אריה

אריה
חיות שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on אריה

אריה

אריה

פורסם לראשונה ב- 10.11.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת חרות שטרית.
אז מילת היום היא –
אַסַד أَسَد – אריה
היה לנו פוסט מרהיב על המילה בביתנו הקודם:
שלום וברוכים הבאים לשבוע שיתוף הפעולה בין הדף “כלמה” [שכבר אינו פעיל מאז עזיבתנו ומעברנו ל”ערביט”. שָלֵו] לדף “מדע גדול, בקטנה”, בו מדי יום נציג בעל חיים, כאשר אחרי ההסבר הקבוע שלנו תובא התייחסות מקצועית של קרן אור, שהיא הזואולוגית של הספארי ומצוות “מדע גדול, בקטנה” Keren Or.
מתוך כבוד למלך החיות, נתחיל עם –
אַסַד أسد, וברבים אֻסוּד أسود או אֻסֻד أُسُد או אַאסַאד آساد – אריה; גיבור, אמיץ
לשמיעה:

כן, כמו שם המשפחה של נשיאי סוריה בעשורים האחרונים.
השורש הערבי א.ס.ד עוסק באריות:
* הפועל הספרותי אַסִדַ أَسِدَ בבניין הראשון – נעשה כאריה
* הפועל הספרותי אִסְתַאְסַדַ استأسد בבניין העשירי – היה עז כאריה
* מַאְסַד مأسد, במשקל המקומות – אזור בו חיים אריות
* זַיֶּ אלְאַסַד زيّ الأسد – גיבור, אמיץ, חזק (מיל’: כמו אריה)
* טִלֶע אַסַד طلع أسد – התברר שהוא גבר גבר (מיל’: יצא אריה)
* אֶלְקִטַּה אִדַ’א חַשַרְתְהַא בְּקֻרְנֶה בִּתְצִיר אַסַד القطّة اذا حشرتها بقرنة بتصير أسد – כשדוחקים אדם לפינה ללא מוצא הוא נלחם כאריה (מיל’: החתולה, אם דוחקים אותה לפינה, הופכת לאריה)
צורת הנקבה, כמו בעברית, היא משורש אחר:
لَبُؤَة לַבֻּאַה, מאותו השורש של לביא ולביאה בעברית.
אז קודם כל, גם אני הופתעתי, אבל לאריה יש – אתם יושבים? – 1500 שמות בערבית. ואני חשבתי שאם אני מכיר חמישה אני יודע את כולם…
הנה הקישור לאתר עם הפירוט, בערבית כמובן:
השם השני המפורסם הוא אֻסַאמַה أسامة, כן, כן, בדיוק כמו בן לאדן.
כמו כן:
* סַבֶּע سبع וברבים סִבַּאע سباع אריה, או חיית טרף
כמו בפתגם: עַ’אבַּתֶ אלסְּבַּאע, לִעְבַּתֶ אלצְּ’בַּאע غابت السّباع لعبت الضّباع החתול הלך, העכברים חוגגים (מילולית: נעלמו/נעדרו האריות, שיחקו הצבועים)
* שִבֶּל شبل וברבים אַשְבַּאל أشبال – גור אריה, כפיר. השם הפך לכינוי נפוץ לחניכים צעירים בתנועות אלו ואחרות, למשל תנועות נוער. השם שבל הוא גם שם פרטי, אתם אולי מכירים את שדר גל”צ, הדרוזי שִבֶּל כַּרְמִי מַנְצוּר
פה הזכיר לנו בזמנו אחד הקוראים את הישוב עַרַבֶּ אלשִּבְּלִי عرب الشّبلي
אז הנה הפוגה טכנית קטנה, מויקיפדיה:
“שבלי – אום אל-גנם (בערבית: الشبلي – أم الغنم, תעתיק: אלשִבְּלי – אֻם אלע’נם) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1954. המועצה מורכבת משני ישובים סמוכים ערב אל-שיבלי ואום אל-גנם הממוקמים על המורדות המזרחיים (שיבלי) – דרום מזרחיים (אום אל-גנם) של הר תבור.
במקור שמה של המועצה המקומית היה שבלי, עם צרוף הכפר אום אל-גנם שונה גם שם המועצה המקומית”.
=-=-=-=-=
* לַיְת’ ليث, לֵית במדוברת, וברבים לֻיוּת’ ليوث – לַיִש, אריה, גם זה שם פרטי
