אבן חצץ

אבן חצץ
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on אבן חצץ

אבן חצץ

אבן חצץ

מרחבא

שלום לכולם,

מילת היום מופיעה בזכותו של הקורא האדוק חיים גיא.

אז מילת היום היא –

בַּחְצַה (בחסה) بَحْصَة או בֻּחְצַה بُحْصَة וברבים בַּחְצַאת بَحْصَات או בֻּחַץ بُحَص – אבן חצץ, חלוקי אבנים; במדוברת גם: אבנים בכליות

תזכורת: האות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית.

חיים שלח לי סרטון מחשבון פייסבוק:

Saed Ismail سائد اسماعيل

לסאאד אסמאעיל יש 67,000 עוקבים והוא כותב על עצמו:

شاعر، وكاتب

משורר וסופר

מהתכנים שהוא מעלה עולה שהוא נוצרי לבנוני.

ביוטיוב שלו הוא כותב:

مرحبًا بكم في قناتي!
حيث تجدون مزيجًا فريدًا من الشّعر، القصص، الحكَم والأمثال الشّعبيّة الّتي تعبّر عن واقِع حياتنا اليوميّة.

ברוכים הבאים לערוץ שלי!
בו תמצאו שילוב ייחודי של שירה, סיפורים, דברי חוכמה ופתגמים עממיים, שמבטאים את מציאות חיי היומיום שלנו.

כותרת הסרטון:

قصة متل بق البحصة

הסיפור (מאחורי) הפתגם "תירַק את האבן!"

למא תכון בתערף שי, ומא בדכ תעמל ג'רצה, בתקול: בקלבי אח'ליה, מא בדי אבק אלבחצה!
שו יעני בק אלבחצה? מן וין אלמת'ל ג'אי?
האלמת'ל אלה קצה ורח אח'ברכן אלחכאיה.
כאן פי ח'ורי רעיה, ענא משהור בלבנאן. טאהר וצאפי אלניה וכאן אסמה: אלאבונא סמעאן. וין מא האלאבונא ביכון מא בתשופה לחאלה: פי מראפק אסמה אנטון ע ג'נבה מת'ל ח'יאלה. ואנטון, פי ענדה טיבה, וללאבונא אופא אנסאן, לכן כאנת אלמציבה באנטון – לסאנה אלפלתאן.
יעני אלקצה באח'תצאר, אלמראפק הידא אלמסכין חכיאתה תחת אלזנאר ועם ביראפק רג'ל דין. וחתא יח'לץ מן המה ומא יצ'לה עאמל לבכה, חט לה בחצה בתמה חתא מא יקדר יחכי.
מרה כאנוא בזיארה, ג'ולה במנטקה ג'זין, שוב כתיר וחרארה, ימכן וצלת ללח'מסין. ואלאבונא מאשי ע אג'ריה, באידה חאמל עצאיה, נאזל ע צ'יעה עאריה, צ'יעה זע'ירה, מחליה.
וצל ע כעב אלואדי, מכסר ג'סמה מן אלאוג'אע. ביסמע חרמה בתנאדי: "דח'ילכ, יא אבונא, ארג'ע!" ובצותהא להפת מוג'וע, וכאן אלאבונא קלבה רקיק, לפה בארצ'ה ושד טלועה וצאר ירכץ' כל אלטריק. ימשי בלהפת אלמהמום, ואלמראפק ירכץ' ח'לפה. הון יוקע, הון יקום ונסי אוג'אעה וצ'עפה. יפכר: שו ענדהא מציבה? מעקולה מית ג'ארהא? או חריקה רהיבה ולעת בביתהא ודארהא?
דק אלבאב, בסרעה פאת, יצרח' בצותה אלתעבאן: "ח'יר אן שאא אללה? מין אללי מאת? שו אלח'בריה יא אם פלאן?" קאלת לה: "בטהר אלאימאן, לדעואתכ מחתאג'ה. פקסוא ענא אלציצאן ובדי תבארכ ללג'אג'ה". קאל להא: "האי הי אלקצה? ועם ברכץ' מת'ל אלמג'נון? ח'לצני! בק אלבחצה! הלק וקתכ, יא אנטון!"

