פורסם לראשונה ב- 18.6.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של ידידי הקורא Idan Lahav, שכתב לנו:
“מה מקור המילה זגורת?”
אז מילת היום היא –
זְכֹּרְת زْكُرْت או זְגֹרְת زْجُرْت או זְקֹרְת زْقُرْت, וברבים זְכֹּרְתִיֶּה زْكُرْتيّة – גבר!, בחור כארז
ויש בודדים הכותבים עם ט בסוף.
מה זו המילה הזו?
היא לא נראית ערבית. העיצור הדומיננטי במרכזה הוא g (ג), ולכן אפילו הערבים עצמם אינם יודעים איך ליישם אותו בכתיבה (שכן אינו קיים ב- DNA של הערבית הספרותית בדרך המלך שלה):
כ- כ ك (על דרך ההגייה העיראקית), כ- ג ج (על דרך ההגייה המצרית) או כ- ק ق (על דרך ההגייה הבדואית)?
חייבים לגשש קצת ברשת.
סרטון יוטיוב חביב, שהתייחסתי אליו כבר בעבר, מציג “מומחה” ירדני, זגורת בעצמו, יש לציין, שגורס שהמונח הוא ירדני דווקא, והוא שיבוש בפי הבדואים של הצירוף האנגלי he’s good!, אותו שמעו מהחיילים הבריטים בתקופת המנדט…
ועל זה נאמר: מי שלא שמע דברים כאלה לא שמע אטימולוגיה עממית מעודו…
=-=-=
פרויקט “מַעַנַא מַעְנַא” معنا معنى (משחק-מילים יפה בערבית. מיל’: יש לנו פירוש/משמעות) גורס:
زكرت: قبضاي، رجّال، جدع، كلمة شاميّة تدلّ على الرّجولة والشّهامة وتأتي في هذا السّياق:
“والله صديقنا، أنس طلع شابّ زكرت”
זכרת: קבצ’אי, רג’אל, ג’דע. כלמה שאמיה תדל עלא אלרג’ולה ואלשהאמה ותאתי פי הד’א אלסיאק:
“ואללה צדיקנא, אנס טלע שאב זכרת”
זגרת הוא קבצ’אי, רג’אל, ג’דע (אני בכוונה לא מתרגם! את כל הרפרטואר הגברי הזה פגשנו בפוסט הקודם, וכמו שאומרים, “לא נגענו”).
זו מילה שמעידה על גבריות ועל מרץ וחריפות השכל; עוז; איתנות; סבלנות (כל אלו תרגומים אפשריים ל- שַהַאמַה), והיא (עשויה) להופיע בהקשר הבא:
“בחיי, חברי, אַנַס (במלעיל, שם של גבר) יצא בחור זְכּרְת”
=-=-=-=
מילון “מעג’ם” גורס: זו מילה סורית
هي الكلمة التي تدلّ على الرّجولة و الشّجاعة و الشّهامة
وعادة ما يوصف بها الشّجعان في الحارات القديمة.
“والله بعد الشّغلة بيّن إنّو زكرت”.
“الزّكرت بأفعالو مو بمنظرو”.
המילה מעידה על גבריות, אומץ ו- שהאמה
לרוב מתארים באמצעותה את הגברים האמיצים בשכונות של פעם.
“בחיי, לאחר העניין התברר שהוא זכרת”
“הזכרת (נמדד) במעשיו, לא במראה שלו”
=-=-=-=
אתר חביב בשם “בַּטִיחַ’ה שואו” بطّيخة show (“מופע אבטיח”) גורס:
“زكرت” كلمة تستعمل في سوريا وفي بعض مناطق بلاد الشّام، وهي وصف حسن لكن تستعمل الكلمة في مدح الرّجال فقط.
זכרת היא מילה שנמצאת בשימוש בסוריה ובעוד אזורים בארצות אלשאם. היא תיאור חיובי אולם משמשת אך ורק לשבחם של גברים.
=-=-=-=
דף הפייסבוק הפופולארי “תֻרַאת’ בַּיְרוּת” تراث بيروت Beirut Heritage (“מורשת העיר ביירות”) הקדיש למילה פוסט:
آه يا زكرت
ولكن… من هو الزكرت في الموروث الشعبي البيروتي؟ وعلى من تطلق هذه الكلمة؟
كانت هذه الكلمة رائجة في بيروت قديماً وكنا نسمعها أكثر من هذه الأيام. والناس يلفظونها إما بضم الكاف “زكُرت”، أو بكسرها “زكِرت”. وربما يذكرنا بها وبشخصياتها بعض المسلسلات الشعبية السورية الحديثة مثل “باب الحارة”، والقديمة مثل أعمال الفنان دريد لحام خاصة من خلال شخصية الممثل ناجي جبر “أبو عنتر”. أما الأستاذ محمد شامل رحمه الله، فيبقى أفضل وأهم من جسد الشخصية التراثية البيروتية في أعماله الفنية كشخصية الدروندي (لزكرت) التي مثلها شفيق حسن في مسلسل “الدنيا هيك” على سبيل المثال.
