פורסם לראשונה ב- 9.9.21
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת והמורה עידית בר, בעלת הדף: אסלאם וערבית עם עידית, שכתבה לנו:
“שמעתי מחבר ערבי שלי על הביטוי/מילה סובחאניאת – سبحانيات – על אנשים שמשבחים את אללה וסומכים עליו בעיניים עצומות שהוא יעזור להם, ולא חושבים שהם צריכים גם לעשות השתדלות בעצמם.
אולי זה סלנג של הכפר שלו. ואללה לא יודעת.
לא הצלחתי למצוא לזה זכר בשום מקום שחיפשתי. יש מצב שאתה תמצא את התשובה?”
אז מילת היום היא –
סֻבְּחַאנַ אללָּה سُبْحَانَ الله – השבח לאל, תודה לאל; אלוהים אדירים!
לשמיעה:
נתחיל מהסוף: גם אני לא מצאתי שום תיעוד מילוני או הסבר למונח סבחאניאת (אם כי המילה מופיעה כ- 4,400 פעמים בגוגל).
השורש הערבי ס.ב.ח עוסק בשבח והלל – ובכך הוא מתכתב עם השורש העברי ש.ב.ח – וגם בשחייה.
מה הקשר? לא חושב שיש כזה, אבל הנה, עובדה…
* הפועל סַבַּח سبح בבניין הראשון – שחה; רץ; עבד לפרנסתו; התרחק; התפשט (פרט לשחייה, אף אחד מהתרגומים האחרים אינו בשימוש)
* סִבַּאחַה سباحة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – שחיה
* בִּרְכֶּתֶ סְבַּאחַה بركة سباحة – בריכת שחיה
* סִבַּאחַתֶ אלזַּעַאנֶף سباحة الزّعانف – שחיה עם סנפירים
* סִבַּאחַה חֻרַּה سباحة حرّة – שחיה בסגנון חתירה (מיל’: שחיה חופשית. אני מבין קטן מאוד בשחייה, אבל ממה שהבנתי, בעברית “חתירה” ו”סגנון חופשי” הם שני דברים שונים. מסתבר שבערבית אין זה כך, ואם טעיתי – האירו עינינו!)
* סבאחתֶ אלצַּדֶר سباحة الصّدر – שחיה בסגנון חזה
* סבאחתֶ אלטַּ’הֶר سباحة الظّهر – שחיה בסגנון גב
* סבאחתֶ אלְפַרַאשַה سباحة الفراشة – שחיה בסגנון פרפר
* סבאחה צִ’דֶּ/עַכְּסֶ אלתַּיַּאר سباحة ضدّ/عكس التّيّار – שחיה נגד הזרם
* סַאבֶּח سابح, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – שוחה; סוס מהיר
* סַאבֶּח פִי אלְאַפְכַּאר سابح في الأفكار – שקוע במחשבות (מיל’: שוחה בהן)
* סַאבֶּח פִי אלְכַּלַאם سابح في الكلام – מפליג בדיבורו
* סַוַאבֶּח سوابح – סוסי מירוץ
* הפועל סבַּّח سبّح בבניין השני – הילל, שיבח, פאר את-; אמר: סבחאן אללה. במדוברת גם: כבש במי מלח
* סַבַּّחַ אללָּה سبّح الله – שיבח וקידש את האללה
* סַבַּّחַ בִּחַמְדִהִ سبّح بحمده – אמר את שבחו, דיבר בשבחו
* תַסְבִּיח تسبيح וברבים תסאביח تسابيح, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – אמירת תשבחות, שבחים
