פורסם לראשונה ב- 1.3.21
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, ששאלה על המילה סולחה.
צֻלְח صُلح – פיוס, התפייסות, השלמה, פשרה, סיום יריבות; שלום, הסכם אי לוחמה (לפי דיני האסלאם)
לשמיעה:https://soundcloud.com/listen2arabit/3otaz68coads
תזכורת: האות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית.
השורש הערבי צ.ל.ח כולו טוב והוא עוסק בפיוס ובשלום, וכן בתיקונים ושיפורים וגם באינטרסים. הוא ספרותי מאוד, אך בשל תוכנו הוא נוכח ושופע מאוד גם בשיח במדוברת.
בעברית הוא עוסק בהצלחה ובצליחה, שפירושה התגברות על מכשול (צלחות מתכתבות עם השורש הערבי צ.ח.ן, שהופיע פה בעבר).
* הפועל הספרותי צַלַחַ صَلَحَ בבניין הראשון, שמילת היום היא צורת שם הפעולה/מצדר שלו – היה טוב, נעשה טוב, נעשה ישר-דרך, תקן, כשר; היה מתאים או כשיר ל-
* מֻעַאהַדַת צֻלְח معاهدة صُلح – הסכם שלום
* מַחְכַּמֶתֶ אלצֻּלְח محكمة الصّلح – בית משפט השלום
* צֻלְח עַשַאאִרִיּ صلح عشائريّ – הסכם אי-לוחמה בין שבטים (לאחר שרשרת נקמות דם; “סולחה”)
* צַלַאח صلاح, בצורת שם פעולה/מצדר נוספת של הבניין – יושר, צדק, ניקיון-כפיים, טוהר-לב; כשירות, תקינות, שמישות; שם פרטי
* צַלַאחִיַּה صلاحيّة וברבים צַלַאחִיַּאת صلاحيّات – סמכות; תקינות, שמישות, כשירות
* תַגַ’אוֻזֶ אלצַּלַאחִיַּה تجاوز الصّلاحيّة – עקיפת סמכות, חריגה מהסמכות
* מֻדֶּתֶ אלצַּלַאחִיַּה مدّة الصّلاحيّة – תאריך תפוגה (של מוצר)
* צֻלוּח صُلوح, בצורת שם פעולה/מצדר נוספת של הבניין – יושר, חסידות
* צַאלֶח صالح וברבים צַאלְחִין صالحين, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – כשם תואר: טוב, חסיד, הגון, ישר; כשיר, תקין, ראוי לשימוש, לא מקולקל; כשם עצם: טובה, תועלת, אינטרס; שם פרטי לגבר
* לִצַאלֶח- لصالح-; פִי צַאלֶח- في صالح- – לטובת-, עבור-
* אַלצַּאלֶחֶ אלְעַאםּ الصّالح العامّ – טובת הכלל (מיל’: הטוב הכללי, הציבורי)
* אַלְגִ’ילֶ אלצַּאלֶח الجيل الصّالح; אַלסַּלַףֶ אלצַּאלֶח السلف الصّالح – דור הצדיקים ישרי-הדרך בראשית האסלאם (מכאן המונח סַלַפִים)
* צַאלֶח לִלזַּוַאג’ صالح للزّواج – כשיר לנישואין (מבחינת ההלכה)
* מֻוַאטַנַה צַאלִחַה مواطنة صالحة – אזרחות טובה
* הפועל צַלַּח صلّح בבניין השני – תיקן, שיפר; הסדיר, החזיר למוטב
* הפועל הספרותי צַאלַחַ صالَح בבניין השלישי – השלים עם-, פייס את-, הפסיק להיות “ברוגז”
* מֻצַאלַחַה مُصَالَحَة בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – פיוס, התפייסות, השכנת שלום; הסכם שלום
* מֻצַאלֶח مصالِح, בצורת הבינוני הפועל – רודף שלום, משכין שלום
