אני מצפצף עליך

אני מצפצף עליך
ביטויים ופתגמים פעלים שמות עצם (מוחשיים) שמות עצם (מופשטים) תרבותLeave a Comment on אני מצפצף עליך

אני מצפצף עליך

אני מצפצף עליך

פורסם לראשונה ב- 29.11.19

מרחבא,
שלום לכולם,
זה הולך להיות ארוך היום, אז או שתביאו פופקורן או שתעברו כבר עכשיו למאקו סלבס…
אה, עוד משהו: אם אתם רגישים מדי או אניני טעם – אולי כדאי שתמתינו לפוסט הבא שלנו ביום א’…
בדיוק היום לפני שנתיים פרסמנו פה, ב”ערביט”, את הפוסט הראשון שלנו.
זאת לאחר שנאלצנו לעזוב את ביתנו הקודם, “כלמה”, בשל פרשת הקרמבו המפורסמת.
הנה תזכורת, למי ששכח, או למי שמעולם לא שמע עליה:
מפברואר 2016 ועד נובמבר 2017 פרסמנו פוסטים ב”כלמה”. אותו צוות בדיוק, רק הדף לא היה “שלנו”.
הייתה לנו שם עצמאות מלאה ועשינו מה שרצינו, אבל זה כמו לגור בדירה שכורה; הדירה, בסופו של דבר, אינה שלנו.
אגב, כיום, עם ציון שנתיים ב”ערביט”, כבר עקפנו מזמן את משך הזמן בו פעלנו ב”כלמה”.
ואז, באמצע נובמבר, לבקשתה של ידידתי הקוראת, המורה

Rina Turgeman

, פרסמנו פוסט על… קרמבו.

