פורסם ב- 15.7.22
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של ידידי הקורא יהושע אינדור.
אז מילת היום היא –
הֻדְהֹד هُدْهُد או הֻדַאהֶד هُداهد, וברבים הַדַאהֶד هَداهد או הַדַאהִיד هداهيد – דוכיפת; עדינות, רכות, מתינות
יהושע שלח לי את הסרטון הבא:
אלהדהד פואאד ואחכאם
الهُدهُد فوائد وأحكام
היתרונות של הדוכיפת וההלכות בעניינהּ
הסרטון התפרסם ב- 9.6.22 בדף יוטיוב של:
الشيخ الدكتور جميل حليم الحسيني
رئيس جمعية المشايخ الصوفية
שיח’ דוקטור ג’מיל חלים אלחסיני
ראש אגודת השיח’ים הצוּפיים (הסופים)
ויקיפדיה מספרת עליו:
الشيخ الدكتور عماد الدين جميل حليم، الحسيني الهاشمي القرشي نسباً، الأشعري الماتريدي عقيدة، الشافعي مذهباً، الرفاعي القادري طريقة، هو رئيس جمعية المشايخ الصوفية في لبنان.
שיח’ דוקטור עמאד אלדין ג’מיל חלים, שמוצאו חוסיני האשמי (האשם היה שמו של סבא רבא של הנביא, שממלכת ירדן כולה מייחסת עצמה אליו) משבט קוריש (שבטו של הנביא), איש הזרם האשערי מאתֻרידי באסכולה (הסונית) השאפעית, איש הדרך הרפאעית אלקאדרית, ראש אגודת השיח’ים הצופיים בלבנון.
צ’מעו, “חתיכת” תארים יש לו…
בסרטון, שאורכו 11 דקות, השיח’ מחזיק שתי ציפורי דוכיפת.
וזהו חלקו הראשון של הסרטון, שהוא תענוג צרוף לחובבי ערבית ספרותית אסלאמית מוקפדת וגבוהה (כמוני, הסנוב…).
חובבי האסלאם מבין הקוראים – הטו אוזן, זו יצירת מופת קטנה. ניסיתי להפסיק את התמלול בסוף הדקה השנייה, אבל לא יכולתי להפסיק. ואז בסוף השלישית, ורק בסוף החמישית אמרתי: די…
אלחמד ללה רב אלעאלמין
וצלא אללה עלא סידנא מחמד טה אלנבי אלאמי אלאמין אלעאלי אלקדר אלעט’ים אלג’אה ועלא אאלה וצחבה ומן ואלאה.
אמא בעד, אח’ואני ואח’ואתי פי אללה, אלסלאם עליכם ורחמת אללה וברכאתה.
יקול אללה סבחאנה ותעאלא פי אלקראאן אלכרים:
ומא אתאכם אלרסול פח’ד’וה ומא נהאכם ענה פאנתהוא
אלרסול, צלא אללה עליה וסלם, הו קדותנא, ואלרסול, עליה אלצלאה ואלסלאם, עלמנא מא הו אלחלאל מן אלחראם, ובינ לנא וארשדנא ועלמנא, צלא אללה עליה וסלם.
מן אלאמור, אלתי בינהא לנא אלרסול, צלא אללה עליה וסלם, אלאחכאם אלמתעלקה באלחיואנאת, מא יחל מנהא ומא יחרם. ומן ג’מלת מא נהא אלרסול, צלא אללה עליה וסלם, ען קתלה: אלהדהד.
פאלרסול, צלא אללה עליה וסלם, ת’בת ענה, פי חדית’ צחיח רואה בן חבאן פי צחיחה, ורואה אלביהקי וכד’לכ רואה אבו ג’עפר אלוראק אלטחאוי, והד’א אלחדית’ פיה, ען אבן עבאס, רצ’י אללה ענהמא, קאל: נהא רסול אללה, צלא אללה עליה וסלם, ען קתל אלהדהד. הד’א אלהדהד. ען קתל אלהדהד. ואלצרד ואלנחלה ואלנמלה.
ואלהדהד ורד ד’כרה איצ’ן פי אלקראאן פי קצת נבי אללה סלימאן, עליה אלסלאם. ד’כר אלביהקי אנ סלימאן, עליה אלסלאם, כאן אראד אלמאא’, פסאל ען אלהדהד וכאן יתפקד אלטיר, פלם יג’ד אלטיר, אי אלהדהד, בינ בקית אלטיור.
