פורסם לראשונה ב- 17.9.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של ידידי הקורא Idan Lahav.
אז מילת היום היא –
תִין שַוְכִּיּ تِين شَوْكِيّ – צבר
מיל’: תאנה קוצנית
מה הקשר בין סברס לתאנה? אין לי שמץ של מושג. ואם תקראו את הפוסט, תראו שזה חוזר שוב ושוב כמוטיב.
הנה שניים-שלושה משפטים מפוסט שפרסמנו בעבר:
השורש הערבי צ.ב.ר עוסק בסבלנות ובפרי הצבר (סברס):
* הפועל הספרותי צַבַּרַ صَبَرَ, במדוברת צֻבֹּר صُبر, בבניין הראשון – היה סבלני, גילה סבלנות, התאפק
* צַבְּר صبْر, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – סבלנות, החזקת מעמד; סברס, צבר, קקטוס
* צַאבֶּר صابر וברבים צַאבְּרִין صابرين, צורת הבינוני הפועל של הבניין הראשון, היא מילת היום – עומד בפני צרות ואסונות, מגלה כוח סבל מול קשיים; במדוברת גם: סובל את ייסורי האהבה בסבלנות
* צַבַּّאר صَبَّار, במשקל בעלי המלאכה – סבלן; צבר, סברס
* צֻבַּّאר صُبَّار וגם צֻבַּיְר صُبَيْر במשקל ההקטנה – צבר, סברס
[…]
סיפור בלשי:
לפני כעשור בערך שלטים רבים בעיר מגוריי, ירושלים, המודיעים את שם השכונה עם הכניסה אליה, “עוטרו” במדבקות עם תמונה של סברס. לקח לעירייה קצת זמן להבין, שיש באקט הזה אמירה פוליטית: הצבר, הסברס, הוא סמל לאומי של ערביי ארץ ישראל, גם מכיוון שהוא גדל כאן (אם כי מקורו במרכז אמריקה) וגם בשל המשמעות הסמלית של השורש בערבית.
תוך כמה ימים נמחקו המדבקות, אך שרידי המחיקה קיימים עד היום באותם השלטים.
=-=-=-=-=
תוספות עדכניות:
ויקיפדיה בערבית מוסיפה את השמות הבאים:
אֶלתִּינֶ אלשַּוְכּי – כך נקרא הצמח במצרים
צֻבַּיְרֶ אלתִּינֶ אלְהִנְדִיּ (הצבר הקטן של התאנה ההודית) صبير التّين الهنديّ
אַכְּנַארִי أكناري
תַאכְּנַארִית تاكناريت
אֶלְבִּלִס البِلِس או אֶלתִּינַה (תאנה) التّينة – בתימן
צַבַּאר الصّبّار – בסוריה ובעיראק
צַבֶּר الصّبر – באזורנו ובירדן
אֶלְבַּרְשוּמִי البرشومي – בסעודיה
אֶלְהִנְדִי (ההודי) الهندي – בתוניסיה, באלג’יריה ובלוב
כַּרְמוּסֶ אלנַּצַארַא (התאנה של הנוצרים) كرموس النّصارى – באלג’יריה ובמרוקו
זַעְבּוּל الزّعبول – במרוקו
=-=-=-=-=-=
השורש הערבי ת.י.ן (בגזרת ע”י), בדיוק כמו ת.א.ן בעברית, עוסק בתאנים:
* תִין تِين, כשם קיבוצי – תאנים; עצי תאנה
* תִינֶה تِينة, בצורת שם הפרט הבודד – תאנה אחת; עץ תאנה אחד
* תַיַּאן تيّان, במשקל בעלי המלאכה – מוכר תאנים
* תִין אַחְ’צַ’ר تِين أخضر (ירוק) – תאנים בשלות
באופן טבעי, קיימים מקומות רבים (רובם קטנים) שנקראים עֵין תִינֶה عين تِينة – מעיין עץ התאנה
=-=-=-=-=-=-=
השורש הערבי ש.ו.כ עוסק בקוצים, במזלגות ובדברים דוקרים:
* הפועל שַאכּ شاك בבניין הראשון – נדקר; דקר; גרם לגירוד ולעקצוץ בעור
* שַאאִכּ شائك, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – קוצני, דוקר, דוקרני; קשה, חמור; כאוב
* סִִלְכּ שַאאִכּ سلك شائك וברבים אַסְלַאכּ שַאאִכַּה أسلاك شائكة – גדר תיל, תיל דוקרני
* הפועל שַוַּכּ شوّك בבניין השני – דקר; גירד; הצמיח קוצים; נבט
* הפועל אַשְוַכַּ أشْوَك בבניין הרביעי על דרך השלמים – הצמיח קוצים
* מֻשְוִכּ مشْوِك, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – קוצני, דוקר
* שוֹכֶּה شوكة וברבים שוֹכַּאת شوكات; שוֹּכּ شوك (בספרותית שַוְכּ) כשם קיבוצי – מזלג; קוץ; שן של קלשון; אדרה, עצם של דג; כוח, יכולת, עוצמה
* שַוְכִּיּ شوكيّ – קוצני
* סִיַאג’ שַוְכִּיּ سياج شوكيّ או סִיַאג’ מִן שַוְכּ سياج من شوك – גדר תיל
* רַאפִעַה שַוְכִּיַּה رافعة شوكيّة – מלגזה (מיל’: מרימה מזלגית)
* שוֹכֶּ אלְוַרְד شوك الورد – קוצים של פרחים/ורדים; “חרארה”, פריחה על העור
* אַבּוּ שוֹכֶּה أبو شوكة – אחד משמותיו של הדורבן (מיל’: בעל הקוץ)
* מִתְלֶ אלשּוֹכֶּה בְּחַלְקה متل الشّوكة بحلقه – מפריע, מציק, כמו עצם בגרון
* מִנֶּ אלְוַרְדֶה שוֹכֶּה וּמִנֶּ אלשּוֹכֶּה וַרְדֶה من الوردة شوكة ومن الشّوكة وردة – ממשפחה טובה (מהוורד, הפרח) יכול לצאת בן רע (קוץ) וממשפחה גרועה (קוצנית) בן טוב (פרח, ורד)
* אַרְצִ’י שַוְכִּי أرضي شوكيّ – אחד משמותיו של הארטישוק (מיל’: ארצי/אדמתי קוצני)
הסיפור מאחורי השם מעניין:
השם האירופאי Artichoke שאול משמו הערבי של הצמח חַ’רְשוּף خرشوف, שהוא שם ערבי מגרבי (צפון אפריקאי).