יא רית, ואלף יא רית, בקדר אטבק אלחכאיה.
כת'ר מא בחץ בקית, צרת בעמר בנאיה. בס היכ.

لمّا تكون بتعرف شي، وما بدّك تعمل جرصة، بتقول: بقلبي أخلّيه، ما بدّي أبقّ البحصة!
شو يعني بقّ البحصة؟ من وين المثل جاي؟
هالمثل اله قصّة ورح أخبّركن الحكاية.
كان في خوري رعيّة، عنّا مشهور بلبنان. طاهر وصافي النّيّة وكان اسمه: الأبونا سمعان. وين ما هالأبونا بيكون ما بتشوفه لحاله: في مرافق اسمه أنطون ع جنبه مثل خياله. وأنطون، في عنده طيبة، وللأبونا أوفى إنسان، لكن كانت المصيبة بأنطون – لسانه الفلتان.
يعني القصّة باختصار، المرافق هيدا المسكين حكياته تحت الزّنّار وعم بيرافق رجل دين. وحتّى يخلص من همّه وما يضلّه عامل لبكة، حطّ له بحصة بتمّه حتّى ما يقدر يحكي.
مرّة كانوا بزيارة، جولة بمنطقة جزّين، شوب كتير وحرارة، يمكن وصلت للخمسين. والأبونا ماشي ع اجريه، بإيده حامل عصاية، نازل ع ضيعة عارية، ضيعة زغيرة، محلّيّة.
وصل ع كعب الوادي، مكسّر جسمه من الأوجاع. بيسمع حرمة بتنادي: "دخيلك، يا أبونا، ارجع!" وبصوتها لهفة موجوع، وكان الأبونا قلبه رقيق، لفّه بأرضه وشدّ طلوعه وصار يركض كلّ الطّريق. يمشي بلهفة المهموم، والمرافق يركض خلفه. هون يوقع، هون يقوم ونسي أوجاعه وضعفه. يفكّر: شو عندها مصيبة؟ معقولة ميّت جارها؟ أو حريقة رهيبة ولعت ببيتها ودارها؟
دقّ الباب، بسرعة فات، يصرخ بصوته التّعبان: "خير إن شاء الله؟ مين اللي مات؟ شو الخبريّة يا أمّ فلان؟" قالت له: "بطهر الإيمان، لدعواتك محتاجة. فقّسوا عنّا الصّيصان وبدّي تبارك للجّاجة". قال لها: "هاي هي القصّة؟ وعم بركض مثل المجنون؟ خلّصني! بقّ البحصة! هلق وقتك، يا أنطون!"

يا ريت، وألف يا ريت، بقدر أطبّق الحكاية.
كثر ما بُحص بقّيت، صرت بعمر بناية. بس هيك.

