מרחבא

שלום לכולם,

מילת היום מופיעה בזכותה של חברתי רעות כהן, מקימת "דרך הרעות".

אז מילת היום היא –

מַוַדַּה مَوَدَّة – חיבה, ידידות, אהבה

רעות שלחה לי סרטון מחשבון טיקטוק:

حقائق بودكاست 
podcast.truths

לפודקסט "עובדות/אמיתות" יש כמעט 82,000 עוקבים.

ביוטיוב הוא כותב על עצמו:
Welcome to بودكاست Truths – where real stories, raw emotions, and deep conversations come to life.
We dive into powerful topics that matter, from mindset and motivation to culture, identity, and truth.
New short clips every day – in Arabic & English – for those who love to reflect, question, and grow.

تابعنا في بودكاست Truths  حيث نناقش الواقع، نطرح الأسئلة، ونحكي القصص التي تهمك.
محتوى عميق ومُلهم يجمع بين اللغة العربية والإنجليزية.

עקבו אחרינו בפודקסט "אמיתות", בו אנו דנים במציאות, מעלים שאלות ומדברים על סיפורים שמעניינים אותך.
תוכן עמוק ונותן השראה, שמלכד בין השפר הערבית לאנגלית.

=-=

לא הצלחתי להבין מאיפה הם משדרים.

אורך הסרטון שרעות שלחה לי הוא 40 שניות, והוא קטע מתוכן ארוך יותר (לא הבנתי את שיקולי העריכה שלהם, אבל מילא), אבל המלל שהוצמד לו ארוך ממנו בהרבה.
זה מטורף בעיניי.

هل نحن نختار شركاء الحياة بعقلانية أم أننا نغرق في دوامة من التعلق والاحتياج؟ في حوار جريء ومختلف من تخيل بودكاست، تشارك اللايف كوتش إيمان بخاش رؤية غير تقليدية حول مفهوم الحب، مؤكدة أن الكثير مما نطلق عليه حباً هو في الواقع احتياج عاطفي أو تعلق مرضي.
يكشف هذا النقاش العميق عن الفروقات الدقيقة بين هذه المشاعر، ولماذا نعجز أحياناً عن بناء علاقات صحية مستمرة. هل الحب فعلاً قرار أم شعور؟ ولماذا غابت كلمة حب عن مفاهيم المودة والرحمة في سياق العلاقات الزوجية؟ إجابات ستغير نظرتك تماماً لمن تحب ولماذا تحب.
هل الحب قرار أم احتياج عاطفي؟ رؤية إيمان بخاش عن التعلق والحب
مقدمة

האם אנו בוחרים את שותפינו לחיים בהיגיון או שאנו טובעים במערבולת של תלות ונזקקות? בשיחה אמיצה ושונה מפודקסט תַחַ'יַּל (דמיין! זהו פודקסט שמקום מושבו באיחוד האמירויות. שלו), המאמנת האישית אימאן בח'אש (לא הצלחתי למצוא עליה פרטים נוספים. שלו) משתפת גישה שאינה מקובלת בנושא מובנהּ של האהבה, בהדגישהּ שרוב מה שאנו קוראים לו אהבה הוא למעשה צורך רגשי או תלות חולנית.
הדיון העמוק הזה חושף את ההבדלים העדינים בין התחושות האלה, ומדוע אין ביכולתנו לבנות קשרים בריאים ומתמשכים. האם האהבה היא באמת החלטה או רגש? ומדוע המילה אהבה נעדרה ממובני הידידות והרחמים בהקשר של היחסים הזוגיים? תשובות שישנו לגמרי את השקפתך לגבי מי שאתה אוהב ומדוע אתה אוהב.
האם האהבה היא החלטה או צורך רגשי? גישתה של אימאן בח'אש על התלות והאהבה
הקדמה (ומפה זה ממשיך וממשיך וממשיך. לא פגשתי תופעה כזו בעבר).

– שו אלפרק בין אלחב ואלתעלק ואלאחתיאג'? סאאל קבל: פי אשי אסמה חב?
– היכ ג'איה(?) אלכ. אלחב אלוחיד, אנא בראיי, הו אלחב תבעכ לאולאדכ
– אללה!
– אנא היכ בחס. כמאן הידא ראיי
– לאנה חתא עלא פכרה יעני באלקראאן מא אנד'כר. אנד'כר מודה ורחמה. מא אנד'כר חב
– מיה באלמיה. אנא בלשת אערף שו אלחב-
– אלאאיה שו בתקול? ח'לק לכם מן אספכם אזואג'ן לתסכנוא אליהא-, אנא ח'לקנאכם מן ד'כר ואנת'א. לחט'ה. וג'על בינכם מודה ורחמה

