פורסם לראשונה ב- 19.11.19
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Hila Tlumak Shaham.
אז מילת היום היא –
פַגְ’אַתַן فَجْأَةً – פתאום
השורש הערבי פ.ג’.א’ עוסק בהפתעות.
האם יש לו קשר לשורש העברי פ.ת.ע?
אולי, בכוח, אם נפעיל ממש לחץ: פ יש בפתיח של שני השורשים.
בערבית יש ג’, שנשמעת בסביבות מסוימות (כמו במצרים) g. הצליל g מתחלף לא פעם עם t (העיצורים הסותמים).
ועין? עם אלף? גם לא מפתיע; עיצורים גרוניים.
בואו נעיף מבט במילה העברית פתאום, שהיא תרגומה של מילת היום:
פתאום בא מלשון פתע, נכון? אז הנה, יש מילה אחת מהשורש, בעברית, שמופיעה עם אלף, כמו בערבית.
=-=-=
כותב לנו בנושא Assaf Katz:
הרבה יותר הגיוני שהשורש המקביל בעברית הוא “פגע”, שבתנ”ך קרוב עוד יותר מאשר בימינו.
=-=-=
ומה המם הזו בסוף? היא שריד לניקוד סופי שהיה פעם בעברית; בערבית הניקוד הזה מסתיים עם נון, בעברית עם מקבילתה מם (כמו: חינם, דומם, ריקם, אמנם וכו’). יפה, לא?
* הפועל פַגַ’אַ فجأ בבניין הראשון או פַאגַ’א فاجأ בשלישי – הפתיע; התקיף התקפת פתע
* פַגְ’אַה فجأة, היא מילת היום (שבאה במעמד תואר הפועל), בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – פתע, פתאום
* פֻגַ’אאַה فجاءة, צורת שם פעולה נוספת – הפתעה
* פֻגַ’אאִ’יּ فجائيّ, כשם תואר – פתאומי, במפתיע
* פַאגִ’אַה فاجئة, בספרותית, בצורת הבינוני הפועל נקבה של הבניין – צרה, אסון
* פוּגִ’אַ فوجئ, בספרותית, בצורת הסביל הפנימי של בניין שלישי – הופתע
* מֻפַאגִ’א’ مفاجئ, בצורת הבינוני הפועל של הבניין השלישי – מפתיע, פתאומי, בלתי צפוי
* הֻג’וּם פֻגַ’אאִיּ / מֻפַאגִ’א’ هجوم فجائيّ / مفاجئ – מתקפת פתע
* מֻפַאגַ’אַה مفاجأة וברבים מֻפַאגַ’אַאת مفاجآت, צורת שם הפעולה של הבניין השלישי – הפתעה
* מֻפַאגַ’אַה סַארַּה مفاجأة سارّة – הפתעה משמחת
* מֻפַאגַ’אַתֶ אלְמַוְסֶם مفاجأة الموسم – “הפתעת העונה”
=-=-=-=
בתחילת השבוע הצגנו פה, בקטע פוסט ממוחזר, את תחילת סיפורה של האות הערבית תאא’ מרבוטה, המציינת את המין נקבה בשמות העצם, כמו ה- ה”א בסוף שמות דומים בעברית (ילדה, מורָה, גדולה וכו’).
במילת היום, שהיא ספרותית, מופיעה תאא’ מרבוטה כשעליה ניקוד סופי (שנועד לסמן יחסה תחבירית בערבית ספרותית) פתחתין, כלומר שתי פתחות, שבפועל מצוינות עם הצליל –ַן.
לכן בערבית ארבע אותיות, אך בתעתוק עברי פונטי – חמש: פַגְ’אַתַן.
תאא’ מרבוטה עם פתחתין היא אחד משני מקרים יוצאי דופן בהם אין מתווספת אלף למילה עם ניקוד סופי פתחתין.
מי שהבין – למד דקדוק ספרותי. מי שלא – זה לא באמת משנה…
אז הנה המשך סיפורה של האות, ממוחזר גם הוא:
בערבית ספרותית, כמו בעברית, הצליל לפני התאא’ מרבוטה הוא a.
בעברית יבוא קמץ לפניה: תלמידָה
בספרותית – סימן הניקוד פתחה: תִלְמִידַ’ה تلميذَة
במדוברת הצליל משתנה ל- e (אין סימן ניקוד בערבית שמבטא צליל זה): דַוְלַה (מדינה) הופך ל- דוֹלֶה, תלמידַ’ה ל- תלמידֶ’ה, השם פַאטִמַה فاطمة (בתו האהובה של הנביא מוחמד) הופך ל- פַאטְמֶה, ויש עוד אלפי דוגמאות.