פהד’א אלהדהד – למאד’א טלבה סלימאן? ולמאד’א סאל ענה? הו קאל בעצ’ אלעלמאא’: לאג’ל אנה ירא אלמאא’ פי ג’ופ אלארצ’, ולד’לכ ענדמא דלהם עלא מוצ’ע אלמאא’, מאד’א פעל סלימאן? אמר אלג’ן פסלח’וא אלארצ’, פוצלוא אלא אלמאא’.
פקאל אחד אלסאמעין לאבן עבאס: מהלן! כיף ירא אלמאא’ והו פי אלהואא’, פי אלג’ו, ואלמאא’ פי ג’ופ אלארצ’, ולא ירא אלשרכ, יעני אלפח’, אלד’י יעמלה לה אלצביאן, אלאולאד. פמאד’א קאל אבן עבאס, רצ’י אללה ענהמא? פי בעצ’ אלרואיאת קאל: אד’א ג’אא’ אלקדר חאל דון אלבצר. בעבארה משהורה בין אלנאס יקולון: אד’א ג’אא’ אלקדר עמי אלבצר או עמי אלבצר.
פאלחאצל הד’א אלהדהד אלד’י ג’עלה אללה תעאלא מן אלטיור, ופיהא מן אלפואא’ד, מא ד’כרה אלעלמאא’ פי קצ’ית אלבחת’ ען אלמאא’ פי אלצחראא’ או פי אלאמאכן אלתי יפתקד פיהא אלמאא’.
ת’מ הד’א אלהדהד מערוף ענד אלערב, יצ’רבון בה אלמת’ל פימן בצרה חאד. יקולון: אבצר מן הדהד
ויקאל לה אבו אלאח’באר
ויקאל לה אבו אלרביע
ואבו סאג’ד. לה אלקאב כת’ירה, הד’א אלהדהד.
פאח’תלף אלעלמאא’ פי אבאחת אכלה.
الحمد لله ربّ العالمين
وصلّى الله على سيّدنا محمّد طه النّبيّ الأمّيّ الأمين العالي القدْر العظيم الجاه وعلى آله وصحبه ومن والاه.
أمّا بعد، إخواني وأخواتي في الله، السّلام عليكم ورحمة الله وبركاته.
يقول الله سبحانه وتعالى في القرآن الكريم:
وَمَا آتَاكُمُ الرَّسُولُ فَخُذُوهُ وَمَا نَهَاكُمْ عَنْهُ فَانتَهُوا
الرّسول، صلّى الله عليه وسلّم، هو قدوتنا، والرّسول، عليه الصّلاة والسّلام، علّمنا ما هو الحلال من الحرام، وبيّن لنا وأرشدنا وعلّمنا، صلّى الله عليه وسلّم.
من الأمور، التي بيّنها لنا الرّسول، صلّى الله عليه وسلّم، الأحكام المتعلّقة بالحيوانات، ما يَحلّ منها وما يَحْرُم. ومن جملة ما نهى الرّسول، صلّى الله عليه وسلّم، عن قتله: الهدهد.
فالرّسول، صلّى الله عليه وسلّم، ثبت عنه، في حديثٍ صحيح رواه بن حِبّان في صحيحه، ورواه البيهقيُّ وكذلك رواه أبو جعفر الورّاق الطّحاويّ، وهذا الحديث فيه، عن ابن عبّاس، رضي الله عنهما، قال: نهى رسول الله، صلّى الله عليه وسلّم، عن قتل الهدهد. هذا الهدهد. عن قتل الهدهد. والصُّرَد والنّحلة والنّملة.
والهدهد ورد ذكره أيضًا في القرآن في قصّة نبيّ الله سليمان، عليه السّلام. ذكر البيهقيّ أنّ سليمان، عليه السّلام، كان أراد الماء، فسأل عن الهدهد وكان يتفقّد الطّير، فلم يجد الطّير، أيْ الهدهد، بين بقيّة الطّيور.