– شو الفرق بين الحبّ والتّعلّق والاحتياج؟ سؤال قبل: في اشي اسمه حبّ؟
– هيك جاية(؟) الك. الحبّ الوحيد، أنا برأيي، هو الحبّ تبعك لأولادك
– الله!
– أنا هيك بحسّ. كمان هيدا رأيي
– لأنّه حتّى على فكرة يعني بالقرآن ما انذكر. انذكر مودّة ورحمة. ما انذكر حبّ
– مية بالميّة. أنا بلّشت أعرف شو الحبّ-
– الآية شو بتقول؟ خَلَقَ لَكُم مِّنْ أَنفُسِكُمْ أَزْوَاجًا لِّتَسْكُنُوا إِلَيْهَا-، إِنَّا خَلَقْنَاكُم مِّن ذَكَرٍ وَأُنثَىٰ. لحظة. وَجَعَلَ بَيْنَكُم مَّوَدَّةً وَرَحْمَةً

– מה השוני בין אהבה, תלות ונזקקות? ושאלה לפני: האם יש דבר שנקרא אהבה?
– אני בדיוק עונה לך. האהבה היחידה, בעיניי, היא האהבה שלך לילדיך
– ואו!
– כך אני מרגישה. זו דעתי
– כי, אגב, אפילו בקוראן היא אינה מוזכרת. מוזכרים ידידות ורחמים. לא הוזכרה אהבה
– בדיוק. אני התחלתי להבין מה זו אהבה-
– מה אומר הפסוק? "יצר לכם נשים כעצם מעצמכם למען תדבקו בהן"- (סורת הביזנטים, אלרום, 30, פסוק 21. הוא מתבלבל וממשיך עם חלק מפסוק אחר), "בראנו אתכם מתוך זכר ונקבה" (סורת החדרים, אלחג'ראת, 49, פסוק 13). רגע. "והשכין ביניכם אהבה וחמלה" (זה המשך הפסוק הקודם. שימו לב שהמילה מודה מתורגמת בתרגום הקוראן של רובין שמובא פה גם כן כ"אהבה", אם כי הדוברים מנסים ליצור בידול בין חב ל- מודה. שלו)

(התרגום שלי. שָלֵו)

https://www.tiktok.com/@podcast…/video/7664287202813152528

=-=-=-=-=-=-=

בעבר הרחוק פרסמתי את הדברים הבאים:

מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא יאיר פז-גולד.

אז מילת היום היא –

בִּדִּי بِدِّي – אני רוצה

לשמיעה: https://clyp.it/dwewokdy

אך גם: אני אמור; אני עומד ל-; אני צריך; אני חייב

זהו מקרה קלאסי, כפי שאני אומר תמיד לתלמידיי, בו חייבים לשים לב להנגנה, לאינטונציה של הדברים:

יַאי!!! בִּדִּי אַרוּח עַאלְבֵּית! – יש, אני רוצה ללכת הביתה! (כולי שמחה ואושר)
אֵה, בדי ארוח עאלבית הַלַּק – אה… אני צריך ללכת הביתה עכשיו (מחוסר ברירה)
בדי ארוח עאלבית!!! – אני חייב ללכת הביתה!!!

מילת היום היא ייחודית מאוד מבחינת תצורתה ושימושה, ומצד שני היא אחת הנפוצות ביותר בשיח במדוברת באשר הוא.

ראשית, זו נטייתה לפי הגופים השונים:

בִּדַּכּ بِدَّك – אתה רוצה
בִּדֶּכּ بِدّك – את רוצה
בִּדֹּה או בִּדּוֹ بِدّه / بدّو – הוא רוצה
בִּדְּהַא או בִּדַּא بِدّها – היא רוצה
בִּדְּנַא بِدّنا – אנחנו רוצים
בִּדְּכֹּם או בִּדְּכּוֹ بِدّكم / بدّكو – אתם רוצים
בִּדְּהֹם או בִּדּוֹם بِدّهم / بدّوم – הם רוצים

בספרותית הדרך להביע רצון היא לרוב עם הפועל אַרַאדַ أراد בבניין הרביעי, שהוא הדרך שבשימוש במדוברת עיראקית.

מאזור השומרון צפונה, בואכם הגליל וגם סוריה ולבנון, הסיומת של צורות הרבים נוכחים ונסתרים נגמרת ב-נון:
בִּדְּכֹּן, בִּדְּהֹן بِدّكن، بِدّهن

הבדואים אומרים וִדִּי وِدي במקום بدي

בלבנון ה-בית מנוקדת עם פתח/פתחה: בַּדִּי بَدّي

המילה נפוצה באזורנו, כלומר אזור הלבנט/אלשאם.
במצרים, למשל, "אני רוצה" אומרים בכלל: אַנַא עַאיֶז أنا عايز או עַאוֶז عاوز.
בלהגי המפרץ ובצפון אפריקה, המגרב, אומרים: אַבְּעִ'י أبغي.

