פורסם לראשונה ב- 27.1.19
מרחבא
שלום לכולם.
השבוע יש לנו מקליט-אורח של מילות היום (פרט לפוסטים הממוחזרים, בהם ימאמה ממשיכה להנעים בקולה): Ran Wahle, שממש רצה לעשות זאת. אז, הנה, בבקשה 
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Yuval Berger, שכתב לנו:
“האם אתם מכירים ביטוי ערבי שמקביל שמשמעותו לביטוי “בלי נדר” (כלומר ביטוי שמבטא זהירות מהתחייבות מלאה)?
פעם שמעתי ביטוי שנשמע כמו “עסא אלברכה לא תחלף” והוסבר לי שמילולית משמעותו הוא “אם העננה לא תוריד גשם” אבל אני לא בטוח שזכרוני לא מתעתע בי כאןʺ.
אז מילת היום היא –
עַסַא אלְמַאנֶע חֵ’יר عَسَا الْمَانع خير – כל עכבה לטובה
יובל,
לגבי בלי נדר, אני פונה פה לקוראים שיעזרו לנו בנושא…
לגבי ביטוי הכולל גם ברכה (ברכה?) וגם תחלף, ענייני שבועה (או שמא מדובר בשורש ח’לף?), לא מצאתי דבר, לא במילונים ולא ברשת. שוב, אולי הקוראים יעזרו.
הביטוי שבחרתי להביא קיים גם בצורות:
עַסַא אלְמַאנִע חַ’יְרַן عَسَا الْمَانع خيرًا, בספרותית
לַעַלַּ אלְמַאנִע חַ’יְרַן لعلّ الْمَانع خيرًا, גם בספרותית
מי יתן והעיכוב יהיה לטובה, כל עכבה לטובה
השורש של היום, ע.ס.י, בגזרת ל”י, הוא ספרותי מאוד ו… מעט מוזר בהתנהגותו. הוא עוסק באפשרות לפעולה עתידית:
* הפועל עַסַא عَسَا בבניין הראשון, מהשורש ע.ס.ו בגזרת ל”ו – נעשה גס, קשה, מיובש
* הפועל עַסַא عَسَى בבניין הראשון – אולי, ייתכן, אפשר; הלוואי, מי ייתן ש-; ציפה, קיווה. עַסַא אַן عَسَى أنْ – אולי
* הפועל עַסִיַ عَسِيَ בבניין הראשון, אך במשקל אחר – התקשה
* עַסִיּ عَسيّ – ראוי ל-, מתאים
* עַסַאכּ טַיֶּבּ عَسَاك طيّب, עַסַאכּ בְּחֵ’יר عَسَاك بخير (בעיקר אצל בדואים) – הכל בסדר? מקווה שהכל אצלך טוב
* בִּאלְעַסַא بالعَسَى – ייתכן ש-
והנה שני פסוקים מסוּרַתֶ אלְבַּקַרַה, הפרה, היא הסורה השנייה בקוראן, והארוכה מכולן. בפסוקים מופיעות מילות היום:
פסוק 216:
كُتِبَ عَلَيْكُمُ الْقِتَالُ وَهُوَ كُرْهٌ لَّكُمْ وَعَسَى أَن تَكْرَهُواْ شَيْئًا وَهُوَ خَيْرٌ لَّكُمْ وَعَسَى أَن تُحِبُّواْ شَيْئًا وَهُوَ شَرٌّ لَّكُمْ وَاللّهُ يَعْلَمُ وَأَنتُمْ لاَ تَعْلَمُونَ
כֻּתִבַּ עַלַיְכֻּמֻ אלְקִתַאלֻ וַהֻוַ כֻּרְהֻן לַכֻּםְ וַעַסַא אַן תַכְּרַהוּא שַיְאַן וַהֻוַ חַ’יְרֻן לַכֻּםְ וַעַסַא אַן תֻחִבּוּא שַיְאַן וַהֻוַ שַרֻּן לַכֻּםְ וַאללָּהֻ יַעְלַמֻ וַאַנְתֻםְ לַא תַעְלַמוּן
נכתב בספר כי חובה עליכם להילחם, אף כי מאוס עליכם הדבר. ואולם יש אשר תמאסו בדבר-מה אף כי טוב הוא לכם, ויש אשר תאהבו דבר-מה אף כי רע הוא רע הוא לכם. אלוהים יודע את אשר לא תדעו.
