דרך

דרך
מקומות פעלים שמות עצם (מוחשיים)Leave a Comment on דרך

דרך

דרך

פורסם לראשונה ב- 13.6.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Ovadia Mizrahi.
עובדיה התייעץ איתי לגבי הביטוי דרבכ ח’צ’רא (ח’דרא), שתרגומו: שתהיה דרכך סוגה בשושנים, במובן: דרך צלחה! (מיל’: דרכך ירוקה)
הדבר שהטריד אותנו הוא אי-ההתאמה המינית בין “דרב”, שהיא מילה ממין זכר, ובין שם התואר “ירוקה”.
אז מילת היום היא –
דַרְבּ دَرْب וברבים דֻרוּבּ دروب – דרך, שביל; סמטה
לשמיעה:
הביטוי מוכר גם בצורה:
טַרִיקַכּ חַ’צְ’רַא طريقك خضرا (ח’דרא. בספרותית: חַ’צְ’רַאא’ خضراء)
טריק, דרך, היא שם עצם שמינו זכר וגם נקבה.
למה דרכך ירוקה?
שני ההסברים שהכרתי לביטוי מופיעים ברשת:
ההסבר הראשון גורס, שמדובר בחַדִית’ (סיפורים המיוחסים ברמת מהימנות זו או אחרת לנביא מוחמד) של הנביא:
كان أحبّ الألوان إلى رسول الله صلّى الله عليه وسلّم الخُضرة כַּאנַ אַחַבֻּ אלְאַלְוַאן אִלַא רַסוּלִ אללָּהִ צַלַּא אללָּהֻ עַלַיְהִ וַסַלַּםַ אלְחֻ’צְ’רַה – הצבע האהוב ביותר על הנביא (תפילת האל עליו וברכתו לשלום) היה הירוק.
ולכן, אגב, צבעה של דת האסלאם הוא ירוק, ורואים אותו בדגלי מדינות, בתאורה של צריחי המסגדים ועוד.
ההסבר השני פשוט יותר, והוא מקשר את צבעהּ הירוק של הדרך לנוף של צמחיה ורעננות: רוב בני האדם (ואני ביניהם) יעדיפו לצעוד במשעול אלפיני ירוק-עד ולא במדבר צחיח ויבש…
מגיב עזתי ברשת ציין שברצועה משתמשים בביטוי בעיקר כשרוצים שמישהו יסתלק, ובמקום לגעור בו או לקלל אותו מאחלים לו דרך ירוקה.
=-=-=
במקום הזה בפוסט תכננתי לכתוב משהו מסוים, לשוני, אבל אז ראיתי התייחסות ברשת ש”הרסה” לי קצת את התוכניות:
לפני ההתייחסות, קצת סטטיסטיקה, הודות ליכולותיו הנפלאות של גוגל:
הצורות טַרִיקַכּ חַ’צְ’רַאא’ طريقك خضراء (הספרותית), חַ’צְ’רַא خضرا (המדוברת) ו- ח’צ’רה خضرة (שתכף אדבר עליה) מופיעות כל אחת עם כ- 1,000 מופעים.
הצורות דַרְבַּכּ ח’צ’ראא’ دَرْب خضراء (הספרותית) מופיעה עם כ- 500 מופעים, ו- ח’צ’רא خضرا (המדוברת) עם כ- 1,700.
מדוע הצורה המדוברת נפוצה יותר? מכיוון שההמונים, האנשים הרגילים, כותבים במדוברת ולא בספרותית.
הצורה דרבכ ח’צ’רה מופיעה כ- 500 פעם, אבל היא הציקה לי, מכיוון שאחד המגיבים התייחס לחדית’ שהובא כאן קודם, בהסבירו שכשמאחלים למישהו דרבכ ח’צ’רה עם הא בסוף (תא מרבוטה) הרי שאין כאן שם ושם תואר, דהיינו דרך ירוקה, כי אם סמיכות: דרב (אל)ח’צ’רה – הדרך של הירוק (האהוב על הנביא).
אותו מגיב כְּוֵיתי אף הסביר זאת כך: اذهب دربك خضر אִדְ’הַבּ דַרְבֻּכַּ חֻ’צְ’ר – לך, דרכך (בצבע) ירוק.
אם מדובר פה בסמיכות, אז אין בעיה לשונית.
העניין הוא שהצורות שמופיעות עם הא בסוף מופיעות בצורת שם ושם תואר, ולא בצורת סמיכות.
בעיה.
מוכנים לפינאלה? קדימה:
קבלו את הנתון הסטטיסטי הבא, שגרם לי לחזור לתוכניות המקוריות שלי ולכתוב כאן על תופעה לשונית:
הצורה דַרְבַּכּ אַחְ’צַ’ר دَرْبك أخضر מופיעה כ- 28,000 פעמים! היא “לא רואה אף צירוף אחר ממטר”, והיא תקינה לשונית לגמרי:
דרב בזכר, אח’צ’ר בזכר גם כן. הללויה.
אז אני סבור שיש כאן תופעה דקדוקית שנקראת גרירה (אטרקציה, בלעז), ואיזה כיף שויקיפדיה חוסכת לי כתיבה:
