פורסם לראשונה ב- 5.1.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבחירתי, והיא אחת המילים הזניחות בשפה.
אז מילת היום היא –
נוֹח نوح – קינה, מִסְפֵּד; המיה של יונה
השורש הערבי נ.ו.ח (בגזרת ע”ו) הוא שורש ספרותי להחריד ואינו בשימוש יומיומי. הוא עוסק בקינות ובמספדים.
בעברית הוא דווקא נפוץ מאוד ומפגין משמעות הפוכה של נוחיות ונינוחות, אם כי הוא מתכתב בכלל עם שורש ערבי אחר: נ.ו.ח’, העוסק בגמלים ש”יושבים” לנוח (מבריכים).
* הפועל הספרותי נַאחַ ناح בבניין הראשון – קונן, סָפַד, בכה
* נַאאִח نائح, בצורת הבינוני הפועל – מקונן, בוכה, מתייפח
* נַוְח نَوْح, בספרותית, נוח במדוברת, היא מילת היום, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – קינה, מספד
* נֻוַאח نُواح, שם פעולה נוסף – קינה, בכי
* נִיַאחַה نياحة, שם פעולה נוסף – בכיה על המת
* מַנַאחַה مناحة, כשם פעולה נוסף – מספד; במשקל המקומות – מקום המספד
* הפועל הספרותי תַנַוַּחַ تنوّح בבניין החמישי – התנדנד כשהוא משתלשל מלמעלה (עוד מילה/פועל שקיימים רק בערבית…)
* הפועל הספרותי אִסְתַנַאחַ استناح בבניין העשירי – הביא לידי בכי; הספיד
* נַוַּאח نوّاح, במשקל בעלי המלאכה – מקונן; בכיין
* נַוַּאחַה نوّاحة, בצורת הנקבה, אך תמיד מתייחס לגברים – משורר המרבה לקונן ולהספיד בשירתו
=-=-=
כותב לנו הקורא Avraham Hasson :
פתגם של סוחרי בעלי חיים שלעיתים מתים להם פרטים והם מפסידים כסף:
הַלִּי בִּדֹּה יְתַאגֶ’ר בִּאלְאַרְוַאח בִּיכּוּן דַאיְמַן נַוַּאח هلي بده يتاجر بالارواح بيكون دايما نواح – מי שרוצה לסחור בנשמות תמיד יהיה בכיין/יתבכיין
=-=-=
שימו לב, נוּח نُوح הוא שם פרטי, וזהו נוח מספר בראשית (בכתיב עברי מנוקד – ללא וו: נֹחַ), שנחשב נביא באסלאם.
אם כן, מה הסיפור?
לפני כמה שבועות ביקרתי, לראשונה בחיי, בפסטיבל העוד, שציין 20 שנות פעילות, בעיר מגוריי ירושלים.
האולם היה מלא מפה לפה באנשים שלא היה צריך להיות בלש כדי להבין שהם מגיעים לאירוע הזה מדי שנה.
גילם הממוצע נע סביב 60, רובם ממוצא מזרחי, והיו גם לא מעט ערבים.
אתם מפנטזים על להקה מודרנית עם גיטרות חשמליות וקלידים? תשכחו מזה.
מדובר בתזמורת ערבית קלאסית בליווי מיטב הזמרים הערבים והיהודים, שמגיעים מהתחום.
ואז הזמר המחונן זיו יחזקאל שר את:
שַגַאנִי נוֹחַכּ יַא בֻּלְבֻּל شجاني نوحك يا بلبل – קינתך הדאיבה אותי, הו זמיר
של מְחַמַּד עַבְּדֶ אלְוַהַּאבּ محمّد عبد الوهّاب, המכונה מוּסִיקַארֶ אלְאַגְ’יַאל موسيقار الأجيال – “המוזיקאי של הדורות”
השיר הוא משנת 1932. את המילים כתב אַמִין עֶזַּתֶ אלְהַגִין أمين عزّت الهجين כאשר על הלחן והשירה – עבד אלוהאב.
בעיניי, היצירה הזו מגדירה מחדש את המונח “קלאסיקה”.
מבחינתי, אתם יכולים לקחת את כל הזמרים “המזרחיים” הישראליים של השנים האחרונות, את כל הזמר “הים תיכוני” הפופוליסטי, לארוז אותם באריזת מתנה ולשלוח לאיזה אי בודד, בלי ציון כתובת השולח למקרה שלא יגיעו ליעדם ( @חיים אוליאל-להקת שפתיים יקירי, אינני מתכוון אליך, חלילה!).
כי אין שום קשר, שום קשר, בין מה שאתם מוזמנים לשמוע כעת (אגב, זה לא ארוך) ובין מה שרובכם מכיר מהיומיום.
זה כמו גלידה איטלקית משובחת מול קינוח פרוֶוה באולם שמחות בינוני
זה כמו שעון קרטייה מקורי מול החיקויים המעפנים שנמכרים בכל פינה בתאילנד
זה כמו פורשה חדשה מול מיצובישי אטראז’ של הליסינג של אנשי הקבע
זה כמו וילה על פסגה בגליל בבוקר חורפי צונן מול פחון בעיר קולקתה בהודו בשיא החום והלחות
להמשיך, או שהבנתם?
