מרחבא
שלום לכולם,
מילת היום מופיעה בזכותו של חברי משה סלמון.
אז מילת היום היא –
נַרְפַז نَرْفَز – עִצבן , הרגיז
לשמיעה:
משה שלח לי סרטון נוסף מחשבון טיקטוק:
alaa.abu.omar92
كباب أبو علي تعالو تعالو
כַּבַּאבּ אבו עלי, בואו, בואו
לאבו עלי, שהוא עלאא’ אבּו עֹמַר, יש כבר מעל 55,000 עוקבים, והוא כותב על עצמו:
كباب أبو علي القدس باب الزاهري نزلت البريد 0523687111
כבאב אבו עלי, ירושלים, שער הפרחים, ליד (סניף) דואר (הורדוס)
הסרטון פורסם ב- 26.12.24.
ומן כבאב אבו עלי ותעאלוא תעאלוא, ואחלא תחיה מקדסיה, ואלקדס ואלאקצא תג’מענא מע חביבנא ואלמתאבעין.
בקול לכם איש צאר מעאי אנא אמבארח.
אנא אמבארח תצאיחת באלמחל אנא ואבני עלי. ואד’א פי ואחד ביקול אנה בחיאתכ מא תקאתלתש מע אבנכ אלזע’יר או ציחת פיה, אחתרמוני, בקול אנכ כד’אב, לאנה אלולאד אלזע’אר ביעג’בוא עלא אביאתהם. ביעג’בוא, ולד זע’יר יעני. מש הדא אלמוצ’וע.
אלמוצ’וע, יא ג’מאעת אלח’יר, קעדת אנא ואבני באלמחל, מחל אלדיה, קעדת אציח באבני. זי מא ביקולוהא, עצבני, נרפזני, ובתציר, יעני בתציר, מרה בסנה יעני.
אללי זעלני, אלג’יראן. יעני עלא איאמנא, ועמאלי באתג’אדל אנא ואבו יאמן, אול כלמה קאל לי איאהא אבו יאמן: ג’יראנכ איאם זמאן, נפס ג’יראנכ הון? קלת לה לא. אה!
אסמעוא איש: בתצאיח אנא ואבני, פכרת חדא יקול לנא: “צלי ע אלנבי, תעאל, ולד זע’יר”, לא ואללה. קעדוא יצ’חכוא ויצורוא. אקסם באללה קעדוא יצ’חכוא ויצורוא כיף בציח ובבהדל אבני. בס כל אלאחתראם לאלכ, ואללה אלעט’ים, כל אלאחתראם לאלכ: אנא זעלת כתיר כתיר, וערפת מין צור. … עיב אללי עמלתה. ואללה עיב, בדאל מא תיג’י-, אה! בעדין ג’ארנא אבו מצטפא, ח’לאני אג’יב אבני ואצאלחה בנפס אלדקיקה! הדא ג’אר! אבו מצטפא ג’אר! אה, אבו מצטפא מא ח’לאש אבני, מא האנש עליה אבני ירוח זעלאן, קאל לי: רוח אתצל ע אבנכ וג’יב אבנכ, וצאלחנא. כרמאל ח’אטר אבו מצטפא. הדא ג’אר!
אמא אלג’יראן אלת’אניה קעדת תצ’חכ, תתשמת פינא ותצורני – ואללה עיב. וכל ואחד ביעמל באצלה.
ومن كباب أبو علي وتعالوا تعالوا، وأحلى تحيّة مقدسيّة، والقدس والأقصى تجمعنا مع حبيبنا والمتابعين.
بقول لكم ايش صار معاي أنا امبارح.
أنا امبارح تصايحت بالمحلّ أنا وابني علي. وإذا في واحد بيقول إنّه بحياتك ما تقاتلتش مع ابنك الزّغير أو صيّحت فيه، احترموني، بقول إنّك كذّاب، لأنّه الولاد الزّغار بيعجّبوا على أبياتهم. بيعجّبوا، ولد زغير يعني. مش هدا الموضوع.
الموضوع، يا جماعة الخير، قعدت أنا وابني بالمحلّ، محلّ الدّية (اسم مكان)، قعدت أصيّح بابني. زيّ ما بيقولوها، عصّبني، نرفزني، وبتصير، يعني بتصير، مرّة بسنة يعني.
اللي زعّلني، الجيران. يعني على أيّامنا، وعمالي باتجادل أنا وأبو يامن، أوّل كلمة قال لي ايّاها أبو يامن: جيرانك أيّام زمان، نفس جيرانك هون؟ قلت له لا. اه!
