פורסם לראשונה ב- 4.10.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה מכיוון שהיא מופיעה בסרטון קצר בן חצי דקה שקיבלתי לאחרונה, ומצורף לתגובה הראשונה.
אז מילת היום היא –
חַאפִי حَافِي (חַאפִן حافٍ) ובנקבה חַאפְיֶה حافية (בספרותית חַאפִיַה) וברבים חֻפַאה حُفاة – יחף. בשאלה: עני, חסר-כל
הסרטון כולל את השורה הראשונה בבית האחרון בשיר היפהפה שמיד יוצג פה.
הבית האחרון כולל את המילים: תַרְקֻצֻ חַאפִיַתַ אלְקַדַמַיְן ترقص حافية القدمين – רוקדת יחפת-רגליים (יחף-רגליים הוא צירוף שנקרא בדקדוק סמיכות מדומה)
אך בסרטון רואים גבר יחף רוקד כאילו אין מחר, כאשר על הסרטון כתובות (עם טעות הקלדה…) המילים:
הַאי נַתִיגֶ’ת תַסְכִּירֶ אלְגַ’וַאמֶע هاي نتيجة تسكير الجوامع – זה בגלל סגירת המסגדים (בשל הקורונה)
בקיצור, הסרטון מצחיק מאוד, אבל בזכותו בואו נכיר יצירה שבפירוש יכולה להיות מוגדרת יצירת מופת:
הן לשונית-מילולית-משלבית, הן מוזיקלית והן ווקאלית.
הזמר והמלחין הוא כַּאטֶ’םֶ אלסַּאהֶר كاظم السّاهر
כאט’ם, יליד 1957 בעיר מוֹצֻל (מוסול), הוא אחד הזמרים העיראקיים המפורסמים ביותר.
התרגום המילולי של שמו ושם משפחתו, סתם בשביל הספורט והכיף, הוא:
מי שעוצר את כעסו וזעמו בשקט, ומבלה בלילות…
במקרה של היום כאט’ם הלחין שיר שנכתב בערבית ספרותית. וכך הוא גם שר אותו. תענוג לאוזניים השומעות… עם יחסות וניקוד סופי וכל החבילה…
הלחָנַת שירים בספרותית היא הדבר הכי הכי, אבל הכי לא מקובל בעשורים האחרונים בזמר הערבי.
כל השירים הם במדוברת. אף אחד לא מלחין שירים בספרותית.
אולם כאן מדובר בשיר של נִזַאר קַבַּّאנִי
“נִזאר תַוְפיק קבאני (ערבית: نزار توفيق قبّاني, 21 במרץ 1923 – 30 באפריל 1998) היה משורר, מוציא לאור ודיפלומט סורי. נחשב לאחד מגדולי המשוררים הערבים בתקופה המודרנית. סגנון השירה שלו הוא פשוט ורוב שיריו אשר עוסקים בנושאים מגוונים, בהם פמיניזם, דת ולאומיות ערבית, הם שירי אהבה.
ילדותו ונעוריו
קבאני נולד בדמשק, סוריה, למשפחה מהמעמד הבינוני. הוא גדל במִאד’נת א-שחם, אחת משכונותיה של דמשק העתיקה, ולמד בין 1930-1941 במכללה המדעית הלאומית בדמשק, אשר נוהלה על ידי חבר של אביו. מאוחר יותר הוא למד משפטים באוניברסיטת דמשק, שעד ל-1958 נקראה האוניברסיטה הסורית. את התואר הראשון שלו במשפטים הוא קיבל בשנת 1945.
בזמן היותו סטודנט הוא כתב את אוסף שיריו הראשון, “השחרחורת אמרה לי”. אוסף השירים תיאר, בין השאר, בצורה נועזת את גוף האישה, דבר שגרם לגלי הלם ברחבי החברה השמרנית בדמשק. מתוך מטרה לתת גושפנקא לשיריו הוא הראה אותם למוניר אל-עג’לאני, שר החינוך הסורי באותה תקופה. אל-עג’לאני אהב את השירים ואף כתב הקדמה בפתח הספר.
[…]” (ויקיפדיה)
=-=-=
אז השיר נקרא הַל עִנְדַכִּ שַכּ هل عندك شكّ – האם יש לָךְ ספק?, אך כולם מכירים אותו בשם: תרקצ חאפית אלקדמין.
מקווה שתיהנו כמוני.
