כבוד

כבוד
פעלים שמות עצם (מופשטים) תרבותLeave a Comment on כבוד

כבוד

כבוד

פורסם לראשונה ב- 18.7.19

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא רועי לוי, שכתב לנו:
“אשמח לפוסטים על המילים הערביות שרף ואִחְתִראם – כבוד”
אז מילת היום היא –
שַרַף شَرَف וברבים אַשְרַאף أشراف – כבוד; פאר, רוממות; מקום רם ונישא
לשמיעה:

לאחתראם הקדשנו פוסט לפני כמה שבועות.
השורש הערבי ש.ר.ף עוסק בכבוד ובמקומות גבוהים, וברור שיש קשר בין השניים.
לפני שנמשיך, כמה מילים על כבוד בהקשר של ערבים.
כל תרבות, כל חברה בעולם, והערכים החשובים לה.
לערבים, עוד מתקופת הג’אהליה (התקופה שלפני האסלאם), הכבוד היה בין הדברים החשובים ביותר בחיים, ממש ערך עליון, ויש יגידו: הערך החשוב ביותר, לצד הבעלות על הקרקע.
תשאלו ישראלים (יהודים) רבים, צעירים בעיקר, מה הכי חשוב להם בחיים, ותקבלו תשובות מגוונות, שאני מוכן להמר ש”כבוד” לא תהיה אחת מהן.
אבל לערבים הכבוד חשוב. זה נשמע סטיגמטי ושחוק, אבל אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם…
כמה פעמים שמעתם את הצירוף “פגיעה בכבוד המשפחה”, בעיקר בהקשרים פליליים?
כמה פעמים הוזהרתם לא לקלל ערבי בקללות בוטות, שבעברית עשויות להישמע חסרות חשיבות?
ומכיוון שמדובר בעניין מרכזי בחיים, יש ל- “כבוד” כמה מילים בערבית:
שרף, אִחְתִרַאם احترام וגם עִרְצ’ عرض (כבוד עצמי, כבוד האבות, אך בעיקר: כבוד האישה הנשואה), וייתכן שיש עוד שאינני זוכר כרגע.
הנה כמה משפטים ממאמר (שפגשתי במקרה) של ד”ר משה כהן:
“כבוד המשפחה וכבוד האישה
اِلْاَرْض وِالْعَرِض – אִל-אַרְץ’ וִאלְ-עַרְץ’- האדמה וכבוד המשפחה. פתגם מפורסם זה, מדגיש את הקשר האמיץ בין הערבי לבין אדמתו וכבוד משפחתו.
שני מושגים מרכזיים של כבוד מצויים בחברה הערבית: האחד הוא שַרַף, שהוא שם כולל לכל תחומי הכבוד והוא משתנה בהתאם להתנהגותו של האדם הנוהג בנדיבות עם הסובבים אותו והליכותיו טובות. לעומתו, עַרְץ’ או עִרְץ’, עאר הוא סוג של כבוד המתייחס בעיקר בקשר לצניעות האישה ולכיבוש יצרה. החברה הערבית בכלל והבדווית בפרט מצטיינת בטיפוח יחס של כבוד בין אנשיה ומשיתה עונשים כבדים על אדם שהקל ראש או פגע בכבוד הזולת, שהוא הבסיס ליחסי אנוש בחברה. לכבוד נודעת גם משמעות בתחום הכלכלי כמו בתחום האישי.
סיכומו של דבר, הכבוד מתמצה בשלושה מישורים: המישור החומרי: ממון, רכוש וקרקע; המישור של השם הטוב של הפרט והחמולה; המישור השלישי הוא כבוד האישה”.
=-=-=-=
* הפועל הספרותי שַרַפַ شَرَفَ בבניין הראשון – הסתכל מלמעלה
