פורסם לראשונה ב- 11.2.21
מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה לבקשתה של הקוראת Haya Levy, שכתבה לנו:
“ג’בל אל-שיח מכונה החרמון. למה בעצם??”
אז מילת היום היא –
שֵיח’ شيخ (שַיְח’ בספרותית) וברבים שְיוּח’ شيوخ – שיח’; אדם זקן; ראש, ממונה, נשיא, סנטור, אדם נכבד, אדם מלומד, חכם דת; זקן השבט
תזכורת: האות הערבית ח’א خ נהגית כמו כ לא דגושה בעברית, למשל במילה: בִּכלל
קיימים סוגים רבים של שיח’ים, שכן המילה, כפי שאפשר לשים לב, חולשת על תחומי משמעות רבים (משפחה, חברה, מעמדות, פוליטיקה, דת והלכה, השכלה ועוד)
בנקבה: שֵיחַ’ה شيخة – אישה זקנה; אישה נכבדה
השורש הערבי ש.י.ח’ (בגזרת ע”י) עוסק בזקנה ובמעמד השיח’, עליו נפרט בפוסט.
בעברית אולי נמצא אותו בפועל הנדיר שָׁח, שפירושו הלך שפוף וכפוף (כמו זקן), כפי שמופיע בסופה של אחת המשניות הנהדרות בעיני:
“הוּא (יהודה בן תימא) הָיָה אוֹמֵר:
בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים לַמִּקְרָא,
בֶּן עֶשֶׂר לַמִּשְׁנָה,
בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה לַמִּצְוֹת,
בֶּן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לַתַּלְמוּד,
בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לַחֻפָּה,
בֶּן עֶשְׂרִים לִרְדּוֹף,
בֶּן שְׁלשִׁים לַכֹּחַ,
בֶּן אַרְבָּעִים לַבִּינָה,
בֶּן חֲמִשִּׁים לָעֵצָה,
בֶּן שִׁשִּׁים לַזִקְנָה,
בֶּן שִׁבְעִים לַשֵּׂיבָה,
בֶּן שְׁמוֹנִים לַגְּבוּרָה,
בֶּן תִּשְׁעִים לָשׁוּחַ, (מפרשים: שגופו של הגבר מתכופף, שח בשל זקנתו)
בֶּן מֵאָה כְּאִלּוּ מֵת וְעָבַר וּבָטֵל מִן הָעוֹלָם” (נזיקין, אבות, ה, כא)
=-=
* הפועל שַאח’ شاخ בבניין הראשון – הזקין, הזדקן, בא בימים
* הפועל שַיַּח’ شيّخ בבניין השני – הזקין, הזדקן; מינה את- לראש על-
* הפועל אִסְתַשְיַח’ استشيخ בבניין העשירי, על-דרך גזרת השלמים – נעשה דתי; הפך לשיח’
* שַיְח’וּחַ’ה شيخوخة – זִקְנה
* שֵיחֶ’ אלְבַּלַד شيخ البلد – ראש הכפר
* שֵיחֶ’ אלְחַארַה شيخ الحارة – ראש השכונה; בהשאלה: מישהו שמכיר את כולם
* שֵיחֶ’ אלשַּבַּאבּ شيخ الشباب – מנהיג החבורה; בהשאלה: חברמן
* מַשְיַחַ’ה مشيخة – משרת השיח’, תפקיד השיח’; אזור השליטה של השיח’
* מַגְ’לִסֶ אלשֻּיוּח’ مجلس الشّيوخ – סנאט (מיל’: מועצת השיח’ים/הזְקֵנים)
* יַא שֵיח’! يا شيخ – ידידי, אדוני (כצורת פניה מנומסת, לאו דווקא לשיח’ים או זקנים)
* לַא יַא שֵיח’! لا يا شيخ! – מה אתה אומר! בחייך! מה אתה סח! (ברצינות ובחיוך סרקסטי. אגב, זו אמירה שאבי המנוח רחמים כהן ז”ל היה משתמש בה הרבה. מיל’: לא, שיח’!)
* פַכַּّר אִנֹּה תַחְתֶ אלְקֻבַּّה שֵיח’ فكّر إنّه تحت القُبَّة شيخ – חשב שיש דברים בגו, אבל בעצם אין (מיל’: חשב שמתחת לכיפה [קבור] שיח’)
* שֵיחֶ’ אלְמַחְשִי شيخ المحشي – מיל’: השיח’ של הממולאים. חצילים ממולאים, שנקראים כך בשל גודלם של החצילים ביחס לכל שאר הירקות בכלל והממולאים בפרט.
ידידי הקורא Ovadia Mizrahi מופתע מהממצאים וטוען:
שיח’ אלמחשי הוא תבשיל קישואים הממולאים בבשר בלבד בלי אורז, ומבושלים ביוגורט. העובדה שהתבשיל מבוסס אך ורק על בשר היא מה שהופך אותו לשיח’…
אז בודקים בויקיפדיה. מסתבר שיש למאכל ערך בויקי בערבית:
באזור אלשאם כולו – להוציא לבנון, במצרים, במפרץ הפרסי, בתורכיה ובעיראק מכינים אותו מקישואים.
בלבנון מכינים אותו מחצילים, בשר טחון, בצל, עגבניות, רסק עגבניות, צנוברים, תבלינים ומלח.
=-=-=
מה אומרת ויקיפדיה בנושא שיח’ים?
“שייח’ (شيخ, תעתיק מדויק: שָיח’) הוא תואר שניתן למנהיג בשבטים ערביים שהם בדואיים ופלאחיים (מי שחי בסביבה כפרית. שלו). משמעות השם בערבית היא זקן, אף שהשייח’ אינו בהכרח כזה.
