מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא האדוק Haim Guy.
אז מילת היום היא –
סַחִּיג’ سحّيج וברבים סַחִּיגֶ’ה سحّيجة – מלחך פנכה, אומר הן, חסיד שוטה, “שפוט”
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/3t41H
חיים ביקש פוסט על המילה לאור השימוש הרב שעושה בה יקיר הדף, הירושלמי אבו מחמוד.
השורש הערבי הנדיר ס.ח.ג’ עוסק בקילוף ובשריטות, אז אולי יש לו קשר רחוק (או קרוב) לשורש העברי ש.ח.ק, העוסק גם בשחיקה:
* הפועל סַחַגַ’ سَحَجَ בבניין הראשון – קילף, שפשף, שרט
* סַחְגַ’ה سحجة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – שריטה; מחיאות כפיים (מונח אותו “למדתי” מהזמר הפופולארי מוחמד עסאף); פעולה אחת המתבצעת ברצף בלי הפסקה; מוסיף בעניין המילה הקורא חגי פודור:
“במילון של אברהם שטאל : סחג’ה – שירה וקריאות שמחה בליווי החתן. המקור מספרותית סחקה- ריקוד, מהשורש סחק, לטחון, לכתוש”.
“במילון של אברהם שטאל : סחג’ה – שירה וקריאות שמחה בליווי החתן. המקור מספרותית סחקה- ריקוד, מהשורש סחק, לטחון, לכתוש”.
* מַסְחוּג’ مسحوج, בצורת הבינוני הפעול – מקולף, שרוט
* הפועל סַחַּגַ’ سحّج בבניין השני – קילף; נשך
* הפועל תַסַחַּגַ’ تسحّج בבניין החמישי או אִנְסַחַגַ’ انسحج בשביעי – התקלף
* מִסְחַג’ مِسْحج או מִסְחַאג’ مِسْحاج – מַקְצוֹע (מכשיר גילוף)
אז מה הקשר למילת היום?
בזמנו, המורה הידען אבשלום פרג’ון שלח לי את הקטע הבא (המקור בערבית, התרגום להלן שלי):
ג’וח’ הוא סוג של אריג צמר (קטיפתי), והוא סוג לבוש יוקרתי, שמתהדרים בו בדרך כלל סוחרים, אנשי המעמד הגבוה, נשואי פנים, מלכים וסולטאנים. הם לובשים אותו בתהלוכות חגיגיות ובנשפים כסוג של הפגנת עושר, ולכן הם נקראים “אנשי הג’וח’ “.
המונח מסח אלג’וח’: אבותינו הקדמונים הסבירו אותו כחנופה, הפגנת קרבה ודיבור חלקלק לאדם מסוים לשם הגעה למטרה מסוימת.
המילה נכנסה (לערבית) מהתורכית, אלג’וח’ה דאר, או מאסח אלג’וח’, והמקור פרסי, ופירושו חתיכת צמר. השתמשו במונח לתאר את מי שמשרת את הסולטאן בארגון הבגדים והנעליים, בניקויים ובהלבשתם. מאוחר יותר המשמעות התרחבה כדי לתאר את מי שמוריד ומעלה וילונות בארמונות השרים ואנשי השררה. “מנקי הג’וח’ ” היו המקורבים למעמד של “אנשי הג’וח’ ” כדוגמת המושלים, המלכים והסולטאנים, והם היו מנקים את גלימות הקטיפה שלהם מאבק ושיער שהיו נדבקים אליהן במטרה לקבל כסף, או שהיו מחניפים לסולטאן מחשש לאיבוד משרותיהם. המונח הפך לכזה שמצביע על התקרבות לבכירים בצביעות כדי להגיע למטרה.
בתקופת השלטון העות’מאני המונח נפוץ ברוב ארצות ערב. בארץ ישראל הם נקראים “אֶלסַּחִּיגֶ’ה” – מוחאי הכפיים (מונח שאהוב מאוד, אבל מאוד, על מיודענו סכלאנץ. שָלֵו), בירדן “הַזִּיזֶתֶ אלדַּ’נַבּ” – המכשכשים בזנב, ובמצרים “אֶלְאַוַנְטַגִי”, שהוא האדם הערמומי שמצליח לתעתע בשכלם של האנשים.
זה היה הפוסט ה- 1,916 שלנו.
שיהיה יום מצוין, ושבת שלום
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
