מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותם של חברי אורי טרוק ושני חברים נוספים.
אז מילת היום היא –
דַאקֶק עַצַאפִיר دَاقق عَصَافِير – טיפש, בּוּר, אדם שאינו יודע כלום (מיל’: מקעקע ציפורים. קיים גם בצורה: דַאקֶק עַצְפוּרַה دَاقق عَصفورة – מקעקע ציפור)
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ- k גרונית, לעיתים נהגית בנחציות (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל, והאות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית.
אורי ושני החברים שלחו לי בנפרד סרטון שנושא את הכותרת:
الشخرة الغزاوية مع الدكتور خالد أنطون شحيبر
הנחירה העזתית, עם ד”ר ח’אלד אנטון שְחֵיבֶּר
על פניו יש פה פוטנציאל לסרטון משעמם מבית היוצר של איזה רופא שמומחה לבעיות שינה.
אני מודה ומתוודה; הסרטון הפיל אותי על הרצפה מרוב הנאה וצחוק. גם בפעם החמישית שצפיתי בו לא יכולתי שלא לצחוק.
אבל אמרתי לעצמי: זה סרטון באורך כמעט 5 דקות. אני לא מתמלל פה קטעים שארוכים משלוש דקות. זו טרחה רבה מדי.
אגב, שני דברים הפתיעו אותי בסרטון:
הוא עוסק בתופעה עזתית, מוזרה והזויה ככל שתהיה (אין מדובר באמת בתופעה עזתית בלעדית. הנחירות האלה הן עניין תרבותי כלל ערבי).
למי יש כרגע בעזה זמן להעלות סרטונים שכאלה?
שנית, הדובר בסרטון מגדיר גבריות ערבית מתפרצת. אבל הוא כותב על עצמו שהוא דוקטור. מוזר, לא? בעצם, למה מוזר? למה אני מושפע מסטיגמות?
בסרטון הגבר, שהוא אבא, מופיע עם בנו הסופר-חמוד.
=-=
ואז אורי כתב לי:
“היי שלו.
בסרטון יש ביטוי שמעולם לא שמעתי: داقق عصافير.
אודה לעבודת מחקר קצרה שלך 
“
“אם אורי מבקש אני לא יכול לענות בשלילה. אורי, שהוא חבר, עוזר לי רבות מאחורי הקלעים של עבודת התמלול בדף הזה.
הסרטון התפרסם במקומות שונים. מפרסומו בטיקטוק עולה שהוא פורסם ב- 2.8.23 (מה שעונה על חצי תהיה אחת שלי; הוא מלפני המלחמה).
פרטי החשבון:
khaledshuhaiber
الدكتور خالد أنطون شحيبر
ד”ר ח’אלד אנטון שחיבר
לד”ר ח’אלד יש מעל 12,000 עוקבים. הוא כותב על עצמו:
أحب تراثي العربي وأحب عائلتي مهنتي طبيب وأحب الأردن وفلسطين وأحب كل من يحبني
אני אוהב את המורשת הערבית שלי ואוהב את משפחתי. במקצועי אני רופא ואני אוהב את ירדן ופלסטין ואוהב את כל מי שאוהב אותי
בחשבון יוטיוב שלו הוא כותב אותו דבר, ומוסיף:
[…] أنا الدكتور خالد أنطون شحيبر إستشاري في تخصص طب الأسرة أستاذ الطب البشري في كليات الطب البريطانية الجنوب الغربي بريطانيا. مدرب حياة لأن الصحة الكاملة هي توافق العقل مع الجسد لتقوية النفس.
صاحب برنامج “كلام من القلب مع الدكتور خالد أنطون شحيبر” على منصات التواصل الاجتماعي.
אני ד”ר ח’אלד אנטון שחיבר, יועץ בתחום רפואת המשפחה, מרצה לרפואה במכללות לרפואה בדרום מערב בריטניה (מה שעונה על החצי השני של התהיה שלי: הוא לא באמת חי בעזה). מדריך לחיים, שֶכּן בריאות שלמה היא הרמוניה בין השכל לגוף לשם חיזוק הנפש.
