פורסם לראשונה ב- 10.10.18
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת ועמיתתי המורה המוכשרת Rina Turgeman.
אז מילת היום היא –
דַםּ دَمّ – דם
קחו נשימה, הפוסט היום הולך להיות ארוך, והוא כולו חומרים ממוחזרים…
את דם פגשנו בעבר הרחוק בשני פוסטים נפרדים, אז הנה הזמן להיזכר בהם.
מי מכם שאינו מבין את פרץ המיחזור הזה שעובר עלינו, אז זה הרציונל: עבודה רבה שלנו שוכבת כאבן שאין לה הופכין בדף הקודם שלנו, בו כתבנו כשנה וחצי. אז אני מפרסם פה שוב את עיקרי הדברים, טיפין טיפין, לצד פוסטים ותכנים חדשים, כדי לשמר את הכל ובאופן מסודר.
הפוסט הראשון:
צַ’עְ’ט דַם ضغط دم – לחץ דם
רגע, לפני שממשיכים: יש פה שתי אותיות שאינן קיימות בעברית, ועוד ברצף, אז ייתכן שהחדשים מביניכם אינם יודעים איך מבטאים אותן נכון:
צַ’אד ض – היא הצורה הנחצית, הגרונית, של הצליל d
ו- עַ’יְן غ – היא הצליל r שנהגה כמו בעת גרגור מים, מילימטר מהגרון, נושק לצליל g (אך לא במילה זו), והוא בעצם, לצערנו, הדרך בה דוברי העברית כיום הוגים את האות העברית רי”ש.
השורש הוא צ’.ע’.ט, והוא די מצומצם במשמעותו:
צַ’עַ’ט ضغط, הפועל בבניין הראשון – לָחַץ (במלרע), דחק, סחט, דחס
צַ’עְ’ט ضغط וברבים צֻ’ע’וּט ضغوط, שם הפעולה/המצדר – לַחַץ (במלעיל, זה שם עצם/פעולה)
המילה דם זהה לעברית (או שלא? תכף נבדוק מבחינה דקדוקית) –
דַם دم וברבים דִמַאא’ دماء, שזה דמים, לא במובן של “לקחו לי דמים”, כלומר עשו לי בדיקות דם בקופת חולים, אלא בצורה יותר מטאפורית. השורש הוא ד.מ.ו. (גזרת ל”ו), ומכאן שם התואר –
דַמַוִיּ دمويّ – “דמי”, רווי דם. למשל: חַרְבּ דַמַוִיַּה حرب دمويّة – מלחמה רווית דם.
מלחמה, חַרְבּ בערבית, כמו המילה הזהה לה צורנית חֶרֶב בעברית, שתיהן מילים ממין נקבה.
זוכרים שאתמול דיברנו על תיאורית השורש הדו-עיצורי בשפות השמיות? לא אחזור על ההסבר הארוך מאתמול [דווקא כן, ראו בהמשך], רק אציין שמילה בסיסית וקדומה כמו דם, שבכל השפות השמיות הייתה בת שני עיצורים בלבד, קיבלה עיצור (אות) נוסף עם הזמן, כדי להשתלב במערכת הלשונית הקיימת, שהיא בת שלושה עיצורים בכל שורש.
הערבית הוסיפה ו”ו בסוף, והעברית? בעברית מדממים, לא עלינו. ויש דימום. כלומר קיבלנו שורש מגזרת הכפולים: ד.מ.ם.
אגב, הערבית החליטה לצאת לארג’ית מהסיפור הזה, והמילה דם קיימת בה גם בגזרה זו:
דַםּ دمّ וברבים דֻמוּם دموم, כך במדוברת, וגם בספרותית, אך בספרותית הצורה הקודמת נפוצה יותר.
