מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של הקורא שלמה לניר.
אז מילת היום היא –
אִנַאא’ إِنَاء וברבים אַוַאנִי أواني (אַוַאנִן أوانِ) – כלי קיבול (כד, ספל, קערה וכו’)
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/JL3M1
שלמה שאל בפוסט אבריק (קנקן, קומקום) אם אבריק הוא גם השם של הכד עם מי הטהרה לתפילה של מוסלמי.
עניתי לו שלדעתי הכלי הזה נקרא אנאא’, אך דוברים ילידיים אמרו לנו שאפשר להגיד גם אבריק בהקשר זה.
בלי קשר, גם הקורא יגאל כהן-צדק שלח לנו את הבקשה הבאה:
“אודה אם תרחיבו בנוגע למילה תאני, מתינות בערבית”.
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Rona Cohen.
אז מילת היום היא –
אִסְתַנַּא اسْتَنَّى – חיכה, המתין
לשמיעה: https://clyp.it/wa3urm4y
בספרותית אומרים אִנְתַטַ’רַ انتظر.
השורש הערבי הספרותי הנדיר והלא שימושי א.נ.י (גזרת אלף המזה ול”י) עוסק בהמתנה ובעיכובים:
* אִנַאא’ إناء וברבים אַוַאנִי أواني – כלי קיבול
* הפועל הספרותי אַנִיַ أَنِيَ בבניין הראשון – התאחר, התעכב
* הפועל הספרותי אַאנַא آنى בבניין הרביעי – דחה לזמן אחר
* הפועל הספרותי תַאַנַּא تأنّى בבניין החמישי – נהג במתינות ובעדינות; נתן ארכה
* אֶלְעַגַ’לֶה מִנֶּ אלשַּיְטַאן العجلة من الشّيطان. זהו פתגם שרבים מכירים, שפירושו: החיפזון מן השטן. אולם מה ההמשך שלו?
וּאֶלתַּאַנִּי/אֶלצַּבֶּר מִנֶּ אלרַּחְמָן والتّأنّي/الصّبر من الرّحمن – המתינות מהרחמן (מאללה), עם שם הפעולה של הבניין
* הפועל הספרותי אִסְתַאְנַא اسْتأنى בבניין העשירי – המתין
זה הפועל שהפך במדוברת למילת היום, אסתנא, כאשר האלף של השורש נפלה והפכה (הידמתה) לאות השנייה של השורש, הנון, בתוספת דגש חזק.
* אִסְתַנַּא اسْتَنَّى – חיכה, בעבר. אסתנא! – חכה, בציווי
* אסתנא עַלַיַּ! اسْتَنَّى عليّ – חכה חכה, חכה תראה מה אעשה לך!; תמתין לי; אל תאיץ בי
* (א)סְתַנַּא יַא כְּדִיש תַ יֻנְבֹּטֶ / יִטְלַעֶ / יִכְּבַּרֶ אלְחַשִיש استنّى يا كديش ت ينبت / يطلع / يكبر الحشيش – אומרים לסוס העבודה הרעב, חכה עד שיגדל העשב.
אומרים את זה למי שמתמהמה בביצוע בקשתך ממנו (מיל’: המתן, יא סוס עבודה [סוס לא אצילי], עד שהעשב יצמח). וגם: חכה עד שיצמחו שערות על כף ידך, עד שיבוא המשיח.
תוספות הקוראים
כתב לנו אלון רומלד:
מַן תַאַנַּא, נַאלַ מַא תַמַנַּא من تأنّى، نال ما تمنّى – מי שנוהג במתינות וביישוב דעת משיג לבסוף את מבוקשו (את מה שייחל לו)
יאיר גולד הזכיר את אחד הפתגמים המפורסמים:
אֶלְבַּדַוִי אַחַ’ד’ תַ’ארֹה בַּעֶד אַרְבְּעִין סַנֶה וּקַאל: אִסתַעְגַ’לֶת البدويّ أخذ ثاره بعد أربعين سنة وقال استعجلت – הבדואי נקם אחרי 40 שנה ואמר: “מיהרתי” (משל לאורח החיים האיטי של הבדואים בפרט והערבים בכלל, ולעובדה שנקמות דם יכולות להימשך עשרות שנים ואף יותר ואינן חולפות מהר או בקלות)
בגרסה אותה שלח יאיר:
אלבדוי ביסתנא 40 סנה לאח’ד’ אלת’אר וקאל “אתסעג’לת” البدوي بيستنى ٤٠ سنة لاخذ الثار وقال “استعجلت” – הבדואי מחכה 40 שנה לנקום ואז אומר “מיהרתי”
נאצר אבו-ע’לוס חידש לי פתגם, שלקחתיו כפי שהוא ממילון מילסון:
כֻּלּ אִנַאא’ בִּמַא פִיהִ יַנְצַ’ח كُلُّ إِنَاءٍ بِمَا فِيهِ يَنْضَحُ – מה שבכד מטפטף מתוכו החוצה (כלומר: טיבו של כל אדם מתגלה בדבריו ובמעשיו)
צילום: Liar Liur
בתמונה רואים כלי קיבול תמימים, ולא מה שאתם עשויים לחשוב (טוב, מה שאני חשבתי, לפחות…)
זה היה הפוסט ה- 2,179 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