מי שעומד מאחורי התוכנית “דיבור מהלב עם ד”ר ח’אלד אנטון שחיבר” ברשתות החברתיות.
בדף פייסבוק שלו עולים הפרטים המחדשים הבאים:
Dr Khaled Shuhaiber’s Family Clinic عيادة العائلة
الدكتور خالد أنطون شحيبر إستشاري طب الأسرة
بريطانيا الأردن فلسطين
BSc MBBS MRCGP CCT
רפואת משפחה
בריטניה, ירדן, פלסטין
=-=
הוא חי בבריטניה, והוא העלה סרטון בו הוא מלמד את בנו את אחת התופעות החברתיות הכי הכי מרוחקות מהתרבות הבריטית של בתי מלוכה ואצולה: נחירות הבוז והאזהרה הערביות.
גדול, פשוט גדול! והבן שלו, הוא מנסה לחקות אותו בחינניות אך אינו מצליח. אדיר!
בחרתי להביא פה שתי תגובות לסרטון (מטיקטוק):
انا مرة متت خوف من شخرة ابوية التحذيرية
كان نايم وحاولت اسرق مصاري من جاكيتو الي كان معلقها في غرفتو ويااااا حبيبي ايش صار فية
פעם אחת מתתי מפחד מנחירת האזהרה של אבא שלי
הוא יָשַן וניסיתי לגנוב כסף מהג’קט שלו, אותו הוא נהג לתלות בחדרו, ויא חביבי מה שקרה לי…
جيت على ابوك الدكتور انطون الله يرحمه وعالجني فعلا انه دكتور مستحيل يتكرر نابغة، وشفتك كنت مساعده بالعيادة
(פעם) באתי לאביך, ד”ר אנטון המנוח, הוא טיפל בי, ולמעשה הוא רופא שאין סיכוי שיהיה שני לו, הוא היה גאון, ראיתי אותך כשהיית עוזר שלו במרפאה
=-=-=-
– חביבי, יאבא, יא אאדם אנת!
– אה ואללה
– ואללה חביבי, יאבא. אסמע, אליום בדנא נחכי ען אלשח’רה אלע’זואיה, יאבא. הדי אלשח’רה איש?
– אלע’זאויה!
– ובדי אעלמכ איאהא, יאבא. בס עאמה אנא בקסם אלשח’רה אלע’זאויה, אללי תרבינא עליהא, תראת’ הד’א, יאבא! הד’א תראת’!! תראת’ ע’זאוי! יעני אול אמתחאן ביעטוכ, קבל מא יעטוכ אלג’נסיה אלע’זאויה, ביקולוא: בתערף תשח’ר ולא לא? ביפרג’וא לכ שח’ר, ובדכ אנת תערף הד’א אלשח’ר ע’זאוי ולא לא. הד’א אול אמתחאן, יאבא! פאסמע! אלשח’רה אלע’זאויה בקסמהא ל 3 אנואע אנא, עאמה: שח’רה קצירה, תחד’יריה, והדי אלשח’רה אלקצירה אלתחד’יריה בתטעיהא, לו אנת כנת קאעד פי אג’תמאע, ובדא אלכלאמ פי אלאג’תמאע מש עאג’בכ, או מת’לן עמאלכ בתשתרי, בדכ תרוח תשתרי שרוה, מת’לן, במחל בע’זה, ולאקית, מת’לן, אלתבע אלמחל ביעטי לכ אסעאר, זי כאנה אנת באלהונולולו, יאבא, ובדכ תפהמה פהם אלוצ’ע, פבתעטי לה שח’רה תחד’יריה, אנה דיר באלכ, אוקף ענד חדכ! היכ מת’לן: חררר, ובעדין מעאכ, יא ח’אל! ג’רבהא, יאבא!
– חררר ובעדין מעאכ, יא ח’אל!
– באלצ’בט! שאיף? קצירה ג’דן! חררר ובעדין מעאכ, יא ח’אל!
– חררר, ובעדין מעאכ, יא ח’אל!
