שמחה

שמחה
פעלים שמות עצם (מוחשיים) שמות עצם (מופשטים) שמות פעולהLeave a Comment on שמחה

שמחה

שמחה

פורסם לראשונה ב- 3.1.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של ידידתי הקוראת Rina Turgeman בעלת הדף שלטי שירותים מהארץ ומהעולם – PhoToilet, שכתבה לנו:
“בעקבות סערת הפסטיגל, היה פוסט על “פרחה”?”
בנוסף, גם @Yifat Aharon Yadger שאלה אם התייחסנו למילה.
אז מילת היום היא –
פַרְחַה فَرْحَة וברבים פַרְחַאת فرحات – שמחה
לשמיעה:

אפתח עם מה שאני “גדלתי עליו” ופורסם אצלנו לפני כארבע שנים:
פַרְחֶ’ אלְבַּטּ עַוַּאם فرخ البطّ عوّام – התפוח לא נופל רחוק מהעץ. מיל’: אפרוחי הברווזים הם שחיינים (מלידה. מיל’: צפים)
לשמיעה:

פַרְח’ فرخ וברבים אַפְרַאח’ أفراخ – אפרוח, בדיוק כמו בעברית
תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל
ומוכנים לפצצה?
פַרְחַ’ה فرخة היא אפרוחית, וכשהיא מסיימת גן ועוברת לחטיבת הביניים והתיכון, היא כבר… פרגית. או בעברית – פְרֵחָ’ה. כינוי עתיק לבחורות מצודדות, שהפך עם הזמן לכינוי גנאי, ועופרה חזה ז”ל עשתה מזה קריירה.
אם מדברים על זה, גם המילה שאפה (שכבר יצאה מהרפרטואר לטובת המילה המזעזעת כּוּ…) מקורה בערבית. שקפה – חתיכה. חתיכה, סתם, כמו בעברית (זהו שם עצם, רק שאנשים חושבים שבעברית זה שם תואר: יש בחורה יפה, יש בחורה חמודה, אז יש גם בחורה חתיכה, וכך נוצר מאוחר יותר שם התואר בזכר “חתיך (הורס)”. סליחה, אבל חתיך זה לא שם תואר כמו גדול, זה משהו שאפשר לחתוך אותו, כמו אכיל, שביר וכו’).
המקור לכל החגיגה השוביניסטית הזו הוא דווקא באנגלית: piece. החפצה של נשים, מישהו?
יש גורסים, ואני אינני ביניהם, שפרֵחה זה בעצם עיוות של השם הערבי שפירושו שמחה: פַרְחַה فرحة. יש הרבה נשים (אני מדבר כרגע על יהודיות) שהגיעו מארצות ערב עם השם הזה. ואז, כשהן מתבגרות והולכות לעולמן, בארץ, מצלמים את מודעות האבל שלהן ומעלים אותן תוך כדי גיחוך לפייסבוק. ככה זה כשאין שכל…
העניין הוא שהשורש של שמחה הוא פ.ר.ח, עם חית גרונית גאה, וכאן אנו עם השורש פ.ר.ח’, והפרחות (צ”ל: פרח’ות) שמקננות ברחבי ארצנו מעולם לא נהֱגו פרחות, עם חית.
=-=-=-=
נחזור לברווזים השחיינים.
למה יש בפתגם סגול מתחת לח’א? ממתי יש ניקוד באות האחרונה במילה במדוברת? מי שלמד ערבית ספרותית יודע, שזו תנועת עזר. מטרתה למנוע מהדובר להיחנק בין סוף המילה פרְח’ (רצף הצלילים f…rx. ה- x מייצגת את הח’א) ל- למד השוואית בתחילת המילה הבאה (כדי שלא ייווצר הרצף, או צרור העיצורים, rxl בלי לנשום באמצע, שמים תנועת עזר, שמטרתה “להחליק” את ההגייה, ולכן שמה באנגלית glide, החלקה).
בַּטּ – שם קיבוצי (זוכרים?) – ברווזים. אם מוסיפים הא (תא מרבוטה) מקבלים ברווז אחד, בַּטַּה بطّة. מכירים אנשים ממשפחת בַּטַּאט بطّاط במשקל בעלי המלאכה? אז פעם, אבות אבותיהם גידלו ברווזים בארץ מוצאם (אני מכיר רק עיראקים ממשפחת בטאט. ויש לבטא בטאט מכל הלב, עם שתי טית נחציות, שהראשונה מביניהן דגושה). אז למה כאן, בפתגם, זה בט? כי אין מדובר על ברווז ספציפי. מדברים על האפרוח של המין ברווז, באופן כללי.