קרמבו נקרא בערבית רַאסֶ אלְעַבֶּד, שזה שם ישן ולא הכי מעודן, שפירושו: ראש של עבד (שחור, כושי).
השם, אגב, אינו המצאה ערבית; בשפות אירופאיות נוספות, כמו צרפתית, למשל, קוראים לממתק בדיוק באותו שם.
רני, איש התמונות הסופר-מוכשר שלנו (ובכלל: האיש מאחורי הקלעים), החליט לפרסם תמונה ש”רצה” ברשת במשך שנים, בה רואים איש שחור קרח, שמצולם מאחור, שראשו דומה שתי-טיפות-ממתיק-מלאכותי לקרמבו.
תמונה מצחיקה שכזו, הומור בשקל, בגרוש. לא אנין טעם, אבל אף קורא שחום עור, להבנתי וככל שאני יודע, לא נפגע מהתמונה.
קיבלנו אפילו תגובות מתלהבות מקוראים ממוצא אתיופי. אבל אל תדאגו; יש ישראלים לבנבנים ושדופים שנפגעו בשבילם… ועוד איך נפגעו…
כבר אז אמרתי, שמדובר בהומור באותה רמה של תמונה של הכרס החשופה והמפוארת שלי ליד דלעת: גיחי גיחי, צחוק של פסיכי.
הפוסט היה קליל, בעיניי הסובייקטיביות. הוא הסביר את מקור המילה, בלי לעודד שימוש בה (אבל מה לעשות, כך ערבים רבים קוראים לקרמבו), והוא צורף לתמונה לא הכי אנינה.
וזהו, ניתן האות.
בדף ההוא עקבו אחרינו באותו הזמן 30,000 עוקבים (לשם השוואה: לפני כמה ימים עשה לנו פה לייק העוקב ה- 8,000 שלנו. כמעט 30% מהמספר בכלמה…), שהם מספר נאה מאוד לדף שעוסק במילה ערבית ביום. פרשת הקרמבו, שנמשכה שלושה ימים בדיוק, הוסיפה בן רגע אלף (!) עוקבים נוספים. ככה זה כשיש מכות בשכונה; כולם באים לראות.
מן הראוי ואף חובה לציין שאת הדף כלמה הקימה חנין מג’אדלה, והיא זו שאירחה אותנו אצלה. כאן מגיעה לה אמירת תודה כנה ואמיתית על הכמעט-שנתיים של אירוח. רציני לגמרי.
נמשיך:
כבר כשעתיים לאחר פרסום הפוסט התחילו להגיע פניות זועמות.
הפניות זעמו בשלוש דרכים:
התנגדות רק לתמונה
התנגדות רק לתוכן
והמהדרין של המהדרין: התנגדות לתמונה ולתוכן
באשר לתמונה, הבנתי שהיא פוגעת ברגשותיהם של רבים (לא שאני מבין למה, אבל מילא. עם החלש והפגוע אין מתווכחים; יש להבין ולפתור את הבעיה, לגלות אמפתיה).
הבטחתי להסירהּ, אולם רק בשעה 4 בצהריים של אותו היום, שכן הייתי עסוק במהלך יום עבודה.
אבל אז החלה מתקפה רבתי מצד אבירי זכויות האדם, נושאי נס ה- PC, בעלי הבלעדיות על הרגישות החברתית וכל המדוכאים עלי אדמות, שתקפו אותי אישית. אלו האנשים, בגדול, בגללם “שיר הפרחה” משנות השבעים הפך ל”בא לי לרקוד” בפסטיגל הנוכחי, והמילה “פרחה” הוחלפה ב- “אואואו”.
אתם כאלה פאתטיים, ומרגיזים, שאתם הופכים אותי לערס שמעולם לא הייתי. מזלי שאשתי אינה פרחה והיא מאזנת אותי (אני כמובן מכה אותה, מדכא אותה, בוגד בה ומשפיל אותה בכל הזדמנות, כאדם קדמון אלים, חייתי ונוטף טסטוסטרון).
רוב התוקפים כלל לא הכירו אותי, שלו כהן, כותב הפוסטים. יתר על כן; רובם כלל לא עקבו אחר הדף עד אותו רגע, אבל נקראו לדגל.
דפי הפייסבוק שלהם הפסיקו כל פעילות אחרת, וכולם התחילו לעסוק אך ורק בפוסט המזעזע והמחליא שהתפרסם אצלנו.
הם התחילו במתקפה בכל סוגי הנשק שלהם (כולם מבוססי קלידי מקלדת, בבודדת או באוטומט) בהאשימם אותי בגזענות (התעקשתי אז ואני מתעקש היום שהפוסט לא היה גזעני, אלא תיאר מציאות לשונית), בעידוד לגזענות (איפה בדיוק קראתי לאנשים לקרוא לשחורי-עור קרמבו, או להשתמש דווקא בשם הזה של הממתק?), באטימות ובטיפשות.
בשעות שנותרו עד לשעה 4, כמה מהם אף התחילו לאיים עלי. איומים ממשיים.
כן כן, החנונים זבי החוטם האלה, הווירדואוז של האנושות, איימו לחכות לי בלילה בפינה אפילה (לשמחתי הם לא ציינו מה תכננו לעשות לי בה… אנחת רווחה).
הם טענו שאני גזען אשכנזי מבוסס, קולוניאליסט, גבר לבן פריבילג ושוביניסט, סמוק-לחיים-וצוואר ושמן כחזיר (שמן אני כן, אבל חזיר? נעלבתי…), גילן (מילה ששמחתי להכיר באותו הקשר: אדם שמתנשא כלפי צעירים ממנו בגיל), נצלן, מתנשא ומה לא.
