פורסם לראשונה ב- 23.1.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Moran Tal.
מורן שאלה אותנו אם המילה צַבִּיַּה صَبيّة, נערה צעירה, שהופיעה בכמה שירים שהתפרסמו אצלנו בחודשים האחרונים, מתכתבת עם המילה העברית צְבִיָּה.
אז מילת היום היא –
טַ’בִּי ظَبي – צבי
כלומר למרות הדמיון המפתיע, התשובה היא… לא.
האות העברית צדי מתכתבת בערבית עם שלוש אותיות (שלושה עיצורים, כולם נחציים):
עם צאד ص, שהיא s נחצית, והיא המקבילה הזהה לה (פעם גם בצליל, היום כבר לא)
עם צ’אד ض, שהיא d נחצית
ועם ט’א ظ, שהיא z נחצית
אז הצבי העברי מקביל אטימולוגית ל- ט’בי ظَبي, לא ל- צבי صبي, שהוא נער.
אנצל פה את ההזדמנות להתייחס לשאלה נוספת שקיבלנו, הפעם מהקורא Gil Cohen:
“אשמח להציע נושא לפוסטים הבאים – שמות מדינות ערב.
המקור של שמות מדינות ערב (مصر، لبنان، الاردن וכו’) תמיד סיקרן אותי, ולדעתי זה יכול להעשיר את הידע של כל עוקבי הדף”.
אז רשמנו לפנינו, גיל, אבל בשל עומס אדיר בבקשות, נתחיל עם מִחזורים, וכך גם מורן וגם אתה תצאו נשכרים:
אנו במפרץ הפרסי היום, ב- אַבּוּ טַ’בִּי أبو ظبي, בירת מדינת האמירויות.
אגב, השם המדויק הוא אבו טַ’בְּי, עם שווא (סוכון בערבית) מתחת ל- ב, אך מכיוון שכמעט בלתי אפשרי להגות את זה, כולם מבטאים עם חיריק (כסרה, בערבית).
המילה ט’בי היא בדיוק המילה העברית צבי.
כן, כן, המילה השימושית בערבית לצבי היא עַ’זַאל غزال, דיברנו על זה לפחות שלוש פעמים, אבל מבחינת הַקְבָּלה לשונית טוטאלית, זו ממש המילה צבי. אנו זוכרים, אני מקווה, שהאות הערבית ט’, שאין לה מקבילה בעברית, מתכתבת מצוין עם צ העברית, ורואים זאת גם פה. עקב הקושי המערבי להגות את האות הנחצית הזו, שם העיר באנגלית הוא Abu Dhabi, ולא מפתיע, אם כך, שבעברית כותבים אותה עם ד שדופה וחסרת ייחוד: אבו דבי, או אבו דאבי, עם אלף, אלוהים ישמור, אבל ממש לא בבית ספרנו…
אבו ט’בי – מילולית: האבא של הצבי, כנראה על שם צייד נודע של הצבאים שחיו שם. השם המקורי של המקום היה מִלְח ملح, כלומר מלח, על שם מליחותם של מי המפרץ הפרסי או מליחותן של המליחות שבאזור. אגב, יש בדואים באזור שקוראים לו בכלל אֻםּ ט’בי أمّ ظبي, האמא של הצבי.
העיר הזו היא בירת המדינה שאני הכי מוקסם ממנה, הכי מהופנט ממנה וממש מעריץ אותה, בעולם כולו.
“על מה אתה מדבר, לעזאזל? יש שם רק מִדְבָּר!”, אחדים מכם שואלים.
אז בעודנו יושבים לנו במזרח התיכון, עסוקים בבעיות הקיום שלנו ובדרכים לעכל את התופעה שנקראת “סטטיק ובן אל תבורי”, יש במפרץ הפרסי מדינה שהיא אחד המקומות המדהימים ביותר על פני כדור הארץ, והכל מעשה ידי אדם:
מדינת האמירויות הערביות המאוחדות, דַוְלַתֶ אלְאִמַארַאתֶ אלְעַרַבִּיַּה אֶלְמֻתַּחִדַה دولة الإمارات العربيّة المتّحدة, או בשמה האחר: איחוד האמירויות הערביות, או בקצרה: איחוד האמירויות, או בשפת החבר’ה: האמירויות (כך גם בערבית ובאנגלית).
אמירות – נסיכות, שכן אַמִיר أمير הוא נסיך. במפרץ הפרסי הערבי ישנן ממלכות (סעודיה, בחרין), נסיכויות (האמירויות, קטר, כווית) וסולטאנות אחת – עומאן.
אפשר לדבר על המדינה הזו שעות. ימים. ערוץ נשיונל ג’יאוגרפיק, למשל, מאוהב בה ובכל מה שמתרחש בה. הוא הקדיש 3 עונות שלמות, רק לשם הדוגמה, לתיעוד נמל התעופה המדהים של נסיכות דובאי.