באזורנו, הלבנט, הדוברים הערבים “שערבו מחדש” את השם ונתנו לו את הצורה שוכי ארצ’י…
והתפרסם אצלנו גם הפוסט הבא:
המילה היום מופיעה לבקשתו של הקורא אלון בלוך, שכתב לנו:
“אשמח אם תכתבו פוסט על המילים שיפוד וקיסם. בטרנסלייט זה התעתיק: sykh”
אז מילת היום היא –
סִיח’ سِيخ וברבים סְיַאח’ سياخ (במדוברת) או אַסְיַאח’ أسياخ (בספרותית) – שיפוד; מוט מחודד; מסרגה
אז כן, ממנגלים יקרים; “תן לי סיך פרגיות, שני סיכים לבבות ועוד אחד כבד” – הסיכים שעל האש לקוחים מערבית…
ראשית, הידעתם שבמשך שנים רבות גרסו שיש לבטא בעברית שַפּוּד? אולם האקדמיה ללשון התירה גם את הצורה המוכרת, עם חיריק.
אין לי הרבה מה לכתוב על מילה זו, מהשורש ס.י.ח’, שאין לה או ממנה פעלים או פתגמים, חוץ מציון העובדה, ששורש קרוב אליה: ש.ו.כ, עוסק במזלגות ובקוצים, ואם נחשוב על זה, כולם דוקרים: שוֹכֶּה شوكة – קוץ; מזלג
בעברית קיים השורש ס.כ.ך, העוסק בין השאר בסיכות, שגם הן דוקרניות.
וגם: מְשֹוּכָה היא גדר מצמחים קוצניים לשמירה ולהגנה על שטח.
לגבי קיסם, המילונים בהם בדקתי אינם קושרים בין סיח’ לקיסם. קיסם (שיניים) אומרים:
עוּד תַחְ’לִילֶ אלְאַסְנַאן عود تخليل الأسنان – מקלון ליצירת רווח בין השיניים, או:
חַ’לֶּה خلّة – מאותו השורש: סדק, רווח, או:
נַכַּّאשֶה نكّاشة – “מחטטת”
קַשֶּתֶ (אַשֶּתֶ) (א)סְנַאן قشّة اسنان
המצרים קוראים לקיסם השיניים מִסַלֶּכ مِسَلِّك
סִיחִ’יּ سيخيّ, אגב, הוא סיקי (מהודו).
תוספות של קוראים לפוסט המקורי:
* בגליל התחתון נמצא הר יונה בערבית ג’בל אלסיח’. הר יונה הוא ההר הגבוה ביותר ברכס הרי נצרת. יתכן שזו הסיבה לשמו.
* הסיח’ים מאוזכרים בשיר המפורסם המבוסס על השיר של מודרן טוקינג:
“יש עוד כמה סיחים על האש,
תעשי אוויר זה מתייבש,
אני רוצה שיפוד בפיתה, ריטה”
…
“פוצי מוצי מוצי מוצי
אל תרוצי אל תרוצי
זה הזמן להוציא
איזה סטייק שתרצי”
תגובה שלי:
השיר הזה, שמחזיר אותי היישר לגיל 17, הוא יצירת מופת. כן, הוא נלעג, ה”זמרים” מזייפים בו בכוונה, ועדיין, יש בו אמירה והוא כתוב נפלא.
שמו “שיר המנגל”.
יאיר ניצני מספר תמיד, שיצא לו לפגוש את הצמד הגרמני “מודרן טוקינג”, ששנות השמונים לא היו הן ללא ההרכב הזה, והוא סיפר להם שהשיר שלהם קיבל גרסה עברית ש”קרעה” את הרדיו. הם ממש התלהבו, אבל הוא לא סיפר להם שהוא הפך את השיר לסאטירה קומית…
* וגם בעברית מילים “דוקרניות” קשורות: סיכה, שיכני (קוצני)
* סיקה פירושה חרב מעוקלת בלטינית ומכאן גם נגזר שמם של הסיקריים https://he.m.wikipedia.org/wiki/סיקריים
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
