פיתת לפה

פיתת לפה
אוכל פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on פיתת לפה

פיתת לפה

פיתת לפה

פורסם לראשונה ב- 22.10.19

מרחבא
שלום לכולם,
לאחר הפרשוחה איתה נכנסנו לחג שלשום, קבלו את ה- לפה האהובה והמוכרת, בפוסט ממוחזר:
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Yaniv Tillinger, שכתב לנו:
“המילה לפה (של השווארמה) קשורה ל- מלפוף (כרוב, כי הוא מלופף), לבקשה: לִפֶّ אלְהַדִיֶּה (עטוף את המתנה), וגם תחבושת – לפה, כך לפחות שמעתי שאומרים”
אז מילת היום היא –
לַפַّה, או לַפֶّה لفّة – פיתה מסוג “לפה”, אבל גם:
ליפוף; סיבוב, פניה; סליל; גליל; מצנפת; חבילה, צרור, פקעת; תחבושת (כלומר גם שמות פעולה וגם שמות עצם. מילה עמוסת משמעויות)
לשמיעה:

דרך מקובלת נוספת לקרוא לסוג הלחם הזה היא צַאג’ صاج, על שם המשטח הקמור עליו אופים את הפיתה,
כותב לנו בנושא Ron Artstein:
המילה סאג׳ מקורה טורקי (לכן אינני מרגיש צורך לתעתק את האות صاد הערבית). בטורקית sac זו יריעת מתכת, וגם תבנית אפייה או משטח אפייה מיריעת מתכת; שתי המשמעויות קיימות גם בערבית (صاج مضلَّع = פח גלי). השימוש במונח במשמעות של משטח אפייה קדום מאוד, עוד מראשית המגע בין הערבים לטורקים: במילון ديوان لغات الترك‎ של محمود بن الحسين بن محمد الكاشغري משנת 1073 לערך (٤٦٦ ه) מופיע תרגום של המילה לערבית (שימו לב לכתיב): ساج – المقلاة.
בנוסף, בויקיפדיה הערבית בערך צאג’ כתוב:
يُسمى في لبنان بخبز المرقوق و في فلسطين الفرشوحة הצאג’ נקרא בלבנון לחם מרקוק ובאזורנו פה פרשוחה.
=-=-=
אז די הבנו באלו תחומים עוסק השורש הערבי ל.פ.ף (מגזרת הכפולים), המקביל לזהה לו בעברית:
* הפועל לַפّ لفّ בבניין הראשון – כרך, עטף, סובב; הסתובב. מילת היום היא צורת שם הפעולה/מצדר בנקבה של בניין זה
* עִמֶל לַפֶّה عمل لفّة – עשה סיבוב (במובן שוטטות)
* לַפّ וּדַוַרַאן لفّ ودوران – להסתובב; להתחמק ממשהו בצורה לא יפה. בַּלַאש לפ ודוראן! بلاش لفّ ودوران – דבר איתי ישירות! אל תתחמק!, בלי (ללכת) סחור וסחור!
לפ היא צורת שם הפעולה בזכר, או השם הקיבוצי
* הפועל אִלְתַפַّ التفّ בבניין השמיני – התקבץ סביב משהו
* מִלַפّ ملفّ וברבים מִלַפַّאת ملفّات – תיק (משרדי, קייס)
* מַלְפוּף ملفوف, בצורת הבינוני הפעול של הבניין הראשון – כרוב; עטוף, כרוך
* לַפّ חַוַאלֵין נַפְסֹה لفّ حوالين نفسه – הסתובב סביב עצמו, לא התקדם, הלך סחור סחור
* לַפّ זַיֶּ אלנַּחְלֶה لفّ زيّ النّحلة – היה פעיל מאוד, עבד קשה. מיל’: הסתובב כמו דבורה
=-=-=-=
בתור ירושלמי, אני לא גדלתי על המונח “לפה”, אלא על “עיש תנור”,
וראו איזה פלא, כותב לנו לפני פחות מחודש הקורא Edo Amin:
“תעשו מילה אחת ביום על אשתנור, זה שמזכיר ליו”ר הכנסת את יהדותו כפי שציין בטקס. הוא גם הזכיר עג’ואים ובבליק”
אני משער שעדו התכוון לבמבליק (או שמא לא?)
*תזכורת! זהו פוסט ממוחזר שנכתב לפני כמה שנים*
אז הנה, שתי פיתות במכה אחת: גם לפה, וגם –
עֵיש عيش – חיים; פיתה, לחם; פרנסה
תַנּוּר تنّور – תנור (לא בשימוש. תנור אומרים פרן)
והנה ציטוט מויקיפדיה, ואני מדגיש, הכתיב הנכון הוא לפה, ללא אלף באמצע:
“לאפה (ערבית: لفة) היא סוג לחם שטוח ודק כעין רדיד בצק עגול. מקורה המדויק איננו ידוע בשל שכיחותה הרבה בקרב עמים רבים במזרח התיכון ומערב אסיה. מרכיביה הם קמח ומים בלבד (עם קורטוב מלח). היא נאפית בטאבון בחום גבוה ובאש גלויה. ללאפה הרגילה הנפוצה קיימות שתי גרסאות הנפוצות בארץ, פיתה עיראקית ופיתה דרוזית, הראשונה הינה עבה יותר וכוללת גם שימוש בשמרים והשנייה דקה יותר ואינה מכילה שמרים.
שמה הירושלמי של הלאפה הוא אֵשְׁתָנוּר או ‘עֵישתנור’ (ערבית: عيش تنّور). לשם שני מקורות: האחד קובע כי השם אֵשְׁתָנוּר מקורו בחום והאש העזים הבוקעים מתנור הטאבון שבמאפיות, והשני, המתבסס על פרוש השם הערבי ‘עישתנור’, שמשמעותו הפשוטה בעברית היא ‘לחם תנור’ “.
הערה אחת שלי לפני סיום: הגרסה אשתנור היא פיקציה של דוברי עברית. מה זה אש ותנור, ואיך זה קשור לאוכל? זה כמו להגיד מים ברז, או חתול ושק (סתם, סתם). השם הוא ערבי, עם עין גאה: עיש תנור, לחם של תנור. אז אל תשכחו איך לקרוא לזה כשאתם קופצים לירושלים, כן?
קחו לכם איזו לפה טרייה, לא משנה עם מה, זה טעים, ועדיין בקונצנזוס (אלא אם אתם רגישים לגלוטן או בשיטת “אברהמסון”…)
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top