אז זהו, אפשר להתקדם?
לא.
כי לכל כלל יש יוצא מהכלל.
זוכרים שיש אותיות (עיצורים) גרוניות בשפות השמיות? הגרוניות בערבית הן א’ ء (ההמזה האהובה שלנו), ה ه, ע ع ו- ח ح, אליהן מצטרפות בסוגיה שלנו היום גם ע’ غ ו- ח’ خ (שתיים משש האותיות שאינן קיימות בעברית, על הכל דיברנו פה בעבר), שנהגות/נחתכות טיפה מעל הגרון.
זוכרים גם שיש אותיות נחציות (צלילים “רגילים” שנהגים עם לחץ מכיוון הגרון)? צ ص, צ’ ض, ט ط, ט’ ظ ו- ק ق? (ברשימה זו עוד שתי אותיות שאינן קיימות בעברית)
בקיצור, כל האותיות האלה, בגלל חיתוכן בגרון, בסביבתו או בהשפעתו, אינן רוצות לקבל e לפני תאא’ מרבוטה אלא לשמור על הצליל המקורי a, שהוא גרוני גם כן, והן נהגות כמו בספרותית:
בְּצַ’אעַה بضاعة – סחורה, בֵּיצַ’ה بيضة – ביצה, בַּטַּה بطّة – ברווז, פַצִ’יחַה فضيحة – חרפה (“פדיחה”), גַ’בְּהַה جبهة – חזית, מַחְ’לוּעַה مخلوعة – שובבה; משוגעת, וכו’.
דוגמה יפה להמחשה קיימת בביטוי רַאיְחַה וּגַ’איֶה رايحة وجاية – הולכת ובאה.
המילה ראיחה מסתיימת ב- ח גרונית, והצליל a נשמר. המילה ג’איה, לעומתה, מסתיימת ב- י, שאינה גרונית או נחצית, ולכן יש צליל e.
והנה שתי דוגמאות לא הכי חינוכיות, אבל מדהימות מבחינה לשונית:
נוֹמֶה בַּלַא קוֹמֶה نومة بلا قومة – שינה ללא קימה (מאחלים למי שאנו מאחלים לו ש….). שתי המילים מסתיימות עם צליל e.
רוֹחַה בַּלַא רַגְ’עַה روحة بلا رجعة – הליכה ללא חזרה (כנ”ל). שתי המילים עם צליל a, מבינים למה, נכון?
זהו? עכשיו אפשר ללכת להסדיר נשימה בצד או לשתות משהו?
לא. כי יש עוד יוצא מהכלל. האות רא ر, המקבילה ל- ר בעברית.
האות הזו, שאינה גרונית, “עושה בעיות” גם בעברית, למשל אי אפשר להדגיש אותה עם דגש חזק. בערבית היא עושה בעיות לפני תאא’ מרבוטה במדוברת:
היא שומרת על הצליל a כאילו הייתה גרונית, למשל במילים סַיַּארַה سيّارة – מכונית, מַרַה مرة, אישה, או מַרַּה مرّة (השוני בדיגוש) – פעם, אולם מקבלת e אם בספרותית, במקור, הצליל לפניה היה i, או שיש לפניה בכל מקרה צליל i. למשל העיר נצרת נקראת במדוברת אַלנַּאצְרֶה النّاصرة, כי בספרותית שמה אַלנַּאצִרַה (משמעות השם, אגב, “המנצחת”), ודוגמה נוספת: כְּבִּירֶה كبيرة – גדולה.
התופעה שלמדנו היום נקראת אִמַאלַה, שזה הטייה, בערבית. למה הטייה? אולי הטייה של התנועה, לא יודע באמת למה קוראים לזה ככה.
אם ניישם את כלל האמאלה על המילה אמאלה עצמה, נקבל אִמַאלֶה (לא אמאל’ה!!!, אלא אמאלֶה, מבוטָּא כמו פינאלה).
וכן, בניב הלבנוני יש אמאלה כזו, וגם מסוג אחר, אבל די להיסחף פה…
בתמונה: “מעשה בחמישה בלונים” מאת מרים רות, איור: אורה איל
שיהיה יום נהדר,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