* אַלְמֻסַבִּّחַה المسبّحة, בצורת הבינוני פועלת של הבניין – “המשבחת”, אחד משמותיה של האצבע המורה, נקראת גם סַבַּّאחַה سبّاحة (*)
* מֻסַבַּّח مسبَّح, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – מהולל, מפואר
* הפועל הספרותי אַסְבַּחַ أسبح בבניין הרביעי – גרם ל- שיצוף
* סֻבְּחַה سُبحة – מחרוזת תפילה (וראו בהמשך); שבח, אמירת דברי שבח לאל; תפילה שאינה תפילת חובה
* תַסְבִּחַה تسْبحة – מזמור, תפילה
* מַסְבַּח مَسْبَح, במשקל המקומות – בריכה, מקום שחיה
* סַבּוּח سبوح – שוחה; מהיר
* סַבּّוּח سبّوح – מהולל, משובח
* סַבַּّאח سبّاح, במשקל בעלי המלאכה – שחיין; מי שמרבה לשבח
* סֻבְּחַאן אִללִּי מַא בִּעְ’לַט سبحان اللّي ما بغلط – כל אחד טועה (מיל’: השבח לזה שאינו טועה, כלומר לאללה. המקור הספרותי: סֻבְּחַאן אלַּדִ’י לַא יַעְ’לַט וַלַא יַנְסַא سبحان الّذي لا يغلط ولا ينسى השבח לזה שאינו טועה ואינו שוכח)
* סֻבְּחַאנֶ אלְחַ’אלֶק سبحان الخالق – ברוך שברא [בריות יפות] (נאמר על ידי גברים בעודם רואים נשים יפות)
* לְסַאנֹה יְסַבֶּّח וּקַלְבֹּה יְדַבֶּّח لسانه يسبّح وقلبه يدبّح – צבוע, דו-פרצופי (מיל’: הלשון שלו משבחת אך הלב שלו שוחט)
(*) מסתבר שמדובר בריטואל שהוא חלק מהתפילה האסלאמית, המיוחס לפי החדית’ לנביא מוחמד:
ען אלנבי צלא אללה עליה וסלם אנה כאן ישיר באצבעה אלסבאבה, ויחרכהא פי אלתשהד פי אלצלאה
عن النّبيّ صلّى الله عليه وسلّم أنّه كان يشير بأصبعه السّبابة، ويحرّكها في التّشهّد في الصّلاة
מפי הנביא, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, שהיה נוהג להצביע עם האצבע המורה שלו ולהניע אותה בזמן אמירת השהאדה (העדות) במהלך התפילה
=-=-=-=
ביטוי היום יכול להופיע עם סדר אותיות שונה במשמעות:
אַללָּה סֻבְּחַאנַהֻ الله سُبْحَانَه, או בצורה הארוכה: אללה סֻבְּחַאנַהֻ וַתַעַאלַא الله سُبْحَانَه وتعالى – ישתבח שמו, האל ישתבח ויתעלה
מה שמיוחד בביטוי הזה הוא שהמילה סבחאן, שהיא שם עצם, משמשת פה כפועל! היא באה עם ניקוד סופי קפוא, והיא קודמת לפועל מובהק (תעאלא, בבניין השישי). ככל שאני יודע, שזהו מקרה יחיד בכל השפה הערבית בה שם עצם משמש כפועל לכל דבר.
=-=-=
ונסיים עניין זה עם קטע שהתפרסם אצלנו לא פעם בעבר:
נתייחס כעת לאחד הפסוקים המפורסמים בקוראן, המספר על מסע הלילה של הנביא מוחמד ממסגד אלחראם אל המסגד הקיצון, וזאת – לפני מסורות מאוחרות יותר לקוראן – על גבי הבהמה המעופפת שלו, שנקראת אַלְבֻּרַאק. האירוע נקרא בערבית الإسراء والمعراج אַלְאִסְרַאא’ וַאלְמִעְרַאג’.
