פורסם לראשונה ב- 1.10.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא Moti Levi.
מוטי שלח לי קישור לסרטון של גיא הוכמן, “הלכתי ליום הראשון בלימודים”, בצרפו את צמד המילים: “פשע לשוני”
הסרטון הקצר, מ- 1.9 השנה, מתאר את חזרתו של איש הרשת הוכמן לבית הספר וכולל מפגש עם מורה לערבית.
המורה מברכת אותו בערבית, אך מי שטרח להוסיף כתוביות לסרטון אינו יודע אות או מילה בערבית, והוא/היא כתב/ה, כפי שאתם רואים בתמונת היום:
סאלם עליכום מראח מטלן
מראח מטלן?
מה זה? באיזו שפה זה?
זה שם של עיר בקזחסטן?
זה שם של מנהיג מונגולי?
זה שם החיסון הראשון בעולם לקורונה?
מה זה מראח מטלן?
אז מילת היום היא –
רַחְמֶה رَحْمة – רחמים, חמלה; סליחה; חסד, שפע
קוראיי הוותיקים פה יודעים, שאני מזועזע קשות מהדברים האלה.
כלומר, אני לא באמת מצפה מכל דובר עברית שיהיה בקיא בנבכי השפה הערבית, בחוקי התעתיק ובכללי הדקדוק.
אני לא מצפה ממנו שידע להטות – כשמעירים אותו בבהלה באמצע הלילה – את השורש החולה ו.ל.י בבניין 10 עתיד מג’זום סביל נסתר.
אני לא מצפה מאנשים לשום דבר; אני כן מצפה שלא יפגינו בורות בראש חוצות. כזה אני, אליטיסט פריבילג ומלא חשיבות עצמית.
לענייננו:
אחת הברכות הנפוצות ביותר בערבית היא:
אַלסַּלַאםֻ עַלַיְכֻּם וַרַחְמַתֻ אללָּהִ וַּבַּרַכַּאתֻהֻ السَّلَامُ عَلَيْكُمْ وَرَحْمَةُ اللهِ وَبَرَكَاتُهُ – השלום עליכם ורחמי האל וברכותיו
המורה בסרטון אמרה ארבע מתוך חמש המילים.
כמה טעויות קריטיות נעשו בתעתיק? שבע. שבע שגיאות של כתיב פונטי מזעזע, מחפיר, בור ונבער:
1. סלאם, במלרע, הפך ל- סאלם, במלעיל. נו, מילא. גם אין צורך ב- וו בעליכום, אבל זה ממש קטנוני מצידי
2. וו החיבור נעלמה, והאות מם, החותמת את המילה השנייה, הוכפלה ופותחת גם את המילה השלישית (חלוקה לא נכונה של מילים)
3. אלף נדחפה בין הריש לחית
4. המילה רחמה נקטעת באמצע. למות, פשוט למות…
5. התו, שהייתה במקור תא מרבוטה, הפכה לטית. כתיב פונטי, מישהו?
6. אם קודם מילה נחצתה באמצע על לא עוול בכפה, פה המילה אללה הוצמדה למילה שלפניה, וכל שנותר ממנה הוא האות למד
7. מה זו הנון הסופית הזו???
הצילו!!! אכן, צריך פה רחמים רבים…
מייד אח”כ הוכמן “מחמיא” למורה: “אבל את לא ערביה, את סתם עיראקית”
הפרצוף שלה בתגובה לאמירה – priceless
=-=-=
היה לנו פוסט על השורש בעבר:
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא שי בשארי, שכתב לנו:
“ישנו הפועל רַחַּם رحّم ، يرحّم.
על פי הבנתי מאופן השימוש בו, הוא משמש לדבר דברי גסויות/ עגבים.
הבנתי נכון?
הפועל מוכר לכם?
למשל: שאלה: למה היכית אותו? س: ليش ضربته؟
תשובה: הוא דיבר לא יפה על אחותי! ج: كان يرحّم على اختي!”
אז מילת היום היא –
רַחְמָן رَحْمٰن – רחמן, חומל; אחד משמותיו של אללה, וראו בהמשך
אפתח קודם כל בהתייחסות לשאלתו של שי:
שי “מתקיל” אותנו בדרך כלל עם מילים וביטויים מאזור השומרון, דברים שהוא שומע במהלך היום.
העניין הוא שלרוב – או תמיד – הוא שואל על דברים מקומיים מאוד, שהתיעוד הרשמי-מילוני שלהם אינו קיים כלל או שהוא מצומצם מאוד.
אז הנה, גם היום, אפתח מהסוף: לא מצאתי שום תיעוד לפועל רחם בבניין השני במשמעות של דיבור גס.
