מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של חברי משה סלמון.
אז מילת היום היא –
כַּעֶכּ كَعك – בייגל ירושלמי
את הפוסט הזה אני מקדיש לאבי המנוח, רחמים כהן ז”ל.
משה שלח לי סרטון נוסף מחשבון טיקטוק:
beitna.official
Beitna بيتنا
לערוץ ביתנא (ביתנו) יש כבר 122,000 עוקבים, והוא כותב על עצמו:
بيتنا عامر بأشخاص رائعين، هذه هي قصصهم 
ביתנו מלא אנשים נפלאים, אלו הם סיפוריהם
הסרטון פורסם ב- 28.11.24 וכותרתו:
المنقوشة النصراوية VS كعك القدس!
המנקושה (סוג של מאפה) הנצרתית מול הבייגלה (כַּעֶכּ) הירושלמי!
מן כעכ אלקדס ללמנקושה אלנצראויה. מין אזכא?
מרחבא ביתנא, עפיף בדוי ארסלאן, צאחב “מח’בז אבו עמאר – ח’לי ח’בזאתכ ע אלנאר”. ח’לץ? ההההה
הונא תקריבן 35 סנה, עמי חביבתי. אלשע’ל הון צאר פי דמי. אנא מן אלנאס אללי בחב אשתע’ל, חתא לו מא פש אשי.
אחנא אצלנא מן טבריא. למא צאר חרב אל 48 אהלי אג’וא להון. כאן אלנא פרן מן אקדם (אל)אפראן פי אלנאצרה. אחנא הון טלאב כת’יר כאנוא יג’וא וקת אלמדארס.
אפהמי עלי: אלעלאקה אללי ביני ובינהן, או הן מתד’כרין, ימכן אנא מא אערפהנש כלהן. מרה מן אלמראת אג’וא ענדי 8 טלאב, כלהן דכאתרה ובישתע’לוא פי אלמסתשפיאת. קאלוא לי: אבו עמאר, בתד’כרנא? קלת לה: לא ואללה. קאלוא לי: אחנא חאבין נרג’ע אלד’כריאת. נתנאול אלביתזא, מנחטהא ומנאכלהא. אח’דוא ותנאולוא ואכלוא וקעדוא ברא ירג’עוא אלד’כריאת תבעהן למא כאנוא טלאב. קאלוא לי: אבו עמאר, מא תע’ירת אלטעמה. קלנא לה: אן שאא אללה מא בתתע’יר, בס אלאשי אלחלו אנתו, לאנכו אנתו מא נסיתו אלאשי אלמניח.
ילא, מין בדהא תטלעהא?
לא, בס כתיר גוא! קרבהא שוי!
בעדהא, בעדהא? ממתאזה
ח’לץ, מא תעצביש/תעד’ביש עלינא. חטי, חטי, חטי!
ע פכרה, צורנא פידיו במח’בז פי אלקדס. רוחוא אחצ’רוה, ושופוא אלפרק.
מרחבא ביתנא, אנא אסמי מרואן ראזם. הדא אלמח’בז לאבוי. טבען אבוי אח’דהא מן סידי ואג’דאדה, ואג’דאדה היכ טלב. סלאלה יעני.
הד’א אלמח’בז אלה תקריבן פתרת 500 סנה. פי ענדנא אחג’אר מן איאם אלעת’מאניין.
שכל אלכעכה מא כאנת היכ, כאנת אקצר מן היכ ובעדין טולוהא. טולוהא עשאן אסהל ללחמל, והי טבען אכלה שעביה זי מא ביקולוא. יעני אלואחד ביאכלהא והו מאשי, טאלע ע אלשע’ל, ואסהל ללח’ביזה.
פעלן מן אקדם מחל כעכ באלקדס. בישהי
הד’א תראת’, הד’א, יעני מן איאם אג’דאדנא, והם בישתע’לוא נפס אלכעכ. סבחאן אללה, הד’א אלשע’ל נאס ג’רבת תשתע’לה ברא ומא צ’בט מעהם.
ע פכרה, אחנא מנוזע כעכ ע אלבסטאת.
תעאלוא נדור ע בסטת כעכ, נסאל אכם סאאל.