וכן, אני יודע שזה דגדג, או לחץ לרבים מכם –
השורש צַ’רַט ضرط, שהוא ממש קרוב לשורש הראשון של היום, פירושו… איך נאמר זאת בעדינות… נפח נפיחה, או פשוט… הפליץ. כולם מבינים את ההקשר, נכון?
המשך יום מבושם ומלא ניחוחות גשם ומים זכים,
=-=-=-=
ברוכים הבאים לתיאורית השורש הדו-עיצורי בשפות השמיות.
השורש בו אנו עוסקים היום הוא ח.ס.ס, מגזרת הכפולים.
*חַסּ حسّ בבניין הראשון של הפועל פירושו: חש, הרגיש, הבחין
וכך גם אַחַסּ أحسّ בבניין הרביעי ו- תַחַסַּס تحسّس בבניין החמישי
* חִסּ حسّ, שם הפעולה/מצדר של הבניין הראשון, או אִחְסַאס احساس וברבים אִחְסַאסַאת احساسات, שם הפעולה של הבניין הרביעי – הרגשה, תחושה
* חַאסַּה حاسّة, וברבים חַוַאסּ حواسّ – חוש
* חַסַּאס حسّاس – רגיש, במשקל בעלי המלאכה (ברור שאין כאן בעל מלאכה, אולם זהו המשקל הדקדוקי), וזו מילת המוצא למילת היום שלנו.
לפני שנסיים, דבר מעניין, ברמה הלשונית:
השורש המקביל לשורש זה בעברית הוא השורש ח.ו.ש., העוסק ב… חושים, לחוש, מחושים, חישה, חיישן וכו’. העניין הוא, שהשורש הזה הוא מגזרת ע”ו, יש שם ו”ו באמצע, לא שתי סמ”ך, כמו בערבית. אז מה הסיפור?
אשתדל לעשות זאת קצר: כולנו, או רובנו, למדנו פעם שבשפות השמיות יש שלוש אותיות בכל שורש (מינוח מדויק יותר: שלושה עיצורים), לפעמים ארבעה (ג.ל.ג.ל.; ד.ר.ב.ן), ויש מקרים ממש נדירים של חמישה (ח.מ.ר.מ.ר).
העניין הוא, שפעם, לפני אלפי שנים, כשהשפות האלו רק נוצרו, או בעצם התפתחו מהשפה השמית הקדומה ביותר, ששמה המדעי הוא פְּרוטו-שמית, המילים הבסיסיות ביותר היו בנות שני עיצורים בלבד. מדובר במילים מתחום קרובי משפחה, איברי גוף, בעלי חיים בסביבת האדם ועוד. למשל:
אב, אם, אח, סב, בן, שם, יד, לב, דם, דג, אש וכו’.
עם השנים, כאשר השפות התפתחו והתארגנו בתוך מסגרת דקדוקית מפותחת יותר, כל שורש כזה התברג לתוך גזרת שורשים קיימת, כדי שדוברי השפה יוכלו להטות אותו או ליצור ממנו פעלים בצורה מוכרת. לעיתים אות השורש השלישית, שנוספה, זהה בשפות השונות, אולם לעיתים יש שוני, כמו בשורש של היום:
הערבית הכפילה את הסמ”ך, בעוד שהעברית דחקה בין שתי האותיות הקיימות ו”ו.
