פורסם לראשונה ב- 25.6.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Yifat Aharon Yadger.
אז מילת היום היא –
וַקְף وَقْف וברבים אַוְקַאף أوقاف – הֶקְדֵש מוסלמי
תזכורת: האות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ-k נחצית-גרונית (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
השורש הערבי ו.ק.ף (בגזרת פ”ו) עוסק בעיקר בעצירה ובעמידה. הוא נפוץ מאוד, ונביא פה רק את עיקרי מופעיו:
* הפועל וִקֶף وِقف במדוברת, וַקַפַ وَقَفَ בספרותית, בבניין הראשון – עמד, עצר. וִקֶף עַלַא- وقف على – השגיח על, היה תלוי על-
מוסיפה בעניין הקוראת Revital Battat:
הפועל וקפ وقف משמעותו גם הוריש, ציווה בצוואה וכמובן הקדיש, גם במשמעות של קביעת הקדש וגם במשמעות של הקדיש את זמנו / את חייו למען מטרה מסוימת או מישהו מסוים.
-0-0-0-
* וִקֶף עַלַא אִידֹה وقف على إيده – פיקח עליו מקרוב בזמן העבודה (מיל’: עמד על היד שלו)
* שַעֶר רַאסֹה וִקֶף شعر راسه وقف – שערות ראשו סמרו (מפחד)
* וַקֶף, וַקְף בספרותית, وقْف, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – עמידה, עצירה, הפסקה; מילת היום: הקדש מוסלמי
* וַקְף אִטְלַאקֶ אלנַּאר وقف إطلاق النّار – הפסקת אש
* וַזִירֶ / וִזַארַתֶ אלְאַוְקַאף وزير/ وزارة الأوقاف – שר / משרד ההקדשים (משרד ממשלתי בכמה ממדינות ערב). בירדן, למשל, שם המשרד הוא:
וִזַארַתֶ אלְאַוְקַאף וַאלשֻּאוּן וַאלְמֻקַדַּסַאתֶ אלְאִסְלַאמִיַּה وزارة الأوقاف والشّؤون والمقدّسات الإسلاميّة – משרד ההקדשים והעניינים האסלאמיים והמקומות הקדושים
* וַקְפֶה وقفة, צורת הנקבה של שם הפעולה – עמידה (אחת), עצירה (אחת); ערב חג (בלוח השנה המוסלמי)
* וֻקוּף وقوف, צורת שם פעולה נוספת – עמידה, עצירה
* וַאקֶף واقف, בצורת הבינוני הפועל – עומד. אֶלסּוּק וַאקֶפ/ה السّوق واقف/ة – אין תנועה בשוק, השוק “מת”
* מַוְקוּף موقوف, בצורת הבינוני הפעול – מושהה, מעוכב, עצוּר; מוקדש ל- וקף/הקדש; עדכני
* הפועל וַקַּף وقّف בבניין השני – העמיד, הציב; עצר את-
* וַקַּפֹה עַלַא רִגְ’לֵיה وقّفه على رحليه – הקים אותו, העמידו על הרגליים, עזר לו; עורר מהומה
* תַוְקִיף توقيف, צורת שם הפעולה של הבניין – הפסקה, העמדה (שמות פעולה); מעצר, מאסר (שמות עצם)
* מְוַקַּף موقَّف, בצורת הבינוני הפעול – עצוּר, כלוא; משהו שהופסק, נעצר
* וַקֶּף וִלַּא בַּטֻחַּ’כּ! وقّف ولّا بطخّك! – עצור או שאני יורה!
לצערי, זו אחת האמירות הבודדות שדוברי עברית מכירים בערבית (כחלק בלתי נפרד מהשירות הצבאי שלהם בצה”ל).
למה לצערי? כי חבל לי ששכנים מכירים זה את שפתו של האחר דווקא דרך נוהל מעצר חשוד, ולא עם ברכות כמו “שלום, מה שלומך היום?”, וגם כי קיימות אין ספור דרכים בהן מ”כים ו- מ”מים הרסו, שיבשו, רמסו ודרכו על דרך ההגייה של האמירה הזו.
הגרסה הקומית ביותר ששמעתי, לדאבוני, היא: וַקֶּף וִלַּא בַּצְ’חַכּ! وقّف ولّا بضحك – עצור או שאני צוחק (ולא, הדובר לא באמת התכוון לצחוק; הוא פשוט שיבש, שִחזר ומִחזר את האמירה השחוקה הזו מאה פעם, בלי באמת להבין מה כל מילה אומרת).
ורגע, לפני שאתם מגיבים ונוזפים בי על רכרוכיות-יתר וחיים בסרט ורוד:
בתוך עמי ומדינתי אני חי, את תרומתי למדינה תָּרום-תרמתי, ואין ספק שחיילים ואנשי ביטחון צריכים לדעת לבצע נוהל מעצר חשוד כמו שצריך, רק חבל שאלו המילים הראשונות שהם מכירים בערבית אחרי ואללה, יאללה יא זלמה, באסה/בעסה וחומוס.