אנא אלי 35 סנה בשתע’ל באלכעכ הד’א, אה. טול עמרי יעני. אבוי קבלי, וסידי קבלי יעני. טול עמרנא, אחנא ואביאתנא ואג’דאדנא באלשע’לה האי.
מבסוט באלשע’לה האי לאנהא צארת בדמנא יעני, מא מנקדר נע’ירהא יעני.
מנין תאח’ד ח’בז? כיף בתג’יבה?
אלח’בז בנאח’דה מן ג’וא אלבלדה אלקדימה. פעאדי, ביג’יבוא לנא איאה עלא הון באלטלעה. אנא ברתבה ובצפטה ובביע.
אנא באלנבסה אלי כל יום באכל כעכ. אנא בחב דאימן יעני אאכל מרה מע ג’בנה ומרה מע ביצ’ה ומרה מע פלאפלה.
אבעת’וא אלפידיו לצאחבכו אללי ביוכל מח’בוזאת ואסאלוה: כעכ אלקדס ולא מנקושה בזעתר?
من كعك القدس للمنقوشة النّصراويّة. مين أزكى؟
مرحبا بيتنا، عفيف بدوي أرسلان، صاحب “مخبز أبو عمّار – خلّي خبزاتك ع النّار”. خلص؟ ههههه
هونا تقريبًا ٣٥ سنة، عمّي حبيبتي. الشّغل هون صار في دمّي. أنا من النّاس اللي بحبّ اشتغل، حتّى لو ما فش اشي.
احنا أصلنا من طبريّا. لمّا صار حرب ال ٤٨ أهلي اجوا لهون. كان النا فرن من أقدم (ال)أفران في النّاصرة. احنا هون طلّاب كثير كانوا يجوا وقت المدارس.
افهمي عليّ: العلاقة اللي بيني وبينهن، أو هنّ متذكّرين، يمكن أنا ما أعرفهنش كلّهن. مرّة من المرّات اجوا عندي ٨ طلّاب، كلّهن دكاترة وبيشتغلوا في المستشفيات. قالوا لي: أبو عمّار، بتذكرنا؟ قلت له: لا والله. قالوا لي: احنا حابّين نرجّع الذّكريّات. نتناول البيتزا، منحطّها ومناكلها. أخدوا وتناولوا وأكلوا وقعدوا برّا يرجّعوا الذّكريّات تبعهن لمّا كانوا طلّاب. قالوا لي: أبو عمّار، ما تغيّرت الطّعمة. قلنا له: إن شاء الله ما بتتغيّر، بس الاشي الحلو انتو، لأنّكو انتو ما نسيتو الاشي المنيح.
يلّا، مين بدّها تطلّعها؟
لا، بس كتير جوّا! قرّبها شوي!
بعدها، بعدها؟ ممتازة
خلص، ما تعصّبيش/تعذّبيش علينا. حطّي، حطّي، حطّي!
ع فكرة، صوّرنا فيديو بمخبز في القدس. روحوا احضروه، وشوفوا الفرق.
مرحبا بيتنا، أنا اسمي مروان رازم. هدا المخبز لأبوي. طبعًا أبوي أخدها من سيدي وأجداده، وأجداده هيك طلب. سلالة يعني.
هذا المخبز اله تقريبًا فترة ٥٠٠ سنة. في عندنا أحجار من أيّام العثمانيّين.
شكل الكعكة ما كانت هيك، كانت أقصر من هيك وبعدين طوّلوها. طوّلوها عشان أسهل للحمل، وهي طبعًا أكلة شعبيّة زيّ ما بيقولوا. يعني الواحد بياكلها وهو ماشي، طالع ع الشّغل، وأسهل للخبيزة.
فعلًا من أقدم محلّ كعك بالقدس. بيشهي
هذا تراث، هذا، يعني من أيّام أجدادنا، وهم بيشتغلوا نفس الكعك. سبحان الله، هذا الشّغل ناس جرّبت تشتغله برّا وما ضبط معهم.
ع فكرة، احنا منوزّع كعك ع البسطات.
تعالوا ندوّر ع بسطة كعك، نسأل أكم سؤال.