* הפועל הספרותי אַצְלַחַ أصلح בבניין הרביעי – תיקן, שיפר; השלים, פייס בין-; הועיל
* אִצְלַאח إصلاح, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – רפורמה, תיקון, שיפור; שיפוץ פיזי
* אִצְלַאחֶ אלְאַרַאצִ’י إصلاح الأراضي – השבחת הקרקע
* אִצְלַאח אִקְתִצַאדִיּ إصلاح اقتصاديّ – רפורמה כלכלית
* אִצְלַאחִי إصلاحيّ – כשם תואר: רפורמי, מתקן; כשם עצם: רפורמטור, מתקן חברתי ו/או דתי
* אִצְלַאחִיַּה إصلاحيّة – מוסדות בתי סוהר לעבריינים צעירים בהם הם לומדים מקצוע
* מַרְכַּז אִצְלַאח مركز إصلاح – בית כלא (מיל’: בית תיקון)
* מֻצְלֶח مُصْلح, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – מתקן, רפורמטור; משכין שלום; שם פרטי
* הפועל תְצַלַּח تصلّح בבניין החמישי – תוקן, השתפר
* הפועל הספרותי תַצַאלַחוּא تصالحوا בבניין השישי – התפייסו, השלימו אלה עם אלה, כרתו ברית שלום
* תַצַאלֻח تصالُح, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – פיוס, שלום
* הפועל הספרותי אִצְטַלַחַ اصطلح בבניין השמיני – הסכים על אודות-; התפייס; הסכים לקבוע את- כמונח
* אִצְטִלַאחִיַּה اصطلاحيّة, המבוססת על צורת שם הפעולה של הבניין – מינוח, טרמינולוגיה
* מֻצְטַלַח مصطلح וברבים מֻצְטַלַחַאת مصطلحات, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – מונח, מושג; מינוח, טרמינולוגיה
* הפועל הספרותי אִסְתַצְלַחַ استصلح בבניין העשירי – תיקן, ביקש לתקן, מצא את- לראוי ותקין
* צַלוּח صلوح או צַלִיח صليح – חסיד, צדיק
* מַצְלַחַה مَصلحة וברבים מַצַאלֶח مصالح – אינטרס, תועלת; שירות, מחלקה, מחלקת שירות; רָשות, אגף; עסק, מקום עבודה
* מַצְלַחַה עַאמַּה مَصلحة – אינטרס ציבורי; טובת הכלל
* מַצְלַחַה שַחְ’צִיַּה مَصلحة شخصيّة – אינטרס אישי/פרטי
* מַצְלַחַה מֻשְתַרַכַּה مَصلحة مشتركة – אינטרס משותף
* דַ’ווּ אלְמַצְלַחַה ذوو المَصلحة – הצדדים בעלי העניין
* מַצַאלֶח מֻתַעַארִצַ’ה مَصالح متعارضة או תַעַארֻצֶ’ אלְמַצַאלֶח تعارُض المَصالح – ניגוד אינטרסים
* זַוַאג’ מַצְלַחַה زواج مَصلحة – נישואים לשם תועלת ונוחיות
* מַצְלַחַתֶ אלְמִיַאה مَصلحة المياه – רשות/מחלקת המים
* מַצְלַחַתֶ אלְמַוַאנִא’ مَصلحة الموانئ – רשות הנמלים
* מַצְלַחִיּ مَصلحيّ – מביא תועלת; אינטרסנטי
* מַצְלַחְגִ’י مَصلحجي – (אדם) אינטרסנטי
* אִללִּי תְכַּסַּר/וִקֶע יִתְצַלַּח اللّي تكسّر/وقع يتصلّح – כל דבר אפשר לתקן (מיל’: מה שנשבר ניתן לתיקון)
* אִללִּי תְכַּסַּר יִתְצַלַּח? اللّي تكسّر يتصلّح؟ – (כשאלה רטורית) את שנעשה אין להשיב (מיל’: מה שנשבר אפשר לתקן???)