כשאתה יודע משהו, ואתה לא רוצה לעורר שערורייה, אתה אומר: אשאיר (אשמור) את זה בלב, אני לא רוצה לירוק את האבן!
מה הכוונה "לירוק את האבן"? מאיפה הגיע הפתגם?
מאחורי הפתגם הזה יש סיפור, ואני אספר לכם אותו.
היה היה כומר של קהילה, הוא מפורסם אצלנו בלבנון. הוא היה טהור (נקי כפיים) עם כוונות טובות ושמו היה: האב ("אבינו") סמעאן. בכל מקום שסמעאן הזה היה בו, לא היית רואה אותו לבד: היה לו מלווה לצידו בשם אנטון. אנטון היה טוב-לב והוא היה האדם הנאמן ביותר לאבינו, אבל הבעיה של אנטון הייתה לשונו חסרת המעצורים.
הסיפור בקיצור הוא שהדיבור של המלווה המסכן הזה עסק בתכנים מתחת לחגורה (גסויות), ו(הבעיה ש)הוא היה מלווה של איש דת. כדי להסיר דאגה מליבו וכדי שהוא (אנטון) לא יעשה בעיות, הוא (סמעאן) שם לו אבן חצץ בפה כדי שהוא לא יוכל לדבר.
פעם אחת הם ערכו ביקור, סיור באזור ג'זין (מזרחית לצידון), זה היה יום חם מאוד, והטמפ' אולי הגיעה ל- 50 (מעלות). אבינו צעד על רגליו, כשהוא מחזיק בידו מקל (הליכה). הוא הלך לכפר עאריה, זהו כפר קטן, מקומי (צפונית לג'זין).
הוא הגיע לעקב הנחל, כשהגוף שלו שבור מכאבים. הוא שמע אישה קוראת: "אנא ממך, אבינו, חזור!" כשבקולה צער כואב. ליבו של אבינו היה עדין. הוא הסתובב ועלה, והוא החל לרוץ את כל הדרך. הוא צעד בצער של אדם מודאג, כשמלווהו רץ אחריו. פה הוא נפל, פה הוא קם (על רגליו) והוא שכח את כאביו ואת חולשתו. הוא חשב לעצמו: איזה צרה קרתה לה? הגיוני (אולי) שהשכן שלה מת? או ששריפה איומה בערה (וכילתה) את ביתה?
הוא דפק על הדלת, הוא נכנס במהירות וצעק בקולו העייף: "מה קרה? מי מת? מה העניין, אמא של פלוני?" היא ענתה לו: "בטוהר האמונה, אני זקוקה לתפילותיך. האפרוחים אצלנו בקעו מהביצים ואני רוצה שתברך את התרנגולת". הוא אמר לה: "זה העניין? ואני רץ כמו משוגע? הצל אותי! תירק את האבן! זה הזמן שלך, אנטון!"

הלוואי, אלף הלוואי, שיכולתי ליישם את הסיפור (בעצמי).
כל כך הרבה אבנים סחבתי, יכולתי לבנות (באמצעותן) בניין. רק כך. (כלומר סאאד אומר שפעמים רבות בחייו הוא "החזיק בבטן" את דעתו במקום להוציא הכול ו"לפרוק")

(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)

והנה הסיפור בגרסה מעט שונה מהמילון הנפלא "ליבינג ארביק":

بِقِّ الْبُحْصَة يا أَنْطُون (يا مَنْصور)!
‎[L] Spit out the pebble, Antoine (or Mansur)! This is based on an interesting and widely spread anecdote centering upon Antoine or Mansur, the servant of some bishop, who always used to curse and use obscene language in front of his master. To stop him, the bishop suggested that Antoine should keep a small stone under his tongue. This was to remind him not to use bad language. On one hot summer day when the bishop was going to visit the people of his parish, an old woman cried calling the bishop to come to her house, which was quite a distance from the road the bishop was following. Thinking that the woman was in distress, the bishop willingly digressed and climbed the hill to reach her house. He was panting. When he recovered his breath, he asked the woman what she wanted. She said, "I want you to bless my brooding hen!" The bishop looked at Antoine who was about to break into a rage and said, "Never mind, spit it out Antoine." (saying)

קישור לסרטון

=-=-=-=-=-=-=-=

הסיבה שהבאתי פה את הסרטון הזה היא פחות הסיפור החביב והפיקנטי שמובא בו, כמו עובדה לשונית שטלטלה אותי:

המילה אַבּוּנַא, אבינו, היא מילה מיודעת (עם כינוי קניין). אך עם הזמן היא נתפסה בפי הדוברים כשם עצם בלתי מיודע, ולכן הם הוסיפו לה יידוע שני, עם אל הידיעה: אֶלְאבונא: האבינו. זה מטורלל ויפה בעיניי בו זמנית.
שיתפתי את התלהבותי עם מספר ערביסטים מביני עניין, וכך ענה לי ד"ר מרדכי קידר הידען:

"ויקרא כ"ז 23:
וְחִשַּׁב־ל֣וֹ הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מִכְסַ֣ת הָֽעֶרְכְּךָ֔ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנָתַ֤ן אֶת־ הָעֶרְכְּךָ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קֹ֖דֶשׁ לַה' "

ד"ר קידר הביא דוגמה מקבילה מעברית, ולא סתם עברית, עברית של התורה. המילה "ערך" בפסוק מיודעת פעמיים.
מבדיקה שטחית שעשיתי בקרב פרשני מקרא יש גורסים שמילת הבסיס היא "ערכך", כשהכף בסוף אינה כינוי קניין אלא חלק מהמילה. ועדיין, זה מרתק!

