שלום לכולם,

הכינו פיצוחים; זה הולך להיות ארוך.

גם הפעם מילת היום מופיעה בשל האירועים הקשים בבירות בירת לבנון, שעדיין לא עוזבים לי את המחשבות.

אז מילת היום היא –

מַנְכּוּבּ مَنْكُوب – מוכה אסון, פגוע, נפגע

באופן מפתיע, מילת היום אינה מופיעה בתוכן אותו אביא מיד, אבל היה לי חשוב להזכירה, מכיוון שבשבועות האחרונים מתייחסים לעיר בירות אינספור פעמים עם התואר: אֶלְמַדִינֶה אֶלְמַנְכּוּבֶּה المدينة المَنْكُوبة – העיר מוכת האסון

מציע לכם להעיף מבט בכתבה הבאה ובסרטון שמופיע בה.

בכל מקרה, הקטע אותו בחרתי להביא הוא הדקה וחצי הראשונות מדבריה של אשת התקשורת והבלוגרית הלבנונית דִימַא צַאדֶק ديما صادق.

צריך אומץ רב כדי לחיות בלבנון ולהגיד את הדברים הבאים נגד האדם החזק ביותר במדינה.

דבריה עשו גלים בכל העולם הערבי, ולא רק בו.

اليوم طالع أمين عامّ حزب الله، سيّد حسن نصرالله

يحكي لنا، بعد الكارثة اللّي صارت،

بدّه يتوجّه النا بكلمة.

طيّب أنا عندي سؤال:

يعني نصرالله، شو طالع يقلنا؟

بعد اللّي صار، شو بدّه يقلنا، شو عنده شي يقلنا ايّاه؟

بدّه يقلنا إنّه هو موجود ليحمينا من إسرائيل؟

بدّه يرجع يطلع يقلنا هيدا الشّي؟

طيّب يا سيّد، عندنا سؤال:

إسرائيل كلّ شي عملته فينا، كبّت علينا قنبلة نوويّة؟

كلّ شي عملته فينا، هيدا

هي الدّولة المجرمة العدوّة، اللّي بهويّتها هي عدوّة لإلنا

عملت فينا اللّي إنتو عملتوه فينا؟

إنت جاي بعدك، علّة وجودك هي إنّك إنت بدّك تحمينا من إسرائيل،

وطالع اليوم بصفتك إنت قائد المقاومة، المقاومة اللّي هي ضدّ إسرائيل.

طيّب يا خيّ، إنت انتفت علّة وجودك بالحياة.

إنتو اللّي عملتوه فينا،

إنت والمنظومة اللّي انت حاميها

لك، اللّي عملتوه فينا، إسرائيل ما عملته فينا.

إسرائيل بعدها ما عملته فينا.

إسرائيل ما كبّت نصّ قنبلة نوويّة،

لا علينا ولا على حدا من العرب.

إنت ونظامك عملتو هيك!

אליום טאלע אמין עאם חזבאללה, סיד חסן נצראללה

יחכי לנא, בעד אלכארת’ה אללי צארת,

בדה יתוג’ה אלנא בכלמה.

טיב אנא ענדי סואל:

יעני נצראללה, שו טאלע יקלנא?

בעד אללי צאר, שו בדה יקלנא, שו ענדה שי יקלנא איאה?

בדה יקלנא אנה הו מוג’וד ליחמינא מן אסראאיל?

בדה ירג’ע יטלע יקלנא הידא אלשי?

טיב יא סיד, ענדנא סואל:

אסראאיל כל שי עמלתה פינא, כבת עלינא קנבלה נוויה?

כל שי עמלתה פינא, הידא

הי אלדולה אלמג’רמה אלעדוה, אללי בהויתהא הי עדוה לאלנא

עמלת פינא אללי אנתו עמלתוה פינא?

אנת ג’אי בעדכ, עלת וג’ודכ הי אנכ אנת בדכ תחמינא מן אסראאיל,

וטאלע אליום בצפתכ אנת קאאד אלמקאומה, אלמקאומה אללי הי צ’ד אסראאיל.

טיב יא ח’י, אנת אנתפת עלת וג’ודכ באלחיאה.

אנתו אללי עמלתוה פינא,

אנת ואלמנט’ומה אללי אנת חאמיהא

לכ, אללי עמלתוה פינא, אסראאיל מא עמלתה פינא.