أنا الي ٣٥ سنة بشتغل بالكعك هذا، اه. طول عمري يعني. أبوي قبلي، وسيدي قبلي يعني. طول عمرنا، احنا وأبياتنا وأجدادنا بالشّغلة هاي.
مبسوط بالشّغلة هاي لأنّها صارت بدمّنا يعني، ما منقدر نغيّرها يعني.
منين تاخد خبز؟ كيف بتجيبه؟
الخبز بناخده من جوّا البلدة القديمة. فعادي، بيجيبوا لنا ايّاه على هون بالطّلعة. أنا برتّبه وبصفّطه وببيع.
أنا بالنّسبة الي كلّ يوم باكل كعك. أنا بحبّ دايمًا يعني آكل مرّة مع جبنة ومرّة مع بيضة ومرّة مع فلافلة.
ابعثوا الفيديو لصاحبكو اللي بيوكل مخبوزات واسألوه: كعك القدس ولّا منقوشة بزعتر؟
מהבייגלה הירושלמי למנקושה הנצרתית. מי טעים יותר?
ברוכים הבאים “ביתנא”. אני עפיף בדוי ארסלאן, הבעלים של “מאפיית אבו עמאר – הַשְאֵר את הלחמים שלך על האש (בערבית זה חרוז)”. (פונה לצלם) זהו? חחחח
אנו פה בערך 35 שנה, יקירתי. העבודה פה נכנסה לי לדם. אני מהאנשים שאוהבים לעבוד, גם אם אין כלום.
המקור שלנו מטבריה. במלחמת 48′ (השחרור) המשפחה שלי עברה לכאן. הייתה לנו מאפייה מהוותיקות שבמאפיות נצרת. תלמידים רבים נהגו לבוא לכאן בתקופת הלימודים.
תביני: הקשר ביני לבינם, הם זוכרים, אולי אני לא זוכר את כולם. פעם באו אלי 8 תלמידים, (היום) כולם רופאים שעובדים בבתי חולים. הם אמרו לי: אבו עמאר, אתה זוכר אותנו? עניתי: לא. הם אמרו לי: אנו רוצים להעלות זיכרונות ולאכול פיצה. הם לקחו ואכלו, הם ישבו אצלי בחוץ, העלו זיכרונות מאז שהיו תלמידים. הם אמרו לי: אבו עמאר, הטעם לא השתנה. אמרתי להם: הלוואי שלא ישתנה, אבל הדבר היפה הוא אתם, כי אתם לא שכחתם את הדבר הטוב.
(פונה לצוות) קדימה, מי רוצָה להוציא אותה?
(הכתבת) לא, היא ממש בפנים! קרב אותה קצת!
היא עדיין (בפנים)? מצוינת
זהו, אל תעצבני/תעני אותנו (בהומור). תניחי, תניחי, תניחי!
אגב, צילמנו סרטון במאפיה בירושלים. לכו לצפות, ותראו את ההבדל.
ברוכים הבאים “ביתנא”, שמי מרואן ראזם. זו המאפיה של אבא שלי. כמובן אבי ירש אותה מסבי ומאבותיו, כך ביקשו אבותיו. זו שושלת.
המאפיה הזו בת בערך 500 שנה. יש לנו אבנים מימי העות’מאנים.
הצורה של הבייגלה לא הייתה כזו, היא הייתה קצרה יותר ואח”כ האריכו אותה. האריכו כדי שיהיה קל יותר לסחוב. זהו כמובן מאכל עממי, כמו שאומרים. אפשר לאכול בהליכה, בדרך לעבודה, והוא קל לאפייה.
(הכתבת) זו באמת אחת ממאפיות הבייגלה העתיקות בירושלים. וזה טעים
זו מורשת, מימי אבותינו, הם הכינו אותו בייגלה. השבח לאל, אנשים ניסו להכין אותו בחוץ ולא הצליח להם.
אגב, אנו מחלקים בייגלה לבסטות (דוכנים).
בואו נחפש בסטת בייגלה, נשאל כמה שאלות.
אני עובד 35 שנה בבייגלה הזה, כן. כלומר כל חיי. אבי לפניי וסבי לפניי. כל חיינו: אנו, אבותינו וסבינו במקצוע הזה.