* עַבַּאס عبّاس
* עַזַּאם عَزّام
* חַיְדַר ובמדוברת חֵידַר حيدر
* חַמְזֶה حمزة
* צִ’רְעַ’אם ضرغام וברבים צַ’רַאעִ’ם ضراغم. באופן לא מפתיע, השם שובר השיניים הזה גם הוא שם פרטי
* וקבלו, אחרון, אם השיניים שלכם עדיין שלמות, את עַ’צַ’נְפַר غضنفر וברבים עַ’צַ’אפִר غَضَافِر
בזמנו הקורא Rami Marawi כתב לנו:
“אני מכיר את וַרַד وَرد”, שביום-יום פירושו פרח או ורד (לא בטוח שהאריות יאהבו את ההשוואה…) ואף צירף את בית השיר של המשורר אַלְמֻתַנַבִּי:
وَردٌ إِذا وَرَدَ البُحَيرَةَ شارِباً وَرَدَ الفُراتَ زَئيرُهُ وَالنيلا
אריה, כאשר הוא מגיע לאגם כדי לשתות, מגיעה שאגתו עד הפרת ועד הנילוס
(התרגום שלי)
ותגובתי לבית השיר: וואו!!!
תוספות של המגיבים פה:
* הפתגם העיראקי: מַן יִכְּבַּרֶ אלסַּבֶּע יְבַּעְבֶּצֹה אלְוַאוִי من يكبر السّبع يبعبصه الواوي – כשהאריה מתבגר אפילו תן עלוב מזלזל בו (מיל’: תוחב לו אצבע לישבן)
* אִדַ’א רַאַיְתַ נֻיוּבַּ אללַּיְת’ בַּארִזַה פַלַא תֻטַ’נִּנ אַנַּ אללַּיְתַ’ יַבְּתַסִם إذا رأيت نيوب اللّيث بارزة فلا تظنّن أنّ اللّيث يبتسم – אם תראה שיניו של האריה בולטות, אל תחשוב שהאריה מחייך
* הַדַ’א אֶלשִּבֶּל מִן דַ’אכַּ אלְאַסַד هذا الشّبل من ذاك الأسد – כעץ כן פריו (מיל’: הכפיר הזה הוא מהאריה הזה)
* בֵּיתֶ אלְאסד מַא בִּיחַ’לִּי מִנֶ אלֶעְטַ’אם بيت الأسد ما بيخلّي من العظام – בית האריה לעולם לא יתרוקן מהעצמות. פתגם בשבח הנדיבות: בית הנדיב לא מתרוקן אף פעם
* הערק, כאשר מוסיפים לו מים, נהיה לבן. בדמשק קראו לו: חַלִיבֶּ א-סְּבַּאע, חלב אריות.
אהבו לשתות אותו, הוא יותר טעים מאשר ערק נקי
מצוין, יצאתם אריות.
=-=-=-=
ועתה, זכות הדיבור לקרן אור:
אי אפשר להתחיל לדבר על אריות, מבלי להזכיר שהאריות חיו בעבר גם באזורנו. לא פלא אם כן, שיש לו, לאריה, כל כך הרבה שמות והוא משחק תפקיד גדול כל כך בפולקלור המקומי בשתי הדתות. האריות חיו בארץ עד תקופת הצלבנים במאה ה-12. גם היום אריות חיים בשתי היבשות – רובם חיים באפריקה כמובן, ואילו באסיה נשארה אוכלוסייה קטנה מאוד של 350 אריות מתת המין האסיאתי, החיה רק ביער גיר שבהודו. האריה מצוי ברובה של אפריקה שמדרום לסהרה, פרט לאזורי מדבר קיצוני ויערות גשם.
האריה הוא היחיד ממשפחת החתוליים שחי בלהקה. להקת אריות מורכבת מקואליציה של זכרים, לרוב שניים או יותר, שהם גם אחים או אחים למחצה, נקבות וגורים. זכרים צעירים המגיעים לגיל שנתיים מגורשים מהלהקה ועוברים לחיות לבדם. לפעמים הם יוצאים עם אחיהם ונשארים ביחד. הם יגיעו לבגרות מינית כבר בגיל שנתיים וחצי, אבל רק בגיל חמש הם יהיו חזקים מספיק על מנת לנסות להדיח זכרים השולטים בלהקה ולזכות בנקבות שבהרמון. מן הסתם מספר הזכרים שזוכים לשלוט בלהקה הוא נמוך יחסית. זכרים רבים מבלים את חייהם ברווקות מזהרת, ואף אחד לא מכין להם “ארוחת ערב” (מוזמנים לקרוא את הפוסט בנושא, במקורות).