=-=-=

השורש הערבי ב.ח.ץ עוסק בחצץ, והוא שורש שקיים בערבית מדוברת.

* הפועל בַּחַץ بَحَص בבניין הראשון – היכה ברגלו, בעט
* הפועל בַּחְצַץ بحصص, עם שורש מרובע תנייני, על דרך הבניין השני – ריצף או סלל את הדרך / השביל באבני חצץ
* בִּחְצַאץ بِحصاص – אדמה מלאה אבני חצץ
* חַטּ לֹה בַּחְצַה حطّ له بحصة – התנצח איתו וגבר עליו בעורמתו (מיל': שם לו אבן חצץ)
* טַבְּחֶ'ת בַּחְץ طبخة بحص – זה לא מביא תועלת, לא יֵצא מזה כלום, זה לא מוביל לשום דבר
מיל': תבשיל של אבני חצץ. כלומר תבשיל שנועד רק כדי להרגיע. הסיפור מיוחס לח'ליפה השני, עמר בן אלח'טאב, שיצא לילה אחד עם הגזבר שלו לסיור ביקורת. הם פגשו אישה זקנה שהייתה מוקפת ילדים בוכים ורעבים. היא רימתה אותם באומרה שהתבשיל עדיין אינו מוכן, זאת בתקווה שהם יירדמו. עמר בדק וגילה שהאישה שמה אבני חצץ בסיר, זאת רק כדי לגרום להם להאמין שהיא מבשלת משהו. ומכאן גם הביטוי:
* טַבְּחֶ'ת חְגַ'אר מַא בִּתְסַוִּיהַא נַאר طَبْخِةِ حْجَار، ما بِتْسَوِّيها نار – תבשיל של אבנים (שום) אש לא יכולה לבשל (ותודה למילון הנפלא ליבינג ארביק)

כתב אריאל לובין:
יש גם את המילה "צרר" במובן חצץ (מכיר מפועלי בניין לא מהמילון), וגם המילה "חסמה"
תגובתי: נכון, צראר صرار, ונכון, חצמה حصمة

אסתר ספדיה כתבה שהיא מכירה את הגרסה חצבה حصبة.
יובל חיים ענתה לה: אני יודעת שיש חַצַא حصى (ביחיד חַצַאה حَصَاة) שגם מפורש כחצץ, אז אולי חסבה מגיע ונובע משם.

הודיתי לכולם וציינתי שכנראה מדובר פה בשורש שבעברו היה דו-עיצורי: ח.צ.

כתב יאיר פז-גולד:
البحصة بتسند خابية אֶלְבַּחְצַה בְּתֻסְנֻד חַ'אבְּיֶה – "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים" או: לפעמים עזרה קטנה מסייעת להשלים פרויקט גדול (מיל. אבן קטנה עשויה לתמוך בחבית גדולה)

עניתי לו שהופיע פה בעבר:
עַגְ'וֶה / בִּדְ'רֶת זֵיתוּנֶה בִּתְסַנֶּד חַ'אבְּיֶה عَجْوة / بذرة زيتونة بتسنّد خابية – גם עזרה קטנה יכולה לעזור, אין לזלזל בדבר הפעוט (מיל': חרצן של זית [יכול] לתמוך בכד חרס גדול)

התמונה: PAN XIAOZHEN

זה היה הפוסט ה- 3,322 שלנו.

שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,

שלו

מיזם ערביט הוא זוכה פרס "קרן שרוני" לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעיתי במתן קרדיט לתמונה או פספסתי אותו? עדכנו אותי כדי שאתקן.

0 0 הצבעות
Article Rating
הצטרף כמנוי
הודיעו לי על
guest
0 Comments
הישן ביותר
חדש ביותר הנבחרות
Back To Top
0
נשמח לתגובה שלך.x