מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
זַנַא زَنَى – זנה; נאף
יהושע שלח לי שלוש הקלטות של אותה אישה (שאין לי מושג מי היא), כולן מ- 12.9.22.
ירושלים געשה ורעשה בספטמבר; כדי להבין על מה ולמה, וכדי שנתחבר לקטעים שאביא בהמשך, נבין מה קרה:
עשרות אלפי תלמידים במזרח ירושלים לא הגיעו ללימודים במחאה על צנזור ספרי לימוד
משרד החינוך איים לשלול את רישיונם של בתי הספר שילמדו חומרים אשר מכילים לדבריו תכני הסתה. בשנים האחרונות זינק מספר בתי הספר במזרח העיר שמאמצים את תוכנית הלימוד הישראלית
יעל פרידסון ושירה קדרי-עובדיה, הארץ
19 בספטמבר 2022
כ-70 אלף תלמידים לא פקדו הבוקר (שני) את בתי הספר במזרח ירושלים בהוראת הוריהם, שהכריזו על שביתה במחאה על כוונת העירייה לשנות את התכנים בספרי הלימוד כך שיוסרו מהם “קטעי הסתה”, כפי שהוגדרו בידי משרד החינוך. המשרד איים בחודש שעבר לשלול את רישיונם של שישה בתי ספר אם התכנים הפסולים לא יוסרו מתוכנית הלימוד. בסך הכל שובתים היום כ-60% מבין התלמידים במערכת החינוך במזרח ירושלים בכל שכבות הגיל, שמספרם הכולל נאמד ב-117 אלף.
בהתאם להוראת המשרד, הספרים נערכו בידי מִנהל החינוך בעיריית ירושלים והודפסו מחדש. הנושאים שמשרד החינוך הורה להסיר הם בין השאר האדרת אסירים ומאבקם המזוין במדינת ישראל, טענות שקריות, לדבריו, על מניעת טיפול מחולים ופגיעה מכוונת בצוותים רפואיים, האשמות באחריות למשבר המים בשטחי הרשות וטענות על הרג, גירוש וטבח בפלסטינים.
בספר “לימודי חברה” המיועד לכיתות ט’ הורה המשרד להסיר את הקטע הבא: “האסון הגזעני הגדול ביותר אשר פגע בעם הפלסטיני אירע בשנת 1948 כאשר כנופיות ציוניות חמושות כבשו 77% מפלסטין וביצעו טבח נגד הפלסטינים, השמידו 531 כפרים פלסטיניים וגרמו להגירה של מיליון פלסטינים למקומות של פליטים במה שנשאר מפלסטין. בחודש יוני 1967 המשיך הכיבוש הציוני להתכחש לזכויות העם הפלסטיני: זכויות החירות, עצמאות והקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים. בנוסף, הכחשת ההחלטה הבינלאומית בזכות השיבה. הכיבוש ממשיך בצעדיו הגזעניים ברחבי פלסטין: הרג, גירוש, מעצרים, טבח צבאי, שערים אלקטרוניים, הרס בתים, בניית התנחלויות ציוניות וגדר”.
בספר “לימודי אזרחות וחברה” המיועד לכיתות ג’ הורה משרד החינוך להסיר את הקטע הבא: “תלמידי כיתה ג’ ביקרו את חברם נידאל אחרי שאביו נעצר בלילה אשתקד. נידאל בירך אותם ואמר: ‘תודה לכם. הופתענו אתמול בלילה לאחר שחיילי הכיבוש הציוני פלשו לדירה שלנו ועצרו את אבי, מה שגרם לי לעייפות ודאגה’. אמו אמרה: ‘אל תדאג נידאל, אביך נעשה אסיר כמו אלפי אסירים פלסטינים אחרים’. נידאל: ‘מי הם האסירים אמי?’ אמא: ‘הם נאבקים למען בני עמנו הפלסטיני והם מתנגדים לכיבוש הציוני. הם נעשו אסירים בבתי הכלא שלהם ואנו מאחלים להם חירות בקרוב בעזרת האל, כמו שאנו מאחלים לסיום הכיבוש'”.