=-=-=-=
המילה היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
מילת היום היא –
דַמֹּה תְ’קִיל دَمّه ثْقِيل – נודניק, אדם דוחה ולא רצוי, בלתי אהוד, בלתי נסבל, אנטיפת
מילולית משמעות הביטוי היא: דמו כבד. דרך אחרת להגיד זאת: תְ’קִילֶ אלדַּםּ ثْقِيل الدَّمّ, שמבחינה דקדוקית זהו מבנה של סמיכות מדומה
במדוברת יכתבו את המילה ת’קיל (ואת השורש בכלל) עם האות ת: תְקִיל تقيل, שכן האות (העיצור) הספרותית ת’ ث (שנשמעת כמו th במילה three) כמעט ואינה נוכחת בהגייה במדוברת. בערים יבטאו את האות קאף ق כאלף, וכך נשמע: dammo t’iil
הביטוי ההפוך הוא: דַמֹּה חַ’פִיף دَمّه خفيف, כלומר הדם שלו קל, והתרגום הוא: אדם חברמן, סימפטי, אהוב וחביב
השורש הערבי ת’.ק.ל עוסק במשקל והוא זהה לשורש העברי ש.ק.ל:
* הפועל תִקֶל تقل בבניין הראשון – היה כבד
* הפועל הספרותי תַ’קַּלַ ثقّل בבניין השני – הכביד, העמיס
* תִ’קַל ثِقَل, בספרותית – כובד, משקל
* תִ’קְל ثِقْل וברבים אַתְ’קַאל أثْقال, בספרותית – משא כבד, משקל; משקולת
* תַ’קַּאלַה ثقّالة – משקולת
* תַ’קִיל ثَقِيل בספרותית, תְקִיל تقيل במדוברת, ברבים תִ’קַאל/תְקַאל ثِقال / تْقال, בהתאמה – כבד; קשה, מציק, מייגע; מטרד, מעמסה; בלתי נסבל
* תִקֶל פִי אלְאַכֶּל تقل في الأكل – הגזים באכילה (מיל’: היה כבד באכילה)
* שַאי תְקִיל شاي تقيل, קַהְוֶה תְקִילֶה قهوة تقيلة – תה חזק, קפה חזק
* טִיזֹה תְקִילֶה طيزه تقيلة – לא זז מהמקום (מיל’: התחת שלו כבד. וכן, טיז, תחת בערבית, היא מילה ממין נקבה)
* מֻחֻ’ֹה תְקִיל مخّه تقيل – קשה הבנה (מיל’: המוח שלו כבד)
ואי אפשר לסיים בלי להיזכר (יש לי הרגשה שכבר פגשנו את יצירת המופת הזו פה…) בשיר אַנַא בַּכְּרַה אִסְרַאאִ’יל انا بكره اسرائيل, “אני שונא את ישראל”, של הזמר המצרי העממי (ביותר) שַעְבַּאן עַבְּדֶ אלרַּחִים شعبان عبد الرّحيم. השיר יצא מיד עם תחילת האינתיפאדה השנייה, והוא משווה בין ישראל הבזויה והשנואה למצרים האצילית והנהדרת. הנה הבית הרלוונטי לענייננו:
بكره اسرائيل .. واكره ايهود باراك בַּכְּרַה אִסְרַאאִ’יל וּאַכְּרַה אֵיהוּד בַּארַאכּ
عشان دمّك تقيل .. والنّاس كلّها كرهاك עַשַאן דַמַּכּ תְקִיל, וּאֶלנַּאס כֻּלַּהַא כִּרְהַאכּ
אני שונא את ישראל, ושונא את אהוד ברק (שהיה אז ראש הממשלה)
מכיוון שאתה בלתי נסבל, וכל האנשים שונאים אותך
אה, ולהבדיל, עוד משהו: סבתי ז”ל מצד אבי ז”ל, וידה כהן, שהיא גם סבתהּ של מבקשת מילת היום (חיה היא אחותי הבכורה. שָלֵו) דיברה לדינו; היא נולדה בעיר ביטולה/מנסטיר במקדוניה של היום. בסביבתה הירושלמית תרגמו מילולית לא מעט מונחים מערבית לעברית (תרגומי-שְאִילה), וכך השתמשו רבות בעברית בביטוי “דם כבד” (“דם קל”, לעומת זאת, לא היה בשימוש).
אוזניה הלא מקומיות של סבתי שמעו “דָאן קָווה”, שזה בספניולית “נותנים/לתת קפה”, וכך היא עידנה לגמרי את המשמעות המקורית של הביטוי…
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
