קובה

שלום לכולם,

כחלק מהפקת לקחים אנו מפרסמים פה שנית פוסטים שהתמונה המקורית שצורפה אליהם בזמנו עלולה לסבך אותנו עם ענייני זכויות יוצרים.

אז ליתר ביטחון מחקנו אותם לגמרי, ואנו מפרסמים אותם שוב עם תמונה חדשה, “בטוחה”.

הפוסט הזה פורסם במקור ב- 30.4.18.

מילת היום מופיעה לבקשתו של חברי הקורא יפתח גץ.

יפתח שאל אותי מה השוני בערבית בין קֻבַּה ל- כֻּבֶּה.

פוסט קודם לכן עסקנו ב- קבה (כיפה; מבנה מקורה בכיפה), ובזכות הקורא מיכה חנונה, שהגיב על הפוסט, למדנו שהמילה אפילו מופיעה בתנ”ך, במובן אוהל או חופה:

במדבר כ”ה 8: וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה וגו’

אז מילת היום היא –

כֻּבֶּّה كُبّة וברבים כֻּבַּבּ كبب – קובה (המאכל)

לשמיעה:

וגם, או אולי קודם כל: פקעת חוטים (ומכאן, כנראה, שם המאכל, הדומה לפקעת חוטים)

השורש הערבי כ.ב.ב (בגזרת הכפולים) עוסק בהשלכת דברים לזבל, למשל, או בפקעות חוטים (האם יש קשר לשורש הערבי ג.ב.ב? לפי המילון לא, לפי תחושותיי – כן):

* הפועל כַּבּّ كبّ בבניין הראשון – שפך, השליך לזבל; הפך

* הפועל כַּבַּّבּ كبّب בבניין השני – הכין קבאב/כבאב; גלגל חוט לפקעת

* מְכַּבַּّבּ مكبّب, צורת הבינוני הפעול של הבניין – כדורי

* הפועל אִנְכַּבּّ انكبّ בבניין השביעי – נשפך

* כֻּבֶּّה נִיֶּה كبّة نيّة – קובה מבשר נא

* כֻּבֶּّה בֻּרְע’ֹל كبّة برغل – קובה בורגול

* פַלְתַאנֶה עַלַא כֻּבַּّאת שַעְרֶהַא فلتانة على كبّات شعرها – פורקת עול, עושה מה שהיא רוצה, הוללת (כן, רק לנשים. מיל’: המממ… אין לנו באמת מושג איך לתרגם את זה. פלתאנה מילולית זה מתחמקת. כבאת שער זה פקעות של… השיער שלה? של מה שהיא סורגת איתו? אין לי מושג)

והנה עוד מאכל מאותו השורש, ועם אותו דימוי צורני לפקעת חוטים:

כַּבַּאבּ, או כֶּבַּאבּ كباب, שהגיע מהערבית לכל שפות העולם בתיווך התורכית (שם הוא נהגה Kebap. השווארמה, שהיא מילה תורכית בעצמה, נהגית Döner Kebab), והפרסית (כתיב זהה לערבית).

אנקדוטה:

אני עוקב בסקרנות אחרי דף הפייסבוק אוכל סורי מבית אמא.

הסורים הוגים את המאכל כִּבֶּّה (תופעה פונטית מוכרת שמאפיינת את הניב הסורי), ובאופן טבעי כותבים אותו בעברית: קיבה.

ואני, איש לשון עקשן שכמותי, קורא את הפוסטים הרבים שלהם בנושא בקריאת ברירת המחדל: קֵיבָה.

וכך אני מזדעזע לי בכל פעם מחדש כשהם שואלים: “איך מכינים קיבה?”; “מה שמים בתוך קיבה?” וכו’…

=-=-=-=

והנה קטע שכתבתי לפני שנים, בפוסט שעסק בעיר שכם:

אחד המאכלים שהכי קשורים לעיר שכם, ושמה אפילו הוא חלק משמו, הוא כֻּבֶּה נַאבֻּלְסִיֶּה كبّة نابلسيّة.

אנו כותבים קובה בעברית, אבל המאכל נקרא בערבית כֻּבֶּה. יש לו גרסאות מבושלות, אך היום נתמקד בגרסה המטוגנת שלו.

אגב, פה (ובכורדיסתאן, אם אינני טועה, שהיא מעצמת קובה אדירה) אומרים כֻּבֶּה, בעיראק אומרים כֶּבַּה كبَّة ובסוריה אומרים בכלל כִּבֶּה.

כבה, מילולית, בערבית ספרותית, זה פקעת חוטים, וכך אנו מבינים איך הקציצה הזו קיבלה את שמה. השורש של המילה הוא כ.ב.ב (גזרת הכפולים), והמילה כַּבַּאב היא בדיוק מאותו השורש.

לא מזמן דיברנו פה על משקל ההקטנה בערבית, ואכן, יש קוראים לסוג ספציפי זה של כבה בשם כְּבֵּיבֶּה كبيبة (ואם נדייק: כביבה שַאמִיֶּה, דהיינו של אזור השאם, או ליתר דיוק – של סוריה) או כְּבֵּיבַּה. אני גדלתי בבית הס”טי הירושלמי שלי על ההגייה והכתיב “קוּבֵּיבָּה”, וזה היה מאכל מסורתי בפסח, שכן הוא הוכן מקמח מצה. בספרותית מבטאים כֻּבַּיְבַּה.

אז קובה/כבה נאבלסיה מכינים מבורגול (בערבית: בֻּרְעֻ’ל بُرْغُل, מילה קשה מאוד להגייה, עם רצף של ר קדמית ו- ע’ אחורית. לא פלא שה- ע’ הפכה ל- ג, ואת התופעה הזו אנו מכירים מזמן) ועם בשר כבש טחון, כך המהדרין, והסליחה עם קהילת הצמחונים והטבעוניים.

שם נוסף של סוג זה הוא כֻּבֶּה אֶלדַּרַאוִיש كبّة الدّراويش, כלומר הקובה של הדרוישים. דַרְוִיש درويش הוא מִשטַח (מעטפת) בורגול סגור משני צדדיו (כן, וגם חסיד מוסלמי, דרוויש), שלתוכו דוחסים בשר, צנוברים, שקדים ולעתים גם גרגרי רימון חמוצים. את הדרוישים האלה מטגנים בשמן עמוק עד השחמתם. לא פעם משאירים קובה אחד ללא מילוי, ומי שמקבל אותו יזכה לעלות לרגל למכה, או להתחתן אם הוא רווק וכו’.

חיילים בריטים ששירתו במזרח התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה קראו לקובה נאבלסיה “טורפדו סורי”, בגלל צורתו.

לא יודע מה אתכם, אבל כמה קובה כאלה, עם חצי לימון, סלט ערבי קצוץ דק-דק וחמוץ במידה, זיתים שבורים, חריף שַטַּה, אפשר גם עם ביצה קשה, יכולים לעשות לי את היום.