הו, דובאי! ששמה בתעתיק מדעי בעברית הוא כמעט בלתי אפשרי לקריאה נכונה: דֻבַּי دبي (זו צורת ההקטנה, אנו כבר שולטים בה, פשוט פה הגזרה הדקדוקית הזויה לגמרי), היא הכוכבת האמיתית של המדינה הזו; היא אומנם אינה הבירה, אך היא העיר הגדולה ביותר, שעשתה, לדעתי, תוך 25 שנה את הזינוק המטורף והמוטרף ביותר על פני כדור הארץ.
היא מחזיקה בכמה שיאי עולם, ולמרות התנאים הסביבתיים הבלתי אפשריים, של מדבר לוהט וחולי, מנהיגיה הקימו פנינה ייחודית ועוצרת נשימה.
המהות של המקום הזה, בכמה מילים: שליטי המדינה הבינו, שיום אחד המשאבות של הנפט יפסיקו להפיק את הזהב השחור, ומכיוון שאין שם שום משאב טבע אחר – ולא, חול אינו משאב טבע בעל ערך – הם החליטו שהם צריכים לדאוג לפנסיה שלהם, ושל המדינה. אז הם השקיעו בתיירות-עילית ובכלכלה. הם אינם מחפשים את תיירי “הכל כלול” שמחפשים דילים זולים א-לה אנטליה בתורכיה, כי אם את המולטי מיליונרים שישאירו בוחטות של כסף בכל ביקור, והשאר היסטוריה: מלונות יוקרה בני 7 כוכבים, מסעדות שוברות שיאים, איים מלאכותיים, אקווריומים אדירי מימדים, קניוני ענק, פרויקטים מגלומניים, אתר סקי באמצע המדבר, חברת תעופה בת 30 שנה בסך הכל, שצמחה מחברה קיקיונית ומבוישת, שחוכרת מטוסים מפקיסטן, לאחת החברות העשירות והמובילות בתחום התעופה האזרחית (היא נבחרה לטובה בעולם לשנת 2016), עם צי המטוסים המרשים והחדש ביותר, וכמובן, בדובאי נמצא המבנה מעשה-ידי-אדם הגבוה בעולם, בֻּרְג’ חַ’לִיפַה.
ועשר שניות על פרופורציות וגאווה לאומית: לחברת “אל על” יש 45 מטוסים, ל”ארקיע” 9 ול”ישראייר” 8. לחברת “אמירייטס” (אַלְאִמַארַאת الإمارات) מדובאי יש כרגע 258 מטוסים (מתוכם 109 איירבאס A380, מטוס הנוסעים הגדול בעולם) ולחברת “אַלִאתִּחַאד” الاتّحاد מאבו ט’בי יש 122. ישראל גדולה יותר מבחינת האוכלוסייה. זהו.
מדינת האמירויות היא מדינה צעירה יחסית; בשנת 1971 אוחדו להן 7 אמירויות מדבריות לכדי מדינה אחת. אגב, הן היו אמורות להיות 9 אמירויות, אך קטר ובחרין השכנות החליטו להיות מדינות עצמאיות.
האמירויות הן: אבו ט’בי הבירה, עַגְ’מַאן عجمان, דובאי, אַלְפֻגַ’יְרַה الفجيرة (עוד מילה במשקל ההקטנה), רַאְסֶ אלְחַ’יְמַה رأس الخيمة, אַלשַּארִקַה الشارقة ואֻםֶּ אלְקַיְוַיְן أمّ القيوين (רואים את משקל הזוגי?).
ראש המדינה הוא הנשיא של האמירויות והאמיר של אבו ט’בי גם כן, והוא חַ’לִיפַה בֶּן זַאיֶד בֵּן סֻלְטַאן אַאל נַהְיַאן خليفة بن زايد بن سلطان آل نهيان.
סגן הנשיא, ראש הממשלה והאמיר של דובאי הוא מֻחַמַּד בֶּן רַאשֶד אַאל מַכְּתוּם محمد بن راشد آل مكتوم.
הדברים המעניינים ביותר באשר למדינה הזו, פרט לעושרה המופלג, קשורים בדמוגרפיה: רק 20% מתושבי המדינה הם אזרחיה (לפני נתון מחמיר יותר: רק 11%. במדינה כולה פחות מ- 6,000,000 תושבים). “הכיצד זה אפשרי?” אתם שואלים. טוב, ככה זה כשאתם כל כך עשירים, וכאשר 80% האחוזים הנותרים הם נותני שירותים מסוגים שונים. מכיוון שהמדינה הזו נמצאת בתנופת בנייה ללא אח ורע, ומכיוון שאין באמת הרבה אזרחים שורשיים וותיקים במדינה, הם נזקקים לסיוע חיצוני, שמגיע בעיקר מאזור הודו, פקיסטן והסביבה.
עובדה זו יוצרת עיוות דמוגרפי נוסף: על כל אישה שמסתובבת ברחובות תראו שלושה גברים. לא, זה לא בשל העדפה פרוורטית בחדרי היולדות, זה קשור באופן ישיר לעובדה הקודמת, שכן רוב העובדים הזרים הם גברים.
ולחשוב שעד שהמדינה הזו הפכה עצמאית וגילתה את הנפט בשנות ה- 60, העשירים היחידים שם היו דייגים בסירות עץ ושולֵי פנינים…
מדהים, כבר אמרנו?
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