הפסוק הוא:
سُبْحَانَ الَّذِي أَسْرَى بِعَبْدِهِ لَيْلًا مِنَ الْمَسْجِدِ الْحَرَامِ إِلَى الْمَسْجِدِ الْأَقْصَى الَّذِي بَارَكْنَا حَوْلَهُ لِنُرِيَهُ مِنْ آَيَاتِنَا
סֻבְּחַאנַ אלַּדִ’י אַסְרַא בִּעַבְּדִהִ לַיְלַן מִנַ אלְמַסְגִ’דִ אלְחַרַאם אִלַא אלְמַסְגִ’דִ אלְאַקְצַא אלַּדִ’י בַּארַכְּנַא חַוְלַהֻ לִנֻרִיַהֻ מִן אַאיַאתִנַא
ישתבח שמו של המסיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נָתַנו ברכתו על סביבותיו, למען נַראה לו את אותותינו (סורה 17, פסוק 1. תרגום רובין)
ולמה כל זה מעניין? מכיוון שלפי הפרשנות האסלאמית, המסגד הקיצון נמצא בהר הבית בירושלים (הוא מסגד אלאקצא), והכותל המערבי נקרא בערבית אלבראק, שכן אליו הנביא קשר את הבהמה שלו.
פסוק זה הוא דוגמה נוספת לגישות הדתיות השונות כלפי אותם מקומות.
=-=-=
באשר למחרוזת התפילה, הנה קטע שפרסמנו בעבר:
הדרך המקובלת למנות את כל 99 שמותיו של אללה היא באמצעות מחרוזת התפילה הנקראת מִסְבַּחַה مسبحة או סִבְּחַה או סֻבְּחַה سُبحة (מלשון שבח, תשבחה), לה 99 חרוזים. המאמין מחזיק בחרוז באצבעו, אומר את שם האל, ועובר הלאה. מחרוזות נפוצות ונוחות יותר הן בנות 33 חרוזים, כאשר על כל חרוז מתעכבים ואומרים שלושה שמות. הפעולה עצמה נקראת תַסְבִּיח تسبيح, כלומר אמירת כל שמות האל בזה אחר זה.
* בִּמְסֶכּ מַסְבַּחַה بمسك مسبحة – אדם דתי, אדוק (מיל’: מחזיק מחרוזת תפילה)
* פַרְטַתֶ אלְמַסְבַּחַה فرطت المسبحة – ביטוי המתייחס למצב בו אנשים או דברים היו מלוכדים ועכשיו כבר לא, וגם לאפקט הדומינו (מיל’: מחרוזת המסבחה נפרמה, וכל החרוזים התפזרו)
=-=-=
ולפני שאתם זורקים עלינו פיתה, הנה חלק מקטע אחר שהופיע אצלנו בעבר:
ציטוט מויקיפדיה (התעתיק בו אינו מדעי):
“מֶסַבַּחַה (גם משאוושה בפי ערביי צפון ארץ ישראל), בדומה לחומוס, היא מאכל עשוי גרגרי חמצה מבושלים היטב, בתוספת טחינה, שום, מיץ לימון ותבלינים. כמו החומוס גם המסבחה מוגשת לעתים קרובות עם תוספת של שמן זית ו’תטבילה’ – רוטב חריף העשוי מפלפל חריף מוחמץ, לימון, כמון ומלח, מה שבמקרה של המשאוושה נחשב לרוב למרכיב מרכזי במנה.
ההבדל העיקרי בין המסבחה לחומוס טמון ברמת הבישול והעיבוד של הגרגרים. את החומוס מבשלים עד להתרככות בינונית-מוחלטת ואז טוחנים. להכנת המסבחה מבשלים את גרגרי החומוס לזמן ממושך, עד להתרככות מוחלטת, ולא טוחנים אותם, אלא מערבבים בטחינה ובתבלינים ומגישים. המסבחה, בשמות ובווריאציות שונים (כמו המשוואשה הנפוצה בצפון ארץ-ישראל ובסוריה), היא מאכל אופייני של הערבים, הישראלים, הלבנונים והסורים. […]”
זה היה הפוסט ה- 1,461 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