פעמים רבות בדיבור, ה-"בדי" (על נטיותיו) מתקצר ל-"ד", למשל "בדי ארוח" נשמע כמו "דרוח".

=-=-=
"רוצה", בכל השפות שאני מכיר, הוא פועל לכל דבר. רוצה הוא בזמן בינוני פועל. יש גם בינוני פעול: רצוי.
בעברית יש לו גם זמן עבר: רצה; עתיד: ירצה; שם פועל: לרצות, וכו'.

אבל בערבית?
בערבית זו מילית "מוזרה", שקיימת רק בזמן הווה, ויש לה מושא ישיר:

בִּדִּי אֶלסַּיַּארַה הַדִי – אני רוצה את המכונית הזו

* כַּאן בִּדֹּה كان بِدّه – הוא רצה. מוסיפים למילה את הפועל הקפוא כאן, שפירושו היה, כדי לתת לה משמעות בזמן עבר. כַּאן בִּדִּי – רציתי (ואפשר גם: כֻּנְת בִּדִּי – "הייתי רציתי")
* בִּדֹּה יְכּוּן بِدّه بكون – נראה ש- (מיל:' רוצה/צריך להיות)
* (אֶלשַּעְ'לֶה) בִּדְּהַא כַּלַאם? (الشّغلة) بِدّها كلام؟ – חבל על הדיבורים, אין שום ספק בכך (מיל': העניין מצריך דיבור?)
* (אלשע'לה) בִּדְּהַא וִשּ بِدّها وشّ؟ – צריך חוצפה בשביל (לומר/לעשות זאת. מיל': העניין מצריך פָּנים!)
* אֵיש/כִּיף מַא בִּדַּכּ ايش/كيف ما بِدّك – כמה/כמו שאתה רוצה
* שוּ בִּדַּכּ? شو بدّك؟ – מה אתה רוצה?
* (מא) בדיש (ما) بدّيش – אני לא רוצה
* שוּ בִּדֹּה יְצִיר? شو بِدّه يصير – מה כבר יכול לקרות?
* אִללִּי בִּדֹּה יְצִיר יְצִיר اللّي بِدّه يصير يصير – יהיה מה שיהיה, מה שצריך לקרות יקרה
* שוּ בִּדְּנַא נִעְמַל/נְסַוִּי? شو بِدّنا نعمل/نسوّي؟ – אין ברירה, מה אנו כבר יכולים לעשות?
* בִּדִּי מִנַּכּ מַצַארִי بدّي منّك مصاري – אתה חייב לי כסף (מילולית: אני רוצה ממך כסף)
ועוד ביטויים רבים.

אז איך המילה הזו נוצרה?

היא בעצם "שיבוש" שהזמן יצר, מרוב שימוש, בביטוי הספרותי בִּוֻדִּי بِوُدِّي, שפירושו: ברצוני.

השורש הספרותי ו.ד.ד (בגזרת פ"ו-כפולים) עוסק ברצון. בעברית השורש המקביל לו הוא י.ד.ד של ידידים וידידוּת.

* הפועל הספרותי וַדַּ وَدّ בבניין הראשון – רצה; אהב, חיבב
* וֻדּ وُدّ, צורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – רצון; אהבה, חיבה; ידידות
* בִּוֻדִּי بودّي – ב+רצון+שלי = ברצוני, אני רוצה. מש"ל
* הפועל תַוַדַּדַ تودّد בבניין החמישי – גילה אהבה ל-
* וִדַאד وداد, שם פעולה נוסף של הבניין הראשון – ידידות, וגם שם של בחורה: ידידה (במלעיל…)
* מַוַדַּה مودّة, כנ"ל – ידידות
* וַדוּד ودود – אהוב, חביב; חברותי; שופע אהבה. וגם: אחד משמותיו של אללה

ומילה אחרונה:
יש מסבירים את קיומה של האות בית, המופיעה במדוברת לפני (רובם של) הפעלים בזמן הווה-עתיד, כשריד של בדי על נטיותיו:

אַנַא בַּרוּח עַאלְבֵּית أنا بروح عالبيت – אני הולך הביתה

היה במקור:

אנא בִּדִּי אַרוּח עאלבית أنا بدّي اروح عالبيت – אני רוצה ללכת הביתה

התמונה: Timon Studler

זה היה הפוסט ה- 3,263 שלנו.

שיהיה יום מצוין, שבת שלום, חג שמח ושנה טובה לכולם!

שלו

מיזם ערביט הוא זוכה פרס "קרן שרוני" לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.