“גְּרֵירָה או גררה היא תופעה פונולוגית הקיימת בניבים עבריים, שבה מילה אחת בניב משפיעה על המילה האחרת וגוררת אותה להגייה שונה התואמת את צורת הגייתה של חברתה. זהו למעשה סוג של הידמות במצב של חציצה.
סיבת התופעה: הקושי הפונטי להגות שתי צורות שונות של שני מרכיבים צמודים של ניב.
גרירה אחורנית (רגרסיבית): למרות שהמילה הראשונה אמורה להיות הדומיננטית ולהשפיע על צורת הגייתה של חברתה הבאה בעקבותיה, ברבים ממקרי הגרירה הלשונית משפיעה המילה השנייה למפרע על השינוי הצורני של הראשונה.
דוגמאות
כבר בלשון המקרא ניתן למצוא דוגמאות לגרירה, הן בתנועות והן בעיצורים. בפרשת הבריאה נוצרים השמש והירח: “אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה” (בראשית א, טז). הַקָּטֹן במקום: הַקָּטָן, וזאת בהשפעת הַגָּדֹל. כן אנחנו מוצאים “אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מוֹבָאֶךָ” (שמואל ב ג, כה), במקום: מְבוֹאֶךָ. ואכן, הכתיב הוא מְבוֹאֶךָ. דוגמה לגרירה עיצורית: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף – במקום בְּשֶׁטֶף קֶצֶף (ישעיהו נד, ח).
גם בלשון חכמים קיימות דוגמאות לגרירה, כולל גרירה במין הדקדוקי: חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ – במקום חַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּהּ (משנה מסכת סוכה, פרק א משנה א), אילנות טובות – במקום אילנות טובים (תוספתא סוכה ב, ה. וכך הוא נוסח ברכת האילנות לפי הספרדים והתימנים).
בעברית החדשה ניתן למצוא גרירה בניבים וביטויים:
כַּבְּדֵהוּ וְחַשְׁדֵהוּ – במקום: כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ (קרי: וְחוֹשְׁדֵהוּ)
לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפַּר – במקום: לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפַּר
לֹא מִדֻּבְשְׁךָ וְלֹא מֵעֻקְצְךָ – במקום: לֹא מִדִּבְשְׁךָ וְלֹא מֵעֻקְצְךָ
סַלְתָּהּ וְשַׁמְנָהּ – במקום: סָלְתָה (קרי: סוֹלְתָהּ) וְשַׁמְנָהּ, שלא ככתיב התקני המופיע בויקרא ב, ב: מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ”.
עד כאן ויקי.
ואני מוסיף דוגמאות קלאסיות נוספות, אותן אני זוכר כבר 25 שנה, כשלמדתי לתואר ראשון בלשון עברית ושפה וספרות ערבית:
סֶחֶר מֶכֶר – במקום: סַחַר מֶכֶר
כלב נובֵחַ לא נושֵחַ – במקום: כלב נובח לא נושֵךְ
וה”המצאה” האחרונה, ממש מהימים האלה:
הַשְכָּם להורגך – הַשְכֵּם להורגו – במקום: הקם להורגך השכם להורגו
אז מה אני טוען, בעצם?
שהצורה טריקכ ח’צ’רא/א’, בנקבה תקנית, השפיעה על צורת הזכר דרבכ אח’צ’ר והפכה אותה ל- דרבכ ח’צ’רא/א’/ה, וזה מה שיפה בשפות דבורות.
לגבי השורש ד.ר.ב, היה לנו עליו פוסט נפרד:
ונא לא להתבלבל עם השורש של מכות, שנשמע דומה, אך הוא שונה: צ’.ר.ב ضرب
וגם על השורש ח’.צ’.ר היה לנו פוסט:
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
=-=-=-=
ואז באה Yafit Marom והרסה לי הכל 🙂 :
המין הדקדוקי של درب בלהגים בדואיים הוא נקבה. כך גם طريق.
למשל: الدرب الزينة דרך הישר, درب صعبة דרך קשה למעבר וכו’.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top