אבנט עשוי בד

אבנט עשוי בד
פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on אבנט עשוי בד

אבנט עשוי בד

אבנט עשוי בד

פורסם לראשונה ב- 20.7.18

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של חברתי, עמיתתי והקוראת Revital Battat.
אז מילת היום היא –
זֻנַּאר زُنَّار או זִנַּאר וברבים זַנַאנִיר زنانير – אבנט עשוי בד, אזור שנחגר סביב המותן (ראו בהמשך), sash באנגלית
לשמיעה:

וגם: צִ’נַּאר ضنّار וברבים צַ’נַאנִיר ضنانير
השורש הערבי ז.נ.ר עוסק באבנטים:
* הפועל זַנַּר زنّر בבניין השני במדוברת – קשר חגורה/אבנט למישהו
* אִידִי בִּזִנַּארַכּ! إيدي بزنّارك – חוס עלי! אני מתחנן בפניך! (מיל’: היד שלי “בתוך” האבנט שלך)
* הביטוי המוכר ביותר:
מִן תַחְתֶ אלזִּנַּאר من تحت الزّنّار – מתחת לחגורה, בכל מובן שהוא. בעיקר יצוין בהקשר של סיפורים ובדיחות גסות.
בעבר הזנאר נלבש על ידי נוצרים, ולכן:
אַצְחַאבֶּ אלזַּנַאנִיר أصحاب الزّنانير, מיל’: בעלי האבנטים, הוא כינוי נוסף לנוצרים
ועוד משהו לפני שניפרד:
לפני שבוע פרסמנו את הפוסט שד חילכ, דהיינו “חזק ואמץ”. הקורא שאול ניסים כתב לנו תגובה, שראו זה פלא, מתכתבת נפלא עם מילת היום:
“מה הקשר בין “שד” -קשר, לעניינינו ??? הכול עניין של אזור
לדעתי יש כאן פספוס גדול של הקשר מתבקש. אכן “שִדּ! הוא פועל בציווי במשמעות “קשור בחוזקה! הדק!” אך הכוונה היא לקשירת ה”אזור”, חבל (או רצועת עור) שנקשר על המותניים .לא בכדי נאמר “שינס מותניו” . קשירת ה”אזור” נועדה לתלות עליו את ה”חיל” שהוא הנשק, הכוח.
בקיצור שד חילכּ הוא תתחמש = היה חזק. בעברית אנו אומרים “אזר כוח”, בדיוק מאותו “אזור” ו “אזור החלציים”.
וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו.
אותו “אזור ” מופיע גם בערבית ובאותו הקשר
المِئْزَرُ :: إزارٌ ؛ ثوب يحيط بالنصف الأسفل من البدن
شدَّ للأمرِ مِئْزَرَهُ : تهيَّأَ له وتَشَمَّرَ
שַדַּ לִלְאַמְרִ מִאְזַרַהֻ: תַהיַּאַ לַהֻ וַתַשַמַּרַ
מילולית- קשר לדברים את אזורו = התכונן להם, הפשיל שרוולים.
“היה חזק להתמודד עם הדברים” .
פרשנים מפרשים
רש”י: “וישנס מתניו – כמו ויאזור, ואין לו דמיון, ואף הוא לא בא אלא ללמד לשון זירוז, נזדרז כגבור.”
מצודת דוד: “וישנס – חגר מתניו, להיות מזורז ביותר.”
ועל זה נאמר “ורק ירושלים, אפס שתיים” “.
קבלו הרחבה מאלפת מאת Avshalom Farjun, שהקורסים שלו בערבית הם אחד הדברים היותר טובים שאתם יכולים לתת לעצמכם:
אִידִי בְּזֻנַּארַכּ (או: תַחְת זֻנַּארַכּ) / יָדִי בַּחֲגוֹרָתְךָ ! / אני מתחנן בפניך
זוהי צורה של הפצרה ותחינה של החלש הפונה לחזק ממנו בבקשת טובה או עזרה.
מה מקור הביטוי?
בעבר היה נהוג לגעת מתחת לחגורה כמחווה של בקשת עזרה ושבועה. בשני מקומות בתנ”ך אנו מוצאים תיאור של פניה קדומה זו – “שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי”
1. אברהם משביע את עבדו, זקן ביתו, שלא ייקח אישה ליצחק בנו מבנות הכנעני
2. יעקב משביע את יוסף לבל יקברנו במצרים כי אם בקברי אבותיו
בנים מכונים במקרא “יוצאי ירך” – כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ (שמות א’, ה), וירך הוא בהשאלה איבר המין הגברי. הביטוי “תַּחַת יְרֵכִי” הוא כנראה לשון נקייה המרמזת על נגיעה באבר המין. בספרות חז”ל נתפסת שימת היד תחת הירך כשבועה בברית המילה, שהיא אות ברית, ואף כאיום בעקרות במקומות מסוימים (באשור יש, למשל, תיעוד של שבועה באמצעות נגיעה בשדיים).
מסתבר שמנהג זה רווח במקומות שונים ובתקופות שונות, ואפילו הועלתה הסברה שאפשר למצוא הד מאוחר לכך בלשון האנגלית, בה נקראת עדות בשבועה testification. לפי סברה זו המילה נגזרה מ-testicles – אשכים (אולם גיזרון המילה אינו ברור).
שיהיה יום נהדר, ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top