עוד קטע שהמשרד הורה להסיר, הוא מספר “מדעים וחיים” לכיתות ה’. “החברה הפלסטינית סובלת כל שנה ממשבר מים שגורם לצימאון, כדוגמה בעונת הקיץ. זאת בצל שליטת הכיבוש על רוב מקורות המים בפלסטין. החקלאים הפלסטינים, במטרה להתגבר על בעיה זו, מקימים פרויקטים למאגרי מים בחורף”.
מחאת ההורים קשורה גם בעובדה שמספר הולך וגדל של בתי ספר במזרח העיר מאמצים בשנים האחרונות את תוכנית הלימודים הישראלית, במקום תוכנית הלימודים הפלסטינית שהייתה נלמדת ברוב מוחלט של בתי הספר. בשנים האחרונות נרשם זינוק בבתי הספר באזור שמאמצים את התוכנית הישראלית, ומספרם נאמד בכ-16 אלף תלמידים, לעומת כ-5,000 בלבד לפני כחמש שנים. בסך הכל מלמדים לפי תוכנית הלימודים הישראלית כ-14% מבתי הספר במזרח ירושלים.
לפי דו״ח של המכון הישראלי לדמוקרטיה מהשנה שעברה, כ-43% מתוך 445 מיליון השקלים שהוקצו לתחום החינוך בתוכנית החומש לפיתוח מזרח ירושלים מותנים בלימודי התוכנית הישראלית. “עובדה זו עלולה לפגוע בסיכויים של תלמידי ירושלים המזרחית לפתח הון אנושי ולהשתלב בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה הישראלי בעתיד”, מזהירים החוקרים. בנייר עמדה של עמותת עיר עמים מהחודש שעבר, נאמר כי “מדובר בהטיה בשל שיקולים זרים פוליטיים שמתכחשים לזהותם הקולקטיבית של הילדים הפלסטינים במזרח ירושלים, ששום תוכנית חינוכית אחרת לא תעקור אותם ממנה”.
ראאד בשיר, הורה במזרח ירושלים, אמר ל”הארץ” כי בכוונת ההורים לדון בהמשך צעדי המחאה. “יש הבנה מצד ההורים למחאה שלנו כנגד שינויים שהעירייה מבצעת כל שנה בספרי הלימוד”, אמר. “אסור לנו לקבל שיוסיפו תכנים שמנוגדים לאמונות שלנו. על ישראל לספק חופש תרבות וחינוך לעם שחי תחת הכיבוש”.
[…]
=-=-=-=
(1)
שו הדא? לא, מא פי סכות!
לאזם, עלא פכרה, אלכל יעמל אצ’ראב. בס ביעמלוא אצ’ראב עשאן אלמצארי?
לאזם אלכל יעמל אצ’ראב. מא נדרס, מא בדנא נדרס ולאדנא הדי אלכתב. לאזם נעמל ת’ורה פי אלקדס עלא הדא אלאשי.
מש ת’ורה ע אלאחתלאל. אלאחתלאל ע’צבן ענא מוג’וד. בס אנה יציר פי ולאדנא היכ? לא, ביכפי, ביכפי, ביפכי בנאת 11 ו 12 סנה ו 13 סנה ביזנוא קאעדין! ביזנוא!
בדהמש ילבסוא אלחג’אב!
ביכפי, יא עאלם, ביכפי אללי ביציר פינא, ביכפי!
شو هدا؟ لا، ما في سكوت!
لازم، على فكرة، الكلّ يعمل إضراب. بسّ بيعملوا إضراب عشان المصاري؟
لازم الكلّ يعمل إضراب. ما ندرّس، ما بدّنا ندرّس ولادنا هدي الكتب. لازم نعمل ثورة في القدس على هدا الإشي.
