שלום!

שלום!
כלליLeave a Comment on שלום!

שלום!

שלום!

פורסם לראשונה ב- 7.12.20

מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, שכתבה לנו:
“כתבת על המילה מרחבא?
הטורקים משתמשים אף הם במילה אבל הם אומרים מרהבה, אין “חית” גרונית כמו בערבית או בעברית”.
אז מילת היום היא –
מַרְחַבַּא مَرْحَبَا – שלום! ברוכים הבאים!
לשמיעה:

ואם חושבים על זה, היא לא רק מילת היום; כל פוסט שלנו מתחילת 2016 פותח עם המילה…
ואפשר גם:
יַא מרחבא! يا مرحبا (עם יא הקריאה/הפניה)
יַא מִית מרחבא! يا مية مرحبا (מאה פעם ברוך הבא)
יא מִית אַלְף מרחבא! يا مية ألف مرحبا (מאה אלף פעמים)
יא מַרְחַבַּאבַּכּ! يا مرحبابك (ברוך הבא לך, במילה אחת)
ומה התשובה?
מַרְחַבְּתֵין, אהלן וסהלן مرحبتين أهلًا وسهلًا
הצורה מרחבתין, בזוגי, אומרת שצורת היחיד צריכה להיות מרחבה, עם הא (תא מרבוטה) בסוף, אך זו גזירה שגויה לאחור של הדוברים
השורש הערבי ר.ח.ב עוסק במקומות נרחבים ורחבי ידיים, ובכך הוא זהה לשורש המקביל לו בעברית.
* הפועל הספרותי רַחֻבַּ رَحُبَ בבניין הראשון – נעשה מרווח
* הפועל רחב رحّب בבניין השני – ברך לשלום, קיבל בסבר פנים יפות, אמר מַרְחַבַּא בִּכּ!; הרחיב
אין ישוב ערבי שמכבד את עצמו שאין בו שלט בגודל זה או אחר שמכריז:
קַרְיַת/מַדִינַת (כך וכך) תֻרַחִּבֻּ בִּכֻּם! قرية/مدينة … ترحّب بكم – הכפר/העיר (כך וכך) מברכים אתכם לשלום! ברוכים הבאים!
* הפועל הספרותי אַרְחַבַּ أرحب בבניין הרביעי – הרחיב, הגדיל
* הפועל תַרַחַּבַּ בִּ- ترحّب ب- בבניין החמישי – ברך לשלום, אמר מרחבא
* רַחְבּ رحْب או רֻחַאבּ رُحاب או רַחִיבּ رحيب – רחב-ידיים, גדול. אגב, ישנם כמה ישובים שונים במספר מדינות ששמם הוא רחאב
* רַחַאבַּה رحابة – רוחב-לב
* תַרְחַאבּ ترحاب וברבים תַרַאחִיבּ تراحيب – קבלת פנים נאה ומכבדת
* רַחְבֶּה رحبة – כיכר, חצר, רחבה; שטח רחב-ידיים; סדנה; חסות
* מַרְחַבּ مَرْحب וברבים מַרַאחֶבּ مَراحب, במשקל המקומות – רְוָחָה, חיי רְוָחָה
* ממילה זו נוצר שורש תנייני מרובע, ממנו נגזר הפועל מַרְחַבּ مرحب על דרך הבניין השני – קיבל בסבר פנים יפות, אמר מרחבא
הנה קטע שמוחזר אצלנו כל כך הרבה פעמים, שכבר הפסקתי לספור…:
המילה סהל, מישור, מופיעה בעיקר בצירוף אהלן וּסַהְלַן.
הסיבה לכך שהמילים אהלן וסהלן מסתיימות עם נון בסופן מצריכה הסבר קצר על יחסוֹת בערבית. הנה קישור להסבר שהבאנו כאן בנושא בעבר (באתר הישן שלנו, אין טעם להגיב שם):
מה מקור הביטוי הנפוץ – והעתיק – הזה?
ראשית, צריך להבין שהערבית נולדה והתפתחה בחצי האי ערב, לפני אלפי שנים, בתרבות של שבטים בדואים נודדים. במציאות בה הם חיו, כללי המשחק היו שונים מהעולם המערבי של היום.
הדרך המקובלת להבין את הביטוי היא המשפט הספרותי הגרנדיוזי הבא:
صَادَفْتَ / حَلَلْتَ أَهْلاً لاَ غُرَبَاءَ وَوَطِئْتَ سَهْلاً لاَ وَعْراً
צַאדַפְתַ / חַלַלְתַ אַהְלַן, לַא עֻ’רַבַּאאַ’, וַוַטִאְתַ סַהְלַן, לַא וַעְרַן
הזדמנתָ אל- / חנית בקרב משפחה, לא זרים, ודרכת על מישור, לא דרך חתחתים
ככה זה כשנודדים במדבר, בחום, ללא מים, עולים על דיונות ולא נחים לרגע, ואז מגיעים למאהל בדואי.
אגב, לפני שנים רבות אני למדתי הסבר אחר למקור הביטוי, שכנראה אינו הנכון:
أَتَيْتَ أَهْلاً وَسَهْلاً وَمَرْحَبًا
אַתַיְתַ אַהְלַן וַסַהְלַן וַמַרְחַבַּן
הגעת למשפחה, מישור ומרחב.
הקורא יהודה כץ מוסיף את הגרסה:
גִ’אְ’תַ אַהְלַן וַאַתַיְתַ סַהְלַן جئت أهلا وأتيت سهلا – הגעת למשפחה ובאת למישור
=-=
מרחבן היא המילה היחידה מבין השלוש, שאיבדה עם הזמן את הגיית הנון ונשארה מַרְחַבַּא, המילה איתה פותח פה כל פוסט שלנו…
אגב, במדוברת קיימת התשובה אַהְלֵין أهلين, כלומר “פעמיים אהלן”, כאשר מבחינה דקדוקית ספרותית יש פה מה ש”הגשש החיוור” קראו לו “יציר לשוני וולגארי”…
ולסיום:
המילה אהלן חדרה גם לעברית, כידוע, ומשמשת בתור “שלום!” כללי שכזה.
אז זהו, שלא; בערבית מוקפדת יגיד אותה בעיקרון המארח, מקבל הפנים, ולא סתם כל עובר אורח בשכונה או בכפר, שהוא בחזקת זר-אורח.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
ערביט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Back To Top