מרחבא
שלום לכולם,
לפני שנתחיל, אני רוצה לשתף אתכם בדבר משעשע:
ביום א’ פרסמתי את הפועל שלח’ – קרע לגזרים.
אחת התגובות לפוסט הייתה של “אנקל איהאב” (דוד איהאב), שהוא דמות ירושלמית מפורסמת, ממש סלב. הוא נהג אגד וירושלמים רבים מכירים אותו, שכן הוא אדם חביב, אדיב, נחמד וחברותי.
הוא כתב לי על המילה:
“האמת שאני ערבי מלידה (קצת יותר מ 50 שנה) מטייל המון אצל ערבים, מתערבב עם המון ערבים, משפחתי המורחבת ערבייה, ואתה יודע מה? גם משפחתי הקטנה היא משפחה ערבייה. למדתי בבית ספר של ערבים, יש לי חברים שהם ערבים, בקיצור אני מכיר הרבה ערבים אבל מעולם לא שמעתי על המילה שכביכול ערבייה 
“
“ולמה התמוגגתי מהתגובה, פרט לעובדה שהיא מצחיקה? כי אם אני מלמד ערבים מילים בערבית מדוברת, אשריי… 
=-=-=
מילת היום מופיעה בזכותה של חברה ועמיתה.
אז מילת היום היא –
חַרַג’ حَرَج – מבוכה; קושי, מצב קשה, מצוקה; מקום צר; חטא, אָשָם; אי נוחות, אי נעימות; חורשה, יער; מכירה פומבית; כשם תואר: צר, מצומצם
לשמיעה: https://on.soundcloud.com/qLaFF
החברה שלחה לי סרטון נוסף מחשבון טיקטוק של:
raffijarroujofficial
Raffi Jarrouj – رافي جرّوج
לראפי ג’רוג’ יש כבר 160,000 עוקבים, והוא כותב על עצמו:
صانع محتوى باللغة العربية بإيجاز غير مُخل وبلا تطويل مُمل
יוצר תוכן בערבית באופן תמציתי שאינו פוגעני וללא אריכות משעממת
ראפי (ראפי? מעולם לא שמעתי שם ערבי כזה) הזה סקרן אותי.
בחשבון טוויטר שלו הוא מוסיף על עצמו שני פרטי מידע: הוא יוצר תוכן בערבית ספרותית, והוא חי בדובאי.
בפייסבוק יש לו מעל 270,000 עוקבים.
חשבון יוטיוב שלו אינו מוסיף דבר.
באינסטגרם שלו, בו יש לו 423,000 עוקבים, הוא מוסיף:
صحفيٌّ ومقدّمُ برنامج “بدقيقة” 
עיתונאי ומגיש התוכנית “בדקיקה” (בדקה)
הסרטון פורסם ב- 13.5.23.
כאן אחד אלאשח’אץ אלת’ע’ן, ינטק חרף אלראא’ ע’ינן.
אעתאד אן יג’לס פי מג’לס אלח’ליפה וכאן שהירן פציחן, ט’ריף אלמחאצ’רה, קוי אלחג’ה.
ד’את יום אראד בעצ’ חסאדה אן יצ’עוה מוצ’ע אלחרג’. פקאלוא ללח’ליפה: למא לא נג’עלה ינשר ח’ברן עלא אלנאס פהו מפוה ומחבוב!
ואפקהם אלח’ליפה, פחאכוא לה ח’ברן לם תח’ל כלמה מנה מן חרף אלראא’.
קרא אלרג’ל אלח’בר פי סרה וג’אא’ פיה:
אמר אמיר אלאמראא’, וזיר אלוזראא’, בחפר באר פי אלצחראא’ לישרב מנה אלשארד ואלוארד.
ערף אנהם יכידון לה, פאעאד קראאת אלח’בר ג’הרן, דון ד’כר ולו ראא’ ואחדה, פקאל:
חכם חכים אלחכמאא’ עלא נדים אלנדמאא’ בשק ג’ב פי אלבידאא’ ליסקא מנה אלע’אדי ואלבאדי.
דהש מנה חאסדוה ואזדאד קדרן ענד אלח’ליפה בעד אן את’בת בסרעה בדיהתה אן אלעקל ינטק ואן ח’אב אללסאן.
كان أحد الأشخاص ألثغًا، ينطق حرف الرّاء غينًا.
اعتاد أن يجلس في مجلس الخليفة وكان شهيرًا فصيحًا، ظريف المحاضرة، قويّ الحجّة.
