מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של חברי משה סלמון.
אז מילת היום היא –
גַ’חַר جَحَر – הביט בתקיפות, בחומרה, במבט מאיים; הביט, הסתכל בעיניים פקוחות; נחבא בחורו; הציק; הביא את- לידי-
לשמיעה:
משה שלח לי סרטון נוסף של הקומיקאי עליוה.
כותרת הסרטון:
عليوة .. القبضاي
עליוה: הבריון (אַבַּדַאי)
הרקע: עליוה מנסה להתקבל לעבודה בתפקיד בריון, אדם חזק ומפחיד.
– שרפת אלמחל
– מא אנא עארף
– איה?
– איה? מין? אנו אללי? דיר באלכ!
– שו כנת תשתע’ל קבל היכ אנת?
– כנת אדור ע שע’ל, אח’וי
– וין אשתע’לת קבצ’אי?
– וין בדי אשתע’ל יעני? עאדי. באלבאץ
– באלבאץ?
– צרת אקטע תד’אכר, אקטע תד’אכר. כל מא יג’י ראכב אקטע לה אלתד’כרה. וכל מא יג’י, אקטע, אקטע תד’אכר
– למא אלשבאב אלעשרה מא קבלוא ידפעוא, אחכי ללמעלם שו עמלת פיהם!
– קלת להם: אללי בדה ידפע – ידפע. אללי מא בדה ידפע ינזל ען אל-, מש אנת, ארג’ע! מש אנת, מש ענכ, יא אח’וי, ען אללי באלבאץ בחכי, שאיף אח’וי? אלמהם, שו בדכ פי אלטוילה ואלקצירה, ג’ית, קלת להם: אללי בדה ידפע – ידפע, אללי בדוש ידפע מא, מא, בדי אורג’יה! ולא הם צארוא ידפעוא. ואחד ידפע, ידפע, ידפע, ולא הו צ’אלל לי ואחד, מא דפעש. איה! קלת לה: אדפע! ולא הו אתטלע עלי היכה, בעיניה, אתטלע עלי זי מא אנת תתטלע עלי, הו אתטלע עלי. ג’חרני! ג’חרני בעיניה. צאר יג’חרני. ולא אנא ג’חרתה. הו יג’חר, ואנא אג’חר. הו יג’חר, הו יג’חרני, קפלתה, ג’חרתה! מש ענכ, יא אבן אלחלאל! אנת בתצ’לכ בתנקז? מש ענכ בחכי, ען אללי באלבאץ. אלמהם, יא אח’וי, ולא הו, קלת לה: בקול לכ בדכ תדפע! וקפוא לי אלבאץ! בלשת לכ פיהם ען אבו ג’נב! בלשת לכ פיהם, ען אבו ג’נב! באלתבליש אנא – הו, תערפניש למא אבלש! בלשת לכ, וין אלג’נב אללי וג’עכ? יקול לי: היאתה. בבלש לכ עליה. ואלת’אני, אקול לה: לו סמחת, יא אח’, וין אלג’נב אללי וג’עכ? קאל לי: היאתה. אבלש לכ עלא אלג’נב. מסכת לכ אול ואחד, רמיתה מן אלשבאכ. אלת’אני מן אלנאפד’ה. אלת’אלת’ מן אלטאקה, ולא אל 15 אלבאקיין צארוא יעיטוא
– 15? אללי צ’אילין 7 יא עליוה!
– אה?
– איה! רכז! וצלנא למא צארוא יעיטוא
– בעדין יא אח’וי צארוא יעיטוא. צארוא יעיטוא, אלהם יומין מש מאכלין, אלמאזה תקול למוזה: אלנא יומין מש מאכלין, יאח’תי, בדנא נאכל, יאח’תי!
– אנת ען איש בתחכי, יא עליוה? שו דח’ל אלמאזה ומוזה ואלכלאם אלפאצ’י הדא? ען איש בתחכי? שו אלמוצ’וע?
– אה, אאסף, לודת!
– شرّفت المحلّ
– ما انا عارف
– ايه؟
– ايه؟ مين؟ انو اللي؟ دير بالك!