– באלצ’בט! היכ אעטיתה תחד’ירי אנת, אעטיתה איש? תחד’ירי אנה דיר באלכ, אנא פאהם אלוצ’ע, ומש דאקק עצאפיר. הדי אבוי כאן דאימן יחכיהא: מש דאקק עצאפיר. קול יאבא, מש דאקק-
– מש דאקן
– דאקק!
– דאקק
– עצאפיר
– עצאפיר
– יעני לא תסתהבלני, אה! ח’ליני אעמלהא (חוזרים ומדגימים). באלצ’בט. היכ ביפהם אד’א הו מן אלוצ’ע ופאהם אלוצ’ע, הי ביפהם אנה אנת איש? בדית תתעצב, יאבא. אה?
– אה
– בעדין פי אלשח’רה אללי בתיג’י אלוסטאניה הדי. הדי אלשח’רה אנה אנת בדית תתעצב כת’יר, בס לסה עמאלכ תעטי לה מהלה ת’אניה, ובתקול לה: קד אעד’ר מן אנדר. אה? פהו משא יע’לי עליכ באלאסעאר, משא אלאג’תמאע חסב מש הואכ, ובדא באלאג’תמאע יציר כלאם מש מצ’בוט, פאנת בתרוח תעטי אלשח’רה אלוסטיה. חררררר, בעדין?!?!
– חררר, בעדין!
– איון, באלצ’בט. יעני אנת בתפהמה אנה חד’רתכ באלאול והאיני כמאן מרה בחד’רכ, ודיר באלכ (מדגימים שוב) אה, פהאן הו בילזם חדה. אד’א פהמאן הו, ביקול לכ: אה, בדא יעצב אלזלמה. פאיש? ביהדי אלוצ’ע. פהמת כיף? אה? בעדין בניג’י ללשח’רה, ח’לץ, אללי קבעת מעאכ, אה? אללי נורת מעאכ, יעני פהמת? יעני אלשח’רה אללי בדכ תקלב אלמחל פוקאני תחתאני, יאבא, פהמת כיף? או אלשח’רה אללי בדכ תקלב אלאג’תמאע עלא ראס אלמג’תמעין. הדי אלשח’רה רקם 3, הדי אלטוילה, יאבא, הדי אלשח’רה אללי קאעד ופהמאנכ מתרכ אלאג’תמאע ע טול. ביקול לכ: “יא עמי, בדי אבעד ען אלשר ואע’ני לה”. בדי אבעד ען אלשר ואיש?
– ובע’ני לה
– עפארם עליכ. פהדי בעטיהא: “חרררררררר, אללה! בעדין!!!” תפצ’ל יאבא
– חר אללה בעדין!
– בדכ תטול שוי! חרררררר, ובעדין מעאאאאכם!
– בעדין מעאאכם!
– הדי אלשח’רה, יאבא, אד’א טלעת בתכון מחצ’ר חאלכ לאיש אנת? לקאלב אלאג’תמאע פוקאני תחתאני. וין מא כנת! וין מא כנת, אבדן. פאללי קאעדין באלאג’תמאע ביקול לכ: “אה!!! בדנא נהדי אלוצ’ע, ח’לץ”. יעני האי בתכון אנת מחצ’ר חאלכ ללקתאל, יאבא. פהמת עלי כיף?
– אה
– וזלמה אנת, יאבא!
– אה!
– אד’ן אלשח’רה אכם נוע? 3 אנואע (חוזרים על שלושת הסוגים)
– חביבי יאבא אנת!
– ואללה אנת אלחביב!
– בדי אט’לני אעלמכ יאבא!
– אה!
– חביבי יאבא!
– حبيبي، يابا، يا آدم انت!
– اه والله
– والله حبيبي، يابا. اسمع، اليوم بدّنا نحكي عن الشّخرة الغزّوايّة، يابا. هدي الشّخرة ايش؟
– الغزّاويّة!
