאים את עצמו לשינויים החברתיים החדשים”.
לסיכום ביניים, אנחנו יודעים שזו מילה בסלנג מצרי שמתארת תכונה מסוימת, אבל עדיין לא מצאנו באף מילון וספר (ותאמינו לי שהחברים עשו מחקר מקיף, במיוחד מוחמד, שבדק במילוני סלנג ושאל פרופסורים בקהיר, תודה!), האם המילה נכנסה לערבית המצרית לפני 1925 או אחרי. ולמה זה חשוב?
כי פַּהְלַוִי پهلوی זה השם של השושלת האחרונה של מלכים באיראן (1925-1979). אם המילה נכנסה למצרית אחרי 1925, זה יכול להיות כינוי שבעצם אומר שלמצרים האלה יש תכונות של פרסים – כפי שהסטיגמה המצרית רואה אותם – ולקחו כשם מייצג את שם השושלת. כמו פרחה ויורם בעברית – שם פרטי שנבחר כדי לתאר תכונה של קבוצה שלמה. וכמו כינוי הגנאי צַפַוִי, שהערבים (בעיקר העיראקים) משתמשים בו כדי להעליב את האיראנים {בתגובה הראשונה* תוכלו למצוא קישור לסרט של ממרי שבו מנחה סעודי מבקש מפרופסור עיראקי שיושב בלונדון להפסיק להשתמש בכינוי הגנאי “צַפַוִים” [האיראנים, אגב, לא נעלבים בכלל שקוראים להם בשם של השושלת שהחזירה את איראן לגדולתה במאה ה-16 (וגם הפכה אותה שיעית). זה אולי מצחיק אותם במקרה הטוב]}.
פרופ’ דן שפירא מהמחלקה ללימודי המזרח התיכון באונ’ בר אילן, בהתכתבות פרטית, שולל את התיאוריה שלפיה זהו שמה של השושלת, ומביא לכך מספר טעמים:
1. שם השושלת בערבית הוא ב-ב’ (الدولة البهلویة א-דולה אלבַּהְלַוִּיַּה).
2. המילה הערבית فهلو, מפרסית پهلو, מופיעה כבר בספרו של א. צדיקי “מחקרים על מילים פרסיות שנשאלו לערבית קלסית”, שהתפרסם בגרמנית ב-1919 (קישור בתגובה**). המילה מופיעה שם ללא הגדרה וללא מראי מקום, ולכן קשה לדעת אם מדובר על המילה הפרסית פַּהְלוּ “צד”, שאינה קשורה לדיון הזה, או ל”תחמן” שלנו.
בכל אופן, לדברי פרופ’ שפירא, שחוקר מילים שהערבית שאלה מהפרסית, שם התואר פהלוי מופיע כבר בשירה ערבית קלסית, ולכן לא בא משם השושלת אלא נשאל מהמילה پهلوان פַּהְלַוָאן – גיבור, ומכאן גם אמיץ, ומכאן אדם שעושה דברים שנראים אמיצים וכו’. במקרה כזה, ייתכן ששם התכונה (فهلوة פהלוה – אומץ) קדם לשם העצם.
אבל גם כאן העלילה מסתבכת, כי המילה פהלואן עצמה קיימת גם כשאילה בערבית, ואפילו הופיעה בעבר בערביט! קישור בתגובה***
כלומר בכל מקרה צריכה להיות שאילה מקבילה של מילה שכבר קיימת בערבית עם ב’.
לסיכום:
1. המילה فهلوي משמשת בעיקר בסלנג מצרי לתיאור אדם תחמן. היא חיובית ושלילית בעת ובעונה אחת.
2. המילה באה מפרסית, כאשר במקור (לפני למעלה מ-2000 שנה) היא הייתה שם של קבוצה אתנית מסוימת, והפכה לתיאור של תכונה שלה (אומץ). אחר כך היא אומצה למצרית, ושוב היא מתארת תכונה מסוימת (תחמנות).
3. אפשרות אחת היא שזה שם פרטי שמייצג תכונה של כל הקבוצה האתנית (אם המילה נכנסה לשימוש אחרי 1925 ולקוחה משם השושלת השלטת באיראן).
4. אפשרות אחרת היא התפתחות סמנטית מוקדמת מהמילה הפרסית פַּהְלַוָאן “גיבור, אמיץ”.
5. בשני המקרים המילה מתועדת בערבית גם ב-ב’ במקום פ.
ואיך קוראים בפרסית לאדם עם מכלול התכונות האלה?
טוב ששאלתם.
אצפהאני.
הקישורים:
=-=-=-=-=
הקורא Yehoshua Wizel Sankari מעדכן אותנו שבניב המצרי (ולא רק בו) קיימת גם הצורה פלהוי, עם שיכול עיצורים.
והקורא האדוק Avshalom Farjun מוסיף:
אמנם פוסט מרשים ומשכיל, אבל עדיין לא מסביר בכלל איך המשמעות של המילה בפרסית – גיבור, אמיץ, הפכה בערבית לתחמן והמשמעויות הנגזרות הנוספות. זה בהחלט מעורר תמיהה.
התשובה האפשרית היא לחפש גם מקורות אחרים למילה. השפה שהשפיעה יותר מכל על הערבית היא השפה הארמית, ויש לחפש את התשובה שם!
משמעות המילה فلهايا – palhaya בארמית קרובה הרבה יותר למשמעות המילה فهلوي – פהלוי. משמעות המילה בארמית היא: אדם מיוחד ושובה לב אשר מפליא את שומעיו בחכמתו, פיקחותו ומתק לשונו.
עושה רושם, אם כן, שהמילה פהלוי בערבית המדוברת, אימצה את צורתה מפרסית, אך שמרה על המשמעות הארמית של המילה.
=-=-=-=-=
בתמונה: Dr. Evil מסדרת סרטי “אוסטין פאוורס”
שיהיה יום נהדר,
תמר, ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top