مش ثورة ع الاحتلال. الاحتلال غصبًا عنّا موجود. بسّ إنّه يصير في ولادنا هيك؟ لا، بيكفّي، بيكفّي، بيفكّي بنات ١١ و ١٢ سنة و ١٣ سنة بيزنوا قاعدين! بيزنوا!
بدّهمش يلبسوا الحجاب!
بيكفّي، يا عالم، بيكفّي اللّي بيصير فينا، بيكفّي!
מה זה?! לא, אסור לשתוק!
אגב, כולם חייבים לשבות. שובתים רק בשביל כסף?
כולם צריכים לשבות. לא נְלַמֵּד, אנו לא רוצים ללמד את ילדינו את הספרים האלה. צריך לעשות מהפכה בירושלים בעניין הזה.
לא מהפכה נגד הכיבוש. הכיבוש נמצא על אפנו ועל חמתנו. אבל שיעשו לילדים שלנו דבר כזה? לא, מספיק, מספיק, מספיק, ילדות בנות 11, 12, 13 נוהגות בפריצות! בפריצות!
הן לא רוצות ללבוש חג’אב!
מספיק, אנשים, מספיק עם מה שקורה לנו, מספיק!
(2)
אנא בנתי חטיתהא בגרות צף סאבע, האי נסתנא, נקלתהא ת’אמן, עאדי, לאנה שפת אנה פי מנהאג’ אלבגרות, והדא מנהאג’ אסראאילי, אנה ביחכי ען אלהיכל וען אלעלם אלאסראאילי וען האי אלאשיאא’.
כמאן כתבנא אחנא ינחט פיהא היכ שע’לאת?
ביכפיש? חטוא לנא אלכורונא, כרהוא אלולאד פי אלתעלים, קעדוהם באלביות. תדריג’ין אלאשי, מעלקת אלסם תנחט אלנא, שוי שוי, שוי שוי
أنا بنتي حطّيتها בגרות صفّ سابع، هاي نستنّى، نقلتها ثامن، عادي، لأنّه شفت إنّه في منهاج الבגרות، وهدا منهاج إسرائيلي، إنّه بيحكي عن الهيكل وعن العلم الإسرائيلي وعن هاي الأشياء.
كمان كتبنا احنا ينحطّ فيها هيك شغلات؟
بيكّفيش؟ حطّوا لنا الكورونا، كرّهوا الولاد في التّعليم، قعّدوهم بالبيوت. تدريجيًّا الإشي، معلقة السّمّ تنحطّ النا، شوي شوي، شوي شوي
את הבת שלי הכנסתי לבגרות בכיתה ז’, הנה אנו מחכים (שהשנה תסתיים), העברתי אותה לכיתה ח’, (בבית ספר אחר), רגיל, כי ראיתי שבתוכנית הבגרות, שהיא תוכנית ישראלית, מדברים על בית המקדש ועל דגל ישראל ועל דברים כאלה.
שגם לספרים שלנו יכניסו תכנים כאלה?
לא מספיק? הביאו לנו את הקורונה, השניאו את הלימודים על הילדים, הושיבו אותם בבתים. הדבר קורה בהדרגה, כף התרעלה מוחדרת לתוכנו, לאט לאט, לאט לאט
(3)
תעליקן עלא אלמנאהג’, יא שבאב, בתחטוא עלאמת סאאל ובתחטוא נקט, יעני אחנא וצלנא למרחלה פעלן זמאן לא יערף מן אלאסלאם אלא אסמה ומן אלקראאן אלא רסמה. אלאשי, בג’ד, יעני עמאלנא מנסתנא רבנא יצ’רבנא בזלזאל, בס, או אעצאר יאח’דנא היכה, יהפינא מרה ואחדה, ואחנא ע’אפלין.
וולאדנא קאעדין ביצ’יעוא, ולאזם אלכל יקום עלא הדא אלאשי, יעני אלאשי מא בינסכת ענה באלמרה.