אסראאיל בעדהא מא עמלתה פינא.

אסראאיל מא כבת נץ קנבלה נוויה,

לא עלינא ולא עלא חדא מן אלערב.

אנת ונט’אמכ עמלתו היכ!

היום מזכ”ל חזבאללה, סיד חסן נצראללה

יצא להגיד לנו, לאחר האסון שקרה,

הוא רצה לפנות אלינו בדברים.

טוב, יש לי שאלה:

כלומר, מה נצראללה רוצה להגיד לנו?

לאחר מה שקרה, מה הוא רוצה להגיד לנו? מי יש לו להגיד לנו?

הוא רוצה להגיד לנו שהוא נמצא כדי להגן עלינו מישראל?

הוא רוצה שוב להגיד לנו את הדבר הזה?

טוב, סיד, יש לנו שאלה:

ישראל, כל מה שהיא עשתה לנו, האם היא זרקה עלינו פצצת אטום? (היא משווה את הפיצוץ בנמל לפצצת אטום. שלו)

כל מה שהיא עשתה לנו,

היא, המדינה הפושעת, האויבת, שבתעודת הזהות שלה כתוב שהיא אויבת שלנו

האם היא עשתה לנו מה שאתם עשיתם לנו?

אתה בא, כאשר הַצְדָקַת קיומך היא שאתה רוצה להגן עלינו מפני ישראל,

ואתה בא היום מתוקף היותך ראש/מפקד ההתנגדות, ההתנגדות לישראל,

טוב, אחי, הצדקת קיומך בחיים התפוגגה.

מה שאתם עשיתם לנו,

אתה והמנגנון שאתה מגן עליו,

את מה שעשיתם לנו ישראל לא עשתה לנו.

ישראל עדיין לא עשתה לנו.

ישראל לא זרקה עלינו אפילו חצי פצצת אטום.

לא עלינו, ולא על אף אחד מהערבים.

אתה והארגון שלך עשיתם כך!

(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)

=-=-=-=

השורש הערבי נ.כ.ב הוא ספרותי מאוד, ועוסק, פרט לאסונות, פורענויות וקטסטרופות, גם בנטייה ובכיפוף (לא שימושי).

בעברית הוא אינו קיים.

* הפועל הספרותי נַכַּבַּ نَكَبَ בבניין הראשון, שמילת היום היא צורת הבינוני הפעול שלו – הנחית אסון על-, הביא צרה, המיט שואה; השפיל; סטה, שינה כיוון

* נַכְּבּ نكْب, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – אסון, צרה

* נַכְּבֶּה نكبة, בצורת הנקבה – אסון, קטסטרופה, פורענות, שואה

* מִנְטַקַה מַנְכּוּבֶּה منطقة مَنْكُوبة – אזור מוכה אסון

* נַכִּיבּ نكيب – פגוע, מוכה אסון

נכבה. הו, איזו מילה…

מהמקרים הקלאסיים של התערבות של פוליטיקה בשפה, מהמקרים בהם כל מתרגם מקצועי מתפתל ומתלבט איך לתרגם (למתלבטים: בהקשר אותו מיד אציג, משאירים במקור…).

אַלנַּכְּבֶּה النّكبة, בצורה מיודעת, כאירוע מוכר וייחודי, או בשמה הערבי המלא: נַכְּבֶּת פַלַסְטִין نكبة فلسطين, היא השם הערבי לאירועי שנת 1948.

הנכבה; האסון.

אסון?

תלוי את מי שואלים, תלוי מי הדובר, מה הוא חושב, מה הוא למד; תלוי מי הקהל שלו; תלוי איפה הוא ממוקם על הקשת הפוליטית-אתנית-לאומית-דתית-תמשיכו-לבדכם…

והנה, מדגדג לי להזכיר את המילה הטעונה “נרטיב”…

אתם יהודים ציונים? אתם תומכים בישראל ובתנועה הציונית?