ولعل أفضل تعريف للزكرت في التراث الشعبي البيروتي هو ما ذكره الدكتور وجيه فانوس الأمين العام لاتحاد الكتاب اللبنانيين. قال: “الزكرت هو الشخص القوي العصبي المزاج والميال إلى التطرف في تصرفاته؛ وبهذا الميل إلى التطرف وتلك العطبية يختلف الزكرت عن الجدع. فالجدع يمتاز عن الزكرت بكثير من الحكمة التي لا يميل الزكرت إلى الالتزام بها. ولعل لفظ زكُرت من أصل سرياني يفيد معنى “الصغير”؛ الأمر الذي قد يفيد بأن الزكرت هو الصغير في مجال القوة والسيطرة إذ يأتي قبله الجدع، الذي يمتاز عنه بشيء من الحكمة والتروّي، وطبعاً القبضاي. وغالباً ما كان الزكرت في بيروت من الرجال الذين يناصرون القبضايات وينفذون تعليماتهم وتوجيهاتهم. ويذكر بعض أهل بيروت من “زكرتية” مدينتهم، إن جاز التعبير، محمود قميرة وخضر دريان وأبو علي عيتور.
(الشخصية التراثية المدينية البيروتية بين الشفهي والمكتوب، ندوة: تراث بيروت في الحفظ والصون، آذار 2009).
الصورة لزكرتية في مقهى بيروتي على شاطئ البحر في عشرينات القرن الماضي على الأرجح.
עיקרי הדברים, בתרגום חופשי:
“אה, יא זכרת!”
אבל מי הוא הזכרת במורשת העממית של ביירות? ואת מי מכנים כך?
המילה הייתה נפוצה בעבר הרבה יותר מאשר היום. האנשים היו מבטאים זכֹּרת או זְכִּרְת.
שומעים אותה היום בסדרות טלוויזיה סוריות כמו “באב אלחארה” (“שער השכונה”) או בהתייחס לדמות “אבו ענתר” בגילומו של השחקן הסורי נאג’י ג’בר (לו הקדשנו פוסט ב”ערביט” בעבר הרחוק. שלו).
אולם מי שאחראי בעיקר לקיבוע המונח הוא השחקן שפיק חסן בסדרה “אלדניא היכ” (“כזה הוא העולם”).
ד”ר וַגִ’יה פאנוס, מזכ”ל אגודת הסופרים הלבנוניים, אמר בנושא בשנת 2009, בכנס בשם “המורשת של ביירות בשימור”, במסגרת (הרצאה) שנושאה: “האישיות העירונית הביירותית במורשת (של פעם), בין הדיבור לכתוב”:
“זכרת הוא אדם חזק ועצבני, שנוטה לקיצוניות בהתנהגותו. בשל הדברים האלה הוא שונה מה- ג’דע. הג’דע הוא חכם יותר מהזכרת.
ייתכן שמקור המילה בשפה הסִרְיאנית (ארמית-סורית) ומובנה “קטן”. הזכרת הוא קטן בכל הקשור לכוח ולשליטה לעומת הג’דע, החכם והשקול ממנו, וכמובן קטן לעומת הקבצ’אי.
רוב הזכרתים בעיר ביירות היו אלו שתומכים ב-/נוהים אחר הקבצ’איאת ועושי דברם; “המוציאים לפועל” שלהם”.
(התרגום שלי. שָלֵו)
התמונה בפוסט המקורי, שהיא תמונת הפוסט שלנו, לאחר שהאתר הלבנוני (!!!) אישר לנו להשתמש בה, מראה זכרתים בבית קפה על חוף הים של ביירות בשנות העשרים של המאה ה- 20.
נו, מתי דמיינתם לעצמכם לאחרונה שתשמעו דברי דוקטורים מלומדים בנושא ניואנסים ערביים בגבריות?
=-=-=-=
תוספות לאחר פרסום הפוסט:
הקורא @Afik Yael כותב:
יש סיפור מעניין (אם כי אמינותו לא בטוחה) על כך שבתקופת האימפריה הבריטית, הבריטים היו צריכים גברים חסונים לליווי שיירות, או באנגלית- אסקורט Escort, ומכאן המילה התגלגלה למילה זגורט בערבית.
=-=-=
מספר קוראים התייחסו לקשר האפשרי לדבר הבא:
“זיגוראת או זיקורת (באכדית: ziqquratu, זקור, בולט) הוא מגדל בעל צריח מונומנטלי מטיפוס המיוחד למסופוטמיה (אזור עיראק המודרנית) בממלכות שומר, אכד, עילם, בבל ואשור. מבנים כאלו הוקמו החל מ-4,500 שנה לערך לפני זמננו לאורך כ-2,000 שנה.
מקור השם למבנה הוא במילה האכדית ziqqurratum. השורש של המילה באכדית הוא זק”ר, שפירושו “להיות גבוה, בולט” המתאים למגדל (בדומה לפועל העברי “להזדקר”). האות ת’ בסוף המילה מציינת באכדית, כמו בכל השפות השמיות, את הנקבה. תעתיק אפשרי נוסף לשם בעברית הוא זיקוראת […] (ויקיפדיה).
=-=-=
וחותם הקורא רב-הידע Avshalom Farjun:
מילה מעניינת ומעוררת הרבה תהיות והשערות, שרובן ככל הנראה לא מחזיקות מים.
מקור המילה הוא תורכי או פרסי.
בתורכית, zugurt זה – חסר כל.
יש הטוענים שהמילה נגזרה מהמילה הפרסית زكارهْ / זכארה, שהוראתה – מתמרד, עקשן, איש ריב ומדון.
או מהמילה הפרסית ازكرت / אזכורת, שהוראתה – חסר משפחה וילדים, או חסר כל.
מכיוון שהוראת המילה בערבית המדוברת מדגישה את היותו אמיץ ועז רוח, ההיגיון מעדיף את ההערכה שמקור המילה בפרסית, ולא בתורכית… אבל קשה לקבוע נחרצות.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
