מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של חברי הקורא האדוק עובדיה מזרחי.
אז מילת היום היא –
אִנְשַוַא اِنْشَوَى – נצלה
עובדיה שלח לי סרטון מחשבון פייסבוק:
Food_passion_by_hala
ל- הַאלַה יש מעל 200,000 עוקבים, באינסטגרם יש לה מעל 230,000, אבל למרות שיש לה חשבונות בכל הרשתות החברתיות לא הצלחתי להבין מי היא. מה שכן, הסרטונים שלה אסתטיים ביותר.
מהמבטא שלה ומהתכנים עולה שהיא לבנונית.
רגע, לפני שנתקדם:
זו תוספת שנכתבה שעות לאחר פרסום הפוסט. מסתבר שאינסטגרם שלה מנדב יותר מידע עליה:
حلا يزبك
Mom of 4 BOYS
'ALI
ELIYA DANIEL'AYAN
@food_passion_by_hala 
Interior Architecture
שמה בכלל חַלַא יַזְבֶּכּ
מהרשת הבנתי גם שהיא:
حلا يزبك هي مهندسة ديكور سورية وفود بلوغر (صانعة محتوى طعام). تشتهر بتقديم وصفات شهية على منصات التواصل الاجتماعي، ولديها فقرات تلفزيونية، وتوثق مسيرتها كأم لأربعة أولاد.
חלא יזבכ היא מעצבת פנים סורית ובלוגרית של אוכל. יש לה ארבעה ילדים.
=-=
כותרת הסרטון:
كل شي عم يصير … لعلَّهُ خير 
כל דבר שקורה קורה לטובה
לעלה ח'יר – ג'מלה כנא דאימן נסמעהא מן אהאלינא נחנא וזע'אר.
בס צראחה מא דאימן כנת אפהם מענאהא אלמצ'בוט, ע'יר מן בעד מא סמעת הידי אלקצה. אסמעוהא שו חלוה:
מרה כאן פי מלכ ואלוזיר אלי אלה. פכאן שו מא יציר מע הידא אלמלכ כאן אלוזיר יקלה לעלה ח'יר.
פמרה קררוא ירוחוא ע אלציד. הו ואלמלכ עם יצטאד וחאמל אלסהם אללי אלה, הו עם בירג'ע אלסהם היכ, אנקץ אצבעה באלע'לט. ביקום ביג'י אלוזיר לענדה וביקלה לעלה ח'יר.
הון אלמלכ עצב כתיר מנה, אנה ח'לץ, יעני אנקץ אצבעי, בעדכ בתקלי לעלה ח'יר? בעד מא עצב מנה אמרהן אנהן יחבסוה.
אנחבס אלוזיר. כפוא, טריקהן עאדי, הנן באלטריק, בתחאצרהן עצאבה, נאס ביאכלוא לחום אלבשר. ביקומוא ביח'טפוהן כלהן, ביולעוא נאר, בישווהן וביאכלוהן. פוצלוא לענד אלמלכ, בילאקוא אנה אצבעה מקצוץ. ובאלעאדאת ענדהן, אד'א חדן ענדה אעאקה מעינה, מא ביאח'דוה.
פל אלמלכ, ראח מבסוט לענד אלוזיר וקלה לעלה ח'יר, וח'ברה אלקצה שו צאר מעה. קאם אלוזיר אבתסם וקלה לעלה ח'יר. קלה בס אנה אנת ליה עם תקול לעלה ח'יר? מא אנא חבסתכ! קלה מא אנת לו מא חבסתני כנת אנא הלק חאכון מע אלג'יש ילי אנשוא וילי תאכל.
פהונה אלעברה מן הידי אלקצה אנה רע'ם כל אלט'רוף ילי עם נקטע פיהא הלק, אלט'רוף אללי כתיר צעבה, מא חדא ביערף רבנא שו מח'בי לה מן בעד כל דקיקה.
כל שי עם ביציר הלק באלג'נוב – לעלה ח'יר.
لعلّه خير – جملة كنّا دايمًا نسمعها من أهالينا نحنا وزغار.
بس صراحة ما دايمًا كنت أفهم معناها المضبوط، غير من بعد ما سمعت هيدي القصّة. اسمعوها شو حلوة:
مرّة كان في ملك والوزير الي اله. فكان شو ما يصير مع هيدا الملك كان الوزير يقلّه لعلّه خير.
فمرّة قرّروا يروحوا ع الصّيد. هو والملك عم يصطاد وحامل السّهم اللي اله، هو عم بيرجّع السّهم هيك، انقصّ أصبعه بالغلط. بيقوم بيجي الوزير لعنده وبيقلّه لعلّه خير.
هون الملك عصب كتير منّه، إنّه خلص، يعني انقصّ إصبعي، بعدك بتقلّي لعلّه خير؟ بعد ما عصب منّه أمرهن إنّهن يحبسوه.