אני עולץ פה מהשילוב הקסום והייחודי של שירה סורית ספרותית מודרנית לצד זַמָּר עיראקי מוכשר בשילוב תכנים נפלאים ומלל עשיר ויפהפה בתוספת לחן מלודי ומרקיד כמו אבקת סוכר מלמעלה…
هل عندك شكّ أنّك أحلى وأغلى امرأة في الدّنيا؟! הל ענדכ שכ אנכ אחלא ואע’לא אמראה פי אלדניא?
وأهمّ امرأة في الدّنيا، هل عندك شكّ؟! ואהם אמראה פי אלדניא, הל ענדכ שכ?
هل عندك شك أن دخولك في قلبي הל ענדכ שכ אנ דח’ולכ פי קלבי
هو أعظم يوم بالتّاريخ وأجمل خبر في الدّنيا؟! הו אעט’ם יום באלתאריח’ ואג’מל ח’בר פי אלדניא?
האם יש לך ספק שאת האישה הכי יפה ויקרה בעולם?
והאישה הכי חשובה בעולם, האם יש לך ספק?
האם יש לך ספק שכניסתך לליבי
היא היום העצום בהיסטוריה והידיעה היפה בעולם?
هل عندك شكّ أنّك عمري وحياتي הל ענדכ שכ אנכ עמרי וחיאתי
وبأنّي من عينيك سرقتُ النّار وقمتُ بأخطر ثوراتي؟! ובאני מן עיניכ סרקת אלנאר וקמת באח’טר ת’וראתי?
האם יש לך ספק שאת חיי
ושאני משתי עינייך גנבתי את האש ועשיתי את החשובה במהפכותיי?
أيّتها الوردة والرّيحانة والياقوتة والسّلطانة والشّعبيّة والشّرعيّة بين جميع الملكات איתהא אלורדה ואלריחאנה ואליאקותה ואלסלטאנה ואלשעביה ואלשרעיה בין ג’מיע אלמלכאת
את הפרח, הריחן (בזיליקום), אבן האודם, הסולטאנית, העממית והלגיטימית/חוקית בין כל המְלָכות
يا قمرًا يطلع كلّ مساءٍ من نافذة الكلماتِ יא קמרן יטלע כל מסאא’ מן נאפד’ת אלכלמאת
يا آخر وطن أولَد فيه وأدفَن فيه وأنشُر فيه كتاباتي יא אאח’ר וטן אולד ואדפן פיה ואנשר פיה כתאבאתי
את ירח שעולה כל ערב מצוהר המילים
את המולדת האחרונה שאיוולד בה ואיקבר בה ואפרסם בה את יצירותיי
غاليتي أنتِ غاليتي، لا أدري كيف رماني الموج على قدميكِ ע’אליתי אנת ע’אליתי, לא אדרי כיף רמאני אלמוג’ עלא קדמיכ
لا أدري كيف مشيتِ إليّ وكيف مشيت إليكِ לא אדרי כיף משית אלי וכיף משית אליכ
יקירתי, את יקירתי, אינני יודע איך השליכוני הגלים אל רגלייך
אינני יודע איך צעדת אלי ואיך צעדתי אליך
دافئة أنتِ كليلة حبّ، من يوم طرقت الباب عليّ ابتدأ العمر דאפא’ה אנת כלילה חב, מן יום טרקת אלבאב עלי אבתדא’ אלעמר
חמימה את כליל אהבה, מיום שדפקת על דלתי התחילו החיים
كم صار رقيقًا قلبي حين تعلّمَ بين يديكِ כם צאר רקיקן קלבי חינ תעלם בין ידיכ
كم كان كبيرًا حظّي حين عثرتُ يا عمري عليكِ כם כאנ כבירן חט’י כין עת’רת יא עמרי עליכ
يا نارًا تجتاح كياني، يا فرحًا يطرُدُ أحزاني יא נארן תג’תאח כיאני יא פרחן יטרד אחזאני
يا جسداً يقطع مثل السّيف ويضرِب مثل البركانِ יא ג’סדן יקטע מת’ל אלסיף ויצ’רב מת’ל אלברכאן
يا وجهًا يعبِق مثل حقول الورد ويركض نحوي كحصانٍ יא וג’הן יעבק מת’ל חקול אלורד וירכצ’ נחוי כחצאן
כמה עדין הפך ליבי כאשר למד בין ידייך
כמה גדול היה מזלי כאשר גיליתי אותך, הו חיי
הו אש שפולשת לישותי, הו שמחה שמגרשת את עצבותי
הו גוף שחותך כמו חרב ומתפרץ כמו הר געש
הו פנים שמפיצים ריחות ניחוח כמו שדות פרחים ודוהרים לעברי כסוס
قولي لي كيف سأنقذ نفسي من أشواقي وأحزاني؟! קולי לי כיף סאנקד’ נפסי מן אשואקי ואחזאני?