ذات يوم أراد بعض حسّاده أن يضعوه موضع الحرج. فقالوا للخليفة: لِما لا نجعله ينشر خبرًا على النّاس، فهو مفوّه ومحبوب!
وافقهم الخليفة، فحاكوا له خبرًا لم تخلُ كلمةً منه من حرف الرّاء.
قرأ الرّجل الخبر في سرّه وجاء فيه:
أمر أمير الأمراء، وزير الوزراء، بحفر بئرٍ في الصّحراء ليشرب منه الشّارد والوارد.
عرف أنّهم يكيدون له، فأعاد قراءة الخبر جهرًا، دون ذكر ولو راء واحدة، فقال:
حكم حكيم الحكماء على نديم النّدماء بشقّ جبّ في البيداء ليُسقى منه الغادي والبادي.
دُهش منه حاسدوه وازداد قدرًا عند الخليفة بعد أن أثبت بسرعة بديهته أنّ العقل ينطق وإن خاب اللّسان.
אחד האנשים סבל מליקוי בדיבור*, הוא הגה את האות ראא’ (הקדמית) כע’ין (אחורית).
הוא נהג לשבת במועצה של הח’ליף, הוא היה מפורסם, הוא דיבר ברהיטות, היה אלגנטי בדיבורו ובעל יכולת הוכחה.
באחד הימים כמה מהאנשים שקינאו בו רצו להביכו. הם אמרו לח’ליף: למה לא נגרום לו להפיץ ידיעה בקרב האנשים, שכן הוא מיטיב לדבר ואהוב!
הח’ליף הסכים לכך, והם חיברו עבורו ידיעה שאין בה אפילו מילה אחת בלי האות ראא’**.
האיש קרא את הידיעה בליבו. בידיעה היה כתוב:
“האמיר העליון, ראש השרים, ציווה לחפור באר במדבר כדי שישתו ממנה התועה וזה שמגיע”.
הוא הבין שהם טומנים לו פח, אז הוא קרא שנית את הידיעה בקול רם, ללא הגייה של ראא’ אחת, ואמר:
“האדם הנבון ביותר הנחה את החבר הבכיר ביותר לחפור באר במדבר כדי להשקות ממנה את העוברים והשבים”.
הקנאים נדהמו ממנו, והערך שלו אצל הח’ליף עלה לאחר שהוכיח בזכות מהירות תגובתו, שהשכל מדבר גם אם הלשון כושלת.
(התרגום שלי. שָלֵו)
* זה מוזר שהדובר הזה כה רהוט ואז הוא טועה טעות של מתחילים: נותן ניקוד סופי פתחתין לשם עצם מחוסר תנוין.
** גם במשפט זה הוא עושה טעות גסה: את הנושא הדקדוקי של המשפט, המילה “מילה”, הוא ניקד עם ניקוד סופי של מושא ישיר. מזעזע!
=-=-=-=-=
השורש הערבי ח.ר.ג’ עוסק במצוקות וחטאים, אך גם בחורשות (ובכך הוא מתכתב עם השורש השמי הקרוב ח.ר.ש).
השורש העברי הזהה, העוסק בחריגות, מתכתב דווקא עם השורש הערבי הנפוץ פי כמה ח’.ר.ג’, העוסק ביציאות.