* תִשְתִמְנִי פִי שַארֶע וּתִצְלֶחְנִי פִי חַארַה تشتمني في شارع وتصلحني في حارة – אתה מעליב אותי בפומבי, לעיני כולם, אך מתנצל בארבע עיניים (מיל’: אתה מקלל אותי ברחוב אך מתפייס בסמטה)
* תַקַבַּّלַ אללָּהֻ מִנַּא וַמִנְכֻּם צַאלֶחֶ אלְאַעְמַאל تقبّل الله منّا ومنكم صالح الأعمال – מי ייתן ומעשיכם הטובים יעמדו לנו ולכם לזכות (אמירה דתית שנאמרת בחודש רמדאן, בחגים, בעת ביקור במקום קדוש, בעת הרמת תרומה ועוד)
* לַא תִנְסַאנִי מִן צַאלֶחֶ אלדֻּעַאא’ لا تنساني من صالح الدّعاء – אל תשכחני בתפילתך הטובה
“צַאלִח (صالح) הוא נביא ערבי קדום בדת האסלאם, המוזכר בקוראן פעמים רבות.
רקע
צאלח השתייך לשבט ת’מוד שישב ככל הנראה בדרום ערב. מבני האבן של בני השבט מוזכרים בקוראן ומקושרים במסורת האסלאמית עם האתר מדאאן סאלח שבצפון-מערב חצי האי ערב (בשטחה של ערב הסעודית כיום). בדומה להוד, הנביא הערבי שקדם לו, צאלח נשלח על ידי האל אל בני שבטו כדי לבשר להם את בשורת האל היחיד וכדי לשכנעם לנטוש את פולחן האלים הרבים. בתור הוכחה ומופת נשלחה “נאקה מאת אלוהים” (סורה 7, פס’ 73) אל בני השבט והם נדרשו להניח לה לרעות בלי הפרעה. אנשי השבט לא שעו להוראה, חתכו את רגלי הנאקה ושחטו אותה. אז נענשו בידי האל ומתו כולם. יש גרסאות שונות לגבי אופן מותם: ברעידת אדמה (סורה 7, פס’ 78), בסופת ברקים (סורה 41, פס’ 13, 17) או בקול שאגה (סורה 69, פס’ 4)”. (ויקיפדיה)
פינת: “חובה להכיר את המונח הבא”:
“הסכם חֻדַיְבִּיָּה (בערבית: صلح الحديبية, תעתיק מדויק: “צלח אלחדיביה”, מילולית: “שלום חודיבייה”) הוא הסכם שביתת נשק שנחתם בין הנביא מוחמד לשליטי העיר מכה בשנת 628, לתקופה של עשר שנים.
הסכם חודייביה כתקדים היסטורי
מטרותיו של מוחמד ומשמעותו התקדימית של ההסכם כבסיס להסכמי שלום בין מוסלמים לכופרים נתונה במחלוקת פרשנית בין הוגים מוסלמים, היסטוריונים ומזרחנים. יש הרואים את צעדיו של מוחמד כתחבולה שנועדה לאפשר לו לאגור כוח עבור התקפה בזמן נוח יותר. אחרים מפרשים את הסכם חודייביה כמבטא רצון כן בשלום. על פי מוחמד אבן ג’ריר א-טברי, שבט באכר, בעלי בריתם של בני קורייש, תקפו את שבט ח’וזעה, בעלי בריתם של המוסלמים, ובכך הפרו איסור מפורש בהסכם. מוחמד פנה אל קורייש ודרש שיבטלו את בריתם עם באכר, או ששבט באכר יפצה את ח’וזעה, או שההסכם יבוטל. קורייש בחרו לבטל את ההסכם.
אחד ההישגים החשובים של הסכם חודייביה עבור מוחמד ואנשיו היה כיבוש ח’ייבר היהודית, שהתאפשר בעקבות סעיף אי-ההתקפה שהיה כלול בהסכם. סעיף זה ביטל למעשה את ברית ההגנה הצבאית שהייתה בין תושבי מכה עובדי האלילים לתושבי ח’ייבר היהודים, ובכך סלל את הדרך לניצחונו של מוחמד ללא הפרעה.
לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979 הוצג הסכם חודייביה כמקור וכראיה לכך שהסכם השלום עליו חתם אנואר סאדאת אינו עומד בסתירה לדיני האסלאם.
יאסר ערפאת השווה את הסכמי אוסלו להסכם חודיבייה מספר פעמים בנאומים פומביים (בנאום יוהנסבורג ב-94 ובקהיר ב-95).” (ויקיפדיה)
אז מה עם הסולחה, עליה שאלה חיה?