انحبس الوزير. كفوا، طريقهن عادي، هنّن بالطّريق، بتحاصرهن عصابة، ناس بياكلوا لحوم البشر. بيقوموا بيخطفوهن كلّهن، بيولّعوا نار، بيشووهن وبياكلوهن. فوصلوا لعند الملك، بيلاقوا إنّه أصبعه مقصوص. وبالعادات عندهن، إذا حدن عنده إعاقة معيّنة، ما بياخدوه.
فلّ الملك، راح مبسوط لعند الوزير وقلّه لعلّه خير، وخبّره القصّة شو صار معه. قام الوزير ابتسم وقلّه لعلّه خير. قلّه بس إنّه انت ليه عم تقول لعلّه خير؟ ما أنا حبستك! قلّه ما انت لو ما حبستني كنت أنا هلق حاكون مع الجيش يلّي انشوى ويلّي تاكل.
فهونة العبرة من هيدي القصّة إنّه رغم كلّ الظّروف يلّي عم نقطع فيها هلق، الظّروف اللي كتير صعبة، ما حدا بيعرف ربّنا شو مخبّي له من بعد كلّ دقيقة.
كلّ شي عم بيصير هلق بالجنوب – لعلّه خير.
יהיה טוב / הכול לטובה – משפט שתמיד שמענו מהורינו כשהיינו קטנים.
אבל בכנות, לא תמיד הבנתי את משמעותו הנכונה, אלא לאחר ששמעתי את הסיפור הבא. הקשיבו כמה הוא יפה:
היה היו מלך והווזיר (שר) שלו. בכל דבר שקרה למלך הזה, הווזיר היה אומר לו: יהיה טוב.
פעם הם החליטו לצאת לצייד. המלך צד ונשא את החץ שלו, ובעודו מחזיר ככה את החץ (בקשת), האצבע שלו נקטעה בטעות. הווזיר בא אליו ואמר לו יהיה טוב.
כאן המלך התרגז מאוד ממנו, כי זהו, כאילו נקטעה לי האצבע ואתה עדיין אומר לי יהיה טוב? לאחר שהתעצבן ממנו הוא ציווה עליהם לכלוא אותו.
הווזיר נכלא. הם המשיכו בדרכם כרגיל, ובעודם בדרך כיתרה אותם חבורה (כנופיה) של אנשים שאוכלים בשר אדם (קניבלים). (כשהם נתקלו באנשים) הם חטפו את כולם, הדליקו אש, צלו אותם ואכלו אותם. הם הגיעו למלך וראו שהאצבע שלו קטועה. לפי המנהגים שלהם, אם למישהו יש נכות מסוימת הם לא לוקחים אותו (לא אוכלים).
המלך ברח, הלך מרוצה לווזיר, אמר לו יהיה טוב וסיפר לו את הסיפור, מה קרה לו. הווזיר קם, חייך ואמר לו יהיה טוב. אמר לו (המלך): אבל למה אתה אומר יהיה טוב? הרי כלאתי אותך! הוא ענה לו: הרי אלמלא כלאת אותי הייתי עכשיו עם הצבא שנצלה ונאכל.
מוסר ההשכל פה, מהסיפור הזה, הוא שלמרות כל הקשיים (מצב) שאנו חווים עכשיו, המצב הקשה מאוד, איש אינו יודע מה אלוהים מתכנן (מחביא) לו לאחר כל דקה.
כל מה שקורה כעת בדרום (לבנון) – הכול לטובה.
(התמלול – בחלקו – והתרגום שלי. שָלֵו)
https://www.facebook.com/reel/945972775075095
=-=-=-=-=-=
בעבר פרסמנו את הדברים הבאים:
מילת היום היא –
שַוַא شَوَى – צלה; חימם; במדוברת גם: עינה
לשמיעה: https://soundcloud.com/listen2arabit/bq9gn1gcxw3r
השורש הערבי ש.ו.י (בגזרת ע"ו-ל"י) עוסק בצליית בשר:
* הפועל שַוַא בבניין הראשון – מילת היום
* שִוַאיַה شواية או: שַיּ شَيّ, בצורות שם הפעולה/מצדר של הבניין – מלאכת הצולה
* מַשְוִיּ مَشويّ וברבים מַשְוִיַּאת مشويّات או מַשַאוִי مشاوي, בצורת הבינוני הפעול של הבניין – צלוי, בשר צלוי
* הפועל שַוַּא شوّى בבניין השני או: אַשְוַא أشوى ברביעי – האכיל בבשר צלוי
* הפועל אִנְשַוַא انشوى בבניין השביעי – נצלה
* הפועל אִשְתַוַא اشتوى בבניין השמיני – נצלה; צלה בשר
* שַוַּאא' شوّاء, במשקל בעלי המלאכה – מי שמלאכתו צליית בשר
* שַוִיּ شويّ או: שִוַאא' شِواء או: שֻוַאא' شُواء – בשר צלוי
* שִוַאאַה شواءة או: שַוַאה شواة – חתיכה אחת של בשר צלוי
* שַוַאיַּה شوّاية וברבים שַוַּאיַאת شوّايات, או: מִשְוַאה مِشواة וברבים מַשַאוִי مشاوي – גריל לצלייה, מנגל
הוסיף בתגובות הקורא יאיר רודי:
הפתגם: אִללִּי מַא בִּיעְרַףֶ אלצַּקֶר יִשְוִיה اللّي ما بيعرف الصّقر يشويه (מילולית: מי שלא מכיר את הנץ, צולה אותו)
יש אנשים שממעיטים בערכם של דברים מסוימים – הם אינם מודעים לערך האמיתי שלהם, מזלזלים בהם בקלות ואפילו לא חשים בייסורי מצפון, כי רק מי שהדברים הללו שייכים לו מודע לערכם.
