פורסם לראשונה ב- 29.1.20
ואולי מעניין לראות את ההקשר של השפות השמיות האלה לשפה האכדית?
שם לשורש ר.ג.מ. יש משמעות של “להתלונן” (במובן המשפטי – “לתבוע”), או “לצעוק” (כמו באוגריתית).
יתכן שלאות ת’ יש תפקיד רפלקסיבי או רסיפרוקטיבי כלשהו, ומכאן הגיעה המשמעות שאנחנו מכירים היום של “לתרגם”.
הוסיף יאיר גולד:
אפשר להוסיף שבעוד שת.ר.ג.מ בעברית הוא ככה”נ שורש תנייני המבוסס על שם שמושאל משפה אחרת, אפשר לזהות את המשמעות השמית המזרחית שלא קשורה לאבנים – דיבר, צעק, התלונן – בשורש ר.ג.נ המופיע בעברית מקראית. יש להניח הידמות מ>נ בעיצור השלישי.
رجم בערבית מקביל ל- רגם בעברית (הטיל אבנים). וגם בארמית רְגַם – סקל באבנים. בהקשר זה אפשר לציין מעגל אבנים קדום שנמצא ברמת הגולן ונקרא رُجْم الهِرّي – גילגל רפאים (מיל. גל האבנים של חתולי הבר).
המשמעות של رجم בערבית ובשפות שמיות דרומיות כגון געז התפתחה ככה”נ מ- רגם ל- קילל כחלק מאקט הסקילה באבנים, או באופן מטאפורי: הטלה של דברים פוגעניים (אבנים, קללות).
כעת נשאלת השאלה מה הקשר בין ר.ג.מ כ- סקל באבנים ל- ר.ג.מ כדיבור. מילון סטרונג לעברית מקראית משער שהמשמעות הראשונית של ר.ג.מ (בפרוטו שמית) היתה “לזרוק ביחד, להטיל מספר חפצים יחד”. משם התפצלה משמעות אחת בשמית המזרחית של “להטיל יחדיו (מילים) – לדבר” (ואז תרגם – העביר דיבורים מצד אחד לצד אחר) ובשפות מסוימות בשמית המערבית כגון עברית נותרה המשמעות הפיזית בלבד של “לזרוק, להטיל”.
(חלק מן הנאמר כאן הוא השערה שלי ולא מצאתי תימוכין לגביו).
כתב לנו גם חגי פודור:
לפי המילון האטימולוגי של שטאל: המקור מאכדית מהשורש רגם-לצעוק.
הפועל תרג’ם והמילה תורג’מן הגיעו לערבית ולעברית מן הארמית. התרגום הארמי של המקרא נקרא “תרגום” והאדם שנהג לקרא אותו בימי המשנה והתלמוד נקרא מתורגמן.
הקורא בתורה נהג לקרוא בשקט והמתורגמן שדבריו מכוונים לכל הקהל הרים את קולו כדי שכולם ישמעו. המילה עברה בשינוי צורה ללשונות אירופה כגון לאנגלית dragoman, מתורגמן, ובמיוחד מדריך תיירים אירופאים באזור המזרח התיכון.
מכאן השם תורג’מן הנפוץ בקרב יהודי המזרח. יהודי כורדיסטן דיברו עד ימינו בארמית וכינו את לשונם לשון התרגום, מאחר שהיא הלשון בה נכתב תרגום אונקלוס.