ההשתלטות על הרמון הנקבות מלווה בקטל של כל הגורים. אין לאריות המשתלטים שום אינטרס לגדל גורים של מישהו אחר. לביאה המטופלת בגורים לא תתייחם עד אשר הגורים יגיעו לגיל של שנה וחצי כמעט. אבל לזכרים השליטים החדשים אין את הזמן לחכות.
הם יוכלו להחזיק בשלטון כשנתיים בלבד (!), עד שיהיו בני שבע בערך, אז יופיעו זכרים צעירים יותר, שידיחו אותם מהשלטון. כך שעל מנת להצליח לייצר צאצאים מוצלחים, שיזכו להאריך חיים, הם צריכים להתחיל במלאכת הרבייה מיד.
לכל להקה יש טריטוריה משלה, עליה שומרים הזכרים. שאגתם, למי שהתמזל מזלו לשמוע אותה, חזקה מאוד כשומעים אותה מקרוב. למעשה, ניתן לשמוע אותה גם ממרחק של חמישה קילומטרים. תפקידן של הנקבות בלהקה הוא לצוד את המזון לכל הלהקה. הן צדות בשיתוף פעולה תוך שהן מתגנבות בהליכה שפופה וחרישית אל הטרף ומתקשרות ביניהן בתנוחת הגוף. הן תפתחנה בריצה אל הטרף רק אם הצליחו להגיע למרחק של לפחות 30 מטרים ממנו.
הזכרים אכן מקבלים את “חלק הארי”: טרף קטן הם ינכסו לעצמם ויאכלו אותו לבד, ואילו טרף גדול יותר הם יאכלו ראשונים, אחריהם תאכלנה הנקבות ואילו הגורים יאכלו אחרונים בתור, אם יישאר להם משהו.
מעריכים כי באפריקה חיים היום בין- 23,000 ל-40,000 אריות. בקצת יותר ממאה השנים האחרונות המין נעלם מיותר ב- 40% משטחי המחיה שלו, שחלק מהם הוסב לחקלאות ולמגורי אדם. בשני העשורים האחרונים הייתה ירידה של כ- 30% במספר הפרטים, והם מוגדרים כיום על ידי הרשימה האדומה של IUCN Red List of Threatened Species כ”עתידם בסכנה” (VU). בשנות השישים של המאה הקודמת הוערך כי ציידים היו אחראים למותם של 20,000 אריות בשנה בשמורת הסרנגטי בטנזניה. ציד ספורטיבי של אריות מותר היום בשש מדינות באפריקה, ואנשים משלמים עשרות אלפי דולרים על מנת לצוד אריה (אתם בוודאי זוכרים את מקרה האריה ססיל שהיכה גלים). כיום הסיבות להרג אריות הן בעיקר הגנה עצמית או הגנה על עדרי הצאן והבקר. האריות חיים היום בעיקר באזורים מוגנים ובשמורות טבע, אבל זה לא אומר שאין באזורים אלו קונפליקט עם בני אדם. אנשי שבט המסאי, למשל, מורשים לרעות את עדריהם בשמורות טבע, בהן הם חיים כבר שנים רבות. במו עיניי ראיתי בטנזניה ילד כבן שמונה רועה עדר במרחק שלא עלה על 200 מטרים מלהקת אריות מנמנמים.
ואם כבר הזכרנו מנמנמים…. האריות, כמו כל החתולים, מבלים את רוב זמנם במנוחה, נמנום ושינה. הם יכולים להתמיד בפעילויות “מעייפות” אלו אף 20 שעות ביממה. שעות הפעילות שלהם הן ברדת הלילה, בלילה או לפנות בוקר.
ונסיים בפסוק מספר משלי (כ”ו, י”ג) שמחזיר אותנו לארץ הזו, לחיים בה בזמנים אחרים ולאיך הם נראו: “אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת.”
מקורות:
פוסט אריות זכרים -https://goo.gl/tQBxi2

ססיל האריה -https://goo.gl/0yJZbJ

האריה ב IUCN Red List –

https://goo.gl/KOjB7J

על אריות-https://goo.gl/125Rpi

=-=-=
שיהיה יום נהדר ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top