זה לא אומר שזה לא קיים, זה אומר שאני לא מכיר את זה…
אולי קוראינו ירחיבו בעניין…
אז, בזמנו, ידידי הקורא הידען Avshalom Farjun הרחיב:
שי צודק. למרבה הפלא, הפועל رحّم على (בניגוד למשמעות הקלסית המוכרת) משומש בהחלט במדוברת במשמעות דַעַא לֹה בִּאלשַּרּ دعا له بالشّرّ – לקלל, ‘לאחל’ דברים רעים למישהו. אולם מנפלאות השפה הערבית, אותו ביטוי משמש גם בהוראת דַעַא לֹא בִּאלרַּחְמֶה دعا له بالرّحمة – לאחל רחמים, דברים טובים.
ואם כבר הזכרתי את הפועל دعا, אוסיף: לעתים מילת היחס משנה לחלוטין את משמעות הפועל:
דעא לה دعا له – בירך, איחל טוב, התפלל עבורו, אבל דעא עלא دعا على – קילל!
=-=-=-=-=-=
השורש הערבי ר.ח.ם, כמקבילו העברי, עוסק ברחמים:
* הפועל הספרותי רַחִמַ رَحِمَ בבניין הראשון – ריחם
* רַחִמַהֻ אללָּה رحِمه الله – זכרונו לברכה (מיל’: שאללה ירחם עליו)
* אַללָּה יִרְחַמֹה الله يرحمه – כנ”ל, במדוברת
* רַחִמַכַּ אללָּה رحمك الله – לבריאות! (למתעטש. מיל’: שאללה ירחם עליך. וכן, אל תפציצו אותנו בתגובות; זו לא הדרך המקובלת לברך על עיטוש…)
* רַחְמַה رحمة, שם הפעולה/מצדר של הבניין – רחמים, חמלה; סליחה; חסד, שפע
* אַלסַּלַאםֻ עַלַיְכֻּם וַרַחְמַתֻ אללָּה וַבַּרַכַּאתֻהֻ السلام عليكم ورحمة الله وبركاته – השלום עליכם, רחמי האל וברכותיו
* מַרְחוּם مرحوم, צורת הבינוני הפעול של הבניין – מנוח, נפטר
* רַחֶם رحم – רֶחֶם
* רַחִים رحيم – רחמן (ראו בהמשך)
* רַחוּם رحوم – רחמן, רָחום
* אַלְמוֹתֶ אלרַּחִים الموت الرّحيم – המתת חסד (מיל’: המוות הרחמן)
* מַפִיש “יַאמַא ארְחַמִינִי”! مفيش ياما ارحميني – זה עניין רציני! לא תוכל להתחרט! איש לא ירחם עליך! (מיל’: אין “אמא, רחמי עלי!”)
* יִרְחַם וַאלְדַכּ/וַאלְדֵיכּ يرحم والدك / والديك – אנא ממך, עשה לי טובה, בבקשה ממך (מיל’: שאללה ירחם על אביך/הוריך)
* יִרְחַם אַהְלַכּ يرحم أهلك – כנ”ל (מיל’: שאללה ירחם על הוריך)
* רַגַּ’אל בִּאלְבֵּית רַחְמֶה וַלַו כַּאן פַחְמֶה رجّال بالبيت رحمة ولو كان فحمة – גבר בבית הוא חסד, גם אם הוא מעפן (פחם, מיל’)
הופיעו היום בפוסט כמה משמותיו היפים ביותר של אללה
أسماء الله الحسنى אַסְמַאאֻ’ אללָּה אֶלְחֻסְנַא
אז הנה מה שכתבנו בנושא בעבר:
שמות אלה הם שמות הלל, שבח ותפארה, המתייחסים לשלמותו של האל, חוכמתו, רחמיו והצדק שלו. אחדים מהשמות מופיעים בקוראן, ומכיוון שלפי האמונה המוסלמית הקוראן הוא דברי האל, אלו שמות שהאל מכנה בהם את עצמו. שמות אחרים נמסרו על ידי הנביא מוחמד בחַדִית’ (ספר המסורות המספר את קורותיו של הנביא) והאחרים הם ממקורות מאוחרים יותר.
הנביא אמר, שלאללה יש תשעים ותשעה שמות, ומי שמונה אותם ייכנס לגן עדן.
הדרך המקובלת, אגב, למנות את כולם, היא באמצעות מחרוזת התפילה הנקראת מִסְבַּחַה مسبحة או סִבְּחַה או סֻבְּחַה سُبحة (מלשון שבח, תשבחה), לה 99 חרוזים. המאמין מחזיק בחרוז באצבעו, אומר את שם האל, ועובר הלאה. מחרוזות נפוצות ונוחות יותר הן בנות 33 חרוזים, כאשר על כל חרוז מתעכבים ואומרים שלושה שמות. הפעולה עצמה נקראת תַסְבִּיח تسبيح, כלומר אמירת כל שמות האל בזה אחר זה.