הכינוי מתייחס לעיתים קרובות לאחד מזקני השבט, לאדם משכיל או לאחד ה- עולמאא (חכמי הדת). למרות שהכינוי מתייחס בעיקר לגברים, קיימות בהיסטוריה מספר דוגמאות שבהן היו גם נשים שנשאו תואר זה. בקרב הסופים שייח’ הוא כינויו של מנהיג המסדר (טריקה).
השייח’ אחראי להתנהלותו הכללית של השבט, והוא הסמכות העליונה בנושאים כמו נישואין, סחר, נדידות, טיפול, משפט, טיפוח העדרים וכיוצא בזה.
כיום, בעיקר בחברה הבדואית, מעמד השייח’ הולך ונכחד ואין לו השפעה כפי שהייתה בעבר בהיותו חורץ גורלות ומיישב סכסוכים.
תפקיד או מעמד השייח’ עובר בדרך כלל לאדם בירושה, מאביו או סבו ועבודתו היא בהתנדבות מלאה.
אטימולוגיה ומשמעות
המילה בערבית נובעת משורש שלישוני הקשור לגיל ולזקנה: ش-ي-خ. מבחינה מילולית, פירוש המילה הוא אדם אצילי בעל עוצמה אדירה, והוא משמש אך ורק למשפחות המלוכה של המזרח התיכון. המונח מתאר את המנהיג המשמעותי, הבכור או האצילי, במיוחד באזור חצי האי ערב, שם הפך השייח’ לתואר מסורתי של מנהיג שבטי בדואי במהלך המאות האחרונות. בשל ההשפעה התרבותית של הציוויליזציה הערבית, ובמיוחד בזכות התפשטות האסלאם, המילה נטבעה כמונח דתי או ככבוד כללי בחלקים רבים אחרים של העולם, ובמיוחד בתרבויות המוסלמיות באפריקה ובאסיה.
בעוד שהמוסלמים משתמשים בתואר בהקשר דתי כדי לתאר אדם מלומד, בתור מילה ערבית כשלעצמה היא למעשה נפרדת מהדת. […]”
=-=-=-=
פינת: “האם ביקרתם פעם ב-?”
“הַר חֶרְמוֹן (בערבית: جبل الشيخ) הוא ההר הגבוה ביותר בישראל ובסוריה. ההר נמצא בגבול הצפוני-מזרחי של ישראל ומהווה קצהו הדרומי של רכס הרי מול הלבנון. שטח החרמון מחולק בין ישראל, סוריה ולבנון.
[…]
בערבית קרוי ההר גַ’בְּל אַ-שֵיח’ (جبل الشّيخ) שפירושו “ההר של הזקן”, בשל פסגתו המושלגת המזכירה שיער שיבה. בעבר כונה ההר גם ג’בל א-ת’לג’ (جبل الثّلج) – “הר השלג”. שם זה מופיע גם בתלמוד בגרסתו הארמית, טור תלגא”. (ויקיפדיה)
והנה פוסט שפורסם אצלנו לפני כמעט 3 שנים:
המילה היום מופיעה לבקשתו של הקורא Edov Toren, שכתב לנו:
“אשמח לפוסט על המילה שארם כמו בשם העיר שארם-א-שיח אליה אני נוסע מידי פעם.
משמעותה המילה אינה ברורה לי”
ואז אידוב שאל את חברו המצרי, תושב סואץ, ח’אלד אבו ג’אזי, שאמר:
“שרם זה ואדי”
חלפו להם השבועות עד פרסום הפוסט, וממש ביום ו’ האחרון אידוב עדכן ששוב ביקר בסיני (הוא חובב צלילה), ושם אמרו לו ש-
“שרם זה באר”
אז מילת היום היא –
שַרְםֶ אלשֵּיח’ شَرْم الشّيخ – מפרץ השיח’
כן, זה הכתיב הנכון (ולא: שארם)
השורש הערבי הנדיר ש.ר.ם עוסק בקריעה ובניקוב:
* הפועל שַרַם شَرم בבניין הראשון וכן שַרַּם شَرَّم בשני – קרע, ניקב, שיסע
* שַרְם شَرْم וברבים שֻרוּם شروم, היא מילת היום – מפרץ, מפרצון; מנהרה, חריץ
כלומר תושבי המקום לא בדיוק מכירים את הפירוש הנכון של השם… או שהם מסתמכים על פרשנויות עממיות.
הנה הפתיח של הערך על העיר מויקיפדיה:
“שרם אלשיח’ היא עיר מצרית בדרום חצי-האי סיני, לחוף מפרץ אילת. בימי השלטון הישראלי היה במקום יישוב ישראלי בשם אופירה. העיר שוכנת סמוך למצרי טיראן, ולכן הייתה חלק מנושא חסימתם שהוביל לפרוץ מלחמת ששת הימים.
נשיא מצרים מחזיק ארמון בעיר, ומדי פעם הוא מארח בו מנהיגים זרים וועידות בינלאומיות (כגון הוועידה נגד הטרור ב-1996).
בעיר מתגוררים 35,000 תושבים”.
לגבי הנתון האחרון, ויקי בעברית אינה סגורה על עצמה; 35,000 זה מספר שהיא מציגה, המזדהה עם הדף הערבי של העיר. מצד שני, היא מציינת גם את המספר 73,000, המזדהה עם הדף האנגלי שלה.
מוזר.
=-=-=-=-=
בתמונה: משה חוגג, הבעלים של בית”ר ירושלים, עם שותפיו האמירותיים החדשים – שיח’ חמד בן ח’ליפה ושיח’ מוחמד בן ח’ליפה
צילום: בית”ר ירושלים
שיהיה יום מצוין,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