قولي لي ماذا أفعل فيكِ؟! أنا في حالة إدمانٍ קולי לי מאד’א אפעל פיכ? אנא פי חאלת אדמאן
قولي ما الحلّ؟! فأشواقي وصلت لحدود الهذيان קולי מא אלחל? פאשואקי וצלת לחדוד אלהד’יאן
אמרי לי איך אציל את עצמי מגעגועיי ועצבותי?
אמרי לי מה אעשה איתך? אני במצב התמכרות
אמרי מה הפתרון? שכן געגועיי הגיעו לגבולות ההזיה
قاتِلتي ترقص حافية القدمين بمدخل شِرْياني קאתלתי תרקצ חאפית אלקדמין במדח’ל שריאני
من أين أتيت؟ מן אינ אתית?
وكيف أتيت؟ וכיף אתית?
وكيف عصفت بوجداني؟! וכיף עצפת בוג’דאני?
זו שהורגת אותי רוקדת יחפה בכניסה לעורקי
מאין הגעת?
ואיך הגעת?
ואיך הסערת את קיומי?
(התרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=-=-=-=
השורש הערבי הספרותי-להחריד ח.פ.ו (בגזרת ל”ו) עוסק בהרעפת כבוד גדול.
לא היינו עוסקים בו פה כלל אלמלא הוא גם עוסק ב… רגליים יחפות.
בעברית הוא קיים כפי שהוא באותה משמעות, אך עם שיכול אותיות (עיצורים): י.ח.ף
* הפועל הספרותי חַפִיַ حَفِيَ בבניין הראשון, שמילת היום היא צורת הבינוני הפועל שלו – הלך יחף, היה יחף
* חַפַאוַה حفاوة בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – סבר פנים יפות, קבלת פנים נאה; הוקרה
* הפועל הספרותי חַאפַא حافى בבניין השלישי – התקוטט עם- (לא בשימוש)
* הפועל הספרותי אַחְפַא أحفى בבניין הרביעי – גרם ל- ללכת יחף
* הפועל הספרותי אִחְתַפַא احتفى בבניין השמיני – קיבל אורח ברוב פאר, הרעיף כבוד גדול; הלך יחף
* אַלְמֻחְתַפַא בִּהִ المحتفى به בצורת הבינוני הפעול של הבניין – החתן (גם חתן המסיבה, לא רק בחתונות. מיל’: זה שמקבלים אותו ברוב פאר)
* חַפַאא’ حفاء – יחפוּת
* חַפְיָאן حفيان – יחף
* חַפִיּ حفيّ – מי שמקבל אנשים בסבר פנים יפות, מכבד את הזולת ומתעניין בו
* חַפַّאיַה حفّاية, במשקל בעלות המלאכה – נעל-בית (יפה, לא?)
* לַמַּא יְכּוּן צַדִיקַכּ פִי אַזְמַה, אִמְשִי חַאפִי וּאַדִּי לֹה אֶלְגַזְמַה لمّا يكون صديقك في أزمة امشي حافي وأدّي له الجزمة (פתגם מצרי) – עזור לזולת גם אם מצבך קשה (מיל’: כאשר חברך במצוקה/משבר, לך אתה יחף ותן לו את הנעל [שלך])
* אֶלְאִסְכַּאפִי חַאפִי וּאלְחַ’יַּאט/אלְחַאיֶכּ עַרְיַאן וּבַּאבֶּ אלנַּגַּ’אר מְחַ’לַּע الإسكافي حافي والخيّاط/الحايك عريان وباب النّجّار مخلّع – הסנדלר הולך יחף, החייט/האורג עירום ודלתו של הנגר עקורה
מעיר בנושא ידידי הקורא @Ron Artstein:
בעברית מקראית השורש חפ״י דווקא במשמעות הפוכה: לכסות (למשל במגילת אסתר ״אבל וחפוי ראש״).
השורש מופיע גם בעברית מודרנית במגוון הקשרים במשמעות של כיסוי, למשל חיפוי קרקע/קיר (שכבה שמכסה את הקרקע או הקיר), חיפוי באש (נראה שזה תרגום שאילה מהמונח cover באנגלית או מונח דומה בשפה אירופית אחרת). כל אלה מופיעים בבניין פיעל דווקא, שזהו הבניין הנפוץ ביותר לחידושי פעלים בימינו.
=-=
מילון אבן-שושן קושר את השורש העברי הזה דווקא לשורש הערבי ח’.פ.י
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