את כל הטרמינולוגיה שלהם הם שפכו עלי, מהולה בהמון המון זבל דגים מצחין. אה סליחה, דגים זה לא PC…
רק הומופוב הם לא קראו לי. שיואו… איזה מזל…
באיזשהו שלב הופצה שמועה, שאני מסתערב ביחידת דובדבן.
תשמעו, החמיאו לי לא פעם בחיים, אבל זו ה-מחמאה שקיבלתי…
המחמאה הזו, והשמועה שאני יפה יותר מבראד פיט ומג’ורג’ קלוני ביחד…….
ואז, אותם אבירי השמאל הרדיקלי והפרוגרסיבי, כולם אקדמאים מלומדים, כולם רגישים בני רגישים, כולם רואים קודם כל את האחר – בעיקר אם הוא נולד באיזו מדינת עולם שלישי; כולם בזים למדינתם, לארצם, לדתם, למסורתם, לחברתם – אבל יגנו על הזר גם אם הזר הוא פולש פרזיט עבריין ואלים,
ואז האבירים האלה התחילו לקלל אותי.
“נו, ספר לנו, שלו, איך קיללו אותך”, אני שומע ביציע.
הקללות היו בסגנון בן זונה, מניאק וכו’. כן, כן.
בשלב זה החלטתי שככה לא מנהלים דיון; הזהרתי והודעתי, שאות לא תיגרע מהפוסט ושפיקסל לא יוזז מהתמונה.
האנשים האלה הוציאו ממני את “הכורדי” ואת “המרוקאי” (שתמיד רציתי שיהיו בי. מזל שאשתי חצי מרוקאית. אבל רגע, עֵדות זה לא PC…)
אולם מכיוון שהדף לא היה שלנו, בשל לחץ של קומץ של 15 אנשים, זה המספר, הפוסט נמחק. 15 מול 31,000.
ובכך ניתן האות להכריז עצמאות ולפתוח את “ערביט”.
=-=-=-=
תראו איזה קטע! לפני כמה ימים ראיתי בדף הנפלא البدائل اللسانية العربية، للمفردات العبرية والأجنبية את הפוסט הבא, אותו כתבה, שומו שמיים, בחורה ערבייה בשם רַעְ’דַה בַּסְיוּנִי, שהיא אשת לשון ויזמית חברתית בתחום טיפוח השפה הערבית.
הנה הקישור אליו, הנה המלל שבו, והנה התרגום שלי. “לא נגענו”, כמו שאומרים:
كل اللي عملته إنّي نشرت الصورة مع “كريمبو، وراس العبد”، صديقة من المغار بتقلي اه احنا عنّا كو شي 😅
وإسا صديق بقلي فتورة..
فصار لازم منشور!
شو بتقولولها عندكم وشو اساس تسميتها باسمها؟..
بحث قصير عن الكريمبو، اتّضح إنها من الكلمة العبرية קרמבו، يعني كريما فيه.
طيب، شو قصّة الكــــو شي؟
اتّضح برضو، إنّه العنصريّة في التّسمية “راس العبد” مش بس في شفاعمرو والمنطقة، بالمغار كمان..
الكوشي أجت تسميتها برضو من العبري من
“ראש כ ו ש י”، يعني راس الزنجي- الافريقي.
يعني إحنا العرب مش عنصريين بالفطرة، إحنا بس عنصريتنا مكتسبة 😂.
اسا فتورة هاي ملقيتهاش.. شو يعني؟ منين اجت؟
مرات كلمات بسيطة منلفظها عنجد مندورش شو معناها او منين اجت..
الابحاث هاي ممتعة
محدا يزعل منحلل بس.
“כל שעשיתי היה לפרסם תמונה עם הכיתוב “קרמבו, וראס אלעבד (ראש העבד)”. חברה ממע’אר אמרה לי: אצלנו הוא נקרא כו שי (הרווח במקור)
עכשיו חבר אומר לי שזה נקרא בכלל פתורה.
אז הדבר מחייב פוסט!
איך אתם קוראים לו אצלכם ומה המקור של השם?
חיפוש קצר לגבי “קרמבו” מעלה שהשם הוא בעברית: קרם-בו.
אבל מה הסיפור עם הכו שי?
במקרה זה התברר, שהגזענות בשם “ראש העבד” אינה רק בשפרעם והאזור, אלא גם במע’אר.
כושי הוא בכלל בעברית, כלומר ראש כ ו ש י, שחור, אפריקאי.
המסקנה: אנו הערבים איננו גזענים מטבענו; הגזענות שלנו היא נרכשת… 
באשר לפתורה, לא מצאנו מה מקורה. מה הכוונה? מה המקור?
לפעמים אנו מבטאים מילים פשוטות אך איננו מחפשים מה מקורן
והחיפושים האלו מהנים
שאף אחד לא יכעס, אנו רק מנתחים/חוקרים”.
(התרגום שלי. שלו)
=-=-=-=
מעניין איך אותם אבירים עברו לסדר היום על הפוסט הזה, שקורא לילד, סליחה, לממתק, בשמו.
אבל זה ברור: לחלשים, למדוכאים, למנוצלים (במקרה זה בחורה ערביה ישראלית. גם אישה, גם ערביה, וגם נתונה תחת כיבוש. אני מת פה…) מותר לכתוב ולדבר על הכל.
כמו שרק לשחורים אמריקאים (סליחה: אפרו אמריקאים) מותר להגיד את מילת ה- N…
טוב, אולי הם אקדמאים מדופלמים, אבל לקרוא ערבית הם לא יודעים… אז לפוסט הזה הם לא הגיעו…
זהו, ילדים וילדות, לאחר כל ההקדמה המַלְאָה הזו, הגיע הזמן למילת היום:
טֻזּ עַלֵיכֹּם طزّ عليكم – אני מצפצף עליכם
לשמיעה:

הביטוי הזה, שבמצרים יכול להיכתב גם טט’ طظّ, הוא קריאה בוטה להבעת בוז וזלזול.
מסתבר שבמקור טט’ הוא מלח בתורכית: Tuz.
במצרים: טֹזּ פִי… (כך וכך) طزّ في- – אני לא שם על-, אני מצפצף על-
טֹזּ יַא עַאשוּר طزّ يا عاشور – קפוץ לי!
מיל’: (בתוך השק יש) מלח, יא עאשור. מסופר שאנשים שרצו להבריח סחורות בשקים בתקופה העות’מאנית ולא רצו לשלם מכס, היו עונים לשאלת המוכס עאשור לגבי מה יש בתוך השקים: מלח, יא עאשור!
מילת היום מוקדשת באהבה לכל מי שקילל אותי בזמנו וטפל עלי האשמות שווא.
אני מצפצף עליו, קצת, או אפילו הרבה, ומרחם עליו,
אבל היי! בזכותו ובזכות חבריו הקמנו לנו פה את הדף הזה.
דף עם קוראים ועוקבים מכל הקשת האנושית הקיימת בישראל היהודית, והלא יהודית, ומקשת רחבה מאוד של ערבים ממדינות רבות, ומן הסתם גם קוראים נוספים ממדינות שאינן ערביות.
השיח פה נעים, אין פה מריבות, אין פה השמצות. על פוסט נתון יכולים להגיב מתנחלים מהימין האידיאולוגי ואחריהם ערבים מהגליל ואפילו משכם ומחברון.
ואף אחד לא מת מזה. תרתי משמע.
מסתבר שגבר (!) מבוגר (!!) הטרוסקסואל (!!!) יהודי (!!!!) אומניבור (!!!!!) מהגזע הלבן (!!!!!!), שלא רע לו בחיים ולא חסר לו לשיטתו דבר (!!!!!!!!), יכול להגיש פוסטים אכילים לַכּל, בלי לחטוא – בעיניו – בגזענות (וברור לי שאותם אנשים יגידו לי שמכיוון שאני בעמדה שלטת מבחינה פוליטית, אני יכול להגיד זאת על עצמי, אבל זה לא באמת נכון. נו, בסדר, זה לוּפּ שלעולם לא נצא ממנו).
כוונת הדף היא חיובית, אך ורק חיובית. לעולם לא נעודד פה גזענות, ותמיד נימנע מפוליטיקה (שוב, תחסכו ממני תגובות בסגנון: “הכל בעולם פוליטי”).
אני יכול להציג מציאות לשונית פוליטית, אך בלי נקיטת עמדה.
ואנו בפירוש מעודדים הומור וחיוך וקריצות ועקיצות ושנינות לשונית.
תהיו קלילים, זה טוב בכלל בחיים…
זהו, חפרתי מספיק ויש לכם סירים על הגז לשבת.
תודה על השנתיים האלה, על המעקב ועל התרומה האינסופית של הקוראים לחלקת אלוהים הזו שלנו.
בפוסטים הבאים חוזרים לשפיות ולשגרה.
הפעם אחתום רק בשם שלו, שכן אינני יכול לצרף את רני וימאמה, שתרמו, כהרגלם, גם לפוסט הזה, למניפסט הארוך הזה שלי.
שיהיה יום מצוין ושבת שלום,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top