– شو كنت تشتغل قبل هيك انت؟
– كنت أدوّر ع شغل، أخوي
– وين اشتغلت قبضاي؟
– وين بدّي أشتغل يعني؟ عادي. بالباص
– بالباص؟
– صرت أقطع تذاكر، أقطع تذاكر. كلّ ما يجي راكب أقطع له التّذكرة. وكلّ ما يجي، أقطع، أقطع تذاكر
– لمّا الشّباب العشرة ما قبلوا يدفعوا، احكي للمعلّم شو عملت فيهم!
– قلت لهم: اللي بدّه يدفع – يدفع. اللي ما بدّه يدفع ينزل عن ال-، مش انت، ارجع! مش انت، مش عنك، يا أخوي، عن اللي بالباص بحكي، شايف أخوي؟ المهمّ، شو بدّك في الطّويلة والقصيرة، جيت، قلت لهم: اللي بدّه يدفع – يدفع، اللي بدّوش يدفع ما، ما، بدّي أورجيه! ولّا هم صاروا يدفعوا. واحد يدفع، يدفع، يدفع، ولا هو ضالل لي واحد، ما دفعش. ايه! قلت له: ادفع! ولّا هو اتطلّع عليّ هيكة، بعينيه، اتطلّع عليّ زيّ ما انت تتطلّع عليّ، هو اتطلّع علّي. جحرني! جحرني بعينيه. صار يجحرني. ولّا أنا جحرته. هو يجحر، وأنا أجحر. هو يجحر، هو يجحرني، قفلته، جحرته! مش عنك، يا ابن الحلال! انت بتضلّك بتنقز؟ مش عنك بحكي، عن اللي بالباص. المهمّ، يا أخوي، ولّا هو، قلت له: بقول لك بدّك تدفع! وقّفوا لي الباص! بلّشت لك فيهم عن أبو جنب! بلّشت لك فيهم، عن أبو جنب! بالتّبليش أنا – هوو! تعرفنيش لمّا أبلّش! بلّشت لك، وين الجنب اللي وجعك؟ يقول لي: هيّاته. ببلّش لك عليه. والثّاني، أقول له: لو سمحت، يا أخ، وين الجنب اللي وجعك؟ قال لي: هيّاته. أبلّش لك على الجنب. مسكت لك أوّل واحد، رميته من الشّبّاك. الثّاني من النّافذة. الثّالث من الطّاقة، ولّا ال ١٥ الباقيين صاروا يعيّطوا
– ١٥؟ اللي ضايلين ٧ يا عليوة!
– اه؟
– ايه! ركّز! وصلنا لمّا صاروا يعيّطوا
– بعدين يا أخوي صاروا يعيّطوا. صاروا يعيّطوا، الهم يومين مش ماكلين، المازة تقول لموزة: النا يومين مش ماكلين، ياختي، بدّنا ناكل، ياختي!
– انت عن ايش بتحكي، يا عليوة؟ شو دخل المازة وموزة والكلام الفاضي هدا؟ عن ايش بتحكي؟ شو الموضوع؟
– اه، آسف، لوّدت!
– (המעסיק הפוטנציאלי) כיבדת את המקום בנוכחותך
– אני יודע
– מה?
– מה? מי? מי זה ש-? תיזהר!
– במה עבדת קודם?
– חיפשתי עבודה, אחי
– איפה עבדת כבריון?
– איפה כבר אני יכול לעבוד? רגיל. באוטובוס
– באוטובוס?
– התחלתי לנקב כרטיסים (כמבקר, מפקח), ניקבתי כרטיסים. בכל פעם שהגיע נוסע ניקבתי לו את הכרטיס. בכל פעם שבא, ניקבתי, ניקבתי כרטיסים
– (הבחור שהביא את עליוה לריאיון העבודה) כשעשרת הבחורים סירבו לשלם, ספר לבוס מה עשית להם!