“סולחה, או צלחה (בערבית: الصلحة, “שלום”), היא טקס מקובל בחברה הערבית, שבו שני צדדים המעורבים בסכסוך כורתים ברית שלום. את הטקס מנהלים המתווכים שפישרו בין הצדדים, והוא בעל כללים ברורים.
הצד הנפגע צריך להסכים לקיום הסולחה והוא גם הקובע את הסכום שישולם לו כפיצוי. במקרה של רצח, הפיצוי הוא הדייה (כופר נפש).
סולחה נחשבת כשביתת נשק לזמן בלתי מוגדר. הצד הנפגע יכול להודיע שזהו הסכם לעד על ידי זה שהוא מכריז שנפתח דף חדש. כלומר, העבר נשכח כליל.
הטקס
בבוקר הטקס המתווכים מלווים את הצד הפוגע לביתו של הצד הנפגע.
המתווך קושר מטפחת לבנה על מוט עץ. מטפחת זו מסמלת שלום וטוהר. המתווך, הצד הפוגע והצד הנפגע קושרים כל אחד קשר במטפחת, המסמלים את איחוי הקרע. לאחר מכן משפחת הצד הנפגע עומדת בשורה ושני הצדדים לוחצים ידיים.
לטקס מוזמנים אורחים רבים. הצד הפוגע משלם על הכיבוד, והצד הנפגע אחראי על הכנתו. לפני הארוחה המתווך קורא את תנאי הסולחה, והצד הפוגע משלם לו את סכום הפיצוי. כאן מתחיל טקס שבו מבקשים מהצד הנפגע להוריד מהסכום “לכבוד” מוחמד ואורחים נכבדים. הצד הנפגע מסכים כל עוד הסכום לא נופל מהמינימום האמיתי שאליו הוא שואף. לאחר מכן המתווך מעביר את הפיצוי לצד הנפגע וקורא שוב את תנאי הסולחה.
לאחר הארוחה שני הצדדים חוזרים על טקס לחיצות הידיים ושותים קפה ביחד. […]” (שם)
הצורה סולחה, בנקבה, אינה מופיעה במילונים. מבחינת הדקדוק, היא צורת הפרט הבודד של מילת היום – צלח: הסכם שלום, הסכם אי-לחימה, ועדיין, מילונים אינם מתייחסים אליה כערך מילוני. מעניין.
ואלמלא זה היה פוסט כל כך ארוך, הייתי מזכיר במילה או שתיים גם את שיח’ ראא’ד צלאח (מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל), וגם את צלאח שחאדה (בעבר ראש הזרוע הצבאית של חמאס)…
אבל אי אפשר בלי שורה-שתיים על:
“צלאח א-דין (ערבית: صلاح الدّين يوسف طجير بن ايوب, תעתיק מדויק: צלאח אלדין יוסף טג’יר בן איוב, תרגום: “צדקת האמונה”; בכורדית: سهلاحهدین ئهیوبی, Selah’edînê Eyubî; בספרות המערב מוכר בשם “סלדין” (Saladin); 1137/8 – 4 במרץ 1193) ייסד את השושלת האיובית במצרים ובסוריה, שהייתה כורדית במוצאה. ידוע הן בעולם המוסלמי והן בנוצרי על מנהיגותו והצלחותיו הצבאיות, שרוככו באבירותו ובטבעו הרחמני בזמן מסעות הצלב.
במשך הדורות נתן צלאח א-דין השראה למוסלמים מבחינות רבות. עיט צלאח א-דין, סמלו של צלאח א-דין, מתנוסס על דגל מצרים וכן על כמה מסמלי מדינות ערב, ביניהן עיראק מולדתו, שבשנת 1976 אף הקימה את מחוז סלאח א-דין, שבירתו היא עיר הולדתו תיכרית.
בתקופה המודרנית מתייחסים ערביי הארץ פעמים רבות אל צלאח א-דין כגיבורם בזכות הצלחתו לגרש את הצלבנים. […]” (שם)
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.