רגע לפני, תזכורת: בשירה הערבית הקלאסית הפניה אל האהובה היא בלשון זכר מסיבות שמרנות וצניעות.
شجاني نوحك يا بلبل وانت بتغنّي שַגַאנִי נוֹחַכּ יַא בֻּלְבֻּל, וּאִנְתַ בִּתְעַ’נִּי
فكّرتني بالحبيب والفكر جنّنّي פַכַּّרְתִנִי בִּאלְחַבִּיבּ וּאלְפִכְּרֶ גַנֶּנִּי
קינתך הדאיבה אותי, הו זמיר, בעודך שר
הזכרת לי את אהובי והמחשבה הביאה אותי לשיגעון
وأبات اقول يا ترى ع البعد فاكرني וּאַבַּאת אַקוּל יַא תַרַא עַ אלְבֻּעְדֶ פַאכֶּרְנִי
والّا نسيني وطول البعد بينسّي וַאלַּא נִסִינִי וּטוּלֶ אלְבֻּעְד בִּינַסִּי
ואני אומר: מעניין לדעת אם הוא חושב עלי מרחוק
או שמא שכח אותי, שהרי המרחק משכיח
ده مين يا ناس דַה מִין יַא נַאס
(اللّي) على حبّي يطمّنِّي (אִללִּי) עַלַא חֶבִּי יֶטַמִּנִּי
מי מכם, אנשים
מאהובי ימסור לי שלום?
(התרגום שלי. שָלֵו)
והנה זיו יחזקאל מבצע את השיר בנצרת:
https://www.youtube.com/watch?v=kmVb1xWYxkI
מרגש, מצמרר, נוגֶה, נדיר.
הנה הערך על עבד אלוהאב מויקיפדיה, לאחר שעבר הגהה יסודית על ידי (גם במקור):
“מוחמד עבד אל-והאב (בערבית: محمد عبد الوهاب; 13 במרץ [1902, 1907, 1910 – 3 במאי 1991) היה זמר ומלחין מצרי, מחדש המוזיקה הערבית. יצירותיו מושפעות ממוזיקה מערבית קלאסית, במיוחד מבטהובן. אחד הזמרים המפורסמים ביותר של הזמר הערבי.
ביוגרפיה
מוחמד עבד אל-והאב נולד בשנת 1902 למוחמד אבו עיסא ולפאטמה חג’אזי בשכונת באב אלשעריה בקהיר, מצרים. כבר מגיל צעיר הוא ניחן בכישרון יוצא דופן ובגיל שלוש עשרה הוציא תקליט ראשון. הוא אף החל להופיע בפני קהלים רבים.
עבד אל-והאב החל בהקלטות שיריו בשנות העשרים של המאה העשרים. עד שנות הארבעים הוא ניחן בקול מצוין עם יכולת תמרון מרשימה. עם התבגרותו, איבד באופן ניכר מיכולתו לשיר בטונים גבוהים, והתרכז יותר בהלחנה. הוא הלחין שירים גם עבור הזמרת אום כולתום, בין השאר את השיר “אנת עומרי” (אתה חיי), אחד השירים הידועים ביותר של הזמר הערבי.
בשנת 1933 השתתף עבד אל-והאב בסרטו הראשון “הוורד הלבן”. במהלך חייו השתתף בשישה סרטים, בהם היה הגיבור והזמר. כל השירים מתוך סרטיו הם פופולריים מאוד בקרב אוהבי הזמרה הערבית. הוא מאן להשתתף בסרטים נוספים בטענה כי הוא מיצה את עצמו, ולכן עבר לעסוק בהלחנה ובזמרה. הוא הפתיע את מעריציו כאשר בגיל 86, בשנת 1988, הקליט תקליט חדש שהצליח ונמכר למעלה משני מיליון עותקים. מוחמד הלך לעולמו ב-3 במאי 1991 כשהוא בן 89.
עבד אל-והאב השאיר אחריו מורשת רחבת היקף בזמר הערבי וכונה “מוזיקאי הדורות”. בכל בתי הספר למוזיקה ערבית בעולם לומדים את כישוריו ומנתחים את יצירותיו. שיריו נחשבים פופולריים גם בקרב הציבור היהודי מזרחי ואף מורכבים בקטעי תפילה על ידי החזנים השונים, בעיקר משה חבושה ועוד.
הרב עובדיה יוסף אישר להרכיב את לשון הקודש על לחנים אשר לא הולחנו על ידי מלחין ממוצא יהודי”.
=-=-=
והינה טיפ למי מכם שעוסק בתרגום:
הפועל שג’א, המופיע בגוף השיר ובשמו, פירושו: ציער, הדאיב, אך גם: שימח, שעשע
ומילת היום, נוח, פירושה מספד; המיה, אך גם רינה
אז האם הזמר טוען שרינת-, או שמא המית הזמיר, שימחה אותו? בעולם נטול הקשר זו בפירוש אפשרות הגיונית.
אך כשמתעמקים בתוכן ומקשיבים ללחן, מבינים שאין כאן שום יצירה מסגנון “איפה הכפיים?!?!?”
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
