פורסם לראשונה ב- 12.7.20
מרחבא
שלום לכולם,
זהו פוסט שלא היה אמור להתפרסם בכלל.
מילת היום מופיעה בזכותה של ידידתי הקוראת חרות שטרית, שהייתה הראשונה שעדכנה אותי לגבי הסערה הגדולה שמתרחשת בארץ וברשת בגלל…
טחינה
כן כן, טחינה.
חרות תייגה אותי בפוסט של גורמים אסלאמיים ישראליים, שזעמו על טחינת אלארז.
מכיוון שהייתי בשיאו של יום עבודה לחוץ, לא באמת הבנתי מה קרה, אבל זכרתי שאני צריך להתייחס, ושמן הסתם אקדיש לנושא פוסט עוד חודשיים, בסוף רשימת ההמתנה הרגילה.
אבל כשסיימתי את יום העבודה אי אפשר היה להתעלם ממה שקרה:
חברה ערבית ישראלית החליטה לתמוך בלהט”בים ערבים, ומיד קמו עליה ונגדה הגורמים הדתיים (באופן די צפוי, אם חושבים על זה).
עם הגיעי הביתה מיד פתחתי את הקישור ששלחה חרות, והופתעתי לראות שלא נותר ממנו כל זכר; לא בפייסבוק ולא בגוגל הגדול.
חבל, כי ידעתי שאוכל לעשות שם מטעמים מכמה מילים בעלות נופך דתי עז. נו, לא נורא.
מכיוון שהנושא עלה בכל פורום אפשרי, לא ארחיב בו יותר מדי, אבל לטובת מי שלא היה בארץ בימים האחרונים, או לפחות לטובת קוראינו בתפוצות, ויש כאלה לא מעט, מַא שַאאַ’ אללָּה (בלי עין הרע), הנה סיכום נאה של הדברים:
“ג’וליה זהר (בערבית: جوليا زهر) היא אשת עסקים ערבייה ישראלית נוצרית (מופיעה בתמונת היום שלנו. שָלֵו).
ביוגרפיה
זהר היא מורה בהשכלתה. מתגוררת בנצרת ומנהלת את מפעל “טחינת אלארז” – מפעל מוביל בתחומו לייצור טחינה וחלבה. תוצרת המפעל משווקת בישראל ומשנת 2005, גם בעולם – בעיקר בארצות הברית, כאשר אחוז הייצוא מכלל הפעילות מגיע ל-30%. גרעיני השומשום מיובאים מאתיופיה ושיטת הייצור היא מסורתית – בתהליך נעשה שימוש באידוי (מה שמונע את שינוי צבע הטחינה) וטחינה באבני ריחיים.
משפחת זהר היא הבעלים של מפעל זה והוא הועבר לשליטתם של ג’וליה וילדיה לאחר פטירתו של בעלה. לדבריה, את דרכי הניהול למדה מבעלה – בדגש על התמודדות עם בעיות ומציאת פתרונות. אל הניהול היא הגיעה לאחר שהתאלמנה, בניסיון לשמר את מפעל חייו של בעלה – מעיסוק רב-שנים בהוראה ובחינוך.
במהלך יוני 2020 הודיעה זהר ברשתות החברתיות כי חברת ״אל-ארז״ תתרום כסף לאגודה למען הלהט”ב להקמת קו סיוע וקשב ללהט”ב בערבית. זוהי הייתה הפעם הראשונה שחברת מזון ישראלית בבעלות ערבית הביעה תמיכה פומבית בקהילה הגאה. בעקבות צעד זה קראו גורמים קיצוניים שונים בחברה הערבית-ישראלית להחרים את החברה, בעוד שגורמים בקהילה הגאה קראו לקנות ממוצריה”. (ויקיפדיה)
=-=-=
בעבר הקדשנו פוסט לדרך בה אומרים להט”ב בערבית מודרנית:
=-=-=-=-=
ועכשיו, אני מנצל את הפרשה הלא-מרנינה הזו כדי שנצא נשכרים ונלמד משהו חדש:
אז מילת היום היא –
אַרְז أَرْز – ארזים, עצי ארז
זו צורת השם הקיבוצי.
צורת הפרט הבודד היא אַרְזַה أَرْزة – עץ ארז אחד
השורש הערבי א.ר.ז מופיע, בעיקרון, בשתי מילים: הפועל הספרותי אַרַזַ, שפירושיו המגוונים רבים יותר, לדעתי, מהשימוש בו לכל אורך ההיסטוריה, ובעצי ארז.
וכך גם בעברית: עצי ארז, והפועל אָרַז (וכן אריזות, ארוזים, מארזים וכו’), המתכתב היטב עם המשמעויות של איסוף וליקוט (שתכף יפורטו פה).