נסמע קצצ בישיב אלהא שער אלראס. מש מראהקין, בבדאית מראהקתהם, לסה אטפאל, 11 ו 12 סנה, בנת בתכון תערף אכת’ר מן אלמתזוג’ה נתיג’ת אלאנפתאח אלסיא אללי 24 סאעה ע אלתלפונאת, אלאם 24 סאעה ע אלתלפונאת, אלאב 24 סאעה מש צאחי לחאלה, ע אלתלפונאת ומע צחאבה, הון והון, כלכם ראען וכלכם מסאול ען רעיתה.
אללי ביציר פינא חראם. כלמה חק אלואחד לאזם יחכיהא.
לאזם פי אלמדארס יציר אצ’ראבאת בבאב אלמדארס. מש אחנא בס מנצחא ע שע’לאת תאפהה ומנחכי בס בשע’לאת תאפהה ומנתבל בשע’לאת תאפהה. פי אשי ביציר, ואללה לבכרה ולאדנא וולאד ולאדנא נחמל מסאוליתהם ליום אלדין, לנתחאסב קדאם רב אלעאלמין.
אנא הדא אללי בחכיה, אשי ביפטר אלקלב.
تعليقًا على المناهج، يا شباب، بتحطّوا علامة سؤال وبتحطّوا نقط، يعني احنا وصلنا لمرحلة فعلًا زمان لا يعرف من الإسلام إلّا اسمه ومن القرآن إلّا رسمه. الاشي، بجدّ، يعني عمالنا منستنّى ربّنا يضربنا بزلزال، بسّ، أو إعصار ياخدنا هيكة، يهفينا مرّة واحدة، واحنا غافلين.
وولادنا قاعدين بيضيعوا، ولازم الكلّ يقوم على هدا الاشي، يعني الاشي ما بينسكت عنّه بالمرّة.
نسمع قصص بيشيب الها شعر الرّاس. مش مراهقين، ببداية مراهقتهم، لسّة أطفال، ١١ و ١٢ سنة، بنت بتكون تعرف أكثر من المتزوّجة نتيجة الانفتاح السّيّئ اللّي ٢٤ ساعة ع التّلفونات، الأمّ ٢٤ ساعة ع التّلفونات، الأب ٢٤ ساعة مش صاحي لحاله، ع التّلفونات ومع صحابه، هون وهون، كلّكم راعٍ وكلّكم مسؤولٌ عن رعيته.
اللّي بيصير فينا حرام. كلمة حقّ الواحد لازم يحكيها.
لازم في المدارس يصير إضرابات بباب المدارس. مش احنا بس منصحى ع شغلات تافهة ومنحكي بس بشغلات تافهة ومنتبّل بشغلات تافهة. في اشي بيصير، والله لبكرة ولادنا وولاد ولادنا نحمل مسؤوليّتهم ليوم الدّين، لنتحاسب قدّام ربّ العالمين.
أنا هدا اللّي بحكيه، اشي بيفطّر القلب.
תגובה לגבי תוכניות (הלימוד). אנשים, אתם שואלים שאלות ומבררים. אנו הגענו לשלב בפועל של “(יבוא) יום/זמן על אומתי, בו לא יישאר מהאסלאם אלא שמו, ולא יישארו מהקוראן אלא השרידים שלו (או: רק המלל הכתוב ותו לא)”*. ברצינות, אנו מחכים שאלוהים יכה אותנו ברעידת אדמה, זהו, או שסוּפה תסחף אותנו ככה בבת אחת, בעודנו לא שמים לב.
הילדים שלנו הולכים לאיבוד, כולם צריכים להתנגד לדבר הזה, אסור בתכלית לשתוק עליו.