– وبدّي أعلّمك ايّاها، يابا. بس عامّةً أنا بقسّم الشّخرة الغزّاويّة، اللي تربّينا عليها، تراث هذا، يابا! هذا تراث!! تراث غزّاوي! يعني أوّل امتحان بيعطوك، قبل ما يعطوك الجنسيّة الغزّاويّة، بيقولوا: “بتعرف تشخر ولا لا؟” بيفرجوا لك شخر، وبدّك انت تعرف هذا الشّخر غزّاوي ولّا لا. هذا أوّل امتحان، يابا! فاسمع! الشّخرة الغزّاويّة بقسّمها ل ٣ أنواع أنا، عامّةً: شخرة قصيرة، تحذيريّة، وهدي الشّخرة القصيرة التّحذيريّة بتطعيها، لو انت كنت قاعد في اجتماع، وبدا الكلام في الاجتماع مش عاجبك، أو مثلًا عمالك بتشتري، بدّك تروح تشتري شروة، مثلًا، بمحلّ بغزّة، ولاقيت، مثلًا، ال- تبع المحلّ يعني بيعطي لك أسعار، زيّ كانّه انت بالهونولولو، يابا، وبدّك تفهّمه فهم الوضع، فبتعطي له شخرة تحذيريّة، إنّه “دير بالك، أوقف عند حدّك!” هيك مثلًا: “خررر، وبعدين معاك، يا خال!” جرّبها، يابا!
– خررر! وبعدين معاك، يا خال!
– بالضّبط! شايف؟ قصيرة جدًّا! خررر وبعدين معاك، يا خال!
– خررر، وبعدين معاك، يا خال!
– بالضّبط! هيك أعطيته تحذيري انت، أعطيته ايش؟ تحذيري إنّه “دير بالك، أنا فاهم الوضع، ومش داقق عصافير”. هدي أبوي كان دايمًا يحكيها: مش داقق عصافير. قول يابا، مش داقق-
– مش داقن
– داقق!
– داقق
– عصافير
– عصافير
– يعني لا تستهبلني، اه! خلّيني أعملها (חוזרים ומדגימים). بالضّبط. هيك بيفهم إذا هو من الوضع وفاهم الوضع، هي بيفهم إنّه انت ايش؟ بديت تتعصّب، يابا. اه؟
– اه
– بعدين في الشّخرة اللي بتيجي الوسطانيّة هدي. هدي الشّخرة إنّه انت بديت تتعصّب كثير، بس لسّة عمالك تعطي له مهلة ثانية، وبتقول له: قد أعذر من أندر. اه؟ فهو مشى يغلّي عليك بالأسعار، مشى الاجتماع حسب مش هواك، وبدا بالاجتماع يصير كلام مش مضبوط، فانت بتروح تعطي الشّخرة الوسطيّة. خررررر، بعدين؟!؟!
– خررر، بعدين!
– ايوًا، بالضّبط. يعني انت بتفهّمه إنّه حذّرتك بالأوّل وهايني كمان مرّة بحذرّك، ودير بالك (מדגימים שוב) اه، فهان هو بيلزم حدّه. إذا فهمان هو، بيقول لك: “اه، بدا يعصّب الزّلمة”. فايش؟ بيهدّي الوضع. فهمت كيف؟ اه؟ بعدين بنيجي للشّخرة، خلص، اللي قبعت معاك، اه؟ اللي نوّرت معاك، يعني فهمت؟ يعني الشّخرة اللي بدّك تقلب المحلّ فوقاني تحتاني، يابا، فهمت كيف؟ أو الشّخرة اللي بدّك تقلب الاجتماع على راس المجتمعين. هدي الشّخرة رقم ٣، هدي الطّويلة، يابا، هدي الشّخرة اللي قاعد وفهمانك مترك الاجتماع ع طول. بيقول لك: “يا عمّي، بدّي أبعد عن الشّرّ وأغنّي له”. بدّي أبعد عن الشّرّ وايش؟
– وبغنّي له
– عفارم عليك. فهدي بعطيها: “خرررررررر، الله! بعدين!!!” تفضّل يابا
– خر الله بعدين!
– بدّك تطوّل شوي! خرررررر، وبعدين معااااكم!!!
