פורסם לראשונה ב- 23.5.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת, המורה רות בן אבי, שכתבה לנו:
” ‘בתרבות הערבית קיים מושג של “לחם ומלח” (عيش وملح) אך לא בהקשר לקבלת פנים אלא ככריתת ברית על ידי אכילה משותפת, המסמלת התקרבות.
מי שאכל לחם ומלח אצל חברו נחשב כבעל חוב מוסרי כלפיו וחייב להכיר לו תודה. תפיסה זו מודגמת גם בביטויים ערביים כגון “יש בינינו לחם ומלח” (بيننا عيش وملح), ו”ברית מלח” (بَيْنَهُمَا مِلْح – ביניהם ברית מלח)’.
מעניין לדעת מה מקורו בערבית”.
אז מילת היום היא –
מִלֶח مِلح – מלח
קטע זה לקוח מהערך הויקיפידי של הנושא.
לצערי, לא הצלחתי למצוא את מקור המנהג, אולם מסתבר שהוא קיים בתרבויות עתיקות רבות: בכל אירופה, ממש כל אירופה, ומזרחה עד איראן.
לחם ומלח, שני מצרכי יסוד ומזונות מקדמת דנא… אבל באמת שאין לי מושג מה המקור.
שלוש תוספות לשוניות קטנות שלי בנושא:
* אַכַּלוּא עֵיש וּמִלֶח מַעַ בַּעֶצ’ أكلوا عيش وملح مع بعض – חברים טובים, ידידים טובים בלב ובנפש (מיל’: אכלו לחם ומלח ביחד)
* חַ’אנֶ אלְעיש ואלמלח خان العيش والملح – בגד בחבריו, לא שמר אמונים (מיל’: בגד בלחם ובמלח)
* קַטַעֶ אלְעיש ואלמלח قطع العيش والملح – ניתק את היחסים עם חבריו, התרחק מהם (מיל’: ניתק/חתך את הלחם והמלח)
בעבר היו לנו שני פוסטים נפרדים על מלח ועל לחם:
אנו פוצחים בשבוע טעמים.
הטעם מתוק – חִלוּ – הופיע כאן בפוסט נפרד בעבר, שקישור אליו יופיע בסוף הפוסט של היום. רק אציין שהמאכל הטעים חלווה צריך להיכתב בעברית עם ו’ ולא עם ב’, שכן אין שום קשר לחלב. מדובר בסוג של ממתק… בערבית שמו חַלַאוֶה טַחִינִיֶּה حَلاوَة طَحِينِيَّة – “ממתק עשוי מטחינה/סומסום”, שכן חלאוה לבד פירושה מתיקות, חמידות או יופי.
הטעם הראשון, אם כך, הוא –
מַאלֶח مالح – מלוח
השורש הערבי מ.ל.ח זהה לגמרי למקבילו בעברית: הוא עוסק במליחות ובספנות, וגם בהלצות ובדיחות (יש קשר לאדם ממולח בעברית, שהוא בעצם אדם חריף…?)
* מִלֶח ملح וברבים אַמְלַאח أملاح – מֶלַח
* הפועל מַלַּח ملّح בבניין השני – המליח
* מֻלוּחַה ملوحة – מליחות
* מִלַאחַה ملاحة – ספנות, ניווט
* מַלַּאח ملّاح במשקל בעלי המלאכה – מַלָּח, סַפָּן, נַוָּט, כולם במשקל בעלי המלאכה הזהה בעברית
* מַלִיח مليح – יפה, טוב. מילה זו הפכה במדוברת ל- מְלִיח مليح, אבל נפוצה יותר בצורה מְנִיח منيح (עם חילופי עיצורי למנ”ר) – טוב
שתי הערות:
1. לא להתבלבל עם צמח ה- מֻלוּחִ’יֶּה, ועם המאכל בעל אותו השם, שהיה עליו פה פוסט נפרד לפני כחצי שנה. אלו “סוגים” שונים של ח בערבית (ח ح מול ח’ خ)
2. בפוסט על העיר המרוקאית פאס/פז, גם מלפני כחצי שנה, דיברנו על ה- מֶלַּאח, הגטו היהודי בערים המרוקאיות, שכנראה שמו נגזר ממסחר במלח
מוסיפה הקוראת Revital Battat:
מנהג ישן של חלק מהסבתות והזקנות בארצות ערב הקשור למלח הינו ההמלחה – ה״תמליח״ تمليح במהלכו רוחצים ולמעשה עושים פילינג לרך הנולד עם גרגרי מלח ברחצה הראשונה שלו. לפי אותן סבתות זה מרכך את העור, מחזק את השלד והמערכת החיסונית ובאופן כללי משפר את בריאות התינוק. כמובן שהיום מנסים לשרש את המנהג הזה… כאן בסרטון מסבירים איך לעשות זאת נכון:
=-=-=-=
השורש הערבי ע.י.ש (בגזרת ע”י) עוסק בחיים, ובאופן מובן הוא עמוס מאוד במילים ובמונחים:
* הפועל עַאש عاش בבניין הראשון – חי (בעבר); החזיק מעמד
* עַאשֶ אלְמַלִכּ! عاش الملك – יחי המלך!