فهذا الهدهد – لماذا طلبه سليمان؟ ولماذا سأل عنه؟ هو قال بعض العلماء: لأجلِ أنّه يرى الماء في جوف الأرض، ولذلك عندما دلّهم على موضِع الماء، ماذا فعل سليمان؟ أمر الجنّ فسلخوا الأرض، فوصلوا إلى الماء.
فقال أحد السّامعين لابن عبّاس: مهلًا! كيف يرى الماء وهو في الهواء، في الجوّ، والماء في جوف الأرض، ولا يرى الشّرك، يعني الفخّ، الذي يعمله له الصّبيان، الأولاد. فماذا قال ابن عبّاس، رضي الله عنهما؟ في بعض الرّوايات قال: إذا جاء القدَر حال دون البصَر. بعبارة مشهورة بين النّاس يقولون: إذا جاء القدَر عُمي البصر أو عَمِيَ البصر.
فالحاصل هذا الهدهد الذي جعله الله تعالى من الطّيور، وفيها من الفوائد، ما ذكره العلماءُ في قضيّة البحث عن الماء في الصّحراء أو في الأماكن التي يُفتقد فيها الماء.
ثمّ هذا الهدهد معروفٌ عند العرب، يضربون به المثل فيمن بصره حادّ. يقولون: أبصر من هدهد
ويُقال له أبو الأخبار
ويقال له أبو الرّبيع
وأبو ساجد. له ألقاب كثيرة، هذا الهدهد.
فاختلف العلماءُ في إباحة أكله.
השבח לאל ריבון העולמים
תפילת האל על אדוננו מוחמד טה, הנביא שלא ידע קרוא וכתוב (בראשית דרכו), האמין, העליון, בעל היכולת, העצום ובעל המעמד הרם*, ועל בני ביתו וחבריו, ומי שהלכו אחריו.
לעצם העניין, אחיי ואחיותיי לאמונה, שלום עליכם ורחמי האל וברכותיו.
אומר האל ישתבח ויתעלה בקוראן המכובד:
“כל שהשליח נותן לכם – אותו תיקחו, ואשר ימנע מכם – ממנו תימָנעו”
[סורת ההגליה (אלחשר), פסוק 7 (תרגום רובין)]
השליח (מוחמד), תפילת האל עליו וברכתו לשלום, הוא המופת שלנו, והשליח, עליו התפילה והשלום, לימד אותנו מה כשר ומה טמא/טָרף, הוא הבהיר לנו, הדריך אותנו ולימד אותנו, תפילת האל עליו וברכתו לשלום.
מבין העניינים, שהשליח, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, הבהירם לנו, היו ההלכות הקשורות לחיות, מה מותר מהן (למאכל) ומה אסור. ומבין החיות שהשליח, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, אסר להרוג הייתה הדוכיפת.
הוכח כמהימן שהשליח, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, כפי שנמסר בחדית’ אמין אותו מסר בן חִבַּאן בספר החדית’ים האמינים שלו, וכן מסר אַלְבַּיְהַקִי וכן סיפר אבו ג’עפר אלוַרַּאק אלטַּחַאוי, וזה החדית’, מפי אבן עבאס, רצון האל על שניהם, שאמר: שליח האל, תפילת האל עליו וברכתו לשלום, אסר להרוג את הדוכיפת. זו הדוכיפת (מצביע על הציפור שעל ידו). הוא אסר להרוג את הדוכיפת. וכן את חנקני הקוקייה (ציפור שיר), את הדבורה ואת הנמלה.
הדוכיפת אוזכרה גם בקוראן בסיפור על נביא האל שלמה, עליו השלום. אלביהקי ציין כי שלמה, עליו השלום, רצה מים, הוא שאל היכן הדוכיפת, הוא פקד להביא את הדוכיפת, אך הוא לא מצא את העוף, כלומר את הדוכיפת, בין שאר העופות.
אז מדוע קרא שלמה לדוכיפת, מדוע הוא שאל עליה? אמרו מספר חכמי הלכה: מכיוון שהיא יכולה לראות מים במעמקי האדמה, ולכן, כשהיא הובילה אותם למקור מים, מה עשה שלמה? הוא ציווה על השדים לחפור באדמה, עד שהם הגיעו למים.