– بعدين معااكم!
– هدي الشّخرة، يابا، إذا طلعت بتكون محضّر حالك لايش انت؟ لقالب الاجتماع فوقاني تحتاني. وين ما كنت! وين ما كنت، أبدًا. فاللي قاعدين بالاجتماع بيقول لك: “اه!!! بدّنا نهدّي الوضع، خلص”. يعني هاي بتكون انت محضّر حالك للقتال، يابا. فهمت عليّ كيف؟
– اه
– وزلمة انت، يابا!
– اه!
– إذًا الشّخرة أكم نوع؟ ٣ أنواع (חוזרים על שלושת הסוגים)
– حبيبي يابا انت!
– والله انت الحبيب!
– بدّي أظلّني أعلّمك يابا!
– اه!
– حبيبي يابا!
– יקירי, אבא, יא אדם!
– כן
– בחיי, יקירי, אבא. שמע, היום נדבר על הנחירה העזתית, אבא. איזו נחירה?
– העזתית!
– אני רוצה ללמד אותך אותה, אבא. לרוב אני מחלק את הנחירה העזתית, שגדלנו עליה, וזו מורשת, אבא! זו מורשת!! מורשת עזתית! המבחן הראשון שנותנים לך, לפני שנותנים לך אזרחות עזתית, הם שואלים: “אתה יודע לנחור או לא?” הם ישמיעו (מיל’: יראו) לך נחירה, ואתה צריך לזהות אם זו נחירה עזתית או לא. זה המבחן הראשון, אבא! אז שמע! אני מחלק לרוב את הנחירה העזתית לשלושה סוגים: נחירה קצרה, של אזהרה, ואת נחירת האזהרה הקצרה הזו אתה משמיע, אם אתה יושב בפגישה, והדיבור בפגישה התחיל לא למצוא חן בעיניך, או למשל אתה רוצה ללכת לקנות משהו, למשל, בחנות בעזה, וגילית שבעל החנות מציע לך מחירים כאילו אתה בהונולולו, אבא, ואתה רוצה להבהיר לו את המצב, אז אתה נותן לו נחירת אזהרה, שפירושה: “דיר באלכ, אל תגזים (מיל’: אל תחרוג מגבולך)!”, ככה: “חררר, מה קורה, בן אדם!?” נסה אותה, אבא!
– חררר, מה קורה, בן אדם?!
– בדיוק! רואה? קצרה מאוד! (מדגימים שוב) בדיוק! ככה נתת לו אזהרה, מה נתת לו? אזהרה, ש”דיר באלכ, אני מבין את המצב, ואני לא טיפש (מיל’: לא עושה קעקועים של ציפורים”. את הביטוי הזה אבי תמיד אמר: “לא עושה קעקועים של ציפורים”. תגיד, אבא, לא-
– עושה קיקועים
– קעקועים!
– קעקועים
– של ציפורים
– של ציפורים
– כלומר אל תחשוב שאני טיפש, אה! אעשה זאת שוב (חוזרים ומדגימים). בדיוק. כך הוא יבין שהוא לא בסדר והוא יבין את המצב, הוא יבין שאתה מה? התחלת להתעצבן, אבא, אה?
– כן
– ויש הנחירה הבינונית. זו נחירה שבאה כשאתה התחלת להתעצבן הרבה, אבל אתה עדיין נותן לו ארכה נוספת ואתה אומר לו: “ראה הוזהרת”. כן? כי הוא התחיל להעלות את המחירים, או שהפגישה מתנהלת לא כראות עיניך, והדיבור בפגישה התחיל להיות לא בסדר, אז אתה נותן את הנחירה הבינונית. “חררררר, מה קורה?!?!”
– חרר, מה קורה?!