* עַאיֶש عايش במדוברת, עַאאִ’ש عائش בספרותית, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – חי (בהווה)
* עַאיְשֶה عايشة – חיה (הפעולה, כמו בשם הפרטי), צורת הנקבה של המילה הקודמת
* עֵיש عيش, במדוברת, עַיְש בספרותית, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – חיים, מִחְיָה; פרנסה; לחם, פיתה
* לֻקְמֶת עֵיש لقمة عيش – פרנסה; חתיכת לחם
* עִישֶה عيشة, צורת שם פעולה נוספת – חיים, מחיה; אורח חיים
* הפועל עַיַּש عيّش בבניין השני – חי; החיה; פרנס
* הפועל הספרותי עַאיַשַ عايش בבניין השלישי – חי בשלום עם-
* הפועל הספרותי תַעַאיַש(וּא) تعايشوا בבניין השישי – חיו זה עם זה בשלום וברעות
* תַעַאיֻש تعايُش, שם הפעולה של הבניין – דו-קיום, חיים בצוותא (וגם שמה של קבוצה יהודית-ערבית, שמטרתה המוצהרת היא לקדם את השותפות בין יהודים לערבים ולחתור לשוויון ולשלום. לקוח מויקיפדיה)
* מַעַאש معاش או מַעִישֶה معيشة – מִחיה, אמצעי קיום; משכורת; פנסיה; מזון
* עַיַּאש عيّاش, במשקל בעלי המלאכה – אופה, מוכר לחם (זוכרים את “המהנדס” יחיא עיאש? אותו פעיל חמאס שמירר לנו את החיים בשנות התשעים?)
* אִדַ’א עִשְנַא اذا عشنا – אם בכלל נחיה (עד אז); בעזרת האל
* עִשְת! عشت (בעבר); תְעִיש! تعيش (בהווה-עתיד) – לבריאות, תהיה בריא! (גם כברכה למתעטש)
* עַאש מִין שַאפַכּ عاش مين شافك / מין סִמֶעֶ אלצּוֹת مين سمع الصّوت – כמה טוב לראותך / לשמוע את קולך! (מיל’: שיחיה מי שראה אותך / שמע את קולך)
* עַאשַתֶ אלְאַסַאמִי! عاشت الأسامي – יחיו השמות! (נאמר בזמן היכרות, כשאנשים מציגים עצמם עם שמותיהם)
* עַאיֶש עַלַא בַּאבּ אַללָּה عايش على باب الله – חי במצוקה ובעוני (מיל’: חי על דלתו של אללה)
* עַאיְשִין… عايشين – חיים, סוחבים
* עִשְנַא וּשֻפְנַא عشنا وشفنا – נו, הגענו לזמנים טובים (בסרקזם. מיל’: [כבר] חיינו וראינו)
* עַאיְשִין מִן קִלֶּתֶ אלְמוֹת عايشين من قلّة الموت – חיים ללא טעם ובלית ברירה (מיל’: חיים בשל מחסור במוות. אגב, אני, שלו, עונה למי שאומר לי את המשפט הזה שאני: עַאיֶש מִן כַּתְ’רֶתֶ אלְחַיַאה عايش من كثرة الحياة [המצאה שלי] – אני חי בשל ריבוי/שפע החיים…)
* עַאיֶש סֻלְטַאן זַמַאנֹה عايش سلطان زمانه – מרוצה מאוד, מרגיש כמו מלך (מיל’: חי כמו הסולטאן של הזמן שלו)
* עַאשְת אִידַכּ! عاشت إيدك (בעיראק) – תבורך ידך! (מיל’: שידך תחיה)