אני מרוצה מזה מכיוון שזה כבר זורם לי בדם, אנו לא יכולים לשנות את זה.
מאיפה אתה מביא את הלחם? איך אתה מביא אותו?
אנו מביאים את הלחם מתוך העיר העתיקה, מביאים לנו אותו כשהם יוצאים. אני מסדר אותו יפה ומוכר.
מבחינתי, כל יום אני אוכל בייגלה. אני אוהב תמיד לאכול, פעם עם גבינה, פעם עם ביצה ופעם עם פלאפל.
שִלחו את הסרטון לחבר שלכם שאוכל מאפים ושאלו אותו: הבייגלה של ירושלים או מנקושה עם זעתר?
(התרגום שלי. שָלֵו)
בתור ילד “גדלתי” על הכעכ הירושלמי. אבי המנוח נולד בתוך העיר העתיקה ואהב מאוד להסתובב בה. ולכן, לאחר מלחמת ששת הימים הוא לקח את אמי ואת אחיותיי הגדולות, ואח”כ גם אותי, לטיולים בעיר העתיקה, וברור שקנינו כעכ, שלימים נקרא בייגלה (בעברית, למרות שהמילה ממש לא עברית אלא יידישאית…).
לימים, כשגדלתי, גם בתור בחורים צעירים היינו יוצאים ל”סיבוב בייגלה” בשער שכם, ויכול להעיד על כך חברי הקורא אסף צבר…
באותם ימים הכעכ נמכר יחד עם גזיר נייר קטן, שמקורו בספרי טלפונים ישנים, שבתוכו תערובת טעימה של זעתר ומלח. בוצעים נתח כעכ, טובלים בזעתר, ואוכלים. פשוט וטעים בטירוף!
=-=-=-=-=-=
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Ayala Netanel, שכתבה לנו:
“האם יש קשר בין המילה כעך בעברית, כעכ בערבית ל- cake?”
אז מילת היום היא –
כַּעְכֶּה كَعْكة וברבים כַּעְכַּאת كَعْكات – עוגה
לשמיעה:
כתב לנו הקורא אחמד נצאר:
אם הריבוי של כעכה הוא כעכ كعك אז זה בייגלה גדולים
ואם הוא כעכאת كعكات אז עוגיות.
=-=-=
היה לנו בעבר פוסט בנושא:
זוכרים שדיברנו בעבר על שם קיבוצי? מילה, שהיא מבחינה דקדוקית זכר יחיד, אבל מביעה רבים, כמו בעברית כסף, עדר וכו’?
וזוכרים שאם בערבית מוסיפים לה ה”א (תא מרבוטה בשמה המדויק) היא הופכת לצורת היחיד, שם הפרט הבודד?
אז כַּעֶכּ בערבית זה עוגות, בכללי, או בייגל, או בייגל’ה, הגדולים האלה, שנראים כמו מסלול ריצה אולימפי, והולכים נהדר עם זעתר. אני, שלו, בתור מי שנולד, גדל וחי בירושלים, לא קורא להם בייגלה, אלא קורא להם כפי שאבי ז”ל הנחיל לי: כעכ. זה מאפה של ערבים, ערבים קוראים לזה כעכ. בייגלה זה מפולין. כעכ בערבית, כַּעַךְ בעברית.
בכל מקרה, אם מוסיפים לכעכ ה”א, מקבלים את מילת היום: כעכה, דהיינו עוגה אחת.
בתיאבון! צַחַּה וַעַאפְיֶה!
=-=-=-=
תוספות עדכניות: המילה האנגלית cake היא ממוצא צפון אירופאי, אם נדייק: סקנדינבי.
לגבי כעך בעברית, אומר בנושא ויקימילון:
“מחידושי האקדמיה ללשון העברית, תרע”ג. מופיע בלשון רבים בספרות חז”ל: לחם מיוחד, לפי “לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו אבל כעכין לא” (בבלי, מסכת פסחים – דף מח, עמוד ב), ורש”י מפרש: ארוכים וצרים. השוו למקבילה בערבית: كَعْكَة (כַּעְכַּה, “עוגה”)” [הוסיף אצלנו הקורא רוני הפנר: כעך הוא חידוש של זאב יעבץ משנת 1892]
=-=
בפרסית עוגה היא کیک. אינני יודע פרסית, אני מאמין שמבטאים את זה כֵּיכּ. מקור המילה באנגלית.