עבורכם שנת 1948 היא שנת עצמאות מדינת ישראל, היא מדינת היהודים; היא שנת מלחמת השחרור והקוממיות, שנת תקומה, שנה היסטורית… יום העצמאות, זיקוקים באוויר, אווירת חג אחרי יומיים קשים של זיכרון (השואה והגבורה וחללי מערכות ישראל ופעולות הטרור), פטישי פלסטיק, רחבות ריקודים, מעגלי הורה (הורה? מעגלי טכנו…), מנגלים, טקסים, מצעדים, מטסים, משטים, פרסי ישראל, חידוני תנ”ך, מצטייני נשיא, צבא, ביטחון, דגלי ישראל בכל פינה, הכתף ‘שק! דגל ‘שק! הצדע! דגלנים, תפוס מקום! חולית הדגלים הראשיים – קדימה צעד!, מארש צה”ל, ו… לתפארת מדינת ישראל!

לשירת התקווה, הקהל מתבקש לקום על רגליו.

… ארץ ציון, וירושלים!!!

דמעות והתרגשות. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אתם לא יהודים ציונים?

אתם ערבים, מוסלמים, נוצרים, אנטי ישראלים, אנטי ציונים, (אולי אנטישמיים, לא הכרחי), והנה זה בא… אתם פלסטינים, בראייתכם?

עבורכם אותה שנה היא שנת אסון, שנת חורבן, שנת תבוסת הערבים, שנת עקירתם של מאות אלפים מבתיהם ומכפריהם והפיכתם לפליטים, שנת החרבת מאות ישובים ושנת… הכרזת מדינת היהודים.

