פורסם לראשונה ב- 17.9.21
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy.
חיה שאלה איך אומרים בערבית צמר גפן.
אז מילת היום היא –
קֻטֹן/קֻטְן قُطْن וברבים אַקְטַאן أقطان – כותנה; צמר גפן
לפי ויקיפדיה בערבית:
צוּף קֻטְנִיּ صُوف قُطْنِيّ – צמר גפן
תזכורת: האות הערבית צאד ص נהגית כמו s גרונית-נחצית, והאות הערבית קאף ق נהגית בספרותית כ-k גרונית (אות לועזית ש”תשקף” את הצליל טוב יותר: q), ברוב הכפרים כ- k רגילה, בערים כאלף ובקרב הבדואים – כגימל.
מה זה בכלל צמר גפן?
נעיין בערך הויקיפדי:
“צמר גפן הוא מוצר עשוי מכותנה טבעית לא מעובדת ומעוקרת.
שימושים
בשל היותו מוצר רך, סופג ואוורירי הוא משמש מצד אחד לספיגת נוזלים ותחליבים לצורך מריחתם על העור (בעיקר) ומצד שני, לריפוד ולהגנה על עצמים עדינים או שבירים. השימוש הראשון נפוץ בעיקר בתחומי הרפואה והקוסמטיקה – למשל, לשם ניקוי אזור של העור מספיגים צמר גפן בחומר חיטוי או במסיר איפור. השימוש השני נפוץ לריפוד אתרוג או לאריזה ביתית.
צמר גפן נמכר בעיקר בבתי מרקחת בצורה רציפה הניתנת לתלישה או בכדורונים מוכנים מראש, לבנים או צבעוניים (לרוב להסרת איפור). צמר גפן נמכר גם כ”צמרונים” לניקוי אוזניים. בשני קצותיו של כל מקלון (עשוי עץ או פלסטיק) מלופף צמר גפן דחוס. גם את צמר הגפן שבקצה המקלון ניתן להספיג בחומר נוזלי או בתחליב כדי לנקות אזורים קטנים בדיוק מרבי.
היסטוריה
השימוש הרפואי הראשון בצמר גפן נעשה במאה ה-19 על ידי ד”ר ג’וזף סמפסון גמג’י, רופא ממוצא איטלקי ששירת כמנתח בבית החולים של המלכה בברמינגהאם, אנגליה. הוא סלל את הדרך למניעת זיהומים בניתוח, וב-1880 המציא את “גמג’י טישו” (Gamgee Tissue) – תחבושת כירורגית שהורכבה משכבה עבה של צמר גפן בין שתי שכבות של גזה (רשת) סופגת. המצאתו נחשבת לפיתוח משמעותי במניעת זיהומים בפצעי ניתוח והיא הבסיס לתחבושות מודרניות רבות.
מקור השם
מקור השם הוא שיבוש שמו העברי הקדום של צמח הכותנה – גפן הצמר – שנקרא כך בשל דמיון עליו לעלי הגפן.
גפן שיבשה, אסורה ואינה מקדשת. רבי מאיר אומר, אף צמר גפן אסור ואינו מקדש
— משנה, מסכת כלאים, פרק ז’, משנה ב’
הציטוט מתייחס לאיסור כלאיים: אסור לזרוע זרעי כותנה (גפן הצמר) עם זרעי גפנים למרות הדמיון ביניהם. רוביק רוזנטל ב”מילון הצירופים” תולה את השם העברי למוצר גם בהשפעת המילה המקבילה בגרמנית לכותנה Baumwolle (צמר עץ) ובהשפעת המונח האנגלי ל”צמר גפן” – cotton wool (צמר כותנה).