אז מה עם השורש השמי כ.ע.ך? מצד אחד הוא מופיע בלשון חז”ל מלפני כ- 2000 שנה, ומצד שני הוא סקנדינבי. מי השפיע על מי? או שיש כאן מקריות ותו לא?
אגב, בארצות ערב שהיו תחת שלטון צרפתי עוגה אומרים גַאתוֹ (נכתב כּאתו كاتو), כפי שאומרים בצרפתית: Gâteau, ויש אומרים גם תוֹרְתַא تورتا, שלקוחה מאנגלית – Torte – שמקורה בכלל איטלקי Torta.
הקוראת מורן טל מוסיפה, ובצדק, שיש ערבים שאומרים כֵּיכַּה كيكة, וכאן ממש רואים “שעטנז” שמי-אנגלי.
נחזור לערבית:
מסתבר, וכן, גם אני הופתעתי מזה, שבמצרים מבטאים כַּחְכּ كَحْك ו- כַּחְכַּה كَحْكَة (חילופי עיצורים גרוניים), והכוונה לעוגיות עגולות עם שומשום כמו עוגיות “עבאדי”.
במצרים כחכה זה גם “קוקו” בשיער שנראה כמו בייגלה, סוג של “אבו עגילה”, וגם ציון אפס במבחן, ציון נכשל, שכן האפס של הציון דומה לצורת הבייגלה…
* כַּעְכֶּ אלְעִיד كَعْك العيد – העוגות של חג עיד אלפִטֶר, שחותם את חודש רמדאן
* בִּנְבַּאע מִתֶ’ל כַּעְכַּאתֶ אלְעִיד بنباع مثل كعكات العيد – נמכר כמו לחמניות טרייה (מיל’: כמו העוגיות/עוגיות של החג)
* כֻּלּ הַאלדַּעְכֶּה עַלַא הַאלְכַּעְכֶּה كلّ هالدّعكة على هالكَعْكة – מהומה רבה על לא דבר, סערה בכוס מים (מיל’: כל הריב והקטטה האלו / כל לישת הבצק הזו בגלל העוגה הזו)
* אַלְחֻצוּל עַלַא נִצְפִ אלְכַּעְכַּה אַפְצַ’ל מִן חִ’סַארַתִהַא الحصول على نصف الكَعْكَة أفضل من خسارتها – טוב ציפור אחת ביד מעשר על העץ (מיל’: להשיג חצי עוגה עדיף מאשר להפסיד את כולה)
* סִתִּין כַּחְכַּה בְּקֶרְשֶ אַבְּיַץ’ ستّين كَحْكَة بقرش أبيض – בזיל הזול! (מיל’: 60 עוגיות עגולות בחצי אגורה, במצרים)
* אַלְכַּחְכַּה פִי אִידֶ אלְיַתִים עַגַבַּה الكَحْكَة في إيد اليتيم عجبة – איך יכול להיות שיש לו דבר כזה? איך הוא השיג דבר כזה? (נאמר במקרה בו מישהו, שלא היינו מצפים שיהיה לו דבר מה, פשוט ככל שיהיה, מחזיק את הדבר אצלו, וזה מעורר בנו קנאה, כעס ופליאה. מיל’: [אפילו] עוגייה ביד של יתום זה פלא)
כתב לנו אביעד שטייר:
הרבה ישראלים מבטאים את המילה “כַּעַךְ” כמו את המילה “כאח” (“ידידי כאח לי”, keACH) – בגזירה-לאחור מצורת הריבוי “כעכים”. הצורה הנכונה היא למעשה KAach, כמו “סַעַר” או “נַעַר”.
כתבה ורה כהן בסו:
כעכ אלארז كعك الأرز – פריכיות אורז.
צילום: Ronen Abudi
זה היה הפוסט ה- 2,697 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