עַוַּאם عوّام – עוד שם במשקל בעלי המלאכה: שחיין, מיל’: בעל יכולת ציפה. עַוַּאמֶה عوّامة – מצוף (אותו משקל רק בנקבה), גם דוברה, וגם… סופגנייה. ככה זה כשאת צפה בשמן.
=-=-=-=-=-=-=
זה מה שפורסם לפני כארבע שנים, כאמור.
ועכשיו לחידושים:
השורש הערבי פ.ר.ח עוסק בשמחות. בעברית הוא עוסק בפרחים ובפריחה, והם הרי דברים משמחים, לא? (חוץ מאשר על העור…)
* הפועל פִרֶח فرح בבניין הראשון, פַרִחַ בספרותית – שמח
* פִרֶח בִּה فرح به – שמח בשמחתו. פִרֶח פִיה فرح فيه – שמח לאידו. השוני על קוצה של יוד, מילולית…
* פַרַח فَرَح וברבים אַפְרַאח أفراح, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – שמחה; שמחה במובן אירוע משמח, כלומר חתונה
* פַרְחַה فَرْحَة, היא מילת היום, בצורת הנקבה – שמחה (רק כתחושה ורגש)
* אִנְשַאללָּה בִּאלְאַפְרַאח! انشالله بالأفراح – שניפגש בשמחות
* המהדרין יגידו: בִּאלְאַפְרַאח וַאלְמַסַרַּאת; בִּאלְאַעְיַאד וַאלְמֻנַאסַבַּאתֶ אלסַּארַּה بالأفراح والمسرّات، بالأعياد والمناسبات السّارّة – בשמחות ובאירועים שמחים; בחגים ובנסיבות משמחות
* הפועל פַרַּח فرّح בבניין השני – שימח
* תַפְרִיח تفريح, שם הפעולה של הבניין – פנטזיה, הילולה
* הפועל הספרותי אַפְרַחַ أفرح בבניין הרביעי – שימח
* מֻפְרֶח مفرح, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – משמח, מרנין, מעודד
* טַאר מִנֶּ אלְפַרַח طار من الفرح – שמח מאוד, יצא מעורו מרוב שמחה, השתגע משמחה (מיל’: עף משמחה)
* פַרְחַאן فرح וברבים פַרְחַאנִין فرحانين, בנקבה פַרְחַאנֶה فرحانة או פַרְחַא فرحى – שמח, עליז
* בִּכֻּלּ פַרַח וּסֻרוּר بكلّ فرح وسرور – בשמחה רבה ביותר (מיל’: בכל השמחה והשמחה)
אגב, אמי המנוחה, הספרדיה הירושלמית, שמחה כהן ז”ל, יכלה בנסיבות אחרות להיקרא גם היא פַרְחַה.
אז מה מקורה של הפְרֵחה?
בשבועות האחרונים הנושא עלה בכל פינה, בשל אותה סערת פסטיגל עם שיריו של צביקה פיק, בו החליטו לשיר את “שיר הפרחה” המיתולוגי תוך שינוי שמו והשמטת המילה “פרחה”.
למה? מחשש שילדי העשור האחרון ייחשפו למילה הנוראה, האיומה, המדרדרת, ההרסנית.
זה שהזמרת ולהקת רקדניותיה ביצעו אותו בחושניות מינית א-לה מועדון חשפנות – זה בסדר; זה ששאר מילות השיר אינן בדיוק “שיר למעלות” – גם זה בסדר.
אבל להגיד פרחה??? השם ישמור, השם ירחם. חמסה חמסה, שום בצל.
בקיצור, במקום לנבור בכל מקום ברשת בו הופיע דיון בנושא, קבלו את רוב הערך “פרחה” מויקיפדיה.
הוא לא נכתב בהקפדה מדעית רבה, אבל הוא מציג, להבנתי, את התמונה הלשונית במלואה:
“פְרֵחָה הוא כינוי גנאי בסלנג הישראלי לתיאור אישה המונית, קלת דעת, גסה ולעיתים אף בריונית. הכינוי מוכר במיוחד כתיאור משפיל של נשים מזרחיות בישראל. בספר “מילון עולמי לעברית מדוברת” (1982) בעריכת דן בן-אמוץ ונתיבה בן-יהודה מוגדרת הפרחה כ”בחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה”.
הכינוי משמש כיום לעיתים גם ביחס לנשים שמוצאן אינו מארצות המזרח, לעיתים בצירוף “פרחה אשכנזייה” (המתאר את הצירוף פרחה ואשכנזי, יוצא אירופה), המעיד על כך שבמקורו הביטוי לא שימש לתיאור נשים אשכנזיות.