– אמרתי להם: מי שמוכן לשלם – ישלם. מי שלא מוכן לשלם ירד מה-, (הבוס נבהל מהנימה של עליוה) לא אתה, תחזור! לא אתה, לא מדבר עליך, אחי, אלא על מי שבאוטובוס אני מדבר, אתה מבין, אחי? בקיצור, למה להאריך, באתי, אמרתי להם: מי שמוכן לשלם – ישלם, מי שלא מוכן לשלם, הממ, הממ, אני אראה לו מה זה! אז הם התחילו לשלם. הראשון שילם, ההוא שילם, ההוא שילם, אבל נשאר אחד שלא שילם. מה זה? אמרתי לו: תשלם! אבל הוא הביט בי ככה (נעץ בי מבט), עם העיניים שלו, הביט בי כמו שאתה מביט בי, הוא הביט בי. הוא הביט בי במבט מאיים! הביט בי כך עם העיניים שלו. הוא התחיל להביט בי. אז גם אני הבטתי בו. הוא הביט, ואני הבטתי. הוא הביט, ואני נעצתי בו את המבט, הבטתי בו! (שוב הבוס נבהל) לא עליך, יא בן טובים! אתה ממשיך להיבהל? אני לא מדבר עליך, אלא על זה שבאוטובוס. בקיצור, אחי, אמרתי לו: אני אומר לך שאתה צריך לשלם! תעצרו את האוטובוס! התחלתי להכות אותם בלי אבחנה! הרבצתי להם, בלי אבחנה! במכות אני, אוהו! אתה לא מכיר אותי כשאני מרביץ! הרבצתי, (ושאלתי אותו): איפה הצד שכואב לך? הוא הראה לי איפה, אז הרבצתי לו בו. והשני, שאלתי אותו: ברשותך, אח, באיזה צד כואב לך? הוא הראה לי איפה. אז הרבצתי לו בלי אבחנה. תפסתי את הראשון וזרקתי אותו מהחלון. את השני מהחלון ואת השלישי מהחלון (בערבית הוא משתמש בכל פעם במילה אחרת לחלון), ואז 15 הנותרים התחילו לבכות
– 15? נשארו 7, עליוה!
– מה?
– מה זה?! תתרכז! הגענו לזה שהם התחילו לבכות
– אחי, אח”כ הם התחילו לבכות. התחילו לבכות, הם לא אכלו כבר יומיים, אלמאזה אמרה למוזה (שתי הבנות של עליוה): יומיים לא אכלנו, אחותי, אנו רוצים לאכול, אחותי!
– על מה אתה מדבר, עליוה? מה הקשר לאלמאזה ומוזה וכל בלבולי השכל האלה? על מה אתה מדבר? מה הנושא?
– אה, מצטער, סטיתי מהנושא!
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=-=-=-=
בעבר הרחוק, לפני שבע שנים, פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום היא –
גִ’חֶר جِحر או גַ’חֶר או גֻ’חֶר וברבים אַגְ’חַאר أجحار – מחילה, גומחה, מאורה, חור באדמה המשמש בעלי חיים
השורש הערבי ג’.ח.ר עוסק בעיקר בחורים באדמה.
המילה ג’חר, מילת היום, אף קיבלה משמעות פחות נעימה של… חור של תחת, פי הטבעת
למשל בביטויים הבוטים: פִי גִ’חְרִי! في جِحري בתחת שלי! או מִן גִ’חְרִי! من جِحري – מהתחת שלי!