הפסוק מתייחס לחובתו של המוסלמי להילחם גם אם הדבר שנוא בעיניו. הלחימה בכופרים היא כורח.
פסוק 246:
أَلَمْ تَرَ إِلَى الْمَلَإِ مِن بَنِي إِسْرَائِيلَ مِن بَعْدِ مُوسَى إِذْ قَالُواْ لِنَبِيٍّ لَّهُمُ ابْعَثْ لَنَا مَلِكًا نُّقَاتِلْ فِي سَبِيلِ اللّهِ قَالَ هَلْ عَسَيْتُمْ إِن كُتِبَ عَلَيْكُمُ الْقِتَالُ أَلاَّ تُقَاتِلُواْ قَالُواْ وَمَا لَنَا أَلاَّ نُقَاتِلَ فِي سَبِيلِ اللّهِ وَقَدْ أُخْرِجْنَا مِن دِيَارِنَا وَأَبْنَآئِنَا فَلَمَّا كُتِبَ عَلَيْهِمُ الْقِتَالُ تَوَلَّوْاْ إِلاَّ قَلِيلاً مِّنْهُمْ وَاللّهُ عَلِيمٌ بِالظَّالِمِينَ
אַלַםְ תַרַ אִלַא אלְמַלַאִ מִן בַּנִי אִסְרֶאאִיל מִן בַּעְדִ מוּסַא אִדְ’ קַאלוּא לַנַבִּיִּן לַהֻםֻ אבְּעַתְ’ לַנַא מַלִכַּן נֻקַאתִלְ פִי סַבִּילִ אללָּהִ קַאלַ הַלְ עַסַיְתֻםְ אִן כֻּתִבַּ עַלַיְכֻּםֻ אלְקִתַאלֻ אַלַּא תֻקַאתִלוּא קַאלוּא וּמַא לַנַא אַלַּא נֻקַאתִלַ פִי סַבִּילִ אללָּהִ וַקַדְ אֻחְ’רִגְ’נַא מִן דִיַארִנַא וַאַבְּנַאאִנַא פַלַמַּא כֻּתִבַּ עַלַיְהִמֻ אלְקִתַאלֻ תַוַלַּוְא אִלַּא קַלִילַן מִנְהֻםְ וַאללָּהֻ עַלִימֻן בִּאלטַּ’אלִמִין
הלא ראית את נכבדי בני ישראל לאחר משה? הם אמרו אל אחד מנביאיהם: שלח לנו מלך ונילחם למען אלוהים. אמר: האם לאחר שייכתב בספר כי מצווה עליכם להילחם, לא תְמָאנו להילחם? אָמרו: מה לנו כי לא נילחם למען אלוהים, לאחר שגורשנו ממושבותינו ואיבדנו את בנינו? ואולם כאשר נכתב בספר כי מצווה עליהם להילחם, פנו עורף, פרט למתי מעט, ואלוהים יודע מי הם בני העוולה.
(תרגום רובין)
גם הפסוק הזה עוסק בענייני הסכמה או סירוב להילחם.
הנביא המוזכר הוא שמואל הנביא:
ד וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.
ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם.
ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-ה’.
ז וַיֹּאמֶר ה’, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.
ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים–כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.
ט וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם: אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם.
י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה’, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.
יא וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.
יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ.
יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת.
יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו.
טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו.
טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ.
יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים.
יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה ה’ אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.
יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ.
כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ.
שמואל א’ ח, 4-20.
=-=-=-=-=
שאלה למיטיבי ספרותית:
הופתעתי כשראיתי בנוסח הקוראן את הניקוד הסופי كُتِبَ عَلَيْهِمُ الْقِتَالُ. אותי לימדו, לפני 30 שנה ויותר, שהניקוד הסופי של המם צריך להיות כסרה במקרה זה, كُتِبَ عَلَيْهِمِ الْقِتَالُ, לא?
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