היסטוריה של המושג
נשים מזרחיות רבות נקראו בשם פרחה (בערבית: فرحة – “שמחה”; להבדיל מ- فرخة פרח’ה, שמשמעותה “פרגית”). באוזניו של דובר ערבית נשמעות שתי המילים שונות, אולם באוזנם של מי שאינם דוברי השפה הם נשמעים הומופוניים.
תאוריה אחת ביחס למקורו של המונח ושימושו הראשון היא הטענה שהוא החל לשמש ככינוי גנאי עם העלייה ההמונית בשנות החמישים, שהביאה עימה עולים מזרחיים רבים מארצות ערב. שיא הנצחת המושג באשר לנשים מזרחיות היה בשנות השבעים של המאה ה-20.
השם “פרחה” היה שם נשי מקובל בקרב יהדות מרוקו ובקרב יהדות עיראק. עם הזמן הוא הפך לכינוי גנאי לתיאור נשים מזרחיות, ועל פי הסבר זה התנהגותן של נשים אלה הייתה מנוגדת לתפיסות התרבותיות של מי ששלטו בימים ההם במוקדי הכוח החברתיים, האשכנזים, מה שהביא ליצירת כינוי הגנאי.
תאוריה שונה היא שהכינוי צמח ועשה את צעדיו הראשוניים בזירה בעיקר בתוך העדה המרוקאית, החל באמצע שנות השישים (עיקר העולים ממרוקו הגיעו לישראל בין 1957- 1963) והוא כיוון ראשית לכל ומעל לכל להתנהגות נשית שהייתה מנוגדת ל”תפישות התרבותיות” המסורתיות והשמרניות של ראשי משפחות יוצאי מרוקו באותה עת. הפרחה הייתה צעירה שלא התחתנה בגיל מוקדם עם אדם כבחירת הוריה, והעדיפה במקום זאת לצאת לבלות עם בחורים שהיא בחרה בהם. מרידה זו זכתה לגינוי, שהבליט את ההבדל בין הנערה ה”טובה” (לבוש והתנהגות צנועה, עושה כמצוות הוריה) והנערה ה”רעה” (מתלבשת בלבוש מושך, בעלת דעה משלה).
תאוריה נוספת מתייחס לביטוי היידי פָּרֶח (או פרך) שמיוחס למילים העבריות “ארחי פרחי” או “פרחח” וממנו נגזר כנראה הביטוי “פרנק פָּרֶח”. הטיית המילה לנקבה יוצרת את המילה “פרחה”.
תאוריה נוספת שואבת את הביטוי מהמילה הגרמנית פְרֵכְהַיְיט Frechheit (נהגית fʀɛçhaɪ̯t) שמשמעותה “חוצפה” או “זלזול”, ומתייחסת בעיקר להתנהגות יהירה וחצופה. עולי גרמניה האמונים על סדר ונימוס שנתקלו בהתנהגות שנראתה להם לא הולמת הפטירו את ביטוי הגנאי פרחהייט וממנו נגזר פרחה.
סוציולוגים רבים טוענים כי הכינוי פרחה משקף עמדות שיש בהן שוביניזם גברי וגזענות. הפרחה, ובדומה לה הצ’חצ’ח, הם על–פי ביקורת זו ביטוי לעמדתם של יוצאי מדינות מזרח אירופה ביחס ליוצאי מרוקו, המציגה אותם בסטריאוטיפ שממנו משתקפת נחיתות, המוניות והיעדר חינוך ותרבות. על פי תפישה זו משמשים הסטריאוטיפים הנלעגים כלי המאפשר להדיר את רגליהם של חברי הקבוצות אשר להן לועגים מהשיח החברתי הלגיטימי בחברה הישראלית. הפיכתן של קבוצות אלו ל”אחר”, ל”שונה”, באמצעות פרקטיקות פוסטקולוניאליות, המרחיקות אותן מכניסה אל מוקדי הכוח וההשפעה בחברה.
[…]”
חשוב לציין: הגיית השם הפרטי על דרך ניבי צפון אפריקה היא פְרֵיחַה, וזה נשמע בדיוק כמו כינוי הגנאי “הישראלי”, אך עם אות (עיצור) גרונית מזרחית אותנטית.
אסיים בברכת: עשה לך ערס וקנה לך פרחולה
(אתם יודעים מה דעתי על תרבות ה- PC…),
שיהיה יום נהדר ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top