اسمعوا ايش: بتصايح أنا وابني، فكّرت حدا يقول لنا: “صلّي ع النّبي، تعال، ولد زغير”، لا والله. قعدوا يضحكوا ويصوّروا. أقسم بالله قعدوا يضحكوا ويصوّروا كيف بصيّح وببهدل ابني. بس كلّ الاحترام لالك، والله العظيم، كلّ الاحترام لالك: أنا زعلت كتير كتير، وعرفت مين صوّر. … عيب اللي عملته. والله عيب، بدال ما تيجي-، اه! بعدين جارنا أبو مصطفى، خلّاني أجيب ابني وأصالحه بنفس الدّقيقة! هدا جار! أبو مصطفى جار! اه، أبو مصطفى ما خلّاش ابني، ما هانش عليه ابني يروّح زعلان، قال لي: “روح اتّصل ع ابنك وجيب ابنك”، وصالحنا. كرمال خاطر أبو مصطفى. هدا جار!
أمّا الجيران الثّانية قعدت تضحك، تتشمّت فينا وتصوّرني – والله عيب. وكلّ واحد بيعمل بأصله.
מִכַּבּאבּ אבו עלי, בואו בואו, (אני מברך את) הברכה הירושלמית הכי טובה, ירושלים והר הבית מְכַנסים אותנו עם יקירנו והעוקבים.
אספר לכם מה קרה לי אתמול.
אתמול אני ובני עַלִי צעקנו בחנות. ואם מישהו יגיד לי שבחיים הוא לא רב עם הבן הקטן שלו או צעק עליו, אז עם כל הכבוד, אני אומר שאתה שקרן, שכן הילדים הקטנים מדהימים (במובן שלילי) את ההורים שלהם, מדהימים, זה ילד קטן. אבל לא זה הנושא.
הנושא, אנשים, הוא שישבתי עם בני בחנות “אלדיה” (בית עסק), וצעקתי על בני. כמו שאומרים, הוא עצבן אותי, הרגיז אותי, זה קורה, קורה, פעם בשנה.
אבל מה שהרגיז אותי זה השכנים. בימינו, ואני התווכחתי על זה עם אבו יאמן, הדבר הראשון שאבו יאמן אמר לי: האם השכנים שלך מהעבר, פעם, הם השכנים שלך היום? עניתי לו: לא. אה!
תקשיבו: צעקתי על בני, חשבתי שמישהו יגיד לנו: “התפלל על הנביא (אמירה שמטרתה להרגיע)!, בוא, זה ילד קטן”, אבל לא. הם צחקו וצילמו. נשבע באלוהים, הם צחקו וצילמו איך אני צועק על בני ומביך אותו. אבל כל הכבוד לך, בחיי, כל הכבוד לך: אני כעסתי מאוד מאוד, ואני יודע מי צילם. … בושה מה שעשית. בחיי בושה, במקום שתבוא- (מישהו מדבר אתו מהצד), אה! השכן שלנו אבו מצטפא גרם לי להביא את בני ולהתפייס אתו באותה דקה! זה שכן! אבו מצטפא הוא שכן! כן, אבו מצטפא לא השאיר את בני, הוא לא אפשר לו ללכת הבית עצוב/כועס, הוא אמר לי: “תתקשר לבן שלך ותביא אותו”, והתפייסנו. כל הכבוד לאבו מצטפא. זה שכן!
אבל השכנים האחרים צחקו, שמחו לאידנו וצילמו אותי – בחיי בושה. ושכל אחד יעשה מה שהוא מבין.
(התמלול והתרגום שלי. שָלֵו)
טוב, התבררו שני דברים:
החשבון הזה שלו נמחק/נסגר לגמרי.
יש לו עוד חשבונות בטיקטוק, אבל הם עמוסי סרטונים ובבדיקה חפוזה לא מצאתי את הסרטון של היום. לא נורא…
=-=-=-=-=-=-=
השורש הערבי המרובע נ.ר.פ.ז אינו ערבי במקור. הוא שאול משפות אירופיות, למשל מהמילה האנגלית , עצבני.
הוא נכתב עם האות F, אך מבוטא כ- V.
* הפועל נַרְפַז نَرْفَز על דרך הבניין השני – מילת היום
* נַרְפַזֶה نَرْفَزة, בצורת שם הפעולה/מצדר של הבניין – “עצבים”, כעס
* מְנַרְפֵז منَرْفز, בצורת הבינוני הפועל של הבניין, עם משמעות של בינוני פעול – מעוצבן, עצבני
* הפועל תְנַרפַז تنَرْفَز על דרך הבניין החמישי – התעצבן
צילום: Dorrell Tibbs
זה היה הפוסט ה- 2,714 שלנו.
שיהיה יום מצוין ושבוע טוב,
ימאמה, שלו ורני
מיזם ערביט הוא זוכה פרס “קרן שרוני” לשנת 2022.
זהו מיזם התנדבותי ללא מטרות רווח. טעינו במתן קרדיט לתמונה או פספסנו אותו? עדכנו אותנו כדי שנתקן.