* הפועל הספרותי שַרֻפַ شَرُفَ גם בבניין הראשון, אך במשקל אחר – נעשה נכבד, אציל, מיוחד; התרומם
* הפועל שַרַּף شرّف בבניין השני – כיבד בנוכחותו את-; הביא כבוד ל-; רומם
* שַרַּפְתְנַא! شرّفتنا – הבאת לנו כבוד; היה לנו נעים במחיצתך
* אַנַּסְתְנַא أَنّستنا / אַאנַסְתְנַא וּשַרַּפְתְנַא! آنستنا وشرّفتنا – היה לנו נעים במחיצתך!; לכבוד הוא לי לארח אותך (מיל’: הרגשנו איתך נוח וכיבדת אותנו בנוכחותך)
* תַשְרִיף تشريف וברבים תַשְרִיפַאת تشريفات, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – כיבוד אורחים, פרק הכיבוד בטקס
* דִיוַאנֶ אלתַּשְרִיפַאת ديوان التّشريفات – לשכת הטקס (למשל במשרד החוץ)
* הפועל אַשְרַףַ أشرف בבניין הרביעי – השקיף, פיקח; הסתכל ממקום גבוה
* אִשְרַאף إشراف, שם הפעולה של הבניין – פיקוח
* מֻשְרֶף مشرف, צורת הבינוני הפועל של הבניין – משקיף, מפקח, ממונה
* הפועל תְשַרַּף تشرّف בבניין החמישי – התכבד, זכה לכבוד; היה לו נעים להכיר את-
* תְשַרַּפְנַא (בִּמַעְרִפְתַכּ)! تشرّفنا بمعرفتك – נעים לנו מאוד! לכבוד הוא לנו. התשובה המקובלת: זַאדְנַא אֶלשַּרַף زادنا الشّرف (מיל’: נוסף לנו כבוד) או אֶלשַּרַף אִלִי/אִלְנַא الشّرف الي / النا (הכבוד שלי/שלנו)
* בְּשַרַפַכּ?! بشرفك؟ – בחייך! אתה נשבע?; אני נשבע! (תלוי הקשר)
* וַעֶד שַרַף وعد شرف / כִּלְמֶת שַרַף كلمة شرف – הבטחה / מילה של כבוד
* עַלַא שַרַף- على شرف – לכבוד-
* שֻרְפֶה شرفة – מרפסת של קומה עליונה בבניין; יציע; פסגה
* שַרִיף شريف וברבים אַשְרַאף أشراف או שֻרַפַאא’ شرفاء – אציל, נשיא, מיוחס, מכובד; מי שמוצאו ממשפחת הנביא, וראו מיד בהמשך
* אֶלְקֻדְסֶ אלשַּרִיף القدس الشّريف – ירושלים (המכובדת)
* אֶלְחַרַמֵינֶ אלשַּרִיפֵין الحرمين الشّريفين – שני המקומות הקדושים (ביותר) לאסלאם, הערים מכה ואלמדינה בסעודיה
* אַלְחַדִיתֶ’ אלנַּבַּוִיֶּ אלשַּרִיף الحديث النّبويّ الشّريف – קובץ החדית’ים (“התורה שבעל-פה”) המכובד המיוחס לנביא
* שַרִיף מַכַּה شريف مكّة או שַרִיףֶ אלְחִגַ’אז شريف الحجاز הם כינוי של מושל הערים מכה ומדינה. נושא המשרה אמור להיות צאצא של נכדו של הנביא, חסן בלי עלי בן אבי טאלב
והנה קטע מויקיפדיה:
“שריף (בערבית شريف, שפירושו “מכובד”, “אציל”) הוא תואר שבטי ערבי מסורתי הניתן למגן נכסי השבט כגון רכוש, בארות ואדמה.
הסונים ייחדו בעבר בתואר “שריף” את צאצאיו של חסן בן עלי, כדוגמת בני שבט הטבאטבאי. בעוד צאצאיו של חוסין בן עלי מכונים “סייד”. לאחר סיום שלטון ההאשמים במכה כונו גם צאצאיו של חסן בכינוי “סייד” (חסן וחוסיין הם נכדיו של הנביא מוחמד דרך נישואיו של עלי בן אבי טאלב לפאטמה בת הנביא).
