הקורא נאצר אבו ע’לוס כתב לנו שיש סבורים שהגרסה המקורית של הפתגם היא: אבעד ענ אלשר וקַנִּי לה إبعد عن الشر وقني له. כלומר עשה עבור הרוע תעלה, קַנַאה قناة כדי שהוא יתרחק ממך. עם הזמן ומסיבות פונטיות העיצור האמצעי התחלף לפועל מוכר יותר (לשיר שירים).

השוני הסמנטי (במשמעות) בין מע’ני ובין מֻטְרִבּ:
מקובל לראות ב- מע’ני כל זמר שהוא, עם דגש על זמרי הפופ (גם הפופ הערבי) המודרניים, בעוד מטרב הוא זמר “גדול”, כמו גדולי הזמר הערבי (פריד אלאטרש ובני דורו).

=-=-=-=

כתב לנו הקורא אליצור גלוק:
יש לי עוד הערות! הופעה מובהקת של השורש ענ”י כ’שירה’ במקרא: שמות ט”ו כ-כ”א: ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת, ותען להם מרים שירו לה’ כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים. הרי היא איננה עונה להם (במשמעות של رد) כי איש לא דיבר עמה, אלא היא *שרה* להם את המילים ‘שירו לה’ כי גאה גאה…’
והערה נוספת! מקרה נוסף של שורש הפוך בין העברית לערבית: השורש אב”י. בערבית ابی זה ‘סלד’, ובעברית אבה זה ‘רצה’, אז הנה. וניתן למקם תופעה זו כחלק מהתופעה של اضداد, מילים שמשמעותן דבר והיפוכו (בתוך תחומה של שפה אחת), אבל כאן כל שפה ‘בחרה’ משמעות מנוגדת של השורש ולא נותרו שתי המשמעויות. מגניב.

תשובתי:
בדוגמה שהבאת עם מרים הפועל נמצא בצורת המג’זום שלו, שכן שפת המקרא שימרה תופעות שהעברית איבדה אותן אח”כ, אך עדיין קיימות בערבית ספרותית. ידוע שאחרי וו ההיפוך התנ”כית הפעלים באו בצורת מג’זום (עתיד מקוצר, שבעברית אפשר לזהותו רק בגזרות הפועל ה”חולות”).
לגבי היפוך משמעות בתוך שורש נתון, יש לי רשימה די מפוארת… ????

תשובת אליצור:
בהחלט, הפועל מופיע בצורת המג׳זום, תופעה שככל הנראה משמרת את המשמעות העתיקה של הג׳זם, שהיא פרפקט (כמו צורות ה’עבר’ שלנו). זה גם נמצא בערבית בשלילה של הפרפקט שגם בה משתמשים במג׳זום (וגם בתנאי כשמג׳זום מחליף צורת פרפקט).
לגבי היפוך וכו’ זו ממש תופעה בלשנית, היו בלשנים ערבים בימי הביניים (ובעקבותיהם עבריים לדעתי) שערכו רשימות כאלה, שנקראו اضداد.

וכתב רוני הפנר:
לגבי העברית אתם כמעט צודקים. שלושת המופעים של המילה ענות בפסוק הזה הם שירה. שניים מהם בבניין קל ואחד בבניין פיעל (אותה המשמעות רק חזקה יותר).
קול ענות גבורה, קול ענות חלושה – ענות הוא המקור של בניין קל (ממנו: לַעֲנֹות).
המילה עַנּוֹת בדגש היא המקור של בניין פיעל (ממנו: לְעַנּוֹת).
דוגמה נוספת לענה במובן שר בבניין קל: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם: שִׁירוּ לה’ כִּי-גָאֹה גָּאָה (שמות טו כא).
דוגמאות לעִנָּה במובן שר בבניין פיעל:
(1) שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי-קֹרַח / לַמְנַצֵּחַ עַל-מָחֲלַת לְעַנּוֹת (תהילים פח א).
(2) בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ-לָהּ (ישעיהו כז ב).
בכתיב של העברית המקראית יש בעיה כי אותה האות (ע) שימשה עבור שני עיצורים שונים (ע, ע’). לכן אין כיום דרך לדעת בוודאות אם לענות הוא במובן של מענה או של שירה – יש במקרא גם לענות במובן של תשובה. מנחשים את זה בעיקר על פי ההקשר. אבל מי שחי את העברית המקראית ידע להבדיל בין שתי המילים על פי ההגייה של הע’, בדומה להבחנה שיש בערבית.
בתרגום השבעים של התורה ליוונית, מהמאה השלישית לפני הספירה, רואים שבדיבור העברי נשמרה עדיין ההבחנה בין שני העיצורים. למשל סדום ועמורה – המילה עמורה נכתבת שם Gomorrah, וכך יודעים שמדובר בע’ – غ (כנ”ל עזה – Gaza וכו’).

הוסיף בלשנות יהודית:
1) ענות – מְקַלְסִין
2) ענות – מְזַמְרִין
3) ענו – שַׁבַּחוּ
4) אבן עזרא: ענו כמו ניגון וענות כמו נגינות
אבן עזרא גם מביא על המקום את כל הציטוטים שהוזכרו בפוסט כראיה לדבריו ולכן כדאי לדייק שכל הפרשנים כן שמו לב לשינוי ורק פרשני אשכנז שלא ידעו ערבית היו מוכרחים לפרש מלשון עינוי. אבל לעומתם כל פרשני ספרד הנ”ל כתבו במפורש שהכוונה לשירה ותשבחות.

ימאמה, שלו ורני