אנו שומעים סיפורים, ששיער הראש מלבין מהם. אין מדובר במתבגרים, אלא בילדים בראשית גיל ההתבגרות, בני 11 ו- 12, ילדה שיודעת יותר מאישה נשואה כתוצאה מהפתיחות הרעה, ש(נובעת) מ- 24 שעות בטלפונים, האמא 24 שעות בטלפונים, האבא 24 שעות אינו מודע לעצמו, הוא בטלפונים ועם חברים שלו, כאן וכאן, “האין כל אחד מכם רועה וכולכם אחראים על צאן מרעיתכם”**.
מה שקורה לנו זה דבר אסור. אלו דברי אמת שצריכים להיאמר.
צריכות להיות שביתות בשערי בתי הספר. אסור לנו רק להתעורר לדברים שטותיים, לדבר על דברים שטותיים ולעסוק בדברים שטותיים. שכן קורה משהו, בחיי, מחר נישא באחריות על ילדינו וילדיהם של ילדינו ביום הדין, נידרש לתת דין וחשבון מול ריבון העולמים.
זה מה שיש לי להגיד, זה דבר מכמיר לב.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
* היא מתייחסת לחדית’:
روي عن علي بن أبي طالب رضي الله عنه: (سيأتي زمان على أمتي لا يبقى من الإسلام إلا اسمه، ولا يبقى من القرآن إلا رسمه، المساجد عامرة وهي خراب من الهدى، فقهاء ذلك الزمان شر فقهاء تحت ظل السماء، منهم خرجت الفتنة وإليهم تعود) סופר מפי עלי אבן אבי טאלב (בן דודו של הנביא והח’ליפה הרביעי. שָלֵו), רצון האל עליו: “יבוא יום על אומתי, בו לא יישאר מהאסלאם אלא שמו, לא יישארו מהקוראן אלא השרידים שלו (או: רק המלל הכתוב ותו לא), המסגדים עומדים אך חרבים (וריקים) מהנחיה בדרך הישר, חכמי ההלכה של אותו הזמן הם הגרועים שחיו תחת כיפת השמיים, מהם נבעה מלחמת האחים ואליהם היא תשוב” (התרגום שלי. שלו)
** היא מתייחסת פה לחדית’ היפה של הנביא, שאמר: “האין כל אחד מכם רועה וכולכם אחראים על צאן מרעיתכם. המנהיג של האנשים הוא רועה, הגבר הוא הרועה של בני משפחתו, האישה היא הרועה של בית בעלה וילדיה, העבד הוא הרועה של רכוש בעליו. כולכם רועים, וכולכם אחראים על צאן מרעיתכם”. (התרגום שלי)
=-=-=-=
השורש הערבי ז.נ.י (בגזרת ל”י) זהה במשמעותו למקביל העברי שלו:
* הפועל זַנַא زَنَى בבניין הראשון – מילת היום
* זִנַא زِنَى (זִנַן زنًى), או זִנַאא’ زِنَاء, בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – זנות, ניאוף
* זִנַא אלְמַחַארֶם زنَى المحارم – גילוי עריות
* אִבְּנֶ אלזִּנַא ابن الزّنَى או זִנְיַה زِنية – ממזר, בן בלתי חוקי (לפי ההלכה)
* זַאנִי زَاني (זַאנִן زَانٍ), בצורת הבינוני הפועל של הבניין – זו-נֶה, נואף
* זַאנִיַה زَانية, בנקבה, וברבים זַוַאנִי زَواني (זַוַאנִן زَوانٍ) – נאפן, מי שמרבה לנאוף; זו-נָה
* הפועל זַנַּא زَنَّى בבניין השני, או אַזְנַא أزْنَى ברביעי – האשים את- בזנות; דחף את- לעסוק בזנות
* זַנַּאא’ زَنَّاء, במשקל בעלי המלאכה – זַנַּאי
כתב לנו חגי פודור:
אלחראמי ביח’אף עלה ביתו ואלזאני ביח’אף עלא מרתו – הגנב פוחד על ביתו והנואף פוחד על אשתו
זה היה הפוסט ה- 1,866 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