* עַאיֶש פִי בֻּרְג’ עַאלִי عايش في برج عالي / פי עַאלַם תַ’אנִי عايش في عالم ثاني – אדם שאינו מציאותי, חי בחלומות (מיל’: חי במגדל גבוה / בעולם אחר)
עַאאִשַה عائشة הייתה אשתו השנייה או השלישית של הנביא מוחמד (אחרי ח’דיג’ה. לנביא היו 13 נשים). היא גם הייתה בתו של אבו בכר, מי שיהפוך לח’ליפה הראשון, כלומר המנהיג שהחליף את הנביא לאחר מותו. עאאשה נישאה לנביא כשהייתה בת 9, והיא הייתה האהובה מבין נשותיו, ואף זכתה לתואר אֻםֶּ אלְמֻאְמִנִין أمّ المؤمنين – אמם של המאמינים. היא דמות נערצת באסלאם הסוני.
=-=-=-=
הנה קטע שהיה לנו בעבר לגבי המילה לַפֶّה لفّة, אותה פיתה גדולה ושטוחה:
בתור ירושלמי, אני לא גדלתי על המונח “לפה”, אלא על “עיש תנור”,
וראו איזה פלא, כותב לנו לפני פחות מחודש (כלומר לפני שנים. שלו) הקורא Edo Amin:
“תעשו מילה אחת ביום על אשתנור, זה שמזכיר ליו”ר הכנסת את יהדותו כפי שציין בטקס. הוא גם הזכיר עג’ואים ובבליק”
אני משער שעדו התכוון לבמבליק (או שמא לא?)
אז הנה, שתי פיתות במכה אחת: גם לפה, וגם –
עֵיש عيش – חיים; פיתה, לחם; פרנסה
תַנּוּר تنّور – תנור (לא בשימוש. תנור אומרים פרן)
והנה ציטוט מויקיפדיה, ואני מדגיש, הכתיב הנכון הוא לפה, ללא אלף באמצע:
“לאפה (ערבית: لفة) היא סוג לחם שטוח ודק כעין רדיד בצק עגול. מקורה המדויק איננו ידוע בשל שכיחותה הרבה בקרב עמים רבים במזרח התיכון ומערב אסיה. מרכיביה הם קמח ומים בלבד (עם קורטוב מלח). היא נאפית בטאבון בחום גבוה ובאש גלויה. ללאפה הרגילה הנפוצה קיימות שתי גרסאות הנפוצות בארץ, פיתה עיראקית ופיתה דרוזית, הראשונה הינה עבה יותר וכוללת גם שימוש בשמרים והשנייה דקה יותר ואינה מכילה שמרים.
שמה הירושלמי של הלאפה הוא אֵשְׁתָנוּר או ‘עֵישתנור’ (ערבית: عيش تنّور). לשם שני מקורות: האחד קובע כי השם אֵשְׁתָנוּר מקורו בחום והאש העזים הבוקעים מתנור הטאבון שבמאפיות, והשני, המתבסס על פרוש השם הערבי ‘עישתנור’, שמשמעותו הפשוטה בעברית היא ‘לחם תנור’ “.
הערה אחת שלי לפני סיום: הגרסה אשתנור היא פיקציה של דוברי עברית. מה זה אש ותנור, ואיך זה קשור לאוכל? זה כמו להגיד מים ברז, או חתול ושק. השם הוא ערבי, עם עין גאה: עיש תנור, לחם של תנור. אז אל תשכחו איך לקרוא לזה כשאתם קופצים לירושלים, כן?
קחו לכם איזו לפה טרייה, לא משנה עם מה, זה טעים, ועדיין בקונצנזוס (אלא אם אתם רגישים לגלוטן או בשיטת “אברהמסון”…)
שיהיה יום נהדר,
צילום: Jane Gonzalez
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