באשר לאורז, זו מילה ממקור יווני שאינה נוגעת לעניינו (למרות שאני מת על אורז לבן…).
* הפועל הספרותי והלא-שימושי-בעליל אַרַזַ أَرَزَ בבניין הראשון – אסף, ליקט; התכנס בתוך עצמו, התכווץ, פרש מהציבור; התכופף מהליכה מעייפת; חיה שהתחזקה; נחש שחזר לחורו; לילה שנעשה קר; עץ שעמד איתן והיכה שורש
* אַרְז أَرْز או אֻרוּז أروز או אַרִיז أَريز, צורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – איסוף, ליקוט וכו’, בהתאם למה שנכתב פה למעלה…
=-=-=-=-=
“אֶרֶז (שם מדעי: Cedrus) הוא סוג עץ מחטני ממשפחת האורניים.
מאפיינים
גובהם של עצי ארז 35–50 מטר (ולעיתים אף יותר, עד 60 מטר) אורכו של עץ ארז בן שנה הוא 1–3 מטר. עליהם ירוקי-עד, בצורת מחט, באורך 8 עד 50 מילימטר. הארז הוא צמח חד-ביתי (המכיל גם אצטרובלים זכריים וגם נקביים). לאצטרובלים הזכריים קשקשים הנושאים בצדם התחתון 2 שקי גרגירי אבקה, ואילו לאיצטרובלים הנקביים יש בצדם העליון 2 ביציות. לארז דמיון גנטי עם האשוח שבמשפחת האורניים, ובעל מבנה חרוטי דומה.
עצי ארז נפוצים במערב הרי ההימלאיה (בגבהים של 1,500 עד 3,200 מטר) ובאזור המזרח התיכון (בגבהים של 1,000 עד 2,200 מטר).
בארץ ישראל אין פרטים טבעיים של ארז, אך חורשות ארזים ניטעו במקומות אחדים בארץ, בייחוד בחבלים ההרריים. “עמק הארזים” במבואות ירושלים קיבל את שמו המטעה ככל הנראה על שום עצי הברוש הדומים לארז.
מיני ארזים
המין המוכר ביותר בחפיפה לאזור ישראל הוא ארז הלבנון, ולו אזכורים והקשרים תרבותיים ענפים בשפה העברית המקראית ובעברית המדוברת בת זמננו. מיני ארז אחרים הם ארז הימלאי, ארז טורקי, ארז קפריסאי וארז האטלס, הנפוצים בהתאמה בהימלאיה, טורקיה, קפריסין והרי האטלס (מרוקו ואלג’יריה).
ארזי בר גדלו בגליל העליון המזרחי (אזור צפת והרי מירון) בשלהי עידן הקרח האחרון ועם השינוי האקלימי נדחקו צפונה ולגובה רב יותר. היום ניתן לראות ארז אטלנטי ב”מצפור הארזים ע”ש טוביה אשבל” אשר ביער ביריה.
הארז בתרבות
ארז הלבנון, הנחשב מסורתית לעץ בניה חזק ומשובח, מופיע במרכז דגל לבנון. בתנ”ך משמש ביטוי לחוסן, בניגוד לאזוב הקיר: “וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה… וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר” (מלכים א’, ה’, ט’-י”ג); “קוֹל ה’, שֹׁבֵר אֲרָזִים; וַיְשַׁבֵּר ה’, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן” (תהילים, כ”ט, ה’). ארזי הלבנון שמשו בין יתר העצים והחומרים לבניין בית המקדש הראשון: “הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה-בַּיִת לְשֵׁם ה’ אֱלֹהָי… שְׁלַח-לִי עֲצֵי אֲרָזִים בְּרוֹשִׁים וְאַלְגּוּמִּים, מֵהַלְּבָנוֹן” (דברי הימים ב’, ב’, ג’-ז’) עדות לקשרי המסחר המתפתחים באותה תקופה בין ממלכת ישראל המתגבשת ובין צור וצידון.
המילה ‘ארז’ ממשיכה לשמש בעברית המדוברת ביטוי לחוסן במגוון ביטויים ‘חסון כארז’, ‘בחור כארז’, וכן האמירה התלמודית – “אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר” (מועד קטן).
שימושים
עץ הארז משמש כעץ נוי באזורים המתאימים לגידולו. העץ והשמן המופק ממנו ידועים כדוחי עש וזו אחת הסיבות שעץ הארז משמש לבניית ארונות בגדים.
לאימומים (כלים המשמשים ליצירת נעליים) איכותיים משתמשים בעץ ארז בשל יכולתו לספוג לחות ולמנוע ריחות” (ויקיפדיה).
שיהיה יום נהדר ונטול שנאה וסכסוכים,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