* הפועל חַרִגַ’ حَرِجَ בבניין הראשון – חטא, טעה; חשש, פחד; ביקש חסות; היה צר
* חַרַאגַ’ה حَراجة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – חומרת המצב; מצב קריטי של חולה
* הפועל חַרַּגַ’ حَرَّج בבניין השני – אסר, מנע; הקשה, הכביד; הטריד; התעקש; ייער
* הפועל חַארַגַ’ حارج בבניין השלישי – התווכח; התמקח
* הפועל אַחְרַגַ’ أحرج בבניין הרביעי – הביך, העמיד במבחן קשה; הפר; אסר; אילץ; גרם לחטא
* אַלְמֻחְרִגַ’את المحرجات, עם צורת הבינוני פועלות – השבועות המעמידות את האדם במצב קשה, כמו למשל השבועה לגרש את אשתו
* הפועל תַחַרַּגַ’ تحرّج בבניין החמישי – נזהר מלעשות
* מֻתַחַרֶּג’ متحرّج, בצורת הבינוני הפועל – נמצא במצוקה
* הפועל אִנְחַרַג’ انحرج בבניין השביעי – הובך, נגרמה לו מבוכה
* חִרַאגַ’ה حراجة – יערנות
* אַלצַּ’אבִּטַה אֶלְחִרַאגִ’יַּה الضّابطة الحراجيّة – משטרת משמר היערות
* חַרַגַ’ה حرجة – חורשה סבוכה
* אַשְגַ’אר חַרַגִ’יַּה أشجار حرجيّة – עצי חורש
* חַרַאג’ حَراج – מכירה פומבית
* חִרְג’ حِرْج – מלכודת, רשת ציידים; פשע
* חַרִג’ حَرِج – חמור, קשה, קריטי; צר, דחוק, מצומצם; מביך
* חַאלַה חַרִגַ’ה حالة حرجة או מַוְקֶף חרג’ موقف حرج – מצב קשה, מצב קריטי
* נֻקְטַה חַרִג’ה نقطة حرجة – נקודה קריטית
* מַאְזַק חַרִג’ مأزق حرج – משבר, דילמה, צרה; מעבר צר
* סַבַּבַ חַרַגַן לִ- سبّب حرجًا ل- – הביך, גרם מבוכה ל-
איהאב, איתו פתחתי את הפוסט, הזכיר לי ששכחתי את הביטוי حدث ولا حرج
ואז עוד טרם הספקתי להגיב, הקורא הידען J.J. Hirsch כתב את הדברים הבאים:
הביטוי حَدِّثْ وَلَا حَرَجَ (חַדִּתְ’ וַלַא חַרַגַ’) שפירושו (לפי מילון מילסון) “דַּבֵּר כאוות נפשך”, “דַּבֵּר ככל שתרצה” (מיל’: דַּבֵּר ואין בכך כל פסול/חטא/עוון), מזכיר לי חדית’ מפורסם מפי הנביא מחמד שבו הוא אומר: حَدِّثُوا عَنْ بَنِي إِسْرَائِيلَ وَلَا حَرَجَ (חַדִּת’וּא עַנְ בַּנִי אִסְרַאאִ’ילַ וַלַא חַרַגַ’) – “מִסְרוּ מסורות על אודות בני ישראל ואין בכך כל פסול/חטא/עוון”.
במבט ראשוני, החדית’ הנ”ל נראה כמו חדית’ פשוט המעניק היתר מפי הנביא מחמד למסירת אִסְרַאאִ’ילִיַאת (إِسْرَائِيلِيَات – מסורות יהודיות [ונוצריות]). אולם, זהו חדית’ מיוחד המקפל בתוכו הסתייגות מהדה-לגיטימציה אשר נוצרה סביב מסירת אסראא’יליאת. כך, חדית’ זה בעצם טומן בחובּו רמזים לוויכוח אשר התגלע בשתי המאות הראשונות לאסלאם סביב שאלת ההיוועצות ביהודים [ובנוצרים] והעיון בכתביהם. האם הדבר מותר למוסלמים? האם הוא אסור?
בקצרה – נראה כי בראשית האסלאם היה צורך אמיתי למסור אסראא’יליאת, לאחר מכן הדבר נאסר, ואז הגיע החדית’ הנ”ל אשר התיר את הדבר (לאחר שהוא כבר נאסר).
הוויכוח לא הסתיים שם, והיו בו שלבים נוספים, אך נראה כי בסופו של דבר האסראא’יליאת אשר התקבלו בחדווה בראשית האסלאם, נפסלו בשלבים מאוחרים יותר (אם כי לא לגמרי), והפכו בעצם למושג שלילי; וזאת, בין השאר, בעקבות טענת התַחְרִיף (تَحْرِيف – סילוף, כלומר העובדה שהיהודים [והנוצרים] סילפו וזייפו את כתבי הקודש שלהם).
לא מן הנמנע שהביטוי השגור حَدِّثْ وَلَا حَرَجَ (ובלהגי המדוברת: حَدِّثْ وَلَا حَرَج [ללא הניקוד של הפַתְחַה על ה-ح (ח) בסוף]) נוצר בהשראת החדית’ הנ”ל.
=-=
אחרי ההסבר המפורט הזה אוסיף שתי נקודות קצרות: בשפה המדוברת הביטוי משמש גם במובן של: אתה יכול לדבר בחופשיות וללא חשש.
הביטוי נאמר לאדם שחושש להתבטא, או כהתרסה למישהו שמנסה לטעון דבר הפוך מהדובר.
בנוסף, קיימת גם הגרסה חד’ת עַנְהֻ ולא ח’רג’ حَدِّثْ عَنْهُ وَلَا حَرَجَ – יש הרבה מה לדבר עליו, אכן דברים רבים ניתן לומר בנושא.
צילום: charlesdeluvio
זה היה הפוסט ה- 2,162 שלנו.
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