שלושת השמות הראשונים הם אַללָּה الله, אַלרַּחְמָן الرحمن (הרחמן) ו- אַלרַּחִים الرحيم (הרחום). על השם אללה דיברנו פה בהרחבה לפני כמה חודשים, ועל רחמן ו- רחים אין הרבה מה להוסיף מבחינה לשונית שכן הם דומים עד זהים לעברית ושניהם מאותו השורש.
שלושתם, אגב, מופיעים בביטוי האסלאמי הנפוץ ביותר: בִּסְמִ אללָּה אֶלרַּחְמָן אֶלרַּחִים بسم الله الرحمن الرحيم – בשם אללה הרחמן והרחום, שפותח כמעט כל סורה (זהו שמו של פרק בקוראן בערבית) ומופיע בראש כל מסמך או בתחילת כל היגד חשוב או נאום.
מילה על רחמן ומילה על רחים:
התואר אלרחמן בערבית ייחודי לאללה, ואסור לבני אדם להתהדר בו. רחמיו של אלוהים נפרשים על כל דבר והוא הרחמן שברחמנים. באשר ל- רחים, משמעותו עושה חסד ורחמיו אינם נגמרים.
=-=-=
הגיב בזמנו שי בשארי:
אני יודע שכך מלמדים אבל לא ראיתי אף אחד שבאמת אומר שם על כל חרוז (להפך, כשעניתי לשואל שכך אני עושה – שֵם על כל חרוז, נעניתי במבטי זלזול מצד החבורה)
בפועל אומרים משפט על כל חרוז לפי הסדר הבא:
1. סבחאן אללה
2. ואלחמד ללה
3. ולא אלה אלא אללה
4. ואללה אכבר
=-=-=
אז בדקתי שוב.
ויקיפדיה בעברית גורסת את מה שכל ישראלי מכיר (והובא כאן).
ויקיפדיה בערבית כלל אינה מתייחסת לשימוש הפרקטי בחרוזים.
ויקיפדיה באנגלית מביאה הן את השימוש של חרוז עבור כל אחד מ- 99 השמות, אך גם גורסת ש- 99 החרוזים מחולקים בעצם לשלוש קבוצות:
33 הם חרוזי תַסְבִּיח تسبيح – שינון משפטים בשבחו של אללה; אמירת סֻבְּחַאן אללה (זאת בנוסף למה שצוין פה קודם לכן)
33 הם חרוזי תַחְמִיד تحميد – אמירת אלחמד ללה, השבח לאל
33 הם חרוזי תַכְּבִּיר تكبير – אמירת אללהֻ אכבר
=-=-=-=
מדוע המילה רחמן, מילת היום, נכתבת בארבע אותיות (עם אלף קטנה תלויה מעל המם, במקום אלף מאריכה אמיתית) ולא בחמש, כמו כל המילים במשקל פעלאן?
מאותה הסיבה שהמילה “בסם” בפסוק/פתיח בִּסְמִ אללָּה אֶלרַּחְמָן אֶלרַּחִים بسم الله الرحمن الرحيم מופיעה ללא אלף:
הרצון לשמור על 19 אותיות בפסוק, שכן 19 הוא מספר טיפולוגי (בעל חשיבות, קדוּשה) (גם) באסלאם.
אצל הבהאים, למשל, שמקורם באסלאם, הכל, אבל הכל, סובב סביב 19.
לסיכום:
19 – טוב
21 אותיות – פחות טוב
רחמן ורחים: לפי אחת הפרשנויות של סורת אלפאתִחה, הפרק הראשון של הקוראן, רחמן עוסק במידת הדין ורחים במידת הרחמים.
=-=-=-=
נסיים עם ארמית, הנה מויקימילון:
בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ
בזהירות רבה, בזהירות וביראת כבוד, תוך חששות רבים.
* נכנסתי לתפקיד בדחילו ורחימו ומבלי להכיר את הנושא. באתי ללמוד מהמומחים האמיתיים לאיכות הסביבה. (מן העיתונות – דברי השר לאיכות הסביבה).
* כל צעד צריך לבצע בדחילו ורחימו ובפיקוח הדוק.
מקור
שורש המילה ד.ח.ל מופיע בשפות שמיות שונות, לדוגמה: (“דַחִ’ילַכּ” – ערבית), (דָחַלֻ – אבלאית) ובארמית דחל – d-h-l. דחילו – פחד, יראה; רחימו -אהבה. במקור מופיע בספרות הדתית כגון בספר מאור עיניים, ובספר התניא ומתייחס לעבודת הבורא ביראה ובאהבה.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