מה שעבורך הוא יקר, עשוי להיות חסר חשיבות עבור זולתך.
=-=-=
כשעסקנו פה בשורש הערבי הספרותי ס.ו.א' (גזרת ע"ו, ל המזה), שעוסק ברוע, כתבתי את הדברים הבאים:
חדי העין מביניכם שמו לב, שבניגוד להרגלי לא ציינתי היום איפה השורש הערבי מופיע בעברית.
הסיבה שלא ציינתי דבר היא שלא מצאתי דבר.
עד שפנה פה בתגובות הקורא דן גרינברגר, ששאל אם יש קשר למילים העבריות "שווא" ו- "שואה".
התגובה הראשונה שלי הייתה כעס עצמי: "איך אני, לעזאזל, לא חשבתי על זה?"
הגעתי הביתה ופתחתי את מילון אבן-שושן. בהתחלה חשבתי שדן מדבר על סימן הניקוד שְוָא, אולם הוא אינו קשור לעניינו היום.
המילה שָוְא, לעומת זאת, דווקא קשורה לחלוטין!
לעשות משהו לשווא פירושו להיתקל בתוצאת המעשה ברוע, בדברים רעים, או בשקרים.
נפלא, לא?
באשר לשואה, המילון גורס שהשורש הוא ש.א.ה (ש.א.י), אבל נו, באמת: יש פה חגיגה שלמה של עיצורי אהו"י: אין לי שמץ של ספק ש- ש.א.י העברי מתכתב לחלוטין עם ס.ו.א הערבי.
זה היה אז. אני מוסיף לקלחת השורשים הזו גם את השורש הערבי העוסק בצלייה. שואה, צליית אנשים… לא נעים, אבל אולי קשור.
כתב ירון אוסטרובסקי:
טרם מצאתי ל- שוּא – צלה מקבילה גזרונית בטוחה, אך הערת הבהרה; כשרוצים למצוא עיצור עברי מקביל גזרונית- אטימולוגית לשׁין ערבית (צליל שׁין ימנית), התשובה לרוב לא תימצא בשׁין עברית ימנית אלא בשמאלית כמו: עשׁר – עשׂר. שׁאוּ – שׂיא (גם תכלית, מטרה). שׁבּע – שׂבע (פועל). שׁג'רה (עץ) – אולי שׂריג. שׁרד (ברח, גורש, תעה) – שׂרד. שׁנא – שׂנא ועוד.
אם בכ"ז יש שׁין מול שׁין, לרוב זה עקב שאילה הדדית או משפה שלישית כ: שׁתל בעברית וערבית שנשאל מארמית.
=-=-=-=
ולמי מכם שזועק מהבית:
מה עם-
שְוַיּ שְוַי شْوَيّ شْوَيّ – לאט לאט
או: שְוַיֶּה שְוַיֶּה شْوَيّة شْوَيّة
מבירור מהיר ברשת עולה כי בחצי מהמקרים מי שכתבו את הביטוי כתבו (ומן הסתם כך הם מבטאים) בלי ה"א (תא מרבוטה בערבית) בסוף, בעוד החצי השני כותבים (ומבטאים) עם ה"א.
מבדיקה לא מקצועית שעשיתי, האופציה עם תא מרבוטה מאפיינת יותר את הלהג המצרי, שם הביטוי מבוטא שויַּה שויַּה.
לפני שנמשיך, מאיפה הביטוי הזה צץ?
זו הגרסה המדוברת והקלילה של הביטוי הספרותי:
שַיְאַן פַשַיְאַן شَيْئًا فَشَيْئًا – לאט לאט, בהדרגה (מיל': דבר ודבר)
כלומר אין שום קשר לצלייה.
התמונה: Ava Tyler
זה היה הפוסט ה- 3,183 שלנו.
שיהיה יום נהדר,
שלו
מיזם ערביט הוא זוכה פרס "קרן שרוני" לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