* גִ’חֶר جِحر, בנוסף למשמעויות הנ”ל וכשם תואר – בזוי, שנוא (לא בשימוש)
רגע של עברית:
בעברית יש “שתי” מחילות:
* מילת היום, מְחִלָּה, מהשורש ח.ל.ל, עם דגש חזק בלמ”ד
* מְחִילָה, סליחה וכפרה, מהשורש מ.ח.ל: למחול, לסלוח
כשלמדתי לפני 23 שנה אצל נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופ’ משה בר-אשר העילוי והאחד בדורו, הוא אמר שהעברית המודרנית עברה כמה טרגדיות לעומת העברית של העבר (כן, כן, הוא השתמש במונח טרגדיה):
– היא איבדה את הביטוי וההגייה של שישה מבין 22 עיצוריה (גם כך העברית מתחילה בעמדת נחיתות מול הערבית הספרותית, בה יש 28 עיצורים/אותיות): א-ה-ע נשמעות היום אותו הדבר, וכך גם ט-ת, כּ-ק, ח-כ והצליל המקורי של האות ו, שנשמע כמו w
– היא איבדה את השוני בין תנועה קצרה לארוכה (תופעה דומיננטית/מוחשית מאוד בערבית על כל רבדיה. אגב, יש אפשרות שהתופעה לא הייתה קיימת בפועל בפונטיקה המעשית של העברית)
– היא איבדה את הנחציות של העיצורים ט ו- צ (תופעה מוחשית מאוד בערבית וכו’)
– היא איבדה את השוני בהגייה בין עיצור דגוש בדגש חזק לזה שאינו דגוש (תופעה מוחשית גם כן)
הסעיף האחרון עוסק בסוגיה של היום:
בפיו של דובר עברית מודרנית, מחִלּה של ג’וקים ובקשת מחילה מהג’וק שמחצנו זה עתה הן אותה המילה, ואין זה כך.
בנוסף, בין שתי המילים יש, בעיקרון, שוני בהארכת ההברה האמצעית ובפי רוב הדוברים החי”ת תיהגה, לצערנו, ככ”ף רפה: “מכילה”.
ואת זה כבר קשה לי להכיל….
=-=
נשאלנו בזמנו מה השוני בין ג’חר ל – חֻפְרַה.
הקורא יונס אבו רְכֵּיכּ ענה:
ג’חר נעשה ע”י חיה כל שהיא, בין אם זה עכבר, נמלים, כלב וכו’. הסוף של ה- ג’חר לא נראה בעין.
חופרה נעשית בגלל תנאי טבע, טרקטור וכו’, והיא נראית כולה, כל הפְּנים.
(אני, שלו, אינני בטוח שזה הסבר מדויק לגמרי, אבל הוא מצא חן בעיניי).
=-=-=-=-=
תוספות עדכניות:
* הפועל גַ’חַר جحر בבניין הראשון – מילת היום
* הפועל גַ’חַּר جحّر בבניין השני – נעץ מבט עם עיניים גדולות; הכין פחמי עץ
* הפועל תַגַ’חַּר تجحّر בבניין החמישי או אִנְגַ’חַר انجحر בשביעי – נכנס למחילה, התחפר; התכנס בתוך עצמו
* מַגְ’חַר مَجْحر וברבים מַגַ’אחֶר مَجاحر, במשקל המקומות – מקלט; מארב
* לַא יֻלְדַעֻ’ אלְמֻאְמִן מִן גֻ’חְרִ(ן) מַרַּתַיְן لَا يُلْدَغُ الْمُؤْمِنُ مِنْ جُحْرٍ مَرَّتَيْنِ – המאמין לא יוכש (ע”י נחש) מאותו חור/בור פעמיים; לא חוזרים על אותה טעות פעמיים; מי שנשכו נחש, פוחד מחבל (זה חדית’ של הנביא)
והנה – בקצרה – עוד קטע שפורסם אצלנו:
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
גֻ’חֹרֶ אלדִּיכּ جحر الدّيك
הכפר הזה נמצא באמצע הדרך בין העיר עזה למחנות הפליטים של מרכז הרצועה. מזרחית לו הקו הירוק (הגבול עם ישראל) ומערבית לו רחוב/כביש צלאח אלדין, שהוא הכביש שעובר לאורך הרצועה מצפונה לדרומה. מצפון לו נמצא כביש קרני-ניצנים ומדרום לו נמצא נחל עזה.
הכפר הוא כבר חקלאי, שסמיכותו לגבול משפיעה רבות על תפקודו.
פירוש השם הוא: המחילה/הנקיק של התרנגול.
מספרים שתרנגול של אחד הסוחרים באזור נכנס לאיזה נקיק באזור תל אֻםּ עזיז تلّة أمّ عزيز באזור, ונעלם. למרות שחיפשוהו זמן רב – מקום הימצאו לא נודע עד עצם היום הזה.
צילום: Gregoire Jeanneau
זה היה הפוסט ה- 2,716 שלנו.
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