תרבות
שימושו של המוצר “צמר גפן” כחומר ריפוד הביא לשימוש בצירוף הלשוני “צמר גפן” כדימוי להגנת יתר, בעיקר על ילדים. ניבים כגון “לעטוף / לגדל (ילד) בצמר גפן” משמשים להעברת ביקורת על הורות מגוננת יתר על המידה באופן חונק ולא בריא שלא מאפשר לילד להתמודד עם קשיים, להתחסן ולהתפתח. ניבים כאלה קיימים בכמה שפות אירופאיות:
יידיש: וויקלען עמעצן אין וואַטע
גרמנית: jemanden in Watte packen
צרפתית: élever un enfant dans du coton
צמר גפן מתוק (מוכר גם בכינויים “שערות סבתא”, סוכר, שמבלולו או ימבמבם) הוא כינוי לממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן. שם הממתק נגזר מהדמיון הצורני למוצר – הסוכר המומס לצורת שערות מלופף סביב מקל עץ ונראה כמו “ענן” אוורירי לבן ורך, גוש גדול של צמר גפן”.
=-=-=-=
השורש הערבי ק.ט.ן עוסק בכותנה, במגורים ובקטניות.
זה מעניין, כי בעברית כותנה מופיעה עם העיצורים המקבילים, אך הבלתי-נחציים: בערבית ק לצד ט, בעברית כ לצד ת.
דבר מעניין נוסף: בעברית השורש ק.ט.ן עוסק בדברים קטנים, תחום שהערבית מתייחסת אליו עם השורש צ.ע’.ר, שמתכתב מצידו עם השורש העברי ז.ע.ר.
אומר בנושא ויקימילון:
מערבית: כותנה – قُطْن (קֻטְן). אפשר והכתיב העברי הושפע מהמילה كَتَّان (כַתַּאן) – פשתן, שממנו נגזרה גם המילה כֻּתֹּנֶת. מקור המילה האנגלית: cotton אף הוא מן הערבית.
* הפועל הספרותי קַטַנַ قَطَنَ בבניין הראשון – גר, התיישב ב-
* קַאטֶן قاطِن וברבים קֻטַּאן قُطّان, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – גר, מתיישב
* הפועל הספרותי קַטַּנַ قطّن בבניין השני – שיכן את- (לא בשימוש)
* קֻטְן מֻעַקַּם/טִבִּיּ قطن معقّم/طبّيّ – צמר גפן רפואי
* שַעְרַת קֻטְן شعرة قطن – סיב כותנה
* קֻטְנַה قطنة – חתיכת כותנה, חתיכת צמר גפן
* קֻטְנִיּ قطنيّ – של כותנה, עשוי כותנה
* מַלַאבֶּס קֻטְנִיַּה ملابس قطنيّة – בגדי כותנה
* מַקְטַנַה مقطنة, במשקל המקומות – שדה כותנה
* קַטַן قَطَن וברבים אַקְטַאן أقطان – מקום מגורים; מותן
* קטאן قطّان, במשקל בעלי המלאכה – סוחר או מוכר כותנה
* קֻטְנִיַּה قطنيّة או קַטַּאנִיַּאת قطّانيّات – קטניות (אחד מחמישה שמות שונים בערבית של הירק)
* יַקְטִין يقطين – אחד משמותיה של הדלעת
קוראים מזכירים לי בתגובות את:
* סוּקֶ אלְקַטַּאנִין سوق القطّانين – שוק הכַּתָּנים / מוכרי הכותנה / עושי הכותנה / מנפצי הכותנה (בעיר העתיקה בירושלים)
=-=-=-=
על הדרך, “באשמת” ויקיפדיה בערבית, בואו נכיר גם את השורש צ.ו.ף (בגזרת ע”ו), העוסק בצמר. פה ושם הוא מתכתב עם השורש הערבי המקביל צ.י.ף, העוסק בקיץ.