אחד המאזינים אמר לאבן עבאס: רגע! איך היא רואה מים כשהיא באוויר, בעודה עפה, כשהמים במעמקי האדמה, אך אינה רואה את המלכודת, כלומר הפח (במובן מלכודת), שטומנים לה הנערים והילדים? מה ענה אבן עבאס, רצון האל על שניהם? בכמה גרסאות (של החדית’) הוא אמר: כשבאה גזרה משמיים היא מונעת ראייה / מעוורת. יש הרי ביטוי נפוץ בקרב האנשים, שאומרים: כשבאה גזרה משמיים האדם מתעוור.
בקיצור, זו הדוכיפת, שאלוהים יתעלה הפך אותה לאחד העופות. יש לה יתרונות, כמו מה שציינו החכמים בסיפור החיפוש אחר המים במדבר או במקומות בהם אין מים.
הדוכיפת מוכרת אצל הערבים, הם משתמשים בה במשל על מי שראייתו חדה, ואומרים: הוא רואה טוב יותר מדוכיפת.
קוראים לה גם “בעלת הידיעות”
קוראים לה גם “המבשרת את האביב”
וגם “המשתחווה/הסוגדת”. יש לה כינויים רבים, לדוכיפת.
חכמי ההלכה נחלקו בנושא התרת (בשרה) לאכילה.
=-=
בהמשך הקטע מספר השיח’ כי הנביא אסר להרוג את הציפור (לצורכי מאכל) שכן היא ציפור מסריחה ובשרה מסריח, היא מקננת במזבלות וניזונה מתולעים וחרקים. אין בה תועלת לאדם אך היא אינה מזיקה לו. לפי ההלכה מותר ללכוד את הציפור לצורכי שעשוע בלבד (כלומר לשים אותה בכלוב).
* כך, לפי האמונה, עם כל שמות התואר האלה, כינה אבו בכר אלצדיק (יורשו של הנביא) את הנביא
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
הדוכיפת מוזכרת בהקשר של המלך שלמה גם במסורת היהודית, אולם מחיפוש שטחי בגוגל לא הצלחתי להבין איך וכמה (האגדה בנושא מאת ח. נ. ביאליק מבוססת, כך כתוב, על סיפור ערבי). לפי ויקיפדיה, היא תרנגול הבר שמגלה לשלמה, באגדה, על קיומה של ממלכת שבא.
=-=
פגשנו את השם הדהד גם בהקשר של החמאסניק סעיד בשאראת, שהופיע אצלנו פעמיים. הוא איש תקשורת רהוט שקורא לאתר שלו אלהדהד.
=-=-=-=
השורש הערבי המרובע ה.ד.ה.ד עוסק בדוכיפת אך גם ברוגע ובשקט. הוא אינו שימושי פרט לשם הציפור. בעברית השורש המקביל עוסק בהדהוד, והשורש הוא שורש מרובע מ- הד.
לגבי שם הציפור, בפירוש ייתכן שמדובר כאן באונומטופיאה: חיקוי הצליל שהציפור משמיעה, אבל לא בדקתי את הסוגייה, לא לשונית, לא פונטית ולא אורניתולוגית (חקר העופות)…
* הפועל הַדְהַדַ هدهد על דרך הבניין השני – נענע עריסה; נהם, קרקר; ריכך; התרכך; הרגיע, השקיט
* הַדְהַדַה هدهدة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – קרקור, המיה; השקטה, הרגעה
* הפועל תַהַדְהַדַ تهدهد על דרך הבניין החמישי – נרגע, התרכך
התמונה: Art by Bogdan Boev, Bulgaria
זה היה הפוסט ה- 1,775 שלנו.
שיהיה יום מצוין ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
ובכן, הסיפור על שלמה המלך “ותרנגול ברא”, שהוא הדוכיפת, מופיע בתלמוד הבבלי במסכת גיטין [דף סח עמוד ב]. היא הציפור שידעה היכן נמצאת “תולעת השמיר”, כמבואר שם, וכן במסכת חולין [דף סג עמוד א] “דוכיפת, שהודו כפות וזהו שהביא שמיר לבית המקדש”. ורש”י מפרש: הודו כפות, כרבלתו עבה ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם. ע”כ.
דו כיפת, ציצית ראשו כפולה. להשערתי המילה הערבית “הודהוד”, נגזרת בצורה ברורה מכינוי הכרבולת “הוד”, והמילה כפולה, רמז לכרבולתו הכפולה.