טקסי נכבה, ימי זיכרון ועצב, הנפת המפתח העתיק, הגדול, המסמל את הבית ממנו גורשו ואליו שואפים לחזור; הכיבוש, בית לחם, ראמאללה, המוקאטעה, פליטים, מחנות פליטים, “עוד נחזור”, זכות השיבה, עץ הזית, מחמוד דַרְוִיש, עַ’סַּאן כַּנַפַאנִי, מאבק אזרחי, מאבק מזוין, מלחמות, אינתיפאדות, קטיושות, אבנים, סכינים, דריסות, בקבוקי תבערה, רימוני יד, מטעני צינור, מטעני חבלה, מכוניות תופת, מקרר תופת, חפץ חשוד, מחבלים מתאבדים, ירי צלפים על שכונת גילה, פידאיון, אֶלְבֻּרֵיג’, קו ירוק, ממשל צבאי, “דגל אש”ף”/דגל פלסטין, לוחמי חרות וחופש המקריבים עצמם למען המולדת, נפקדים נוכחים, אחמדֶ אלשֻּקֵירִי, מחמד אבו ח’צ’יר, מבצע שלום הגליל, מבצע ליטני, רמצ’אן שלח, “מכה קלה בכנף”, צבא הג’האד הקדוש, האמנה הלאומית הפלסטינית, אבו עַמַּאר (יאסר ערפאת), אבו גִ’האד, אבו אִיַאד, אבו מאזן, מוחמד אֶשְתֶיַה, גִ’בְּרילֶ רְג’וּבּ, מוחמד דַחְלַאן, תַוְפִיקֶ אלטִּירַאוִי, חֵידַר עַבְּדֶ אלשַּאפִי, צַאאֶ’בּ עַרֵיקַאת, חַנַאן עַשְרַאוִי, רַשַאדֶ אלשַּוַא, נַאאֶף חַוַאתְמֶה, ג’ורג’ חַבַּש, אחמד גִ’בְּריל, לַיְלַא חַ’אלֶד, אש”ף, פת”ח, עזה, ח’אן יונס, חזיתות השחרור, רעולי פנים, מבוקשים, עצורים, אסירים, משוחררים, מגורשים, התנחלויות, גזל הקרקע, “חומת מגן”, ספטמבר השחור, חסן סלאמה, המרמרה, אנטבה, נור בַּרַכֶּה, סא”ל מ., פעולת כראמה, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, “פתחלנד”, סברא ושאתילא, עין אלְחִלְוֶה, מגורשי מַרְגֶ’ אלזֻּהוּר, הַנַאדִי גַ’רַאדאת, האוטובוס בכביש החוף, דַלַאלֶ אלְמֻעְ’רַבִּי, אַאמְנַה מֹנַא, הנַכְּסַה, אוטובוס האימהות, סמיר קֻנטאר, קלנדיא, מעלה העקרבים, אחמד טיבי, חנין זעבי, עזמי בשארה, הל”ה, ג’נין, “ג’נין ג’נין”, אלירמוכ, עין ג’אלות, קלקיליה, ועידת מדריד, אבו דיס, דיר יאסין, דיר אלבלח, ג’בל אבו עְ’נֵים, מַרְג’ אִבֶּן עַאמֶר, אוסלו, פארוק קדומי, אוריינט האוס, פיצל אלחוסיני, צלאח אלדין אלאיובי, הצלבנים, מסעות הצלב, חאג’ אמין אלחוסיני, עבד אלקאדר אלחוסיני, כפר קאסם, לילהאמר, עלי חסן סלאמה (“הנסיך האדום”), “הנסיך הירוק”, שיח’ חסן יוסף, גוש עציון, הר הצופים, חיפה, עכו, יפו, רמלה, לוד, אשקלון, מַגְ’דַל, אִקְרִת ובִּרְעַם, אכילה לאורו, מֻחְיִ אלדין אלשריף, ליל הגלשונים, ליל הקלשונים, “אביב נעורים”, כַּמַאלֶ אלְעֻדְוַאן, חַנְטַ’לֶה, נַאגִ’י אֶלְעַלִי, יום האדמה, מוחמד בכרי, המנהל האזרחי, מחסומים, מעצרים, עוצר, סגר, כתר, כתר נושם, סיכול ממוקד, סודאניה, גִ’יבֶּ אלְהַוִיֶּה, וַקֶף וִלַּא בַּטֻחַּ’כּ, מעלות, סַבֵּנָה, קוזו אוקמוטו, מלון סבוי, משגב עם, הקסטל, באב אלואד, שיח’ רַאאֶ’ד צַלַאח, עסקת שליט, עסקת ג’בריל, מחמוד אבו הַנּוּד, ראא’ד אלכַּרְמִי, מחמוד אלמַבְּחוּח, התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני, משפחת הרן, קו 5, קו 18, קו 26, קו 300, קו 823, קו 830, אסמאעיל הניה, יחיא סִנְוַאר, קבר יוסף, קבר רחל, מערת המכפלה, בית ליד, קארין A, עֹמַר עַכַּאוִי, וַפַאא’ אִדְרִיס, אֻםּ נִצַ’אל פַרַחַאת, “הפנתר השחור”, אבו עלי מצטפא, אַלְחַ’נְסַאא’ – אֻםּ רַצְ’וַאן אֶלשֵּיח’ חַ’ליל, יחיא עיאש, נחשון וקסמן, בִּיר נַבַּאלַה, ציר פילדלפי, ציר הוברס, דרום הר חברון, מחסום ארז, גשר אלנבי, באקה אלשרקיה, באקה אלע’רביה, כנסיית המולד, BDS, אם אלפחם, עזה ויריחו תחילה, כביש 60, כביש 65, גבעת חרסינה, קרית ארבע, פיגועי נקמה, פיגועי ראווה, פיגועי מיקוח, בלאטה, אלעַרוּבּ, בית ג’אלא, ואדי ערה, חטיפת חיילים, בני ערובה, הלינץ’ בראמאללה, טולכרם, רפיח, מלון פארק, ח’אלד משעל, אחמד יאסין, פתחי שקאקי, עבְּדֶ אלעזיזֶ אלרַּנְתִיסִי, צלאח שְחַאדֶה, מוחמד דֵיף (צֵ’יף), הגדה המערבית, רצועת עזה, צבא הכיבוש, אבו עֻבַּיְדַה, אחמדֶ אלְגַ’עְבַּרִי, מַאזֶן פֻקַהַא, הישות הציונית, שלום עכשיו, שוברים שתיקה, אחמד סעדאת, מרואן אלבּרְע’וּתִ’י, בַּסַּאםֶ אלשַּכְּעַה, גדר ההפרדה הגזענית, השיירות לירושלים, גוש קטיף, נצרים, משתפי פעולה, עַם שעומד איתן (צַאמֶד), בית חאנון, ג’באליא, אגודות הכפרים, מוחמד עסאף, “עַלִּי אֶלְכּוּפִיַּה”, “טַ’רִיףֶ אלטּוּל”, פאודה, איחוד משפחות, ג’האד, שהידים, “אֵם השהיד”, שג’אעיה, חַלחול, עז אלדין אלקסאם, חמאס, פלוגות ירושלים, התנזים (תנט’ים), גדודי חללי אלאקצא, ועדות ההתנגדות העממית, יחידות ההטרדה הלילית, יחידות הנֻחְ’בַּה, אלקדס, בַּיְתֶ אלְמַקְדִס, “קֻדְס 101”, מנהרות התקפיות, בלוני תבערה, קלצ’ניקובים, קארל גוסטב, אונר”א, ראא’דֶ אלְעַטַּאר, חברון, שכם, הר הבית, מסגד אלאקצא, כיפת הסלע, “ברוח, בדם נפדה אותך, שהיד!”, “לירושלים צועדים שהידים במיליונים”, “מהפכה עד הניצחון”, האדמות הקדושות לאסלאם, מֻרַאבִּטון, מֻרַאבִּטַאת, שחרור כל שעל מאדמת פלסטין, גירוש כל היהודים שהגיעו ארצה לאחר הצהרת בלפור ב- 1917 חזרה לארצותיהם…

