פורסם לראשונה ב- 1.4.20
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתו של הקורא Eyal Alexandre, שכתב לנו:
“האם תוכל להתייחס למילה שקראא’ شقراء?
בשבת האחרונה רכבתי אצל חבר על סוסה אדמונית ויפה העונה לשם “שאגְרה”.
לדבריו זה השם של הצבע בערבית. ולאחר מעט שיטוט הבנתי שכנראה מדובר בהגייה הבדואית של המילה שַקְרַאא’ شقراء בהתייחסות לסוס או סוסה (فرس).
אך לפי הפירוש המילולי שראיתי וחיפוש בגוגל הבנתי שמדובר למעשה ב”בלונדינית” או ב”בלונדיני”: אַשְקַר أشقر.
אשמח להתייחסותך והרחבת האופקים בנושא זה או בכלל בהתייחסות לסוסים (יש מילים שונות שבאות לתאר סוס/סוסה/סוסים וכו’).
תודה רבה והמון הערכה והוקרה על השקעתך בדף הנהדר”.
אז מילת היום היא –
אַשְקַר أَشْقَر – בלונדיני
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ-k נחצית-גרונית (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
*** בסוסים נעסוק בשלושת הפוסטים הבאים***
היה לנו פוסט על המילה בעבר:
לאחר שעסקנו במילה אַשְכַּרַא أشكرا – באופן גלוי, שמקורה פרסי, הקוראת Ruti Avizrat מבקשת שנתייחס למילה שנשמעת דומה.
אז מילת היום היא –
אַשְקַר أشقر וברבים שֻקֶר شقر – בלונדיני; אדמוני, ג’ינג’י
שימו לב, זה שורש שונה מזה של אשכרא (שאין לה בכלל “שורש”, שכן אינה מילה שֵמית), ולכן אין שום קשר ביניהם.
הפעם מדובר בשורש ערבי, ש.ק.ר, שעוסק בעיקר בסוסים שצבעם נוטה לאדום, או בכלל בדברים שהם בצבע אדמדם, ונא לא להתבלבל עם השורש ש.כ.ר, העוסק בתודות. מעניין לראות, שאותו שורש בעברית עוסק ב… שקרים ושקרנים (אין קשר בין השורשים הזהים; שקר העברי מתכתב עם הארמית, לא הערבית).
כן, כן, השורש הזה כלל אינו שימושי, והוא יצוץ ביום יום רק בקשר לבלונדינים. את האות הערבית קאף ق אנו מכירים; בספרותית היא נהגית קוף נחצית, מהגרון, ברוב הכפרים באזורנו היא נהגית כמו כאף/כף ك, בערים היא נהגית כאלף (“אַשְאַר”) ובקרב הבדואים, וברוב רצועת עזה – כגימל (“אַשְגַר”).
אשקר, מילולית, פירושו: מי שצבע עורו ורוד, אבל גם ג’ינג’י (לא בשימוש).
מכאן ברור איך הגענו לבלונדיני. אגב, כשאתה ערבי ממוצא בדואי, שחי בחצי האי ערב לפני כאלפיים שנה, נניח, כל בלונדיני שתפגוש (רוב הסיכויים שלא תפגוש, אבל בואו נשחק ב”נדמה לי”) ייראה לך ורדרד לגמרי, לעומתך. כך שצבע העור וצבע השיער מופיעים בערבית קלאסית, עתיקה, באותו שם תואר. אגב, בעיניים ערביות, בניגוד למודלי היופי המערביים ו/או המודרניים, אתה חתיך הורס ואת חתיכה עולמית אם אתם איפשהו בסקאלה של שחרחרים עד כהי עור (לאו דווקא שחורי עור, כושים, שכן הם נקשרים תודעתית לעבדים). שירי הלל רבים נכתבו על שחומים ושחרחרות ולכבודם, שכן בתפיסה הערבית/המזרח תיכונית, עור בהיר ושיער זהוב מתקשרים לחולי, לשבריריות ולחולשה.
* שַקְרַאא’ شقراء, במלרע, בספרותית, או שַקְרַא شقرا, במלעיל, במדוברת – בלונדינית
* הפועל הספרותי שַקִרַ شَقِرَ בבניין הראשון – היה אדמוני
* שֻקְרַה شُقرة – אדמומיות
אולי תופתעו לשמוע, אבל “אלאשקר” הוא גם שם משפחה, ולא כזה נדיר. פרסונה מפורסמת ממשפחה זו היא –
השיח’ הדוקטור עֹמַר בֶּן סְלִימַאן בֶּן עַבְּדַאללָּה אֶלְאַשְקַר الشّيخ الدّكتور عمر بن سليمان بن عبد الله الأشقر, שנולד בכפר ברקה במחוז שכם ולימים הפך לאיש דת בכיר, מומחה להלכה, מראשוני אנשי הדת בגדה ו… אחד ממייסדי תנועת חמאס.
אם אתם רוצים להחליף איתו מילה, אז הוא כבר הלך לעולמו לפני שבע שנים בירדן.
=-=-=-=
כמה קוראים הסבו את תשומת לבי שאת השורש של היום אפשר למצוא בעברית, בשיכול עיצורים, בביטוי הבא. הנה מויקיפדיה:
“ללא כחל ושרק הוא ביטוי עברי שפירושו – הצגת הדברים בצורה גלויה וברורה, ללא ריכוך או ייפוי.
מקור הביטוי הוא בסוגיה התלמודית העוסקת במצוות הכנסת כלה, שבה יש מחלוקת האם כאשר רוקדים לפני הכלה יש לומר בפניה את האמת לגבי המראה שלה:
כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה. אמרו להן בית שמאי “לדבריכם, אפילו חגרת ואפילו סומא, יאמרו כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה מדבר שקר תרחק!” אמרו להן בית הילל לבית שמאי “לדבריכם, הרי שלקח מקח רע מן השוק, יגננו בפניו או ישבחנו בפניו, הוי אומר ישבחנו בפניו”. מכאן אמרו חכמים, שתהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. כתובות טז, ב
בעניין זה מוסיפה הגמרא:
כשבא רב דימי מארץ-ישראל לבבל אמר: כך היו שרים לפני הכלה בארץ-ישראל: לא כָּחָל וְלא שָׂרָק וְלא פִּרְכּוּס – וְיַעֲלַת חֵן
כלומר: ללא איפור וללא קליעת השיער (מלשון סירוק) או לפי פירוש אחר ללא אודם וללא התייפות – ועדיין יופיה הטבעי ניכר. “כחל” הוא אבקת צבע כהה הנוטה לשחור, איתו היו צובעים סביבות העיניים כדי להבליט את העיניים וליצור רושם שהן גדולות יותר (בימינו – אייליינר). בימי קדם היו מפיקים את הכחל על ידי טחינת גבישים של המינרל גלנה. “שרק”, לפי רש”י הוא “צבע המאדים את הפנים”, מעין סומק.
מטרת שני החומרים הללו הייתה כיסוי והסתרה של פגמים אסתטיים, ויצירת מצג שווא של יופי ואיכות שאינם קיימים. “ללא כחל ושרק” הוא, אפוא, הצגת הדברים כמות שהם בלא כיסוי וייפוי”.
=-=-=
וגם:
השורש העברי המקביל הוא סק”ר. בתלמוד מוזכרת ה”סיקרא” (איפור חכלילי לעיניים), מוזכרות נשים ש”מסקרות” את עיניהן ואף האקדמיה ללשון חידשה את המילה “מסקרת” (misqeret) כחלופה העברית ל”מסקרה”.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