– כן, בדיוק. כלומר אתה מבהיר לו ש”הזהרתי לך קודם והנה אני מזהיר אותך שוב, אז דיר באלכ” (מדגימים שוב) וכאן הוא יעצור את עצמו. אם הוא אדם מבין, הוא יגיד לך: “אה, הבנאדם התחיל להתעצבן”. ואז מה? הוא ירגיע את המצב. הבנת? אה? ואז נגיע לנחירה, זהו, שהיא ממש הנחירה, אה? זו שיש בה הארה, הבנת? כלומר הנחירה שאיתה אתה תהפוך את החנות לגמרי, אבא, הבנת? או הנחירה שאיתה תהפוך את הפגישה על ראש הנוכחים. זו נחירה מספר 3, זו הארוכה, אבא, זו הנחירה שמי שמבין אותך יעזוב את הפגישה מיד. הוא יגיד לך: “בנאדם, אני רוצה להתרחק מהרוע ולשיר לו שיר (אמרה ערבית ידועה)”. אני רוצה להתרחק מהרוע ומה?
– ואשיר לו שיר
– כל הכבוד. היא הולכת ככה: “חררררררררר אלוהים! מה יהיה??!?!?! בבקשה, אבא
– חר, אלוהים, מה יהיה?
– אתה צריך להאריך אותה קצת! חרררררררר, מה יהיה אתכם?!?!?!?!
– מה יהיה אתכם?!
– זו הנחירה, אבא, שאם היא יוצאת אתה מכין עצמך למה? לזה שהופך את הפגישה לגמרי. לא משנה איפה אתה נמצא! לא משנה איפה, בכלל לא. אלו שישבו בפגישה יגידו לך: “אה!!! אנו חייבים להרגיע את המצב, זהו”. כך אתה מכין את עצמך לקרב, אבא. הבנת אותי?
– כן
– ואתה גבר, אבא!
– כן!
– אם כך, כמה סוגי נחירות יש? שלושה סוגים (חוזרים על שלושת הסוגים)
– יקירי אתה, אבא!
– בחיי אתה היקר!
– אני רוצה להמשיך ללמד אותך, אבא!
– כן!
– יקירי, אבא!
תקשיבו, זה אחד הדברים החמודים ביותר והמצחיקים ביותר שפגשתי, אם לא ה-.
רגע של ערבית: שמתם לב שהוא השתמש בפעלים “הראה” ו- “נתן” לא עם מושא ישיר עלא עם מושא עקיף (פרג’א ל-; אעטא ל-), בניגוד לכל מילון או כיתת לימוד?
אבל כמו שאומרים בבלשנות המודרנית, “הדובר הילידי לעולם אינו טועה”.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
=-=-=-=-=-=
אז מה הסיפור עם קעקוע של ציפורים, ומדוע הקונוטציה היא של טיפשות?
מדובר במנהג של הפלאחים (הכפריים) במצרים (באזורי הריף והצעיד) לקעקע ציורי ציפורים על הרקה או על היד כסגולה לריפוי ממחלות והסרת כשפים.
המנהג קיים גם בימינו, והוא נחשב גם סוג של הפגנת תבונה ויופי בקרב אלו שעושים אותו (וכפי שאנו מבינים, המצרים הצפוניים העירוניים רואים במעשה אקט של טיפשות והם לועגים לפלאחים, כפי שהם לועגים להם בדברים נוספים).
מקור המנהג במיתוס על איזיס (איסיס) – אלת הרפואה, הקסם והטבע במיתולוגיה המצרית, ואוזיריס (אוסיריס), אחיה וגם בעלה של איזיס, שהוא גם אל המוות.
איזיס מגולמת בציורים גם בדמותו של העוף דיה. במיתוס הטוב מתגבר על הרע.
אומרת ויקיפדיה בנושא:
“[…] כאשר פרשה את כנפי הציפור שלה מעל גופתו של אוסיריס, הוא קם לתחייה, אך רק באופן חלקי כך שיכל אך ורק למלוך על הדוואת (עולם המתים), שם הוכתר למלך המתים”.
=-=-=-=
בעבר פרסמנו 5 פוסטים במצטבר על ציפורים ועל השורש ד.ק.ק, כך שהפעם נסתפק רק בסרטון החביב ובהרחבות התרבותיות על הביטוי.
מקור התמונה: https://www.tattooeasily.com
זה היה הפוסט ה- 2,402 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