וואו, 70 שנים גדושות אירועים. באותן שנים בניו זילנד המשיכו לגדל כבשים…

אחד המשפטים שחוזרים מדי שנה בחודש מאי:

אִסְתִקְלַאלְכֹּם נַכְּבֶּתְנַא استقلالكم نكبتنا – העצמאות שלכם (של יהודי ישראל) היא הנכבה, האסון, שלנו, הערבים

בקיצור, מי שחשב עד הפוסט הזה שאנו חיים באזור קליל ושקט, נטול סכסוכים, שנאה, מורכבויות ותסבוכות, ושהכל פה נפלא, שכולם פה חיים במסגרת פרויקט “איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו” – טעה…

ולפני שאתם טורפים אותי חי, מכיוון שהצגתי פה הצגה שאינה שוויונית:

מצד אחד תיארתי יום עצמאות ישראלי ממוצע, אך מצד שני דחסתי לצד השני, לנכבה, את כל מאה שנות הסכסוך

זה היה מכוון.

רובם המכריע של קוראינו הם יהודים ישראלים. אני מוכן לחתום שרק מעטים מבין הקוראים הבינו או זיהו 20% מבְּלִיל המונחים ש”השלכתי” לתוך הפוסט. מי שהכיר יותר – שירים את ידו! וגם מי שבעד חיסול הטרור, שירים את ידו.

אז עשיתי זאת בכוונה, לא מתוך עמדה פוליטית אלא מתוך רצון, כְּמורֶה, להציג מציאות מורכבת משני צדדיה, וכן, אפשר לעשות זאת גם בלי לנקוט עמדה. פשוט לעמוד על פסגת ההר ולתאר בקצרה את הצד שלנו, המוכר, אך ביתר פירוט את הצד השני, אותו אנו לא באמת מכירים, מתוך סקרנות גרידא. או מתוך עמדת “דע את האויב”. תבחרו מה שמתאים לכם.

מקווה שהצלחתי.

וגם אם לא, תמיד אפשר לזפזפ ל- “כשאבא ואמא בני דודים”. שם כל פוסט כמעט תמיד מצחיק.

אסיים עם ציטוט מויקיפדיה:

“המונח “נכבה” נטבע לראשונה על ידי קונסטנטין זורייק (قسطنطين زريق), פרופסור סורי למזרחנות באוניברסיטה האמריקנית בביירות, בספרו שיצא לאור בשנת 1948 “מענא א(ל)-נּכבה” (معنى النّكبة – “משמעות האסון”). במקור כיוון זורייק, שכתב את ספרו במהלך מלחמת העצמאות, לכשלונן הצבאי של מדינות ערב, שהתבטא לדעתו בהסכמתן להפוגה הראשונה:

“מפלת הערבים בארץ-ישראל אינה סתם כישלון או רעה חולפת. זהו אסון במלוא מובן המילה ואחד הקשים ביותר שנחלו הערבים במהלך ההיסטוריה הארוכה שלהם. שבע מדינות ערביות מכריזות מלחמה על הציונות בארץ ישראל, עוצרות חדלות-אונים וסובבות על עקביהן. שבע מדינות מבקשות לבטל את החלוקה ולהכריע את הציונות, אך הן נוטשות את הקרב לאחר שהפסידו חלק נכבד מאדמת ארץ ישראל, אפילו אותו החלק ש”ניתן” לערבים. הן נאלצות לקבל הפוגה שאין בה לא יתרון ולא רווח מבחינתן” “.

שיהיה יום מצוין,

ימאמה, שלו ורני

ערביט