בין 1201 ועד כיבוש מכה על ידי אבן סעוד בשנת 1925 המשפחה ההאשמית, ששלטה בערים הקדושות מכה ומדינה, החזיקה בתואר “השריף של מכה”, ואיתו לעיתים גם בתואר “מלך החג’אז”. לעיתים פעלה המשפחה ההאשמית בחסות שושלות מוסלמיות ששלטו על שטחים נרחבים במזרח התיכון, כגון בית עבאס, האיובים, הממלוכים והחל מ-1517 הסולטאן העות’מאני; יחד עם זאת, תנאי השטח הקשים בחצי האי ערב והאוכלוסייה השבטית מנעו שלטון אפקטיבי של המעצמות האזוריות, והשריף שמר על מידה רבה של אוטונומיה.
תפקידו הרשמי של השריף של מכה הוא להגן על הערים הקדושות ולהבטיח את ביטחונם של עולי הרגל בחאג’.
לתואר שֵריף אין קשר לשוני לתואר שֵריף באנגלית. המילה האנגלית שריף היא התפתחות לשונית של תואר האנגלי העתיק shire-reeve שמשמעותו “אוכף חוק מחוזי” “.
=-=-=-=
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
שַרַפַאת شرفات.
שרפאת הוא כפר בדרום ירושלים, צמוד לבית צפאפא, אך רוב הירושלמים, בעיקר תושבי השכונה האדירה-בגודלה גילֹה, מכירים אותו כ…
צמוד לשכונת גילה.
בכפר כ- 1,500 תושבים, והוא עתיק יחסית. מהערך החובבני של הכפר בערבית עולה שבעבר הרחוק הוא היה נוצרי, אך תושביו התאסלמו.
הערך באנגלית (אין ערך בעברית) הוא מפואר ומרשים הרבה יותר. הוא מספר שמדובר בשכונה ירושלמית (למרות שזהו כפר, במקור. שלו) שבין 48′ ל- 67′ הייתה בשליטת ירדן, כלומר היא נמצאת מעבר לקו הירוק.
הכפר ככל הנראה קרוי על שם משפחת אֶלְאַשְרַף الأشرف, שגרה בו בעבר (ואולי גם היום, לא בדקתי).
=-=-=-=
הקורא Avshalom Farjun הוסיף לנו כמה פתגמים יפים:
שַרַףֶ אלְבִּנְת זַיּ עוּדֶ אלְכִּבְּרִית – יְוַלֶּע מַרַּה וַאחְדֶה شرف البنت زيّ عود الكبريت يولّع مرّة واحدة – כבוד הבת הוא כמו גפרור – נשרף בבת אחת (ברגע שנערה או בחורה איבדה את בתוליה שלא במסגרת נישואין – הדבר בלתי ניתן לתיקון, והכבוד שלה אבד לנצח)
אִללִּי מַא אִלֹה אַרְץ’ מַא אִלֹה עַרְץ’ اللّي ما اله أرض ما اله عرض – מי שאין לו אדמה אין לו כבוד
אִללִּי מַאתַת בִּנְתֹה אִנְסַתַר עַרְצ’ֹה اللّي ماتت بنته انستر عرضه – מי שבתו מתה, כבודו נשמר (כי אין חשש שכבודו ייפגע בשל מעשיה)
בַּיַּאע אַרְצ’ֹה צַ’יַּאע עַרְצ’ֹה بيّاع أرضه ضيّاع عرضه – מי שמוכר את אדמתו מאבד את כבודו
=-=-=-=
נסיים את הפוסט עם שריף, ילד הפלא הדרוזי, שהוא ילד פלא שמלאו לו כבר 40 שנים.
קבלו את שריף עם שירו “יום הרווקים” שירו של עופר לוי:
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top