בעברית השורש עוסק בציפה במים ובצוף של פרחים. קשר ביניהם? לא כזה שאני רואה…
* הפועל הספרותי צַאפַ صاف בבניין הראשון – גדל לו צמר (כבש), היה עליו הרבה צמר
* הפועל הספרותי צַוִפַ صَوِفَ גם בבניין הראשון אך במשקל אחר – גידל הרבה צמר (כבש)
* צַאאֶף صائف, בצורת הבינוני הפועל של הבניין – (בהמה) צמרנית
* הפועל צַוַּף صوّف בבניין השני – נעשה שעיר וצמרי (צמח); הכניס לכת הצופים
* הפועל תַצַוַּף تصوّف בבניין החמישי – הסתגף, עסק בתורת הנסתר הצופית
* תַצַוֻּף تصوُّف, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – תורת הנסתר באסלאם, סגפנות
* צוּף صوف וברבים אַצְוַאף أصواف – צמר
* צוּפַה صوفة – חתיכת צמר; חתיכת אריג מצמר
* צוּפִיּ صوفيّ – צמרי, של צמר
* מַלַאבֶּס צוּפִיַּה ملابس صوفيّة – בגדי צמר
* צוּף זֻגַ’אגִ’יּ صوف زجاجيّ או: צוףֶ אלזֻּגַ’אג’ صوف الزّجاج – צמר זכוכית (סוג של פיברגלס)
* צוף צַחְ’רִיּ صوف صخريّ – צמר סלעים
* צוף פוּלַאדִ’יּ صوف فولاذيّ – צמר פלדה
* אַצְוַף أصْوف, במשקל בעלי המום – בעל צמר רב (כבש, גמל)
* צַוַּאף صوّاف, במשקל בעלי המלאכה – מוכר צמר, סוחר באריגי צמר
* לַא צוּפַכּ וַלַא חַ’רוּפַכּ וַלַא עֵינֶ תְשוּפַכּ لا صوفك ولا خروفك ولا عين تشوفك – “לא מדִּבְשך ולא מעוקצך” (מיל’: לא הצמר שלך ולא הכבשה שלך ועין לא תראה אותך)
כותב לנו הקורא אסף מנע:
קִים / שִילֶ אלְקֻטֹן מִן אַדַ’אנַכּ قيم/ شيل القطن من اذانك – אומרים למי שלא מוכן להקשיב כמו טול קורה מבין עיניך (מיל’: הוצא את הצמר גפן מאוזניך)
=-=-=
* צוּפִיַּה صوفيّة – סגפנות
“הסוּפיות או סוּפיזם (בערבית: صوفية; בתעתיק מדויק: צופיה) היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. בעוד ששאר הזרמים באסלאם סבורים כי הנביא מוחמד מת ומורשתו חקוקה בסלע ולא ניתן לשנות בה דבר, הסופים סבורים כי הנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי ההלכה הקדושים, המחוברים בשרשרת מיסטית אל מוחמד והם אלה שקובעים בנוגע לכל דבר. הם שאפו להתאחד עם האל (“איתיחאד”) תוך ביטול המהות העצמית שלהם, ולצורך כך פיתחו סוג מדיטציה הנקרא מוראקבה המזכיר את מסורות המדיטציה של המזרח הרחוק.
הסופים חיו כסגפנים, חיו בעוני מתוך בחירה ומנעו מעצמם שינה, מזון ונוחות פיזית. בראשית דרכם נקראו אנשים אלה “זאהִד” (בערבית: “زاهد”).
הסופיות צמחה בתוך העולם המוסלמי של שלהי המאה השמינית, בקרב קבוצת אנשים קטנה שכונו בשם “אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית”. את אלוהים והאמת הם כינו “האהוב”, בשל תשוקתם וכמיהתם העזה לאלוהות, והיו ידועים כ”אהוביו של אלוהים” או “אוהבי האל”. מאוחר יותר קיבלו את הכינוי “סופיים”.
השערות נפוצות בקשר למקור השם הן:
בגדי הצמר הלבנים שנהגו ללבוש כביטוי לפשטות וחוסר תשומת לב לחיצוניות (צמר = צוּף, בערבית: صوف). […]” (ויקיפדיה)
בתמונה: עבדים קוטפים כותנה בתקופת העבדות בארה”ב
זה היה הפוסט ה- 1,470 שלנו.
שיהיה יום מצוין, ושבת שלום,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