באחד הפרקים האחרונים של הסדרה “הישרדות” מנחה “וילת המושבעים”, איתי תורג’מן, פונה ללונא מנצור, בחורה ערביה ענוגה, בפנייה: מע אלסלאמה, יא זלמה! (להתראות, גבר!). רציתי לקבור את עצמי מבושה…
* הפועל הספרותי אַוְקַף أوقف בבניין הרביעי – העמיד, הפסיק; עצר, שם במעצר
* הפועל תְוַקַּף توقّف בבניין החמישי – הפסיק, נעצר, נעמד
* הפועל הספרותי אִסְתַוְקַף استوقف בבניין העשירי – ביקש ממישהו לעמוד; אילץ אותו לעמוד
* מַוְקֶף موقف וברבים מַוַאקֶף مواقف, במשקל המקומות – עמדה (מחשבתית), השקפה; מצב, נסיבות; מקום חניה
* וַאקֶף מִתֶלֶ אלְאַרְבַּעַה בְּנֻצֶּ אלְאֻסְבּוּע/אלְגֻ’מְעַה واقف متل الأربعة بنُصّ الأسبوع/الجمعة – תקוע, לא זז, לא מתפקד (מיל’: עומד/תקוע כמו יום רביעי באמצע השבוע)
אז מה זה בעצם הקדש מוסלמי?
ניעזר בויקיפדיה (להלן חלקים נבחרים מהערך):
“באסלאם, וקף (בערבית: وقف) הוא הקדשתם של נכסים למטרות דתיות וחברתיות. המקדיש משייך את הנכסים לאללה, במטרה להעניק להם אופי דתי. המקדיש מנסה באמצעות ההקדשה לתת תוקף הלכתי שמטרתו לשמור לאורך תקופה זמנית ארוכה על המטרות החברתיות והדתיות אשר המקדיש הציב. הווקף מתחלק לשניים: וקף ח’ירי, הנתפס כמה שמוקדש לכלל האינטרסים החברתיים והדתיים של כלל הקהילה המוסלמית; ווקף אהלי, המוקדש רק לבני משפחתו של המקדיש.
מקור הווקף
הסיבה הרשמית למנהג הוא עזרה לעניים ומימון צורכי הציבור, כגון מסגדים, בתי ספר, מדרשות דתיות, בתי חולים, בתי קברות וכיוצא באלה. גם קהילות דתיות לא מוסלמיות, כמו הקהילה היהודית או הנוצרית, החיות במדינות מוסלמיות יכלו ליהנות מתנאי הווקף – כך בתי כנסת, כנסיות ושאר מוסדות הקהילה לא נאלצו לשלם מס כעסקים.
ההשערה היא ששורש המנהג להקדיש נכסי דלא-ניידי כווקף נעוץ בניסיון לעקוף את חוקי הירושה המוסלמיים. השריעה מגדירה באופן ברור את זכויותיו של כל אחד מבניו ובנותיו של המת על חלק מן העיזבון, הווקף אינו נחשב כנכס עובר בירושה, ולכן דיני הירושה אינם חלים עליו. על ידי הקדשת הנכס יכול המוריש לשמור על נחלתו כיחידה אורגנית ולא מפוצלת, או להדיר את אחד מצאצאיו מזכות ירושה (אמור בעיקר לגבי בנות שהתחתנו והצטרפו למשפחה אחרת) או למנוע מיורשיו למכור את הנחלה המשפחתית. סיבה נוספת להפיכתו של נכס לווקף היא הוצאתם של נכסים אלו ממעגל המיסוי הרגיל של עסקים וביטול האפשרות להפקיעם בעקבות אי תשלום מס.
[…]
הווקף ומדינת ישראל
לאחר מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הוכרזו נכסי הווקף המוסלמי בתחומי המדינה כרכוש נפקדים והועברו לבעלות המדינה. בנסיבות של עלייה המונית בשנים הראשונות של הקמת המדינה ראתה הממשלה הזדמנות לתפוס חזקה על היקף עצום של קרקעות ורכוש שיחזקו את הנכסים העומדים לרשותה של הממשלה למטרות שונות. הכרזה זו הובילה לבנייה של יישובים יהודיים רבים על אדמות וקף, ולשימוש בחלק אחר מהן למטרות אחרות (חקלאות, מסחר וכדומה).
כיום, הכינוי “הווקף” בשיח העברי משמש בדרך כלל כדי לתאר את הגוף האדמיניסטרטיבי המוסלמי האחראי על הר הבית.
טענה מרכזית של החמאס ושל ארגונים אסלאמיים אחרים כלפי מדינת ישראל היא שכל ארץ ישראל היא אדמת וקף, כיוון שנתקדשה באמצעות מלחמת כיבוש בראשית התקופה המוסלמית (אם כי תיאור זה נכון לרוב המזרח התיכון אם לא לכולו)”.
=-=-=
נסיים גם הפעם עם יופי של אמרה, שהופיעה אצלנו בעבר:
אַלצַּקֶר וַאקֶף עַלַא שַוַארְבֹּה الصّقر واقف على شواربه – הנץ עומד על השפם שלו
משל לגבר גבר, אבל לא סתם גבר גבר, אלא גבר גבר גבר.
שפם הוא סמל הגבריות. אתם יכולים להרים גבה עד מחר, אבל ככה זה בכל התרבויות כמעט, להוציא בעשורים האחרונים בעולם המערבי. גבריות היא דבר חשוב במנטליות הערבית (לא רק בה), ולהיות גבר גברי זה כבוד גדול. וכבוד, הו, הכבוד, הוא הדבר החשוב ביותר בעולם. רציני לגמרי.
ימאמה שלנו מביאה גרסה נוספת לאותה אמרה: בְּיוּקַף עַ שַוַארְבֹּה נִסֶר بيوقف ع شواربه نسر – עומד על שפמו נשר.
ועכשיו נותר רק לקבוע הנשר, או הנץ, או השפם, של מי גדול יותר…
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
